פֶּרֶק רִאשׁוֹן [קעה] – ספר מנורת המאור עם פירוש

אִם הָאִשָּׁה נוֹהֶגֶת כָּרָאוּי מִצְוָה עַל בַּעֲלָהּ לְכַבְּדָהּ וּלְשַׂמְחָהּ וְשֶׁלֹּא יַכְנִיעֶנָּה יוֹתֵר מִדַּאי וְזֶהוּ טוֹב לוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְצִיעָא, פֶּרֶק הַזָּהָב (נט, א): אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין בְּרָכָה מְצוּיָה לָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ" (בראשית יב, טז). אֲמַר לְהוּ רָבָא: אוֹקִירוּ נְשַׁיכוּ כִי הֵיכֵי דְתִתְעַתְּרוּ.

אוקירו. כבדו לנשותיכם כי היכי שיבא לכם ברכה ועושר:

וְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ (יבמות סב, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ וְהַמְּכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְהַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּמַשִּׂיאָן סָמוּךְ לְפִרְקָן, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְיָדַעְתָּ כִּי־שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ" וגו' (איוב ה, כד).

והמכבדה יותר מגופו. דזילותא דאתתא קשה יותר מדגברא:

וְעוֹד אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין, פֶּרֶק כִּסּוּי הַדָּם (פד, ב): דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא, זִמְנִין אָמַר לָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַמֵּי וְזִמְנִּין אָמַר לָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַסֵּי: מַאי דִּכְתִיב: "טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל" וגו' (תהלים קיב, ה)? לְעוֹלָם יֹאכַל אָדָם וְיִשְׁתֶּה פָּחוֹת מִמַּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְיִלְבַּשׁ וִיכַסֶּה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ וִיכַבֵּד אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁהֵן תְּלוּיִין בּוֹ וְהוּא תָלוּי בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.

טוב איש חונן. דלים ומלוה אותם וטוב המכלכל דבריו במשפט לפי היכולת הוא עומד על צרכיו ולא בכל תאות לבו: פחות ממה שיש לו. פחות מכדי היכולת הוא עומד על צרכיו לאכילה וילבש ויתכסה לפי היכולת שלא יתבייש ויכבד אשתו יותר מיכלתו: שהן תלויין. מצפים לחסדו והוא מצפה לחסד אל:

גַּם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יוֹנֶה אוֹתָהּ בְּאוֹנָאוֹת שֶׁלֹּא כַדִּין אוֹ בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים, דְּגַרְסִינָן פֶּרֶק הַזָּהָב (בבא מציעא נט, א): אָמַר רַב: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּאוֹנָאַת אִשְׁתּוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁדִּמְעָתָהּ מְצוּיָה אוֹנָאָתָהּ קְרוֹבָה עָלָיו. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתָם תְּפִלָּתִי" (איכה ג, ח). וְאַף־עַל־ פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְפִלָּה נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי דִמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וגו' אֶל־דִּמְעָתִי אַל־תֶּחֱרַשׁ" (תהלים לט, יג).

באונאת אשתו. לצערה אפי' בדברים שאונאתה קרובה הקב"ה ממהר לפרוע למי שמאנה לפי שהיא בוכה לפניו: שמעה תפלתי. בקש שהקב"ה יקבל תפלתו אל דמעתי אל תחרש ולא אמר תשמע רק אל תחרש כי כבר קבל דמעתו:

וִיהֵא זָהִיר בִּתְבוּאָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִמְרִיבָה עַל זֶה, כִּדְאֳמְרִינָן עֲלָהּ: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְבוּאָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁאֵין מְרִיבָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא עַל עִסְקֵי תְּבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם" וגו' (שם קמז, יד). אָמַר רַב פַּפָּא: הַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִנְשֵׁי: כְּדְמִשְׁלַם שַׂעֲרִי מִכַּדָּא, נָקִישׁ וְאָתֵי תִּיגְרָא.

השם גבולך שלם. אימתי כשחלב חטים ישביעך כשיש חטים בביתך: מכדא. כיון שכלו השעורים מהכד שדרכו ליתן בו שעורים כלומר כשאין האיש יכול ליתן לאשתו כל רצונה כאשר היא מלומד' נקיש ואתי תיגרא מתחלת לריב עם בעלה כמו הכד אם אין בו מקשקש ונשמע קול הברה כשמכין עליו:

וְאִם יִתְנַהֵג עִמָּהּ כָּרָאוּי יִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהַשְּׁכִינָה מָגֵן בַּעֲדָם, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק הָיָה מֵבִיא (יז, א): רַבִּי עֲקִיבָא דָּרַשׁ: אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ שְׁכִינָה בֵינֵיהֶם. לֹא זָכוּ – אֵשׁ אוֹכַלְתָּן.

שכינה ביניהם. שם של י"ה. יו"ד באיש. וה' באשה נסתלק השם נשאר אש ואש וגיהנם היא אש אוכלת אש ושורפתן:

גַּם מָצִינוּ בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, פֶּרֶק יב: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: עַל שֵׁם בָּשָׂר וָדָם נִקְרָא שְׁמוֹ אָדָם וּמִשֶּׁבָּנָה לוֹ עֵזֶר נִקְרָא שְׁמוֹ אִישׁ וְהִיא אִשָּׁה, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרךְ הוּא נָתַן שְׁמוֹ בֵינֵיהֶם: יוֹ"ד הֵ"א, אִם הוֹלְכִים בִּדְרָכַי וְשׁוֹמְרִים מִצְוֹתַי הֲרֵי שְׁמִי נָתוּן בֵּינֵיהֶם וּמַצִּיל אוֹתָן מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וְאִם לָאו, הֲרֵינִי נוֹטְלוֹ מִבֵּינֵיהֶם וְהֵם עוֹשִׂין אֵשׁ וְאֵשׁ, וְהָאֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֵשׁ הִיא עַד־אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל" (איוב לא, יב). וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (שם): אִם זָכָה – לוֹ עֵזֶר וְאִם לֹא זָכָה – כְּנֶגְדּוֹ.

בשר ודם. לשון שפלות:

וְאִם יֶאֱהָבֶנָּה כְּגוּפוֹ מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב, כד), שֶׁהִיא צֶלַע מִצַּלְעוֹתָיו וְדַרְכּוֹ לַחֲזֹר אַחֲרֶיהָ וּלְפַיְּסָהּ בְּכָל דָּבָר, כִּדְאָמְרִינָן בְּמַסֶּכֶת נִדָּה, סוֹף הַמַּפֶּלֶת (לא, ב): שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַבִּי דּוֹסְתַּאי בַּר יַנַּאי: מִפְּנֵי מָה אִישׁ מְחַזֵּר עַל הָאִשָּׁה וְאֵין אִשָּׁה מְחַזֶּרֶת עַל הָאִישׁ? אָמַר לָהֶם? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה, מִי מְחַזֵּר עַל מִי? בַּעַל אֲבֵדָה מְחַזֵּר עַל אֲבֵדָתוֹ. וּמִפְּנֵי מָה אִישׁ פָּנָיו לְמַטָּה וְאִשָּׁה פָנֶיהָ כְּלַפֵּי הָאִישׁ? זֶה מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרָא וְזֶה מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת. מִפְּנֵי מָה אִישׁ מְקַבֵּל פִּיּוּס וְאֵין אִשָּׁה מְקַבֶּלֶת פִּיּוּסּ? זֶה מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרָא וְזֹה מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת. מִפְּנֵי מָה אִשָּׁה קוֹלָהּ עָרֵב וְאֵין אִישׁ קוֹלוֹ עָרֵב? זֶה מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרָא וְזוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־ קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה" (שיר השירים ב, יד).

מחזר על האשה. אדם פנוי מחזר ומבקש עד שינשא: זה ממקום שנברא. מסתכל באדמה שנוצר ממנה והיא מסתכלת בו שנוצרה ממנו: מקבל פיוס. נוח לרצות: זה ממקום שנברא. אדמה עפר תחוח ונוח לגבל והיא עצם שהוא קשה: וזו. אשה מעצם והעצם כשמכין עליו קולו נשמע אבל קרקע כשמכין בו אין קולו נשמע:

וְגַם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַרְבֶּה רֵעִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁיְפַתּוּהָ לִזְנוֹת, כִּדְגַרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק הָרוֹאֶה (ברכות סג, א): תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: לְעוֹלָם אַל יַרְבֶּה אָדָם רֵעִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ" (משלי יח, כד). תַּנְיָא רַבִּי אוֹמֵר: אַל יְמַנֶּה אָדָם אַפֹּטְרוֹפּוּס בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁמָּא יַנְהִיג אֶת אִשְׁתּוֹ בִּדְבַר עֲבֵרָה. מִנָּא לָן? מִיּוֹסֵף.

להתרועע. להתרוצץ שעל ידיהם יבא לו לסוף פרצה: אפוטרופוס. מכניס ומוציא נכסיו ולבה גס בו:

וְגַם לֹא יַרְגִּילֶנָּה בְּיַיִן שֶׁיְּבִיאֶנָּה לִזְנוּת, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם: תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה? לוֹמַר לְךָ, שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יָזִיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת, פֶּרֶק אַף־עַל־פִּי (סה, א): תָּנָא, כּוֹס אֶחָד יָפֶה לָאִשָּׁה, שְׁנַיִם, נִוּוּל הוּא, שְׁלֹשָׁה, תּוֹבַעַת בְּפֶה, אַרְבָּעָה, אֲפִילוּ חֲמֹר תּוֹבַעְתָּהּ אֵינָהּ מְמָאֶנֶת. עַל כֵּן יֵשׁ לוֹ לְהַנְהִיג עִמָּה כַּסֵּדֶר וּלְהַדְרִיכָהּ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּתְהֵא הוֹגֶנֶת לוֹ.

נוול הוא. לה שמנולת עצמה בפריצות ובדברי נבול פה: אפילו חמור. איש שהוא חמר ובודאי אדם שפל הוא שאומנתו בכך:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5