פֶּרֶק רִאשׁוֹן [קנה] – ספר מנורת המאור עם פירוש

כָּל דִּבְרֵי שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת מִכָּל מְלָאכָה וּפְרָטֵי כָל הָעִנְיָנִים שֶׁנִּכְתְּבוּ עַל אַזְהָרַת שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ בְּשׁוּם דָּבָר, הִנֵּה הַכֹּל מְפֹרָשׁ בִּמְקוֹמוֹ בַּאֲרוֹן הָעֵדוּת. אֲבָל נַזְכִּיר בְּכָאן בִּכְלָלָיו וּבִכְבוֹדוֹ וּבִשְׂכָרוֹ וּבְהוֹסִיפוֹ מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, כְּדֵי לְהַיְשִׁיר לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם לְדֶרֶךְ יְשָׁרָה. וְיִהְיֶה לִבָּם תָּמִיד מוּכָן לֵידַע, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל עַד כַּלּוֹתוֹ בְּהַכְנָסַת שַׁבָּת.

ברא הכל. בששת ימי בראשית עד שהבריאה כלה כשנכנס שבת

וְלִזְכֹּר הַשַּׁבָּת בְּכָל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, הִסְכִּימוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרוֹת לְכָל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ בְּזִכְרוֹן הַשַּׁבָּת, בְּאָמְרָם: בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת וְכֵן לְכֻלָּם. וְלֹא בַשֵּׁמוֹת שֶׁקָּרְאוּ לָהֶם הָאֻמּוֹת כִּשְׁמוֹת הַמְּשָׁרְתִים.

כשמות המשרתים. כגון יום א' יום השמש ויום השני יום הירח יום ג' יום המשרתים וכן כולם קוראין אחר שם מה:

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁקּוֹרִין אֲפִלּוּ הָאֻמּוֹת לְיוֹם הַשַּׁבָּת בִּלְשׁוֹן שְׁבִיתָה, לְהוֹדוֹת עַל כָּרְחָם בִּשְׁבִיתָתוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינָן נוֹהֲגִים כֵּן. כִּי מָצִינוּ, שֶׁבְּנֵי אֱדוֹם קוֹרִין לְיוֹם הַשַּׁבָּת "שַׂבַּאדוֹ"; וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל קוֹרִין "סַבַּאתּ". נִמְצָא שֶׁהוּא עֵדוּת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא יוֹם שְׁבִיתָה.

וְגַם, עַל כָּרְחָם, יֵשׁ מוֹפֵת בְּדָבָר גָּלוּי לְכָל בָּאֵי עוֹלָם וְהוּא: נְהַר סַבַּטְיוֹן, שֶׁהַשְּׁבִיתָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת [אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינָם מוֹדִים בּוֹ, עַד שֶׁיָּבוֹא הַקֵּץ וְיוֹדוּ בְּמַלְכוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁמוֹ], כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק אַרְבַּע מִיתוֹת (סה, ב): שָׁאַל טוֹרְנוֹסְרוּפוּס אֶת רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ: מַה הַיּוֹם מִיּוֹמַיִם? אָמַר לוֹ: מַה גֶּבֶר בְּגוּבְרִין? אָמַר לוֹ: דְּמָרֵי צָבֵי. שַׁבָּת נַמֵּי דְּמָרֵי צָבֵי. אָמַר לוֹ: הָכֵי קָאֲמִינָא: מֵי יֵימָר דְּהָאִידְנָא שַׁבָּת? אָמַר לוֹ: נְהַר סַבַּטְיוֹן יוֹכִיחַ, בַּעַל אוֹב יוֹכִיחַ (שאינו עולה בשבת), קִבְרוֹ שֶׁל אָבִיו יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין מַעֲלֶה עָשָׁן בְּשַׁבָּת וכו'.

מה היום מיומים. למה תחשבו יום השבת יותר משאר ימים: מה גבר בגוברין. מה לאיש כמוך להיות שר וגדול מכל האנשים: דמרי צבי. אדוני המלך חפץ לגדלני ולהמשילני: שבת נמי דמרי צבי. הקב"ה חפץ והזהיר על כבודה: מי יימר דהאידנא שבת. הוא ודלמא אחד משאר ימים הוא שבת: נהר סבטיון יוכיח. נהר של אבנים הוא ובכל ימות השבוע שוטף והולך וזורק למעלה וביום השבת נח ושקט: בעל אוב יוכיח. שאינו מעלה המת בשבת: קברו של אביו. דטורנוסרופוס כל ימות השבוע היה עולה עשן מקברו שהיה נדון ונשרף ובשבת נחה שפושעי גיהנם שובתין בשבת:

וְאִם נוֹשֵׁב רוּחוֹת וּמוֹרִיד־גְּשָׁמִים בְּשַׁבָּת, עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג לְצֹרֶךְ הָעוֹלָם. וְגַרְסִינָן נַמֵּי בִּבְרֵאשִׁית רַבָּא: טוֹרְנוֹסְרוּפוּס שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא: אִם כִּדְבָרֶיךָ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל שַׁבָּת, אַל יַשִּׁיב בָּהּ רוּחוֹת וְאַל יוֹרִיד בָּהּ גְּשָׁמִים וְאַל יַצְמִיחַ בָּהּ אֲדָמָה. אָמַר לוֹ: אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהוּא מְטַלְטֵל בְּחָצֵר שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת.

בחצר של ארבע אמות. וכל העולם של הקב"ה כד' אמות נחשב לו ומותר לטלטל:

וְגַם לִזְכֹּר תָּמִיד יוֹם הַשַּׁבָּת הָיָה בָזֶה, שֶׁאִם נִזְדַּמֵּן לוֹ חֵלֶק יָפֶה בִּימֵי הַשָּׁבוּעַ מַזְמִינוֹ לְשַׁבָּת. וּבְרַיְתָא זוֹ שְׁנוּיָה בִּמְכִילְתָּא: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חִזְקִיָּהוּ בֶּן גוּרְיוֹן אוֹמֵר: "זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ח), תְּהֵא זוֹכְרוֹ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, שֶׁאִם נִזְדַּמֵּן לְךָ חֵלֶק יָפֶה תְּהֵא מְתַקְּנוֹ לְשַׁבָּת.

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה חוֹלֵק בָּזֶה הִלֵּל הַזָּקֵן עִם שַׁמַּאי הַזָּקֵן, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בֵּיצָה, פֶּרֶק יוֹם טוֹב (טז, א): תַּנְיָא, אָמְרוּ עָלָיו עַל שַׁמַּאי הַזָּקֵן, שֶׁכָּל יָמָיו הָיָה אוֹכֵל לִכְבוֹד שַׁבָּת. כֵּיצַד? מָצָא בְּהֵמָה נָאָה אוֹמֵר: זוֹ לִכְבוֹד שַׁבָּת. מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, הָיָה אוֹכֵל אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמַנִּיחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה. אֲבָל הִלֵּל הַזָּקֵן מִדָּה אַחֶרֶת הָיְתָה בוֹ, שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו הָיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם" (תהלים סח, כ). תַּנְיָא נַמֵּי הָכֵי: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מֵחַד בְּשַׁבֵּיךְ לְשַׁבָּתֵיךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם". וּבִמְכִילְתָּא אַחֲרִיתֵי כָּתוּב: שַׁמַּאי אוֹמֵר: זְכִירָה עַד שֶׁלֹּא תָבֹא. שְׁמִירָה מִשֶּׁתָּבֹא.

אוכל את הראשונה. נמצא אוכל לזו כדי שתהא היפה נאכלת בשבת דהוי לו אכילתו של ראשונה לכבוד שבת: יום יום. יעמס לנו את צרכנו ועזרתנו והיה אוכל מה שהיה לו ואומר הש"י יזמין לי גם לשבת: זכירה. זוכר ומכין לשבת עד שלא תבא וכשבא שמרהו וכבדהו כהלכתו:

וּמַעֲשֶׂה בְּשַׁמַּאי הַזָּקֵן, שֶׁלֹּא הָיָה זִכְרוֹן שַׁבָּת זָז מִפִּיו, לָקַח חֵפֶץ טוֹב אוֹמֵר: זֶה לְשַׁבָּת [כְּלִי חֶרֶס טוֹב אוֹמֵר: זֶה לְשַׁבָּת], הִלֵּל הַזָּקֵן הָיְתָה בוֹ מִדָּה אַחֶרֶת, שֶׁהָיָה אוֹמֵר: כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. אַל יִתְדַּמֶּה בְּלֵב שׁוּם אָדָם, שֶׁלֹּא הָיָה מוֹדֶה הִלֵּל הַזָּקֵן בְּמִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת, אֲבָל דְּבָרוֹ הָיָה כַּאֲשֶׁר הָיָה בִזְמַן דָּחְקוֹ וְאָמַר, שֶׁאִם יִזְדַּמֵּן לוֹ לָאָדָם דָּבָר נָאֶה, וְהוּא צָרִיךְ לוֹ בְחוֹל, שֶׁלֹּא יִשְׁמְרֶנּוּ לְשַׁבָּת וְיִשָּׁאֵר דָּחוּק כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, אֶלָּא יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה בְּחוֹל לְשֵׁם שָׁמַיִם וְיָשִׂים בִּטְחוֹנוֹ בָּאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹתֵר שָׁלֵם לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. כִּי מִי שֶׁצִּוָּה לוֹ לִשְׁבּוֹת וּלְעַנֵּג בּוֹ וְהָיָה נוֹתֵן בַּמִּדְבָּר בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמַיִם, יִזְדַּמֵּן לוֹ כָּל צְרָכָיו. וְאִם, חַס וְשָׁלוֹם, יִגְרַע לוֹ בְּשַׁבָּת אַחַת, הוּא יוֹסִיף לוֹ בְּשַׁבָּת אַחֶרֶת כְּשֶׁיִּבְטַח בּוֹ.

בזמן דחקו. כשהיה עני: ויותר שלם. יתן לו הקב"ה צרכו משלם ליום השבת:

וְעַד שֶׁיָּבֹא לוֹ יִתֵּן מַשְׁכּוֹנוֹ וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו וְהוּא פוֹרֵעַ, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם, בְּמַסֶּכֶת [בֵּיצָה פֶּרֶק] יוֹם־טוֹב (טו, ב): מַאי "כִּי־חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמיה ח, י)? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, לְווּ עָלַי וְקַדְּשׁוּ הַיּוֹם וְהַאֲמִינוּ בִי וַאֲנִי פוֹרֵעַ.

ועד שיבא לו. אם עדיין אין לו יתן משכון וילוה ויבטח בה' שיזדמן לו לפרוע:

וְכָל זֶה אָמְרוּ בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשְׁכּוֹן לְמַשְׁכֵּן, אֲבָל אִם אֵין לוֹ, אַל יִתְבַּיֵּשׁ עַצְמוֹ לִשְׁאֹל לְעֹנֶג הַשַּׁבָּת. אֲבָל יוֹצִיא כְּפִי מִסַּת יָדוֹ אוֹ יוֹתֵר מְעַט וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיב, א): תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁבְעָה דְבָרִים צִוָּה רַבִּי עֲקִיבָא אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ: אַל תֵּשֵׁב בְּגֹבְהָהּ שֶׁל עִיר וְתִשְׁנֶה, וְאַל תָּדוּר בְּעִיר שֶׁרָאשֶׁיהָ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאַל תִּכָנֵס לְבֵיתְךָ פִּתְאוֹם וְכָל שֶׁכֵּן לְבֵית חֲבֵרְךָ, וְאַל תִּמְנַע מִנְעָלִים מֵרַגְלֶיךָ, וְהַשְׁכֵּם וֶאֱכֹל בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַחֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּנָּה, וַעֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חוֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וֶהֱוֵי מִשְׁתַּדֵּל עִם מִי שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ. וַאֲמַר רַב פַּפָּא: לָא לְמִזְבָּן מִינֵיהּ וְלָא לִזְבוּנֵי לֵיהּ, אֶלָּא לְאִשְׁתַּתּוּפֵי בְּהַדֵיהּ. וְהַשְׁתָּא דַּאֲמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב: "מַעֲשֶׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ" (איוב א, י)? שֶׁכָּל הַנּוֹטֵל פְּרוּטָה מֵאִיּוֹב מִתְבָּרֵךְ בָּהּ, אֲפִילוּ לְמִזְבָּן מִנֵּיהּ וּלִזְבוּנֵי לֵיהּ.

אל תשב בגובהה של עיר ותשנה. כלומר במקום שבני אדם עוברים ושבים שמא יפסיקוך מתלמודך: שראשיה תלמידי חכמים. דטרידי בגרסתן ולא משגחי במילי דצבורא: ואל תכנס וכו'. אלא השמע קולך להם קודם בואך דלמא עבדי מלתא דצניעותא: ואל תמנע מנעלים. דגנאי לת"ח לילך בלא מנעלים: והשכם ואכול. מקרא נפקא לן בב"ק לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש אי נמי מדכתיב וברך את לחמך ואת מימיך והדר והסירותי מחלה מקרבך: לא למזבן מיניה ולא לזבוני ליה. דאיידי דעדיף מזליה ינצח וזכי עליך:

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיְּהֵא נִצְרָךְ יוֹסִיף שׁוּם דָּבָר לִכְבוֹד שַׁבָּת, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם: תָּאנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: אַף־עַל־פִּי שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא "עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חוֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ" וכו', עוֹשֶׂה דָבָר מוּעָט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. וּמַאי נִיהוּ? כַּסָּא דְּהַרְסְנָא, כְּדִתְנַן: יְהוּדָה בֵּן תֵּימָא אוֹמֵר: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כַּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. כְּלוֹמַר, שֶׁיִּתְחַזֵּק בְּמִצְוָה יוֹתֵר מֵהַיְכֹלֶת שֶׁבְּיָדוֹ.

כסא דהרסנא. דגים קטנים מטוגנים בקמח בשומן שלהם:

וְהִלֵּל הַזָּקֵן בִּהְיוֹתוֹ בּוֹטֵחַ בְּיוֹצְרוֹ, שֶׁיַּזְמִין לוֹ בְּשַׁבָּת מָנָה יָפָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא יְכִינֵהוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁבוּעַ, הָיָה אוֹמֵר: "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם", וְשַׁמַּאי הַזָּקֵן בִּהְיוֹת מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יָבוֹא חֵלֶק טוֹב כָּזֶה לְשַׁבָּת, הָיָה שׁוֹמְרוֹ מִתְּחִלַּת הַשָּׁבוּעַ וְזוֹכֵר בְּכָל יוֹם אַהֲבַת הַשַּׁבָּת. וּשְׁנֵיהֶם מוֹדִים בְּמִצְוַת "זָכוֹר וְשָׁמוֹר", שֶׁהַזְּכִירָה צְרִיכָה קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא, וּשְׁמִירָה בְּעֶצֶם הַשַּׁבָּת וְהַכֹּל אֶחָד.

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (שבת לג, ב) עַל עוּבְדָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי כַּד טָשׁוּ בִמְעַרְתָּא הוּא וּבְרֵיהּ. וְכַד נָפְקוּ חָזוּ הַהוּא סָבָא נָקֵיט תְּרֵי מְדָאנֵי דְאַסָּא (חבילות של הדס להריח בשבת). אָמְרוּ: הָנֵּי לָמָּה לָךְ? אָמַר לְהוּ: לִכְבוֹד שַׁבָּת. אָמְרוּ לֵיהּ: וְתִסְגֵי לָךְ בַּחֲדָא. אָמַר לְהוּ: חַד כְּנֶגֶד "זָכוֹר" וְחַד כְּנֶגֶד "שָׁמוֹר". אֲמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: חֲזֵי כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְוֹת עֲלַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל.

טשו. נחבאו במערה מפני שהיו יראים ממלכות: מדאני. ל' קשר כמו מעדנות כימה שהיה קושר בדי הדס יחד:

וְגַם הַכֹּל מוֹדִים, כִּי יֵשׁ זְכִירָה שֶׁהִיא בְּעֶצֶם הַשַּׁבָּת – לְקַדְּשׁוֹ בִּבְרָכָה עַל הַיַּיִן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּמְכִילְתָּא "לְקַדְּשׁוֹ" (שבת כ, ח), קַדְּשֵׁהוּ בִּבְרָכָה. מִכָּאן אָמְרוּ: מְקַדְּשִׁין עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ. אֵין לִי אֶלָּא בַּלַּיְלָה, בַּיּוֹם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "זָכוֹר" וכו'. בַּיּוֹם מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַב יְהוּדָה: "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן". רַב אַשֵּׁי אִקְלַע לִמְחוֹזָא, אָמְרוּ לֵיהּ: קַדֵּשׁ לָן מַר קִדּוּשָׁא רַבָּה וכו'.

קדושא רבה. בפה"ג ואהכי קרי ליה קדושא רבה דאכולהו קדושה אמרי לה:

וְגַם הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק ג דְּשָׁבוּעוֹת (כ, ב): נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם דְּבַר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכוֹר" וגו', וְנֶאֱמַר: "שָׁמוֹר" וגו', כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּשְׁמִירָה אִיתְנֵהֵי בִזְכִירָה.

זכור. ודרשינן זכרהו על היין:

כָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ: "זָכוֹר" בַּיָּם, "שָׁמוֹר" בַּיַּבָּשָׁה (פֵּרֵשׁ הר' מֹשֶׁה מִקּוּצִי: בַּיָּם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שָׁם צֵל בָּתִים וְאִילָנוֹת, נִרְאֶה שֶׁהוּא יוֹם גָּדוֹל אַף כְּשֶׁהוּא סָמוּך לַחֲשֵׁכָה; בַּיַּבָּשָׁה, רוֹצֶה לוֹמַר, בָּעִיר, מִפְּנֵי צֵל הַבָּתִּים, אַף כְּשֶׁהוּא יוֹם גָּדוֹל דּוֹמֶה שֶׁהוּא סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה).

דומה שהוא סמוך לחשכה. וימהר לעשות חול:

כְּתִיב בִּמְכִילְתָּא: "זָכוֹר" מִלְּפָנָיו וְ"שָׁמוֹר" מִלְּאַחֲרָיו, מִכָּאן שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5