פֶּרֶק רִאשׁוֹן [שלא] – ספר מנורת המאור עם פירוש

כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהַרְחִיק מִלִּבּוֹ מִדַּת גַּסּוּת הָרוּחַ, שֶׁהִיא נִקְרֵאת בְּלָשׁוֹן עִבְרִי בְּכַמָּה שֵׁמוֹת: גֹּבַהּ לֵב וְעֵינַיִם רָמוֹת, גַּאֲוָה וָרוֹם. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבְּכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת – טוֹבָה הַמְמֻצַּעַת בֵּין שְׁתֵי הַקְּצָווֹת. אֲבָל מִדָּה זוֹ אֵינָהּ כֵּן, לֹא יֹאחַז בָּהּ אָדָם וְלֹא בְּמִקְצָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּפִרְקָא קַמָּא דְּסוֹטָה (ה, א): אָמַר רַב נַחְמָן: לָא מִנָּהּ וְלָא מִקְצָתָהּ, מִי זוּטָר מַאי דִּכְתִיב: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל־גְּבַהּ־לֵב" (משלי טז, ה)? וּלְהַרְחִיק לָאָדָם מִשֶּׁמֶץ הַחֵטְא הַזֶּה אָמְרוּ בְּפֶרֶק רְבִיעִי מֵאָבוֹת (משנה ד): רַבִּי לְוִיטַס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר: מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁיִּטֶּה מְאֹד מְאֹד לְשִׁפְלוּת הָרוּחַ לְגַמְרֵי עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בְּנַפְשׁוֹ מָקוֹם לְגַאֲוָה כְּלָל.

לא מינה. לא אחפוץ במדת גסות הרוח אפילו במקצת ממנה: כל גבה לב. לרבות אפילו מי שיש לו מקצת תועבת ה' הוא: משמץ. קצת פסולת של חטא זו שלא יבא בה לחטא: עד קצה האחרון. אפילו דבר מועט לא יהיה בו והיינו ולא מקצתה:

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאִם פָּסְקוּ לוֹ גְּדוּלָה מִן הַשָּׁמַיִם וְגָבַהּ לִבּוֹ עִמָּהּ מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדוּלָתוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּמְגִלָּה (יג, ב) וּבְמַסֶּכֶת זְבָחִים, פֶּרֶק טְבוּל יוֹם (קב, א): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חֲנִינָא: כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹסֵק גְּדוּלָה לְאָדָם פּוֹסֵק לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא־יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת־מְלָכִים לַכִּסֵּא" וגו' (איוב לו, ז). וְאִם הֵגִיס דַּעְתּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם־אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי עֹנִי" (שם שם, ח).

לא יגרע מצדיק עינו. של הקב"ה אם פסקה לו גדולה לא יגרע הקב"ה שוב ממנו ולא יסיר עיניו ממנו אבל אם הגיס דעתו ויגבהו אסורים בזיקים גבהות לבם גורם להם להיות אסורים בזיקים ילכדון בחבלי עוני:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת חוּלִין, פֶּרֶק כִּסּוּי הַדָּם (פט, א): מַאי דִּכְתִיב: "הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן" (תהלים נח, ב)? מָה אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? יָשִׂים עַצְמוֹ כְאִלֵּם; יָכוֹל אַף בְּדִבְרֵי תוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן" יָכוֹל אֲפִילּוּ הֵגִיס דַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם" (שם).

האמנם אלם. יפה הוא האלם אבל צדק דהיינו דברי תורה אותה תדברון: מישרים. במישור ארץ חלקה שנוחה לדרוס או מישרים שיהיה כל אדם ישר לפניך כאלו הוא כמותך בחכמה וביראה ואז לא תתגאה עליו:

מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל מִדַּת גַּסּוּת הָרוּחַ כַּמָּה רָעוֹת, אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְמִסְפָּרָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּסוֹטָה (ד, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, כְּתִיב הָכָא: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל־גְּבַהּ־לֵב" (משלי טז, ה) וּכְתִיב הָתָם: "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל־בֵּיתֶךָ" (דברים ז, כו). וְרַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵהּ אָמַר: כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ" וגו' (שם ח, יד). רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: כְּאִלּוּ בָּא עַל הָעֲרָיוֹת כֻּלָּן, כְּתִיב הָכָא: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל־ גְּבַהּ־לֵב" וּכְתִיב הָתָם: "כִּי אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי־הָאָרֶץ" וגו' (ויקרא יח, כז). עוּלָא אָמַר: כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "חִדְלוּ לָכֶם מִן־הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי־בַמֶּה" וגו' (ישעיה ב, כב), אַל תִּקְרֵי "בַמֶּה" אֶלָּא "בָּמָה".

ורם לבבך ושכחת. מעלה אני עליך כאלו שכחת: את כל התועבות האל. גבי עריות כתיב: במה. עבודת כוכבים ומזלות על שם שהוא גבה רוח ומלת במה מורה על מקום גבוה ושם היו עומדין עבודת כוכבים ומזלות שלהם: אשר נשמה באפו. שמחזיק את עצמו כבעל נפש והיינו גאוה שחשובה נפשו בעיניו ומתגאה על אחרים וזה כי במה הוא נחשב עצמו גבוה ועונו כאלו בנה במה לכוכבים ומזלות נחשב גבהותו לבמה וכאלו עובד כוכבים ומזלות על במתו:

מַאי, "יָד לְיָד לֹא־יִנָּקֶה" (משלי טז, ה)? אָמַר רַב: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, אֲפִלּוּ הִקְנָהוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּאַבְרָהָם, דִּכְתִיב בֵּיהּ: "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל־ה' [וגו'] קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (בראשית יד, כב), לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. קַשְׁיָא לִדְבֵי רַבִּי שִׁילָא: הַאי, "יָד לְיָד", "יָדִי" מִבָּעֵי לֵיהּ? אֶלָּא אָמְרֵי דְּבֵי רַבִּי שִׁילָא: אֲפִילוּ קִבֵּל תּוֹרָה מֵהַר סִינַי כְּמֹשֶׁה, דִּכְתִיב בֵּיהּ: "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" (דברים לג, ב) לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָה שֶׁל גֵּהִנֹּם. קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִלּוּ עוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר, דִּכְתִיב: "מִתַּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה־אַף" (משלי כא, יד) לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.

מאי יד ליד לא ינקה רע. סיפיה דקרא דאייתי לעיל הוא תועבת ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקה רע: הקנהו להקדוש ברוך הוא וכו'. השליטו בשבחו על הכל כאברהם שקראו קונה שמים וארץ והיינו יד ליד אפילו דומה לאברהם שאמר הרמותי ידי וכו': קשיא לדבי רבי שילא. אהך דרשא דרב יד לידי מבעי ליה כמו שכתוב באברהם הרימותי ידי אלא אפילו הוא כמשה רבינו שקבל תורה מיד הקב"ה לידו: מיבעי ליה. דהא קרא במקבל תורה מוקמת ליה ולא בנותן והוי ליה למכתב יד מיד אף הוא לא ינקה: אפילו עושה צדקה בסתר. שנותן מידו ליד העני והכי משמע יד הנותנת ליד אף הוא לא ינקה: מתן בסתר יכפה אף. לאו דשייך האי קרא בקרא דלעיל אלא רבותא היא שאף על פי שכופה אף וחמה אינו מכפר על גסות הרוח:

אַזְהָרָה לְגַסֵּי הָרוּחַ מִנַּיִן? אָמַר רַבָּא אָמַר זְעִירִי: מֵהָכָא, "שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל־תִּגְבָּהוּ" (ירמיה יג, טו). רַב נַחְמָןבַּר יִצְחָק אָמַר: מֵהָכָא, "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ" (דברים ח, יד) וּכְתִיב: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּשְׁכַּח" וגו' (שם שם, יא). וְכִדְרַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אֶלָּעָא, דְּאָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אֶלָּעָא: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: "הִשָּׁמֶר, פֶּן וְאַל" אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַּעֲשֶׂה.

אזהרה. שלא יהא גס הרוח שנאמר ורם לבבך ושכחת אלמא מגובה הלב בא לידי שכחה ששוכח את בוראו ובשכחה הוא מוזהר השמר לך פן תשכח:

דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא, זִמְנִין אָמַר לָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַמֵּי וְזִמְנִין אָמַר לָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַסֵּי: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ לַסּוֹף מִתְמַעֵט, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֹמּוּ מְעַט" (איוב כד, כד). וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: יֶשְׁנוֹ בָּעוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאֵינֶנּוּ" (שם). וְאִם חוֹזֵר בּוֹ נֶאֱסַף בִּזְמַנּוֹ כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֻמְּכוּ כַּכֹּל יִקָּפְצוּן" (שם), כְּאַבְרָהָם, כְּיִצְחָק וּכְיַעֲקֹב, דִּכְתִיב בָּהֶם: "בַּכֹּל מִכֹּל, כֹּל". וְאִם לָאו – "וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת יִמָּלוּ" (שם). מַאי "וּכְרֹשׁ שִׁבֹּלֶת יִמָּלוּ"? רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, חַד אָמַר: כִּסָאסָא דְּשִׁבָּלְתָּא; וְחַד אָמַר: כְּשִׁבָּלְתָּא עַצְמָה. בִּשְׁלֹמָא לְמַאן דְּאָמַר "כִּסָאסָא דְּשִׁבַּלְתָּא", הַיְנּוּ דִּכְתִיב: "וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת", אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר "כְּשִׁבָּלְתָּא עַצְמָה", מַאי "וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת"? אָמַר רַב אַסִּי, וְכֵן תָּאנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁנִּכְנָס לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ – גְּבוֹהָה גָּבוֹהָה הוּא מְלַקֵּט.

מתמעט. מחשיבותו רומו מעט כיון שרומם עצמו מתמעטין: ישנו בעולם. מתקיים בעולם: והומכו. אם חזר ונעשה מך עניו שממיך את עצמו ככל כאלו שנאמר בהם כל יקפצון מן העולם ימותון מות ישרים אברהם כתיב ביה וה' ברך את אברהם בכל יצחק כתיב ביה ואוכל מכל יעקב כתיב ביה כי חנני אלהים וכי יש לי כל: כסאסא. ראש העוקצין הדקין בשבולת שקורין זקן השבולת והוא נשבר ונופל מאליו כך ימלו הוא יכרת מעולם: כשבלתא עצמה. כמו שנכרתה כך יכרת הוא: גבוהה גבוהה הוא מלקט. והיינו וכראש שבולת ימלו כשבולת שנראה ראשה למעלה מחברתה:

"וְאֶת־דַּכָּא וּשְׁפַל־רוּחַ" (ישעיה נז, טז), רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, חַד אָמַר: אִתִּי דַּכָּא; וְחַד אָמַר: אֲנִי אֶת דַּכָּא. וּמִסְתַבְּרָא כְּמָאן דַּאֲמַר "אֲנִי אֶת דַּכָּא", שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁרָה עַל הַר סִינַי וְלֹא גָּבַהּ הַר סִינַי לְמַעְלָה. אָמַר רַב יוֹסֵף: לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם מִמִּדַּת קוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִנִּיחַ כָּל הָרִים וּגְבָעוֹת וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עַל הַר סִינַי; וְהִנִּיחַ כָּל אִילָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ בַּסְּנֶה.

אתי דכא. אני מגביה את הדכא עד ששוכן אצלי והיינו אשכון את דכא: אני את דכא. אני ארכין את שכינתי אל דכא: ילמד אדם ממדת קונו. לאהוב את הנמוכות שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות כגון תבור וכרמל שבאו שם כדכתיב למה תרצדון הרים גבנונים למה תרקדון הרים גבנונים לשון גובה דאין הקב"ה נותן התורה אלא על הר נמוך כהר סיני וכן אל יאמר האדם איך אשפיל עצמי לגבי שפל ממני ולא יאמר שאין זה כבודי דאין לך גדול מכבוד שמים:

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ רָאוּי לְגָדְעוֹ כַּאֲשֵׁרָה, כְּתִיב: "וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדֻעִים" (שם י, לג) וּכְתִיב: "וַאֲשֵׁרֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן" (דברים ז, ה). וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ אֵין עֲפָרוֹ נִנְעָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׂכְנֵי עָפָר" (ישעיה כו, יט), "שֹׁכְבֵי עָפָר" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "שֹׁכְנֵי עָפָר", מִי שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁכֵן לֶעָפָר בְּחַיָּיו. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ שְׁכִינָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע" (תהלים קלח, ו).

כאשרה. גדע ושרש אחריו כאשרה שצריך לשרש אחריה כדכתיב ואבדתם את שמם: ורמי הקומה. בסנחריב כתיב שגאותו הרמה נכרתה וכן לכל גסי הרוח ולא די להם בהכרת אלא לעקרם עם השורש כמו באשרה: ננער. דאין קם בתחית המתים: שוכבי עפר לא נאמר. דמשמע על כל המתים אלא שוכני עפר שהיה משפיל עצמו בחייו עד העפר והיה שכן לעפר: מיללת עליו. מקוננת עליו שנאמר וגבוה ממרחק יידע רישיה דקרא כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע והגבוה ממרחק מקודם שתבא עליו פורענות ימים רבים יידע שכינה מתאוננת ומשתברת עליו כמו וידע אלמנותיו וכמו ויודע בהם את אנשי סוכות לשון שבר:

דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא, וְאִתֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם – גָּבוֹהַּ רוֹאֶה אֶת הַגָּבוֹהַּ וְאֵין הַגָּבוֹהַּ רוֹאֶה אֶת הַשָּׁפֵל, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן – הוּא גָּבוֹהַּ וְרוֹאֶה אֶת הַשָּׁפֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־רָם ה' וְשָׁפָל יִרְאֶה" (שם).

רואה את הגבוה. את החשוב לקרבו ולהשתדל עמו וחשוב בעיניו כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי את אבותיכם נתתי עיני לחבבם ולקרבם:

אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מַר עוּקְבָא: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִין לָדוּר בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר וגו' גְּבַהּ־ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל" (שם קא, ה), אַל תִּקְרֵי "אֹתוֹ" אֶלָּא אִתּוֹ. וְאִכָּא דְמַתְנֵי לָהּ אַמְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע.

אלא אתו. עמו אין הקב"ה דר בעולם וזה וגבוה ממרחק יידע מי שהוא גבוה גסות הרוח ממרחק שלח הקב"ה אליו המכה שהוא מתרחק ממנו או וגבוה הקב"ה הוא ממרחק בעולם העליון דאין הוא דר בעולם התחתון מפני גסי הרוח: ואיכא דמתני לה אמספרי לשון הרע. משום דרישיה דקרא מלשני בסתר וגו':

אָמַר רַבִּי אֲלַכְּסַנְדְרַאי: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ אֲפִילוּ רוּחַ קִמְעָא עוֹכָרְתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ" (ישעיה נז, כ), וּמַה יָּם, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה רְבִיעִיּוֹת, רוּחַ קִמְעָא עוֹכָרְתוֹ, אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא רְבִיעִית אַחַת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

והרשעים. גסי הרוח דקרא דלעיל משתעי בשפלים ונדכאים להיות כים נגרש כים המשליך מגרש רפש וטיט לשפתיו סביב: כמה רביעיות. מים: רוח קימעא. רוח מעט שנשב בו מימיו עכורין. אדם שאין בו אלא רביעית אחת שברביעית דם אדם מתקיים זהו שיעור חכמים הלכה למשה מסיני שרביעית דם מטמא באהל מפני שהוא נפש וקרינא ביה על נפש מת לא יבא:

אָמַר רַב חִיָּא בַּר אַשֵּׁי אָמַר רַב: תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בוֹ אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בַּשְּׁמִינִית. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וּמְעַטְּרָא לֵיהּ כְּסָאסָא לְשִׁבָּלְתָּא. אָמַר רַב הוּנָא: בְּשַׁמְתָּא דְּאִית בֵּיהּ וּבְשַׁמְתָּא דְּלֵית בֵּיהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וכו'. כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ פֶּרֶק זֶה.

אחד משמונה בשמינית. משקל קטן הוא והיינו עוכלא כלומר צריך שיהא בו מעט גאוה שלא יהיו קלי הראש משתוללין בו ויהיו דבריו מתקבלין עליהם על כרחם ומעטרא ליה כסאסאה לשבולת מעט נאה והוגנת לו לתלמיד חכם ומעטרתו כסאסאה לשבולת: בשמתא דאית ביה. גסות הרוח אפילו פורתא ובשמתא מאן דלית ביה פורתא לפי שאין בני עירו יראין ממנו ואין בו כח להוכיחם ויש לומר דזה נאמר על עם הארץ לא יהיה בו אפילו פורתא ות"ח מותר בפורתא. מהרש"א. שמונה בשמינית שהוא חלק ס"ד שאז לא יגיע לו חלק אחד מג"ס שהוא גס הרוח או נאמר בשמתא דאית ביה הרבה יותר מאחד משמונה בשמינית ובשמתא מאן דלית ביה אפילו כזה ושניהם בת"ח: ואמר רב נחמן בר יצחק. לא מינה ולא מקצתה מי זוטר דכתיב ביה תועבת ה' כל גבה לב:

אָמַר חִזְקִיָּה: אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּבָשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה מִדֵּי־חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וגו' יָבוֹא כָל־בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת" וגו' (ישעיה סו, כג).

כבשר. שהוא רך ולא כאבן שהוא קשה: להשתחות. להתפלל אותם שהם כבשר יבואו ויתפללו כי הם נשמעים לפני אבל גסי הרוח לא יבואו:

אָמַר רַבִּי זֵירָא: "אָדָם" לֹא כְּתִיב בֵּיהּ "וְנִרְפָּא", "בָּשָׂר" כְּתִיב בֵּיהּ "וְנִרְפָּא".

בשר כתיב ביה ונרפא. ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא. אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' לנגע צרעת לא כתיב נרפא בחד מינייהו לפי דרכך אתה למד שמי שהוא רך ועניו כבשר קרוב להתרפאות מיסורין הבאים עליו אבל מי שהוא קשה כאדמה אין רפואה למכותיו דרוח קימעא עוכרתו:

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָדָם בְּגִימַטְרִיָּא: אֵפֶר, דָּם, מָרָה. בָּשָׂר בְּנוֹטְרִיקוֹן: בּוּשָׁה, סִרְחוֹן, רִמָּה. אִכָּה דְּאָמְרֵי: שְׁאוֹל, שֶׁהוּא בְּשִין.

אדם. למה נקרא שמו אדם שהוא אפר דם מרה כלומר כולו הבל לכך לא יתגאה. מרה היא לחלוחית מרה היוצאת מן המרירות שבכבד ומתגברת באדם הכל לפי החדשים ושנויי העתים ולפי המאכל שאוכל ועל ידיה באים חלאים ונגעים ומכאובים יש שקרוי בדברי הרופאים מרה שחורה ויש שקרוי מרה אדומה וכשאדם כועס אז כל הדם מושך ללבו להחזיק אותו מחולשתו כי הלב נחלש מכעס והמרה נשפך בו מחום הלב שנתחמם על ידי הכעס ואחר כך נתערב הדם עם המרה ונמשך בכל אבריו כששקט מכעסו וזה גורם לו חלאים רבים וביותר באדם שאינו יכול למלאות כעסו כרצונו ולהפיגו ונעשית בו כארס של נחש: שאול. מקום שאול ביתו:

אָמַר רַב אַשֵּׁי: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ לַסּוֹף הוּא נִפְחָת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת" (ויקרא יד, נו) וְאֵין "שְׂאֵת" אֶלָּא גָּבוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת" (ישעיה ב, יד) וְאֵין "סַפַּחַת" אֶלָּא טְפֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "סְפָחֵנִי נָא" (שמואל־א ב, לו).

נפחת. מתמעט מחשיבותו נעשה פחות באנשים. ולשאת ולספחת על ידי שמנשא את עצמו בא לידי ספחת שאינו עיקר באנשים אלא נספח וטפל: טפלה. דבר שאינו חשוב לעצמו ומטפל לאחרים ספחני נא בגזרת בית עלי משתעי קרא אעמידת כהנים גדולים אחרים שיוציאו את כהני זרעך מגדולתם ויצטרכו לבקש מהם לאספם וללקחם אצלם אל אחת הכהונות באחד המשמורות:

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כַּמָּה גְּדוֹלִים נְמוּכֵי הָרוּחַ, שֶׁבִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם אָדָם מַקְרִיב עוֹלָה – שְׂכַר עוֹלָה בְּיָדוֹ, מִנְחָה – שְׂכַר מִנְחָה בְּיָדוֹ, אֲבָל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפֵלָה עָלָיו מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" וגו' (תהלים נא, יט). וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֵב־נִשְׁבַּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" (שם).

שכר עולה בידו. ולא שכר קרבן אחר: זבחי. כל הזבחים במשמע:

וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַשָּׁם אוֹרְחוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים" (שם נ, כג), אַל תִּקְרֵי "וְשָׂם" אֶלָּא "וְשָׁם".

השם אורחותיו. מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה של מצוה: אל תקרי ושם. בשמאל לשון שימו לעשות אלא ושם בימין לשון שום כמו שום בית דין כך שם דרכו שכרו נגד הפסדו ומקיים מצות:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5