פֶּרֶק רִאשׁוֹן [קמג] – ספר מנורת המאור עם פירוש

זֶה הֶחָג נִקְרָא בַּתּוֹרָה חַג שָׁבוּעוֹת, לְפִי שֶׁבָּא אַחַר מְלֹאת שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת. וּקְרָאוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ "עֲצֶרֶת", לְפִי שֶׁהוּא יוֹם מֻבְדָּל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, כְּמוֹ שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, כִּדְאִיתָא הָתָם (סימן קנג). וּמָצִינוּ שֶׁקְרָאוּהוּ "עֲצֶרֶת", כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים, פֶּרֶק אֵלּוּ דְבָרִים (סח, ב); הַכֹּל מוֹדִים בַּעֲצֶרֶת דְּבְעֵינָן נַמֵּי "לָכֶם", יוֹם שֶׁנִּתְּנָה בוֹ תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל.

אחר מלאת. בין פסח לשבועות שבעה שבועות: בעצרת דבעינן נמי לכם. שצריך לקיים עצרת תהיה לכם שישמח במאכל ובמשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו:

מַר בְּרֵיה דְּרָבִינָא כֻּלָּה שַׁתָּא יָתִיב בְּתַעֲנִיתָא לְבַר מֵעֲצַרְתָּא וּפוּרְיָא וּמֵעֲלֵי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי. עֲצֶרֶת, יוֹם שֶׁנִּתְּנָה בוֹ תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל; פּוּרִים, מֵעִקָּרָא לְהָכֵי אִיתְקִין; (מעלי) יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, דְּתָאנֵי חִיָּא בַּר רַב מִדִּפְתֵּי: כְּתִיב "וְעִנִּיתֶם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ" (ויקרא כג, לב). וְכִי בְּתִשְׁעָה מִתְעַנִּין וַהֲלֹא אֵין מִתְעַנִּין וכו', כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק יוֹם הַכִּפּוּרִים (סימן רצה) וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם: רַב יוֹסֵף, בְּיוֹמָא דַּעֲצַרְתָּא עָבְדֵי לֵיהּ עֶגְלָא תְּלִתָאִי. אָמַר: אִי לָאו הַאי יוֹמָא דְּקָא גָרִים, כַּמָּה יוֹסֵף אִכָּא בְּשׁוּקָא.

עבדי ליה. כלומר היה מצוה לאנשי ביתו להכין לו סעודה: תליתאי. שלישי לבטן ומובחר הוא: אי לאו האי יומא. שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף מה ביני לבינם:

וּלְפִי שֶׁנִּתְּנָה בוֹ תוֹרָה קְרָאוּהוּ גַּם כֵּן יוֹם מַתַּן תּוֹרָה. וְיֵשׁ לָנוּ לַחֲקֹר: לָמָּה לֹא נִכְתַב "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה", כְּמוֹ שֶׁנָּתַן טַעַם לְחַג הַמַּצּוֹת וְחַג הַסֻּכּוֹת? צָרִיךְ תְּחִלָּה לֵידַע, שֶׁהַקַּדְמוֹנִים הָיוּ מְיַחֲסִים כֹּחוֹת כָּל הַנִּמְצָאוֹת לְשִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת וְהָיוּ מְיַחֲסִים שִׁבְעָה חֶלְקֵי הַיִּשּׁוּב אֲלֵיהֶם, כָּל חֵלֶק לְכָל כּוֹכָב מֵהֶם. וּקְצָתָם הָיוּ מְיַחֲסִים אוֹתָם לִימֵי הַשָּׁבוּעַ. וּבִרְאוֹתָם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִכֻּלָּם וְאַחֲרָיו הַיָּרֵחַ וְאַחֲרָיו שְׁאָר הַכּוֹכָבִים, הָיְתָה אֱמוּנָתָם בַּשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא הָאֱלוֹהַּ הַגָּדוֹל, בִּרְאוֹתָם רֹב מעֲלָתוֹ בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל. [וְאוּלַי שֶׁעַל כֵּן בָּחֲרוּ אֱמוּנַת אֱדוֹם הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, שֶׁמְּשָׁרְתוֹ חַמָּה בָּעֵת הָרִאשׁוֹנָה, לִהְיוֹת יוֹם אֵידָם. וְגַם בָּזֶה חוֹשְׁבִים חָדְשֵׁיהֶם וְכָל יְמֵי אֵידֵיהֶם לְחֶשְׁבּוֹן הַחַמָּה]. וְהָאֻמּוֹת הָאֲחֵרוֹת בָּחֲרוּ כָּל אֶחָד כְּפִי רְצוֹנוֹ. וּכְלַל הַחֲכָמִים שֶׁבָּהֶם, בִּרְאוֹתָם שֶׁבִּתְנוּעוֹת שִׁבְעָה גַלְגַּלִּים מִתְחַדְּשִׁים פְּעוּלוֹת בָּעוֹלָם, הָיְתָה תְפִלָּתָם וַעֲבוֹדָתָם אֲלֵיהֶם, וְלָזֶה הָיְתָה כַּוָּנַת בִּלְעָם הַקּוֹסֵם בִּבְנוֹתוֹ שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת וְהִקְרִיב בָּהֶם שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. וּבְכָל זֹאת רוֹאִים וְאֵינָם יוֹדְעִים מָה רוֹאִים, כִּי מְדַמִּים בְּלִבָּם, שֶׁפּוֹעֲלִים תְּנוּעַת הַגַּלְגַּלִּים בְּחֵפֶץ וְכִי יֵשׁ בְּיָדָם לְשַׁנּוֹת שׁוּם דָּבָר. וְאֵינוֹ כֵן, כִּי הֵם פּוֹעֲלִים בְּטֶבַע כְּפִי מַתְכֻּנְתָּם וּכְפִי מִצְוַת בּוֹרְאָם וְאֵין לָהֶם כֹּחַ לְחַדֵּשׁ וּלְשַׁנּוֹת אֶלָּא לִרְצוֹן פּוֹעֵל הַמְּנִיעָם. אִם כֵּן כָּל הָעוֹבֵד אוֹתָם יָגֵע לָרִיק וּמַכְעִיס לַאֲדוֹן הַכֹּל.

כל הנמצאות. כמו שדרשו שבע נרות במנורה נגד שבעה כוכבי לכת וכן כל הנמצא שהם שבעה וכך היו השבעה חלקי הישוב העולם מיחסים להם כי כשם שיש שבעה רקיעים כך יש שבעה ארצות והם ככדור אחד והשבעה כוכבים הם נקראים שבע כוכבי לכת שמהלכים ומסבבים ברקיע לכוכבים הנחים הנקראים שצ"ם חנכ"ל "שבתאי "צדק "מאדים "חמה "נוגה "כוכב "לבנה: היתה אמונתם. של אומות בשמש: והאומות. אחרות בחרו לאלהים הלבנה או אחת מן הכוכבים: מתחדשים פעולות בעולם. כגון השמש שמאירה ושעל ידה בא קור וחום ומבשלת הצמחים וכן הלבנה והכוכבים שמאירים בלילה וקצת דברים מתבשלים על ידה וכן ע"י הילוך המזלות יש לדעת העתים מלבד החוזים בכוכבים להבין נסתרות ע"כ היו חושבים אותם לאלהות: בחפץ. שיש בידם כח לפעול כחפצם כאלו הם אלהות: כפי מתכונתם. כמו שתקן להם הקב"ה וקבע להם מדה וזמן לפעול ולא יותר:

וּלְפִי שֶׁנִּשְׁאָר מָקוֹם גַּם כֵּן לִקְצָת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל לִטְעוֹת בְּעִנְיָן זֶה, בִּרְאוֹתָם שֶׁמִּסְפָּר שִׁבְעָה סוֹבֵב בַּתּוֹרָה בְּיָמִים וּבְשָׁנִים עַד מִסְפַּר יְמוֹת הָעוֹלָם וְגַם בַּחַגִּים; וְכֵן מָצִינוּ בְּהֶקֵּף יְרִיחוֹ שִׁבְעָה כֹהֲנִים וְשִׁבְעָה שׁוֹפָרוֹת בְּשִׁבְעַת הַיָּמִים וּבַשְּׁבִיעִי הִקִּיפוּ שֶׁבַע פְּעָמִים; וְגַם בְּהַשִּׂיגָם אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע תְּנוּעוֹת לְאֵלּוּ הַשִּׁבְעָה גַלְגַּלִּים; וּבִרְאוֹתָם בִּנְבוּאַת זְכַרְיָה, לְכָל נֵר מִשִּׁבְעַת הַנֵּרוֹת שִׁבְעָה מוּצָקוֹת שֶׁהֵם אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה; וְגַם בְּדִבְרֵי יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא, אָמַר "וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים" – הֻצְרְכָה תוֹרְתֵנוּ הַתְּמִימָה לְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ אֱמוּנָה כוֹזֶבֶת וּלְהָעִיר אוֹתָנוּ עַל הַדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּית וּלְלַמְּדֵנוּ, שֶׁכָּל הַמֶּמְשָׁלוֹת הֵן תַּחַת הַמִּמְשָׁלָה הַגְּדוֹלָה הַקְּדוּמָה, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְכִי לוֹ לְבַדּוֹ הַמְּלוּכָה וְהוּא מִתְנַשֵּׂא לְכָל לְרֹאשׁ וְכֻלָּם מְשָׁרְתָיו עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת־כֻּלָּם" (נחמיה ט, ו).

שמספר שבעה. שבעה ימי השבוע ושמיטה ויובל הוא שבע שמיטות שבעת אלפים שנות העולם וכן בחגים שבעה ימי פסח וסוכות: וגם בהשיגם ארבעים ותשע תנועות. היודעים בחכמות הגלגלים משיגים שתנועתם הם במ"ט אופנים:

וְעַל כֵּן הִזְהִירָה תּוֹרָה לְבַל יִטְעוּ בְּנֵי יִאְרָאֵל וְיַחְשְׁבוּ, כִּי כְמוֹ שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הָאֻמּוֹת תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת צְבָא הַשָּׁמַיִם, שֶׁכֵּן עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל, אָמְרָה תוֹרָה בְּפֵרוּשׁ: "אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים" (דברים ד, יט), וְאָמַר הַנָּבִיא: "כֹּה אָמַר ה' וגו' וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל־ תֵּחָתּוּ" וגו' (ירמיה י, ב), גּוֹיִם יֵחָתּוּ וְאֵין יִשְׂרָאֵל יֵחָתּוּ. לְלַמְּדֵנוּ, כִּי כְשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֵינָם נִמְסָרִין בְּיַד מַזָּל וְכוֹכָב וְגַם כָּל תְּנוּעָתָם אֵינָהּ מַזֶּקֶת לָהֶם וְאֵינָם נֶעֱזָבִים לְמִקְרִים, וְאֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם.

וגם כל תנועתם. של המזלות אף כשמראין רעה שבא לעולם אין זה מזיק לישראל ואינם נעזבים ישראל לבא עליהם המקרים הרעים שמראים המזלות כי הם אין מושלים על ישראל רק הקב"ה בעצמו ובכבודו כי הם חבל נחלתו:

וְעַל כֵּן, כְּדֵי לִמְחוֹת מִלֵּב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָאֱמוּנָה הַבְּטֵלָה וְלִקְבֹּעַ בָּהֶם אֱמוּנָה יְשָׁרָה אֵיךְ כָּל מֶמְשַׁלְתָּם בָּאָה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צִוְּתָה תוֹרָה בְּיָמִים וּבְשָׁנִים, לַעֲשׂוֹת אַחַר מִסְפָּר אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע, מִסְפָּר חֲמִשִּׁים קָדוֹשׁ, לְהוֹרוֹת לְיִשְׂרָאֵל: מִי שֶׁהוּא עַל הַכֹּל, שֶׁהוּא מֵנִיעַ לֹא יִתְנוֹעֵעַ. וּלְפִיכָךְ צִוָּה לְקַדֵּשׁ בַּשָּׁנִים אֶת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, לְשַׁחְרֵר הַגּוּפִים וְהַקַּרְקָעוֹת. וּבְיָמִים צִוָּה לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַחֲמִשִּׁים לָעֹמֶר, לְפִי שֶׁהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיָה יוֹם שִׁחְרוּר הַגּוּפִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַחֲמִשִּׁים הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא יוֹם מַתָּן תּוֹרָה, הָיָה שִׁחְרוּר הַנְּפָשׁוֹת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ בְלֹא תוֹרָה, עֲבָדִים נַפְשׁוֹתֵיהֶם לְגוּפָם.

שהוא. הקב"ה מניע הכל ואין דבר שמניע לו: שהיום הראשון. מחמשים הוא פסח שנגאלים בו:

וְלָזֶה רָמְזוּ בְּאָמְרָם עַל פָּסוּק: "חָרוּת עַל־הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז): אַל תִּקְרֵי "חָרוּת" אֶלָּא חֵרוּת. וְגַם לָזֶה רָמְזוּ בְּאָמְרָם, שֶׁבִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה קָרָע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעָה רְקִיעִים וּפָתַח שִׁבְעָה אֲרָצוֹת וְאָמַר לָהֶם: בִּינוּ בָּעֶלְיוֹנִים וּבִינוּ בַּתַחְתּוֹנִים וּדְעוּ שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ עִמִּי. מִיָּד פָּתְחוּ וְהִקְדִּימוּ "נַעֲשֶׂה" לְ"נִשְׁמַע". לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת הַבָּאוֹת בָּעוֹלָם אֵינָן מֵאֵלּוּ הַשְּׁבִיעִיּוֹת, אֶלָּא הַכֹּל מֵאִתּוֹ וְאֵין זוּלָתוֹ מֶמְשָׁלָה אֶלָּא בְּכֹחוֹ וּבְמַאֲמָרוֹ.

אינן מאלו השביעיות. היינו שבעה כוכבי לכת:

לְפִיכָךְ, הַטּוֹב הַנִּצְחִי הָאֲמִתִּי שֶׁאֵין בּוֹ הֶפְסֵק, רָאוּ שֶׁהִיא קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת, שֶׁהֵם "נַעֲשֶׂה"; וּמַעֲלוֹת שִׂכְלִיּוֹת, שֶׁהֵם "נִשְׁמַע". וְעַל זֶה הִקְדִּימוּ "נַעֲשֶׂה" לְ"נִשְׁמַע", שֶׁזּוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה לְהַתְחִיל בְּתִקּוּן הַמִּדּוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְאַחַר כָּךְ יִכָּנֵס בַּשִּׁמְעִיּוֹת, אִם יֶהְגֶּה בָּתּוֹרָה, הַכְּלוּלָה בָהּ כָּל חָכְמָה וָדַעַת וּמוּסָר.

לְפִי שֶׁמִּצְוֹת הַתּוֹרָה נֶחֱלָקוֹת לִשְׁנֵי סוּגִים עֶלְיוֹנִים: הָאֶחָד לְהַתְמָדַת הַיִּשׁוּב וְתִקּוּן הַמִּדּוֹת וַהֲסָרַת הַנְּזָקִים וְהַקְרָבַת הַתּוֹעֶלֶת, שֶׁזֶּהוּ נִקְרָא מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת; וְהַסּוּג הַשֵּׁנִי לְקַיֵּם הָאֱמוּנָה בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְצִיּוּרָהּ בַּשֵּׂכֶל עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְזֶהוּ מִצְוֹת שִׁמְעִיּוֹת. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּה הַסּוּג הַשֵּׁנִי, הוּא קוֹדֵם בְּמַעֲלָה וְכֵן הִקְדִּימוֹ הַנָּבִיא, בְּאָמְרוֹ: "הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח, יט), כְּפִי טֶבַע הֶהָמוֹן צָרִיךְ לְהַיְשִׁיר מִדּוֹתָיו קֹדֶם הִתְיַשְּׁבוֹ בַּמֻּשְׂכָּלוֹת. וְאִם אָמְרוּ זַ"ל וְהִסְכִּימוּ גְּדוֹלֵי הַתַּלְמוּד, שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, וַדַּאי הוּא, שֶׁלֹּא יֵדַע לְהַכְשִׁיר מִדּוֹתָיו וּלְקַיֵּם מִצְוֹת עֲשֵׂה אִם לֹא יִלְמַד קֹדֶם. אֲבָל יַתְחִיל בְּלִמּוּד הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְאַחַר כָּךְ בְּלִמּוּד הַשִּׁמְעִיּוֹת, כִּי מֵהַלִּמּוּד הַקַּל, שֶׁהוּא הַמַּעֲשִׂיּוֹת, יִכָּנֵס אֶל הַלִּמּוּד הֶחָמוּר, שֶׁהוּא הַשִּׁמְעִיּוֹת.

האחד. הוא תיקון הישוב והוא דבר שבין אדם לחבירו הנכלל בואהבת לרעך כמוך וזהו תיקון המדות של אדם לטובה להיטיב לכל ולהיות שלם עם כל ואל יציק ויגזול וזהו תיקון לישוב העולם: וזהו מצות שמעיות. על דרך הסכת ושמע שהוא הבנת השכל להשיג דברי אמת וצדק:

וּבַדֶּרֶךְ הַזֹּאת בָּחֲרוּ בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה גְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל בְּגֹדֶל חָכְמָתָם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ, בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (פח, א): דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל "נַעֲשֶׂה" לְ"נִשְׁמַע", בָּאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְקָשְׁרוּ לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שְׁנֵי כְתָרִים בְּרֹאשׁוֹ, אֶחָד כְּנֶגֶד "נַעֲשֶׂה" וְאֶחָד כְּנֶגֶד "נִשְׁמַע". וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ, יָרְדוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּפֵרְקוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" (שמות לג, ו). אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ וּבְחוֹרֵב פֵּרְקוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְכֻלָּן זָכָה מֹשֶׁה וּנְטָלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל" וגו', וְסָמֵיךְ לֵיהּ: "וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת־הָאֹהֶל" (שם שם, ז). אָמְרוּ זַ"ל: וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָם לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן" וגו' (ישעיה לה, י) "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם", שִׂמְחָה שֶׁהָיָה מֵעוֹלָם עַל רֹאשָׁם.

שני כתרים. קרן והוד שהיו פניהם מאירים כפני משה מזיו השכינה: מאה ועשרים רבוא. כל אחד נטל כתר: טענו. הכתרים והכי משמע את עדים מהר חורב שהיה להם מהר חורב: ונטלן. אותן העדיין שנאמר ומשה יקח את האהל ל' בהלו נרו עלי ראשי וזהו קרון עור פניו: ופדויי ה' וגו' ושמחת עולם על ראשם. שמחה שהיה להם מעולם בשעת מתן תורה יחזיר הקב"ה להם. אחד

וְכַוָּנַת מֵימְרָא זוֹ הִיא, כְּלוֹמַר, כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל קַבָּלָה זוֹ עֲלֵיהֶם, פִּיהֶם וְלִבָּם שָׁוִים וְנַעֲשָׂה שֵׂכֶל כָּל אֶחָד כְּמַלְאַךְ הַשָּׁרֵת. וְאֵלּוּ הֵם הַשִּׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם אֶלָּא שֶׁזֶּה שֵׂכֶל נִבְדָּל וְזֶה שֵׂכֶל בְּגוּף וּשְׁנֵיהֶם מְשָׁרְתִים לַבּוֹרֵא. וּכְשֶׁקָרְבוּ אֶל הָאֱמֶת חָשַׁק שִׂכְלָם בְּשֵׂכֶל הַפּוֹעֵל וְשָׁב גּוּפָם תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה וְנִקְשַׁר לְכָל אֶחָד מֵהֶם שְׁנֵי כְתָרִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, אֶחָד בְּגוּפוֹ, כְּנֶגֶד "נַעֲשֶׂה" שֶׁבַּגּוּף פְּעוּלַת הַעֲשִׂיָּה בְּמִדַּת הַמַּעֲשִׂיּוֹת; וְאֶחָד בַּשֵּׂכֶל, כְּנֶגֶד "נִשְׁמַע", שֶׁבַּשֵּׂכֶל מֻשְׁלֶמֶת הַשְּׁמִיעָה שֶׁהִיא בַּמִּצְוֹת הַשִּׁמְעִיּוֹת. וּכְבָר הוֹדוּ בָזֶה חַכְמֵי הַמֶּחְקָר, בְּאָמְרָם, כִּי בְמַעֲשֶׂה וּבְמַדָּע תִּדְבַּק הַנֶּפֶשׁ בַּשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל וכו'.

בגוף. שהיו מאירים ושלימים בלא מום וסר מהם מלאך המות. והשני לנפש השכלית להשכילם שכל כמלאכים:

וּכְשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל, הִסְרִיחוּ גוּפָם וְטִנְּפוּ שִׂכְלָם וְנֶהְפְּכוּ גוּפָם וְשִׂכְלָם וְנַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, כִּי כְמוֹ שֶׁהַשֵּׂכֶל הַמְיַשֵּׁר נַעֲשֶׂה מַלְאַךְ שָׁרֵת, כֵּן הַדַּעַת הַמְחַבֶּלֶת נַעֲשֶׂה מַלְאַךְ חַבָּלָה, כִּי כָל הַפּוֹעֵל שׁוּם דָּבָר אֲפִלּוּ כְּפִי טִבְעוֹ נִקְרָא מַלְאָךְ, כְּדִכְתִיב: "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת" וגו' (תהלים קד, ד). וְלָזֶה רָמְזוּ, בְּאָמְרָם: שְׁנֵי מַלְאָכִים הַמְלַוִּין לוֹ לָאָדָם, אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רָע. כְּלוֹמַר, הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף, כִּי כְפִי טִבְעָם הָרִאשׁוֹן זֶה טוֹב וְזֶה רָע. וְגַם בָּזֶה הַנִּדּוֹן, מֵאַחַר שֶׁחָטְאוּ נַעֲשׂוּ שִׂכְלָם וְגוּפָם מְחַבְּלִים, גוּפָם בַּעֲשִׂיַּת הָעֵגֶל וְנַפְשָׁם בֶּאֱמוּנַת הַהֶבֶל. וְנַעֲשׂוּ גוּפָם וְנַפְשָׁם כִּפְלַיִם מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּפֵרְקוּם הַעֲדִי שֶׁבָּהֶם, שֶׁקִּבְּלוּ בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה בְּחוֹרֵב. וּבְחֶסְרוֹנָן לֹא נִגְרַע מֵעֲדִי מֹשֶׁה וּמִזִּיווֹ שׁוּם דָּבָר, אֲבָל זָכָה וּנְטָלָן בִּרְשׁוּתוֹ לְהַחֲזִירָן לְכָל מִי שֶׁיִּלְמַד מִמֶּנּוּ בְּחַיָּיו, וּמִתּוֹרָתוֹ אַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ. וּבִזְמַן הַיְשׁוּעָה, "כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־ה"', עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן"וגו' (ישעיה לה, י).

עושה מלאכיו. ממעשה האדם ממצוה מלאך טוב ומעבירה מלאך רע מלאכי רוחות ואש: כפי טבעם הראשון. שהנפש ממקור הטוב והגוף ממקור הרע: לא נגרע. ממשה עדיו וכל עדיו של ישראל לקח משה אצלו להחזירן לאותן שלמדו תורתו בחייו ואף אחר מיתת משה:

גַּם נוּכַל לוֹמַר, שֶׁהַקְדָּמַת "נַעֲשֶׂה" לְ"נִשְׁמַע" הָיְתָה חֶמְדַּת הַשְׁלָמַת מִצְוֹתָיו בְּכָל דָּבָר, קֹדֶם שֶׁיֵּדְעוּ מַה יְּצַוֶּה וְקֹדֶם שֶׁיִּרְאוּ אִם יְכוֹלִין לְקַיְּמוֹ. וּבָזֶה נִדְּמוּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁעוֹשִׂין כָּזֶה, כְּדַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (שבת פח, א): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ "נַעֲשֶׂה" לְ"נִשְׁמַע" יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה: מִי גִלָּה לָכֶם רָז זֶה, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" (תהלים קג, כ).

עושי דברו. מוכנים לעשות קודם ששמעו ולא כדרך שאר עבדים שומעין מתחלה לידע אם יכולין לקיים הדבר אם לאו:

אוֹ נוּכַל לוֹמַר, שֶׁהַדִּבְּרוֹת שֶׁבָּאוּ לְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (חגיגה יד, א): כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִבְרָא מִמֶּנּוּ מַלְאָךְ. לְפִי שֶׁדִּבּוּרוֹ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ כִּרְצוֹנוֹ. וְזֶהוּ הַמְשָׁרֵת הַטּוֹב, דִּכְתִיב: "מְשָׁרְתָיו עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ" (תהלים קג, כא). וּמֵאֵלּוּ הַדִּבְּרוֹת בָּאוּ שְׁנֵי כֹחוֹת לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, אֶחָד לְתִקּוּן הַגּוּף וְאֶחָד לְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ, כִּי לַמִּצְוֹת יֵשׁ לָהֶם שְׁתֵּי סְגֻלּוֹת לְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי תִּקּוּנִים. וְהָכֵי אֲמְרִינָן עֲלָהּ (שבת פח, ב): דָּבָר אַחֵר: "שִׁמְעוּ כִּי־נְגִידִים אֲדַבֵּר" (משלי ח, ו), כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְשָׁר לוֹ שְׁנֵי כְתָרִים, אֶחָד כְּנֶגֶד "נַעֲשֶׂה" וְאֶחָד כְּנֶגֶד "נִשְׁמַע", רָצָה לוֹמַר, אֶחָד לְתִקּוּן הַמִּדּוֹת וְאֶחָד לְתִקּוּן הַמֻּשְׂכָּלוֹת.

אחד לתיקון המידות ואחד לתיקון המושכלות. והיינו גוף ונשמה כדפרשינן לעיל:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5