פֶּרֶק רִאשׁוֹן [קטז] – ספר מנורת המאור עם פירוש

אַף עַל פִּי שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁמִּתְפַּלְּלִין וּמַזְכִּירִין שְׁמוֹ בְּכַוָּנָה, כְּדִכְתִיב: "בְּכָל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר" וגו' (שמות כ, כא), טוֹב לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לִקְבֹּעַ בַּיִת מוּכָן לְהִתְכַּנֵּס שָׁם, לְהִתְפַּלֵל וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל צָרְכֵינוּ, כֵּיוָן שֶׁחָרַב מִקְדָּשֵׁנוּ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ וְהַבַּיִת הַמּוּכָן לָהֶם לַזֶּה נֶחֱשָׁב לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לְמִקְדָּשׁ מְעַט.

וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה, פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר (כט, א): "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם" (יחזקאל יא, טז), אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק: אֵלּוּ בָּתֵּי־כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה בֵּית רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל שֶׁבְּבָבֶל. דָּרַשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב: "ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָנוּ בְּדֹר וָדֹר" (תהלים צ, א)? אֵלוּ בָּתֵּי־כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־ מִדְרָשׁוֹת. אָמַר רָבָא: מֵרֵישׁ הֲוָה גָרִיסְנָא בְּגוֹ בֵּיתָאִי וּמַצְלִינָא בְּבֵי כְנִישְׁתָּא, כֵּיוָן דִּשְׁמָעִית לְהָא דְקָאָמַר דָוִד: "ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ" (שם כו, ח), לָא גָרִיסְנָא אֶלָּא בְּבֵי־ כְנִישְׁתָּא הֵיכָא דְקָא מַצְלִינָא.

בית רבינו. רב:

תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַקַּפָּר אוֹמֵר: עֲתִידִין בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁיִּקָּבְעוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא" (ירמיה מו, יח). וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה תָּבוֹר וְכַרְמֶל, שֶׁלֹּא בָאוּ לִלְמֹד תּוֹרָה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה, נִקְבְּעוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, בָּתֵּי־ כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת, שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן וְשׁוֹנִים בָּהֶן וּמַרְבִּיצִין בָּהֶן אֶת הַתּוֹרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וככרמל בים יבא. למדנו שעבר כרמל את הים ואימתי היה בשעת מתן תורה וכן הר תבור:

וְהָעוֹסֵק אוֹ נוֹדֵר לִבְנוֹת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, אוֹ לִבְנוֹת בֵּית־הַכְּנֶסֶת, הַנִּקְרָא מִקְדָּשׁ מְעַט, עוֹסֵק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּדְגַרְסִינָן בְּרֵישׁ פִּרְקָא דְּבַתְרָא (ג, ב), עַל מַעֲשֶׂה דְּהֹרְדוּס, כִּדְקַטְלִינְהוּ לְכֻלְּהוּ רַבָּנָן וְשַׁיֵּיר לְבָבָא בֶּן בּוּטָא לְמִשְׁקַל עֵצָה מִינֵיהּ וּבָתַר כֵּן בָּעָא מִינֵיהּ: הַשְׁתָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא? אֲמַר לֵיהּ: הוּא כִּבָּה אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם. הוּא כִּבָּה אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם (רבנן), דִּכְתִיב: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג), יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם – בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם" (ישעיה ב, ב). אִכָּא דְּאָמְרֵי, הָכֵי קָאָמַר לֵיהּ: הוּא כִּבָּה עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם (רבנן), דִּכְתִיב בְּהוּ: "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה" וגו' (במדבר טו, כד), יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּעֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם – בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת־מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם" וגו' (יחזקאל כד, כא).

הנני מחלל את מקדשי. סיפא דקרא מחמד עיניכם:

וִיהֵא זָהִיר שֶׁלֹּא יִסְתֹּר אַחַת לִבְנוֹת אַחֶרֶת, מִשּׁוּם פְּשִׁיעוּתָא, כְּדַאֲמְרִינָן הָתָם: אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא לִסְתֹּר אִינֵישׁ בֵּי־כְנִישְׁתָּא עַד דְּבָנֵי בֵּי־כְנִישְׁתָּא אַחְרִיתֵי. אִכָּא דְּאָמְרֵי: מִשּׁוּם פְּשִׁיעוּתָא; וְאִכָּא דְּאָמְרֵי: מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא דּוּכְתָּא לִצְלוּיֵי. מַאי בֵּינַייהוּ? אִכָּא בֵּינַייהוּ, דְּאִכָּא דּוּכְתָּא לִצְלוּיֵי. וְאַסִיקְנָא: וְהַנֵּי מִילֵי, הֵיכָא דְּלָא חָזָא בֵּיהּ תִּיּוּהָא (פירוש: בקיעות), אֲבָל חָזָא בֵּיהּ תִּיּוּהָא סָתַר וּבָנֵי, כִּי הָא דְּמַר בַּר רַב אַשֵּׁי חָזֵי תִּיּוּהָא בְּבֵי כְנִישְׁתָּא דְּמָתָא מְחַסְיָא, סָתְרֵיהּ וּבָנְיֵהּ וְעַיְילָהּ לְפוּרְיָא בְּגַוֵיהּ וְלָא אַפְקֵיהּ עַד דְּתָתִין לֵיהּ שׁוֹפְכֵי (הצנורות המעכבין גשמים, שלא יפלו בבית).

משום פשיעותא. דלמא מתרמי אונס ופשעי ולא בנו אחריתי: לצלויי. אין מקום להתפלל כל זמן הבנין: והני מילי. דלא ליסתר לעתיקא אלא דלא חזא ביה תיוהא אבל אי חזא ביה תיוהא והוא מזומן ליפול: ועיילה לפוריא. למטתו התם כדי שלא יתיאש בבנינו שהחמה והגשמים מצערין אותו:

וְהָעוֹסֵק בְּבִנְיָן זֶה יַעֲשֶׂנּוּ נָאֶה וְגָבוֹהַּ מִכָּל גַּגּוֹת הָעִיר כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּחָרֵב הָעִיר, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּשַׁבָּת (יא, א): וַאֲמַר רַב: כָּל עִיר שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ גְּבוֹהִין מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת לְסוֹף חֲרֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְרוֹמֵם אֶת־בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת־חָרְבֹתָיו" (עזרא ט, י). וְהַנֵּי מִילֵי בְּבָתֵּי, אֲבָל בְּקוּשְׁקְשֵׁי וְאִבְרוּרֵי (פירוש: בירניות ומגדלים שעושין לחוזק) לֵית לָן בָּהּ. אָמַר רַב אַשֵּׁי: אֲנָא עַבְדֵי לְמָתָא מְחַסְיָא דְּלָא חָרְבָה. וְהָא קָא חָרְבָה? מֵאוֹתוֹ עָוֹן לָא חָרְבָה.

לרומם את בית אלהינו. וע"י כן זכינו לתת לנו גדר ביהודה: מאותו עון. לבנות בתים יותר גבוה מבית הכנסת:

וְהַבּוֹנֶה בֵּית־הַכְּנֶסֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם יִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5