פֶּרֶק רִאשׁוֹן [קמו] – ספר מנורת המאור עם פירוש

דִּבְרֵי יוֹם הַדִּין וִימֵי הַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַסְּלִיחָה, שֶׁהֵם מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, אֵין כָּאן מְקוֹמָן, אֶלָּא בַּנֵּר הַחֲמִישִׁי, בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה.

וְחַג הַסֻּכּוֹת צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׂמֹחַ בּוֹ לְאַחַר יְמֵי הַתְּשׁוּבָה, לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לְעַנּוֹת גּוּפֵנוּ כָּל הַיָּמִים אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה צֹרֶךְ לְהַכְנִיעַ לִבֵּנוּ לָשׁוּב לְדֶרֶךְ יְשָׁרָה. וְעִם כָּל זֶה, שֶׁנָּשׁוּב לְשַׂמֵּחַ לְבָבֵנוּ וּלְאַנְשֵׁי בֵיתֵנוּ לִדְבַר מִצְוָה, וְעַל כֵּן נִקְרָא זֶה הֶחָג "זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ". כִּי כָּתוּב בַּחַג הַזֶּה: "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם" (ויקרא כג, לט), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים "אַךְ בֶּעָשׂוֹר" (שם שם, כז), לְהַבְדִּילוֹ בְּעִנּוּי מֵעֹנֶג הַמּוֹעֲדִים שֶׁעָבְרוּ, שֶׁהֵם: חַג הַמַּצּוֹת וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת; גַּם כֵּן כְּתִיב בְּחַג הַסֻּכּוֹת: "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר", כְּלוֹמַר, אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם חַג זֶה לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ כְּמוֹ בְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֶלָּא שֶׁתֹּאכְלוּ וְתִשְׁתוּ וְתַקְרִיבוּ שְׁלָמִים וּנְדָבוֹת לִשְׂמֹחַ שִׁבְעַת יָמִים.

וּלְפִי שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב שׁוּם אָדָם, שֶׁזֹּאת הַשִּׂמְחָה הִיא שֶׁל מִלּוּי כָּרֵס, עַל כֵּן כָּתוּב: "חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה"' (שם שם, לד), כְּלוֹמַר כָּל זֹאת הַשִּׂמְחָה לֹא תְהֵא אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְדָרְשׁוּ עַל פָּסוּק זֶה בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה (ט, א): אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: מִנַּיִן לַעֲצֵי סֻכָּה שֶׁאֲסוּרִין כָּל שִׁבְעָה? תַּלְמוּד לוֹמָר: "חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה"'. וְתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכְּשֵׁם שֶׁחָל שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַחֲגִיגָה, כָּךְ חָל שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַסֻּכָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה"', מַה חֲגִיגָה לַה' אַף סֻכָּה לַה'. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁכְּפִי הַפְּשָׁט הֵבִיאוּ פָּסוּק זֶה לְלַמֵּד עַל עֲצֵי הַסֻּכָּה, עִקָּר כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ לֹא בָא אֶלָּא לְהוֹרוֹתֵינוּ, כִּי שִׂמְחַת סֻכָּה זוֹ צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא לַה' וְלֹא שֶׁתְּהֵא כֻּלָּהּ לַהֲנָאָה גוּפָנִית.

כל זאת השמחה. אפי' אכילה ושתיה ושאר שמחתך יהא לשם שמים כוונתך לכבוד החג שצוה הקב"ה לשמוח בו ולקיים מצותו: מה חגיגה. הקרבנות שצריך להקריב בחג דכתיב ולא יראו פני ריקם בלא קרבנות:

גַּם בְּאָמְרָם, בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסֻכָּה (ב, א): צֵא מִדִּירַת קֶבַע וְשֵׁב בְּדִירַת עֲרַאי, הָיְתָה כַּוָּנָתָם, שֶׁבָּאָה מִצְוַת סֻכָּה זֹאת לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁלֹּא יָשִׂים אָדָם בִּטְחוֹנוֹ בְּגֹבַהּ בֵּיתוֹ וְחִזּוּקוֹ וְתִקּוּנוֹ הַטּוֹב, וְאַף כִּי יִהְיֶה מָלֵא מִכָּל טוּב, וְאַל יִבְטַח בְּסִיּוּעַ שׁוּם אָדָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁיְּהֵא אֲדוֹן הָאָרֶץ וּמוֹשֵׁל בָּהּ, אֲבָל יָשִׂים בִּטְחוֹנוֹ בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, כִּי לֹא לְבַדּוֹ הַיְכֹלֶת וְהָאֱמוּנָה וּבַמֶּה שֶׁמַּבְטִיחַ אֵינוֹ מִתְנַחֵם מִמֶּנּוּ, כְּדִכְתִיב: "לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב" וגו' (במדבר כג, יט). וְלוֹ לְבַדּוֹ הַמַּחֲסֶה וְהַמִּסְתּוֹר, כְּדִכְתִיב: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהלים לב, י) וְנֶאֱמַר: "אֹמַר לַה' מַחְסִי" וגו' (שם צא, ב).

אומר. האדם יאמר לה' מחסי אתה:

וּלְהָעִיר לָאָדָם עַל זֶה, בָּאָה מִצְוַת סֻכָּה בַּזְּמַן הַזֶּה, אַחַר אֲסֵפַת גֹּרֶן וְיֶקֶב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (דברים טז, יג). לְפִי שֶׁבַּזְמַן הַזֶּה הוּא זְמַן בְּעִיטָה לַכֹּל, שֶׁהָאוֹצָרוֹת מְלֵאִים כָּל טוּב וְהָאָדָם כְּבָר נֶאֱסָף לָעִיר וּמְטַיֵּחַ אֶת גַּגוֹ וּמְחַזֵּק בֶּדֶק בֵּיתוֹ לְהִשָּׁמֵר בּוֹ מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר וּמֵרוּחַ וּשְׁאָר פְּגָעִים, לְפִיכָךְ צִוָּה לָצֵאת מִבֵּיתוֹ הֶחָזָק וְיֵשֵׁב בַּסֻּכָּה, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר וְיָשִׂים מִבְטָחוֹ בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ, כִּי כָל הַטּוֹב שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו מִן הַיּוֹצֵא בַּשָּׂדֶה, הַכֹּל בָּא לוֹ בִּרְצוֹן הַשֵּׁם – וְעַל זֶה רָמְזוּ, לַעֲשׂוֹתָהּ מִפְּסֹלֶת גֹּרֶן וְיֶקֶב, לְזֵכֶר זֶה שֶׁאָסַף הַפֵּירוֹת לֶאֱכֹל וְהַפְּסֹלֶת לַסְּכָךְ – בְּתִתּוֹ מָטָר בְּעִתּוֹ. וְיִזְכֹּר, שֶׁכָּל שְׁמִירַת גּוּפוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא יִבְטַח בַּאֲשֶׁר לוֹ.

זמן בעיטה לכל. כדכתיב וישמן ישורון ויבעט: והפסולת לסכך בתתו. שהכל לצורך האדם ברא הסכך להגן לביתו ממטר:

וְגַם בָּאָה מִצְוָה זוֹ לְהָעִיר וּלְהַזְכִּיר, כִּי בַּסֻּכּוֹת הוֹשִׁיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וּשְׁמָרָם מִן הַחֹרֶף וְהַקֶּרַח וְהַצִּנָּה וְהַגְּשָׁמִים וְהַחֹם בְּלִי בַּיִת וְתִקְרָה, וּבָזֶה יִרְאוּ, כִּי בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שׁוֹמְרָם בּוֹרְאָם בְּלִי בַּיִת וְחוֹמָה, דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כג, מג).

וּבָזֶה נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ. רוֹצֶה לוֹמַר, לְהַזְכִּיר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה דְבַר פֶּלֶא שֶׁהִנְהִיגָם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה מוּקָפִים מִשִּׁבְעָה עַנְנֵי כָבוֹד, הָאַרְבָּעָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְסֹבְבֶנְהוּ" וגו' (דברים לב, י); וְעָנָן חֲמִישִׁי עַל רָאשֵׁיהֶם לִהְיוֹת צֵל לָהֶם שֶׁלֹּא יַכֵּם שָׁרָב וְשֶׁמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ" (תהלים קה, לט), וְעָנָן הַשִּׁשִׁי הָיָה מֵאִיר לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם" וגו' (שמות יג, כא), שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִים לְמָאוֹר וְלֹא לְנֵר, אֶלָּא "לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה", וְהָיָה גַּם כֵּן מַשְׁוֶה לָהֶם הַדֶּרֶךְ וּמְמַלֵּא הַגֻּמּוֹת וּמַשְׁפִּיל הֶהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר לֹא יִכָּשֵׁלוּ" (ישעיה סג, יג) וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: "כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ כֵּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת" (שם שם, יד); וְעָנָן שְׁבִיעִי הָיָה הוֹלֵךְ אַחַר כָּל הַמַּחֲנוֹת לֶאֱסֹף כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים וְהַחוֹלִים וְעֻבָּרוֹת וּמֵנִיקוֹת וְיוֹלְדוֹת וּזְקֵנִים וּזְקֵנוֹת וְטַף וְהָיָה נוֹשְׂאָם הֶעָנָן כְּאִלּוּ הוֹלְכִים עַל גַּבֵי עֲגָלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" וגו' (דברים לב, יא).

וְגַם זֶה בָּא לְיִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת שִׁבְעָה צַדִּיקִים וְאֵלּוּ הֵם: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּקְהָת וְעַמְרָם וְאַהֲרֹן וּמֹשֶׁה – הַשְׁבִיעִי – הַמַּנְהִיג אֶת יִשְׂרָאֵל, וְעַל יָדוֹ נִתְּנָה לָהֶם הַתּוֹרָה וּבִכְלָלָהּ מִצְוָה זֹאת.

ובכללה. של תורה מצות סוכות:

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בִּזְכוּת שִׁבְעָה כִתֹּת צַדִּיקִים הַמְקַבְּלִים פְּנֵי שְׁכִינָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּוַיִּקְרָא רַבָּה, פָּרָשָׁה ל (סימן ב): "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶיךָ" (תהלים טז, יא) אַל תִּקְרֵי "שׂבַע" אֶלָּא שֶׁבַע, אֵלּוּ שֶׁבַע כִּתּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁהֵם מְקַבְּלִים פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁפְּנֵיהֶם דּוֹמִים לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה, לָרָקִיעַ וְלַבְּרָקִים וְלַכּוֹכָבִים וְלַשּׁוֹשַׁנִּים וְלִמְנוֹרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. לַחַמָּה מִנַּיִן? "בָּרָה כַּחַמָּה" (שיר השירים ו, י). לַלְּבָנָה מִנַּיִן? "יָפָה כַלְּבָנָה" (שם). לָרָקִיעַ מִנַּיִן? "וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). לַבְּרָקִים מִנַּיִן? "מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ" (נחום ב, ה). לַכּוֹכָבִים מִנַּיִן? "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" וגו' (דניאל יב, ג). לַשּׁוֹשַׁנִּים מִנַּיִן? "לַמְנַצֵּחַ עַל־שֹׁשַׁנִּים" (תהלים מה, א). לַמְּנוֹרוֹת מִנַּיִן? "וָאוֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ" (זכריה ד, ב). "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהלים טז, יא). אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, וְכִי מִי מוֹדִיעֵנִי אֵי זוֹ כַּת חֲבִיבָה וּנְעִימָה שֶׁבָּהֶן. תְּרֵי אֲמוֹרָאִין, חַד אָמַר: זוֹ הִיא שֶׁבָּאָה מִכֹּחַ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים; וְחַד אָמַר: אֵלּוּ סוֹפְרִים וּמְשַׁנִּים וּמְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת לַאֲמִתָּן, שֶׁהֵן עֲתִידִין לֵישֵׁב בְּצִלּוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּימִינוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" וגו' (שם שם, ח). וְאוֹמֵר: "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח".

דָּבָר אַחֵר: "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים", מְדַבֵּר בְּיִשְׂרָאֵל, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים". אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵי לָכֶם עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. "שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶיךָ", אֵלּוּ שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁבֶּחָג: אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב וְסֻכָּה וַחֲגִיגָה וְשִׂמְחָה. מַהוּ "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח"? אָמַר רַבִּי אָבִין: זֶה לוּלָב, כְּמִי שֶׁהוּא נוֹצֵחַ וְנוֹטֵל בַּאיִין. מָשָׁל לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ אֵצֶל הַדַּיָּן וְלֵית אֲנָן יוֹדְעִין מִי נוֹצֵחַ, אֶלָּא מָאן דְּנָסַב כִּידוֹן אָנוּ יוֹדְעִין דְּהוּא נְצוּחֵיהּ, לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם יוֹצְאִים וּמְקַטְרְגִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֵית אֲנָן יֹדְעִין הֵי מִנַייהוּ נִצוּחֵיהּ. אֶלָּא מִמַּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלוּלְבֵיהֶן בִּידֵיהֶן אֲנָן יֹדְעִין דְּיִשְׂרָאֵל נְצוּחֵיהּ. וּלְפִיכָךְ מֹשֶׁה הִזְהִיר: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" (ויקרא כג, מ).

ונוטל באיין. פי' כידון כלומר הדבר שערער עליו חבירו: ומקטרגים. כלומר דנים:

וְגַרְסִינָן בִּמְכִילְתָּא: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (ויקרא כג, כד), שֶׁהוּא (משבע) [מֻשְׁבָּע] בְּמִצְוֹת: שׁוֹפָר בְּתוֹכוֹ, כִּפּוּר בְּתוֹכוֹ, לוּלָב וַעֲרָבָה בְּתוֹכוֹ, סֻכָּה בְּתוֹכוֹ, שְׁמִינִי עֲצֶרֶת בְּתוֹכוֹ. וְנִרְאֶה לִי, כִּי מִצְוַת לוּלָב לְבַדּוֹ הוּא מְשֻׁבָּע וְגַם יֵשׁ בּוֹ רֶמֶז לְשֶׁבַע, הָרָמוּז מִ"שּׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶיךָ". לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרֹג אֶחָד וּשְׁנֵי בַדֵּי עֲרָבָה וּשְׁלֹשָׁה בַדֵּי הֲדַס, שֶׁהוּא חוֹבָה, הֲרֵי שִׁבְעָה. וְהָיָה נִטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה יָמִים. וְגַם כֵּן הָיְתָה מִצְוַת סֻכָּה שִׁבְעָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: בַּסֻכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" (שם שם, מב). וְאֵינָהּ פְּחוּתָה מִשֶּׁבַע מֵרֹחַב. וְכָל זֶה לְזֵכֶר הַשְּׁבִיעִיּוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה. וְגַם לְזֵכֶר הַנֵּס שֶׁל שִׁבְעָה עַנְנֵי כָבוֹד הַנַּעֲשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם" וגו' (שם שם, מג), כְּדַעַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

שהוא מושבע. שבע במצות הרבה מצות נוהגות בו ראש השנה שופר יו"כ סוכות שמיני עצרת ארבע מינים דלולב ומה שאמר לולב לבדו הוא מושבע שצריך לו עוד ג' מינין: משובע שמחות. ואמרינן אל תקרי שובע אלא שבע דחסר כתיב: ואינה פחותה. הסוכה מז' טפחים אורך ורוחב: עשה. להם הקדוש ברוך הוא סוכות בענני הכבוד:

וְצִוָּה, שֶׁיֵּדְעוּ הַדּוֹרוֹת אֶת מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּהֶם לְהַפְלִיא, שֶׁשִׁכֵּן אוֹתָם בְּעַנְנֵי כָבוֹד וּבְסֻכָּה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָרָא ה' עַל כָּל־מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל־ מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וגו' וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל" וגו' (ישעיה ד, ה־ו). וְדָרְשׁוּ פָּסוּק זֶה בַּפֶּרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה (בבא בתרא עה, א): אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁבַע חֻפּוֹת בְּגַן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָרָא ה"' וגו', כִּדְאִיתָא לְמַטָּה, בְּנֵר הַתּוֹרָה, כְּלָל ב, פֶּרֶק ב, בִּשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא (סימן רנז).

וְדַעַת רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה אוֹמֵר, כִּי סֻכּוֹת מַמָּשׁ הָיוּ, אַף־עַל־פִּי שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם בְּחֹדֶשׁ נִיסָן וּלְאַלְתָּר עֲשָׂאוּם, לֹא צִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לֵישֵׁב בְּאוֹתוֹ זְמַן, כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵם יְמֵי הַקַּיִץ וְדֶרֶךְ כָּל אָדָם לֵישֵׁב בְּצֵל סֻכָּתוֹ לִשְׁמֹר שָׂדֵהוּ וְגִנָּתוֹ וְכַרְמוֹ וְלֹא יֹאמְרוּ, שֶׁהָיְתָה נַעֲשֵׂית לְשֵׁם מִצְוָה, לָכֵן צִוָּנוּ לַעֲשׂוֹתָהּ בִּתְחִלַּת יְמוֹת הַגְּשָׁמִים אַחַר אֲסֵפַת גֹרֶן וְיֶקֶב, שֶׁדֶּרֶךְ כָּל אָדָם לָצֵאת מִסֻּכָּתוֹ וְלֵישֵׁב בְּבֵיתוֹ וַאֲנַחְנוּ יוֹצְאִין מִן הַבַּיִת לַסֻּכָּה, נִרְאֶה שֶׁהוּא לְמִצְוַת סֻכָּה.

כי סוכות ממש. כדעת ר' עקיבא וי"ל אף ע"פ שהיו להם ענני כבוד עשו להם סוכות ואהלים כל אחד לעצמו ועל זה צוה הקב"ה לעשות סוכה לזכר מיהו יש ג"כ לזכר הנס הגדול של ענני כבוד שהיו דומין לסוכה:

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁבָּא לְלַמְּדֵנוּ, כִּי סֻכָּה מַמָּשׁ עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בִּתְחִלַּת הַחֹרֶף מִפְּנֵי הַקֹּר, כְּמִנְהַג הַמַּחֲנוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּאֹהָלִים בִּימוֹת הַחֹם וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים עוֹשִׂים סֻכּוֹת. וְלָכֵן צִוָּה לַעֲשׂוֹתָם בַּזְּמַן הַזֶּה. וְהַטַּעַם, שֶׁיִּזְכְּרוּ אֵיךְ הָיוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, לֹא נִכְנְסוּ בַּבַּיִת וְלֹא בָּאוּ לְעִיר מוֹשָׁב וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה עִמָּהֶם, לֹא חָסְרוּ דָבָר, כִּי דְבַר הַשֵּׁם וּרְצוֹנוֹ הָיָה לָהֶם סֻכָּה מֵחֹרֶב בַּיּוֹם וְקֶרַח בַּלַּיְלָה וּמַחֲסֶה וּמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר. וּכְשֶׁיִּבְטְחוּ עָלָיו וְיָחֹגוּ אֶת חַג הַסֻּכּוֹת כָּרָאוּי, הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי יִהְיֶה לָהֶם וְהַגֶּשֶׁם לִבְרָכָה לְבָרֵךְ תְּבוּאוֹת הַשָּׁנָה.

וְלִרְמֹז עַל זֶה בָּא זְכַרְיָה הַנָּבִיא בְּהַפְטָרַת הַיּוֹם, בְּאָמְרוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת: "וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם" (זכריה יד, יז). וְהוּא כְעִנְיָן: "וְיָבוֹא כַגֶשֶׁם לָנוּ" (הושע ו, ג). וְעַל זֶה אָמְרוּ: בַּחַג נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם. וְגַם נָסְכוּ לִפְנֵי הַשֵּׁם מַיִם בַּחַג, כִּדְאִיתָא לְמַטָּה, בְּחֵלֶק יוֹם הַדִּין, פֶּרֶק ב (סימן רצא).

ויבא כגשם לנו. ולא למי שאינו חג בסוכות:

וְגַם נוּכַל לוֹמַר, כִּי מֵאַחַר שֶׁחַג הַסֻּכּוֹת הוּא זְמַן הָאָסִיף וְהוּא רָאוּי לְהוֹדוֹת בּוֹ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר הִגִּיעַ מֵאִתּוֹ מֵאוֹצָרוֹ הַטּוֹב, דִּקְדְּקָה הַנְּבוּאָה לְהַזְכִּיר עַל חַג הַסֻּכּוֹת – מְנִיעַת הַגֶּשֶׁם, שֶׁהִיא הַסִּבָּה הַקְּרוֹבָה.

להזכיר על חג הסוכות מניעת הגשם. כמו שאמר הנביא אשר לא יעלו לחוג לא עליהם יהיה הגשם ולא אמר להם עונש אחר כי בעת חג הסוכות מתחיל הזמן שצריכין לגשם:

וְאֶל זֶה הָעִנְיָן כִּוְּנָה הַתּוֹרָה לָצֵאת מִן הַבַּיִת לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה שִׁבְעַת יָמִים, כַּמִּסְפָּר הַסּוֹבֵב בַּתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ תָּמִיד, לִלְמֹד הָרָאוּי וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשֵׂה הַשֵּׁם עַד שֶׁיֵּדַע כִּי שְׁמוֹ אֶחָד הֵבִיא הַזְּמַן שֶׁל אֲסֵפָה לַבַּיִת. וְהַלֵּילוֹת אֲרֻכִּים מוּכָנִים לִלְמֹד וּלְלַמֵּד. וּמֵאַחַר שֶׁהִזְמִין הַשֵּׁם פַּרְנָסָתוֹ בְּבֵיתוֹ, שֶׁיּוֹסִיף מִכָּאן וְאֵילָךְ לַהֲגוֹת בַּלַּיְלָה. וּבָזֶה יִזְכֶּה הָאָדָם לָבוֹא בְּחַצְרוֹת ה' לְהִתְלוֹנֵן בְּצֵל שַׁדַּי לָשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ לְעוֹלָם הֶעָתִיד, כֻּלּוֹ לַה'. וְעַל זֶה נִקְרָא "חַג ה"', מַה שֶּׁלֹּא נִקְרָא חַג אַחֵר.

כמספר הסובב בתורה. מימים ושנים עד ימות העולם כדאי' בסי' קמ"ג בכל ענינים שהם שבעה וגם ימי הסוכות ומדת הסוכה ז' וגם בחודש השביעי בעת שבא המנוחה ולילות ארוכות וטוב ללמוד כל זה נרמז במצות סוכה:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5