פֶּרֶק רִאשׁוֹן [רפה] – ספר מנורת המאור עם פירוש

דְּבַר הַתַּעֲנִית הוּא סִיּוּעַ גָּדוֹל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה לִשְׁנֵי דְּבָרִים: הָרִאשׁוֹן, לְהַחְלִישׁ גּוּפוֹ וּלְשַׁבֵּר גְּאוֹן לִבּוֹ אֲשֶׁר חָטָא בּוֹ; וְהַשֵּׁנִי לְסַגֵּף תַּאֲווֹתָיו וּלְמָרֵק חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ כְּפִי גֹּדֶל אֲשָׁמוֹ וְיֵחָשֵׁב לוֹ יוֹתֵר מֵהַקְרָבַת חֵלֶב וְדַם קָרְבָּנוֹ. וּכְמוֹ שֶׁחוֹלֵי הַגּוּפוֹת כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁחֳלָיִים בָּאִים לָהֶם מִצַּד מִלּוּי כָּרֵס בְּכֹחַ, רְפוּאָתָם הִיא לַעֲצֹר מַאֲכָלָם, כָּךְ רָאוּי לַעֲשׂוֹת לְחוֹלֵי הַנְּפָשׁוֹת. וּכְשֵׁם שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ חוֹלֶה, אוֹ הוּא חוֹלֶה מֵחֻלְשַׁת הַגּוּף, אִם יִמְנְעוּ מִמֶּנּוּ הַמַּאֲכָל יִגְרְמוּ לוֹ חֹלִי וַחֲלִישׁוּת, כָּךְ יֶאֱרַע לַמְעַנֶּה גוּפוֹ בְּלִי צֹרֶךְ.

לסגף. לענות נפשו תרגום לסגפא נפשיה:

וּבִרְאוֹת חֲזַ"ל עִנְיְנֵי בְנֵי אָדָם שֶׁהֵם חֲלוּקִים בְּעִנְיָן זֶה, יֵשׁ מִתְעַנֶּה לְצֹרֶךְ וְיֵשׁ מִתְעַנֶּה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, וְקָרְאוּ לַמִּתְעַנֶּה לְצֹרֶךְ קָדוֹשׁ וְחָסִיד וְלַמִּתְעַנֶּה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ קְרָאוּהוּ חוֹטֵא. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּרְאֶה לִכְאוֹרָה שֶׁחוֹלְקִין – מַר אָמַר הָכֵי וּמַר אָמַר הָכֵי וְלָא פְלִיגֵי, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּתַעֲנִיּוֹת (יא, א): אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל־הַנָּפֶשׁ' (במדבר ו, יא) וְכִי עַל אֵי זֶה נֶפֶשׁ חָטָא? אֶלָּא עַל שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה זֶּה שֶׁלֹּא צִעֵר עַצְמוֹ אֶלָּא מִן הַיַּיִן נִקְרָא חוֹטֵא, הַמְצַעֵר עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נִקְרָא קָדוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "קָדוֹשׁ יִהְיֶה" וגו' (שם). וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה זֶה שֶׁלֹּא צִעֵר עַצְמוֹ אֶלָּא מִן הַיַּיִן נִקְרָא קָדוֹשׁ, הַמְצַעֵר עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: נִקְרָא חָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד" (משלי יא, יז). עַל כֵּן פֵּרְשׁוּ הָעִנְיָן, בְּאָמְרָם, כִּי תַלְמִיד חָכָם אֵינוֹ צָרִיךְ עִנּוּי וְאָסוּר לֵישֵׁב בְּתַעֲנִית, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם. וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: בַּר בֵּי רַב דְּיָתִיב בְּתַעֲנִיתָא כַּלְבָּא לֵיכוֹל שֵׁרוּתֵיהּ.

וכפר עליו. גבי נזיר כתיב שצריך כפרה: וכי על איזה נפש חטא. את מי הרג שנקרא חוטא על הנפש: נקרא קדוש. שמתוך כך מתמרקין עונותיו שחטא כשמתענה: נקרא חסיד. המתענה דכתיב גומל נפשו מפריש עצמו ממאכל וממשתה כמו ביום הגמל את יצחק אי נמי גומל נפשו לשון תגמול שמשלים נפשו לקונו ואית דמפרשי להא דריש לקיש על מי שאינו מתענה נקרא חסיד שנאמר גומל נפשו איש חסד שגומל חסד לנפשו שאינו מתענה: שממעט במלאכת שמים. חלוש הוא ואינו יכול ללמוד: שירותיה. סעודתו כלבא ליכול כשבא בערב להברות. תרגום ויעש להם משתה ועבד להון שירו וארוחתו ארוחת תמיד תרגום ושירותא שירו תדירא:

וְאִם בְּשׁוּם זְמָן נָהֲגוּ קְצַת מֵהַחֲסִידִים בְּעִנּוּיֵי גּוּפָם בַּצּוֹמוֹת וּבְעָזְבָם מִלֶּאֱכוֹל בָּשָׂר וְשָׁתֹה יַיִן וּבְהַרְחָקַת הַנָּשִׁים וּבִלְבִישַׁת צֶמֶר וְשֵׂעָר – לֹא הָיָה אֶלָּא בִּרְאוֹת נְטִיַּת לִבָּם בְּשׁוּם זְמַן אַחַר הַמּוֹתָרוֹת הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן. כְּמוֹ חֹלִי הַגּוּף כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁיּוֹצֵא הַמֶּזֶג מִשִּׁוְיוֹ אֶל אֵי זֶה צַד, הָרוֹפֵא יַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ בְּהִפֻּכוֹ עַד שֶׁיָּשׁוּב אֶל הַשִּׁוּוּי, כָּךְ הָיוּ עוֹשִׂין אֵלּוּ הַפְּרוּשִׁין. וְאוּלַי שֶׁעֲשָׂאוּהוּ לְקַבֵּל יִסּוּרִין עַל עַצְמָן, כְּדֵי לְמָרֵק שׁוּם הִרְהוּר אוֹ שְׁגִיאָה שֶׁבָּאָה לְיָדָם. וְהָיוּ סְכָלִים בָּעוֹלָם, שֶׁכְּשֶׁרָאוּ אֵלּוּ הַפְּעוּלוֹת לַחֲסִידִים, וְלֹא יָדְעוּ כַוָּנָתָם, חָשְׁבוּ שֶׁהֵם מִדּוֹת טוֹבוֹת וְשֶׁאִם יְעַנּוּ כְּמוֹתָם גּוּפוֹתָם בְּכָל מִינֵי עִנּוּי, שֶׁיִּקְנוּ לְעַצְמָם מַעֲלָה וּמִדָּה טוֹבָה וְשֶׁיִּקְרְבוּ בָּזֶה לָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּאִלּוּ הוּא שׂוֹנֵא אֶת הַגּוּף וְרוֹצֶה לְהַאֲבִידוֹ. וְהֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁאֵלּוּ הַפְּעוּלוֹת הֵן רָעוֹת לְמִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם. וְזֶה דּוֹמֶה לְאִישׁ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בִּמְלֶאכֶת הָרְפוּאוֹת וְיִרְאֶה רוֹפֵא בָקִי שֶׁהִשְׁקָה לְחוֹלֶה מַשְׁקֶה אֶחָד מֵהַסַּמִּים הַגְּדוֹלִים וְרִפֵּא אוֹתוֹ בוֹ מֵחָלְיוֹ, וּבְראוֹתוֹ זֶה, הָלַךְ וְהִשְׁקָה מַשְׁקֶה כָזֶה לְאָדָם בָּרִיא וְנָשָׂא קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, בְּאָמְרוֹ: אִם רִפֵּא לַחוֹלֶה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּשְׁמֹר לַבָּרִיא בְּרִיאוּתוֹ. וְאֵינוֹ כֵן, שֶׁבְּלִי סָפֵק יֶחֱלֶה בוֹ. כֵּן אֵלּוּ חוֹלֵי הַנְּפָשׁוֹת, יֶאֱרַע לָהֶם כָּזֶה בְּלָקְחָם הָרְפוּאָה עַל הַבְּרִיאוּת, מַה שֶּׁלֹּא הָיְתָה רְצוֹן תּוֹרָתֵנוּ, שֶׁהִיא תְמִימָה, מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ וְנֶאֱמָנָה וּמַחְכִּימַת פֶּתִי; אֶלָּא שֶׁיְּהֵא הָאָדָם טִבְעִי הוֹלֵךְ בַּדֶרֶךְ הָאֶמְצָעִית, שֶׁיֹּאכַל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לֶאֱכֹל בְּשִׁוּוּי וְיִשְׁתֶּה מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לִשְׁתּוֹת בְּשִׁוּוּי וְאִם יִרְאֶה בְּטִבְעוֹ שֶׁנּוֹטֶה אֶל הַמּוֹתָרוֹת יִתְעַנֶּה בְּשִׁוּוּי.

הקצה האחרון. סוף הדבר וכו' כך כשיצרם היה מתגבר עליהם עד שדעתם היה נוטה לחשק העבירה והיו מתיראין פן יעברו היו מתענין: ואם יראה בטבעו. שאכל הרבה או שתה הרבה ויחלה על ידם אז יתענה כדי למרקם עד שגופו חוזר למזג השוה כך אם יצרו מתגבר עליו יתענה עד שמחליש יצרו ודעתו:

וְעַל תַּעֲנִית כָּזֶה אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק אֵין עוֹמְדִין (לב, ב): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה תַעֲנִית יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה, שֶׁזֶּה בְּגוּפוֹ וְזֶה בְּמָמוֹנוֹ וכו'.

וּבְתַעֲנִית כָּזֶה יִתְפַּלֵּל אָדָם לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, שֶׁיְּהֵא מֵרוּק חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ לְפָנָיו כְּקָרְבָּן, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק הָיָה קוֹרֵא (יז, א): רַב שֵׁשֶׁת כִּי הֲוָה יָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא הֲוָה אָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁבִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם – אָדָם חוֹטֵא וּמֵבִיא קָרְבָּן וְאֵינוֹ מַקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶלָּא חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ; וְעַכְשָׁו נִתְמַעֵט חֶלְבִּי וְדָמִי. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי שֶׁנִּתְמַעֵט מִמֶּנִּי כְּמוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְתִרְצֵנִי.

וְעַל תַּעֲנִית כָּזֶה אָמְרוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּשַׁבָּת (יא, א): אָמַר רַבָּה בַּר מַחַסְיָא, אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא, אָמַר רַב: יָפָה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם כְּאֵשׁ בִּנְעֹרֶת. אָמַר רַב יוֹסֵף: וּבוֹ בַיּוֹם וַאֲפִילוּ בְּשַׁבָּת. וַאֲמְרִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק אֵין עוֹמְדִין (ברכות לא, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית בְּשַׁבָּת קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ וכו'. כִּדְאִיתָא לְמַעְלָה, בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי מֵחֵלֶק כְּבוֹד הַשַּׁבָּת (סימן קס).

כאש בנעורת. עצים דקים של פשתן שהאש מבערם כך מבער התענית בשבת הגזירה של החלום:

וּבְכָל זֶה לֹא הָיְתָה כַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ עַל הַתַּעֲנִית בִּלְבַד, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתְעַנֶּה גּוּפוֹ בְּצוֹם וִיעוֹרֵר לְחַפֵּשׂ בִּדְרָכָיו וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, כְּדֵי לְבַטֵּל הַגְּזֵירָה אִם נִגְזְרָה כְּנֶגְדּוֹ וִירַחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם.

אלא כדי שיתענה גופו בצום ויעורר וכו'. שניהם אלו צריך לו שיקובל תעניתו:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5