פֶּרֶק רִאשׁוֹן [קפא] – ספר מנורת המאור עם פירוש

לְפִי שֶׁאֻמַּת יִשְׂרָאֵל הִיא סְגֻלָּה שֶׁהִבְדִּילָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל הָעַמִּים מְיֻחֶדֶת לָאֵל יִתְבָּרַךְ, בָּחַר בְּיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת עַם קָדוֹשׁ. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר: "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן־ הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" (ויקרא כ, כו), שֶׁהִבְדִּילָם לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים כְּמוֹ שֶׁהוּא קָדוֹשׁ. וְיִדְמוּ לִדְרָכָיו, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק "וְהָלַכְתָּ בִדְרָכָיו" (דברים כח, ט): מַה הוּא קָדוֹשׁ אַף אַתָּה קָדוֹשׁ, מַה הוּא חַנּוּן אַף אַתָּה חַנּוּן וכו'.

לָמַדְנוּ, שֶׁהִבְדִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת נוֹהֲגִים בְּמִדּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְקַדְּשְׁתֶם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (ויקרא יא, מד). וְדָרְשׁוּ עַל זֶה בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, בְּסוֹף פֶּרֶק אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה (לט, א): תָּנוּ רַבָּנָן: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי", אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה, אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה, אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא, נִמְצָא שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂין הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר – אָנוּ מְקַדְּשִׁין שְׁמוֹ הַגָּדוֹל; וְאִם חַס וְשָׁלוֹם, נוֹהֲגִין בְּהֵפֶךְ – מְחַלְּלִין שְׁמוֹ לְרָעָתֵנוּ וְכָל הַכִּעוּר וְהַפֶּשַׁע וְהַחִלּוּל נִשְׁאָר עַל עַצְמֵנוּ.

אדם מקדש וכו'. הבא לטהר מסייעין לו:

וּלְפִי שֶׁהוּא סִיּוּעַ גָּדוֹל לִהְיוֹת הָאָדָם טוֹב אוֹ רָע, בִּתְכוּנַת הַמֶּזֶג, כְּפִי הַטִּפָּה שֶׁמִּמֶּנָּה נִתְהַוָּה, נִמְצָא חִבּוּר הָאָדָם סִבַּת קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם אוֹ חִלּוּלוֹ, כְּפִי הַבָּנִים שֶׁמּוֹלִיד; כְּשֶׁהַבָּנִים צַדִּיקִים – מְקַדְּשִׁין אֶת הַשֵּׁם, וְהָרְשָׁעִים – בְּהֵפֶךְ. וּמֵאַחַר שֶׁהַדָּבָר כֵּן, נִצְטָרֵךְ לָדַעַת הֵיאַךְ יְקַדֵּשׁ אָדָם עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. וּקְדֻשָּׁה זוֹ נֶחֱלֶקֶת לַחֲמִשָּׁה חֲלָקִים. הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן, בְּמַהוּת הַחִבּוּר; הַדֶּרֶךְ הַשֵּׁנִי, בִּזְמַן הַחִבּוּר; הַדֶּרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי, בַּמָּזוֹן הָרָאוּי לַחִבּוּר; הַדֶּרֶךְ הָרְבִיעִי, בְּכַוָּנַת הַחִבּוּר; הַדֶּרֶךְ הַחֲמִישִׁי, בְּאֵיכוּת הַחִבּוּר.

בתכונת המזג. כמו שהוא מכין למזג הטפה שנתהוה ממנו הולד כן יהיה גוף הולד וטבעו ומזג לשון מעורב כמו מזיגת היין אם הוא טוב כך אם טפת הזרע מזוג שבא ממאכלים הגונים ומחשבה טובה יהיה הנברא ממנו גוף בריא וטוב ובעל מעשים טובים:

הַדֶּרֶךְ הָאֶחָד בְּמַהוּתוֹ. יֵשׁ לָנוּ לֵידַע, שֶׁמַּהוּת חִבּוּר זֶה כְּשֶׁהוּא כָרָאוּי וּבְכַוָּנָה רְאוּיָה, הוּא דָבָר טָהוֹר וְנָקִי. מְסַיֵּעַ לַהֲוָיַת הָעוֹלָם. וְחִבּוּר טָהוֹר כָּזֶה אֵין בּוֹ גְנַאי וְכִעוּר וּבוּשָׁה, אֲבָל נִקְרָא "יְדִיעָה", כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת־חַנָּה" וגו' (שמואל־א א, יט). וְנִקְרֵאת "יְדִיעָה" מִשְּׁנֵי פָנִים: הָאֶחָד, לְפִי שֶׁטִּפָּה זוֹ בָּאָה שָׁרְשָׁהּ מִמְּקוֹם הַדַּעַת, שֶׁהוּא הַמֹּחַ; וְהַשֵּׁנִי, כִּי בִּיאָה כָזֹאת הִיא בִידִיעָה מְכֻוֶּנֶת וּקְדוֹשָׁה לְשֵׁם שָׁמַיִם וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֵצֵא מִמֶּנָּה בֶּן דַּעַת. וּלְכַוָּנָה כָּזֹאת נִבְרָא בָּאָדָם כְּלִי הַמִּשְׁגָּל. וְאִם הוּא מַשְׁחִית דַּרְכּוֹ וְהוֹפֵךְ כַּוָּנַת בְּרִיאָתוֹ וְחוֹזֵר הַחִבּוּר לְצֹרֶךְ הֲנָאָתוֹ וּלְמַלְּאֹת תַּאֲוָתוֹ, אָז מַדְלִיק בֵּיתוֹ וּמַחֲרִיב זַרְעוֹ. וְנִמְצָא הַכִּעוּר וְהַהַשְׁחָתָה בָּא מִצַּד פְּעֻלָּתוֹ וְכַוָּנָתוֹ וְלֹא מִצַּד בּוֹרְאוֹ שֶׁבָּרָא בוֹ הָאֵבָר, חָלִילָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים שֶׁבָּרָא בָּאָדָם הָיוּ לְצֹרֶךְ קִיּוּם הַגּוּף וְהַמִּין וּלְהוֹצִיא שִׂכְלוֹ מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כְּשֶׁיִּטֶּה הָאָדָם אֶל הַכַּוָּנָה הָרְאוּיָה. וְעַל זֶה אָמְרוּ בְּמִדְרָשׁ קֹהֶלֶת, עַל פָּסוּק "אֲשֶׁר־כְּבָר עָשׂוּהוּ" (קהלת ב, יב): מְלַמֵּד שֶׁהוּא וּבֵית דִּינוֹ נִמְנוּ עַל כָּל אֵבָר וְאֵבָר וְהוֹשִׁיבוּהוּ עַל כַּנּוֹ.

אין בו גנאי. אין חרפה או בושה בתשמיש זה כי הוא רצון הקב"ה ונקרא ידיעת ה' רצון הקב"ה לקיים מצות פרו ורבו: מדליק ביתו. אשתו והם נעשים אש ואש של גיהנם שורפתן: חלילה לאל מרשע. שברא אברי המשגל להזיק לגוף או לניאוף ולהוליד בנים זרים ולמלאות תאות הרשעים: כשיטה האדם. להוליד בנים ובנות בכוונה הראויה שידבק איש באשתו להיות לו בנים ידועים כרצון הבורא:

וּמֵאַחַר שֶׁהָאָדָם הוּא כָלוּל בְּסוֹד חָכְמָה וּתְבוּנָה וָדַעַת, הוּא סוֹד הַדַּעַת וּכְשֶׁהַחִבּוּר הוּא בִּידִיעָה כָּרָאוּי, הוּא עִלּוּי גָּדוֹל וְהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֻׁתָּף עִמּוֹ וְהוּא שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית, רוֹצֶה לוֹמַר, לְהַשְׁלִים כַּוָּנַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם. וְלָזֶה רָמְזוּ בְּאָמְרָם בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק הָיָה מֵבִיא (יז, א): אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ – שְׁכִינָה בֵינֵיהֶם, לֹא זָכוּ – אֵשׁ אוֹכַלְתָּם. וְגַם בְּאָמְרָם (נדה לא, א): שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִין יֵשׁ בּוֹ בָּאָדָם: אָבִיו וְאִמּוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בִּכְלָל זֶה (סימן קסח). נִמְצָא, כִּי כְּשֶׁהָיָה הַחִבּוּר לְשֵׁם שָׁמַיִם מִשְׁתַּתֵּף בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִקְרָא עַל שְׁמוֹ, שֶׁאֵין דָּבָר קָדוֹשׁ וְנָקִי לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁנִּקְרָא הֵרָיוֹן הַצַּדִּיקִים עַל שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם: כְּדִכְתִיב בְּאַבְרָהָם: "וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָה לְךָ בֵּן" (בראשית יז, טז). וְעַל עִנְיַן רִבְקָה: "וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (שם כה, כא). וּבְעִנְיַן לֵאָה וְרָחֵל: "וַיִּפְתַּח אֶת־רַחְמָהּ" (שם כט, לא). וּבְעִנְיַן חַנָּה: "וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת־חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ ה"' (שמואל־א א, יט).

וּבְעִנְיַן תָּמָר אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ בְּרֵאשִׁית רַבָּה (פה, ח), עַל פָּסוּק "וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל־הַדֶּרֶךְ" (בראשית לח, טז): בִּקֵּשׁ יְהוּדָה לַעֲבֹר וְרָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַתַּאֲוָה וכו'. בָּא לְהוֹדִיעַ, שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב שׁוּם אָדָם שֶׁכַּוָּנַת יְהוּדָה הָיְתָה לִזְנוּת; חָלִילָה וְחַס לְצַדִּיק גָּמוּר כִּיהוּדָה, מִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּחַר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת זַרְעוֹ רִאשׁוֹן לִדְגָלִים וּלְכִבּוּשׁ הָאָרֶץ וּלְכָל מִלְחֶמֶת מִצְוָה, שֶׁיַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ דָּבָר כָּזֶה. אֲבָל בִּרְאוֹתוֹ כִּי בְּנֵי בַת שׁוּעַ אִשְׁתּוֹ מֵתוּ בְּחֶטְאָם, חָשַׁב, שֶׁהַקַּלְקָלָה בָּאָה לָהֶם מִצַּד עַצְמָהּ. וּבִרְאוֹתוֹ לְתָמָר שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת וּמַמְתֶּנֶת לוֹ מְכֻסָּה פָנֶיהָ בְּצְנִיעָא נִכְנַס בּוֹ דַעַת עֶלְיוֹן וְחָשַׁב, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֵת קְדֵשָׁה, שֶׁלֹּא הָיְתָה כַוָּנָתָהּ אֶלָּא לָבֹא אֶצְלוֹ לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וְהֵכִין כַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם וּלְהוֹלִיד בָּנִים הֲגוּנִים וְלֹא כָרִאשׁוֹנִים. וְגַם הָיָה סִיּוּעַ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת, שֶׁכַּוָּנָת תָּמָר הָיְתָה לְמוּטָב וְהִכְנִיס בְּלִבּוֹ לִקְרַב אֵלֶיהָ. וּבְעֵזֶר הָאֵל יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הוּא צוֹפֶה עֲתִידוֹת, נָתַן לָהּ הֵרָיוֹן שְׁנֵי צַדִּיקִים תְּאוֹמִים, שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים כְּדֻגְמַת שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, הֵם פֶּרֶץ וְזֶרַח. מֵהָאֶחָד יָצְאוּ מְלָכִים וּמֵהַשֵּׁנִי נְבִיאִים, נוֹלְדוּ בְּצוּרוֹת סִדְרֵי עוֹלָם. וּבָרוּךְ הַיּוֹדֵעַ אֲשֶׁר בָּחַר בָּהֶם לְמַדְרֵגוֹת אֵלּוּ וְהִסְכִּים בַּדָּבָר וּבָא מֵאִתּוֹ.

חשב. יהודה שהקלקלה שמתו בניו הוא בגין תמר כלתו שאינה מהוגנת: והכניס. הקב"ה בלב של יהודה כדי לקרב אליה: מהאחד. מפרץ יצא מלכות בית דוד וזה ויתן יד בגימטריא דוד והוא נגד הירח והוא מה שאומרים בקידוש החודש דוד מלך ישראל חי וקים והנביאים שראו באור הנבואה נגד אור החמה ונולדו ונבראו מטפה אחת בצורת סדרי עולם תאומים כמו אדם וחוה שדו פרצופים נבראו היינו תאומים: למדרגות אלו. לזכות זו שיצאו מהם מלכים ונביאים ושהסכים הקב"ה לזווגם יחד ובא מאתו מהקב"ה שיזדווג לה יהודה:

וְגַם בְּעִנְיָן רוּת נֶאֱמַר: "וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן" (רות ד, יג). וְגַם נֶאֱמַר עַל יִרְמִיָּה הַנָּבִיא: "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ" (ירמיה א, ה). גַּם אָמְרוּ בְּפִרְקָא קַמָּא דְּתַעֲנִיּוֹת (ב, א): שְׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת לֹא נִמְסְרוּ בְיַד שָׁלִיחַ. וְהָאֶחָד מֵהֶן, הֵרָיוֹן שֶׁל עֲקָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּפְתַּח אֶת־ רַחְמָהּ" (בראשית כט, לא).

וְכָל זֶה וְכַיּוֹצֵא בָזֶה נֶאֱמַר בְּחִבּוּר הַצַּדִּיקִים, שֶׁכַּוָּנָתָם הִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֲבָל הָרָשָׁע הַפָּרִיץ, שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְמַלְּאֹת תַּאֲוָתוֹ וְהוּא מַשְׁחִית דַּרְכּוֹ, מְכַלֶּה גוּפוֹ וְזַרְעוֹ, כְּמִי שֶׁנּוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה וּמְפַטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, אֵין לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חֵלֶק בּוֹ. עָלָיו נֶאֱמַר: "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב" (תהלים נח, ד). אֲבָל הַחִבּוּר אֲשֶׁר הוּא כָּרָאוּי בְּכָל דָּבָר, הוּא דוֹמֶה לִבְרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהוּא דָבָר קַיָּם עִם הַנְּשָׁמָה שֶׁזּוֹרֵק בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר תִּשָּׁאֵר לָעַד וְיוֹצֵאת אֶל הַפֹּעַל בַּהֲכָנוֹת הַמּוֹשָׁב אֲשֶׁר יָשְׁבָה בוֹ וְיוֹצֵא הַזֶּרַע קָדוֹשׁ. וְעָלָיו נֶאֱמַר: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי" (ויקרא כ, כו).

אשר תשאר. הנשמה לעד כי כך עלה בדעתו בשעה שברא הקב"ה הנשמות שיתקיימו לעד ואין להם מיתה וכליון רק הם נצחים ואחר שקבל החוטא ענשו הנשמה זכה וצחה וחוזרת אל מקומה למעלתה הראשונה. ויש עלוי ומעלות בנשמות זה על זה שכשברא הקב"ה העולם ברא ד' עולמות. אצילות. יצירה. בריאה. עשיה. ועשיה הוא עולם התחתון ומעולם העשיה ברא גוף ונפש האדם הוא החיות ושכליות בהמיות כמו ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו וזה כי הדם הוא הנפש והיינו חיותם ובזה אין מותר באדם מן הבהמה וברא עולם הבריאה ושם נשמות הנקראים רוחות וזה ורוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי שהיא הנשמה הראשונה שניתן לכל בשר איש שיש לו צורת אדם בין יהודי בין עובד כוכבים ומזלות וזה אשר בידך נפש כל חי בין אדם בין בהמות ולא תמצא שנאמר רוח בבהמה רק ורוח כל בשר איש ואין הפרש בין נשמות אלו נשמת רוח בין אותן שבאים לגוף הצדיק או לרשע כי כולם במזג ומשקל אחד נבראים דאם לא כן אין בחירה והיה פתחון פה לרשע לומר אלו היה בי נשמת הצדיק הייתי צדיק שנשמתו טובה מנשמתי וגרם לו לצדקתו והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שאין הקב"ה בורא דבר המכריע זה לצדקתו וזה לרשעתו כשם שאין חילוק באברים וצורת החושים באדם כך אין חילוק באותן הנשמות ועל ידי זה ניתנה הבחירה לאדם שהם שוים בגוף ונשמה והנשמה נתן הקב"ה שעל ידה ישכיל ויבין בין טוב ורע והוא מעצמו יבחן הטוב והרע ואף על גב דהקב"ה יודע עתידות מי שיבחר בטוב מי שיבחר ברע אין זה מכריע לצדקתו ולרשעתו רק הוא בעצמו שהבחירה בידו והם גרמו לעצמם שכר ועונש ואז כשבוחר בטוב להיות צדיק יזכה לנשמה שהיא למעלה מנשמת הרוח מעולם היצירה ובאותן הנשמות יש להם עילוי זו על זו ולפי מעשיו יזכה לנשמה יתירה שעל ידה ישכיל ויבין נפלאות ה' ואותן הנשמות מעולם היצירה נקראים חיה כי שם חיות הקודש ובעולם האצילות עולם העליון שאין למעלה הימנו דבר נברא וע"כ נקרא אצילות שהוא אצל אין סוף ברוך הוא אין שם רק נשמות ישראל הקדושים והם למעלה בקדושתם ממלאכי עליון ושואלים להם מה פעל אל למי שזכה ועל כן נקראים בני עלייה שהם מעולם העליון ולהשיג הנשמות הם ממדרגה התחתונה לעליונה אם הוא משכיל בטוב ודעת בנשמת רוח יזכה לנשמת חיה ויוסיף קדושה עד שישיג לנשמת יחידה שהיא יחידי בעולמה ואין שם נברא אחר והגוף של אדם יכול לקבל כמה נשמות וגם נשמת המת באים ומוסיפין בגוף האדם בין לקבל עונש עם הגוף המדוכא ומעונה בין לקבל שכר טוב בגוף הצדיק ולא לבד שהנשמה שראויה לעונש שבאה באדם אלא אפילו בחי ובצומח ובדומם וזה אבן מקיר תזעק ובתחיית המתים היא חוזרת לגוף שנתנה בו במעי אמו ואין לה רק הגוף הנולדה עמו ואין ניתנה שוב בגוף רק נוספת בו כדי לקבל שכר ונחת טוב או להרגיש בעונש שנגזר לגוף ונשמה שנבראים יחדו וכשם שהנשמה היא תועלת לגוף כך הגוף תועלת לנשמה שעל ידי הגוף הם פועלים פעולתם הטובה שישיגו לנשמות יתירות ויוסיף הנשמה דעת ותבונה על ידי הנשמה העליונה כי כשם שהגוף הוא מלבוש לנשמה כך נשמות תחתונות לעליונות והם אינם באים אלא לצדיק כי אין לשניהם אלא חדוה וגילה ואין להם לקבל עונש כמו נשמת רוח כי לא נתנים בגוף הרשע וזה שאמר שדומין לשמים וארץ ששניהם קיימין שעל ידי הנשמה שהיא נצחית יחזור ויחיה הגוף:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5