פֶּרֶק רִאשׁוֹן [יט] – ספר מנורת המאור עם פירוש

חֲכָמֵינוּ הַחֲסִידִים בִּרְאוֹתָם כִּי בְּנֵי אָדָם כְּפִי טִבְעָם מִתְאַוִּים לְנָשִׁים וּכְשֶׁמִּתְעַסְּקִים עִמָּם בְּשׁוּם דָּבָר, שֶׁהַיֵּצֶר מְקַטְרֵג וְחוֹמֵד בַּדָּבָר הָאָסוּר יוֹתֵר מִדָּבָר הַמּוּתָר, עַל כֵּן כְּדֵי לְהַפְרִישׁ הָאָדָם מֵחֶמְדָּה זֹאת וּלְהַצִּילוֹ מֵרֶשֶׁת זוֹ הַטְּמוּנָה לְבַל יִלָּכֵד בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק שׁוֹאֵל אָדָם (קנב, א) תָּאנָא: אִשָּׁה חֵמֶת מְלֵאָה צוֹאָה וּפִיהָ מָלֵא דָּם וְהַכֹּל רָצִים אַחֲרֶיהָ, נָתְנוּ עֵצָה בַּדָּבָר שֶׁלֹּא יַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הַנָּשִׁים, בִּרְאוֹתָם שֶׁבְּשִׂיחָה יָבוֹא לִידֵי נִיאוּף. כִּדְגַרסִינָן בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים, פֶּרֶק אֵלּוּ מוּתָרִים (כ, א): תַּנְיָא: לְעוֹלָם אַל תְּהִי רָגִיל בִּנְדָרִים, שֶׁסוֹפְךָ לִמְעֹל בִּשְׁבוּעוֹת; וְאַל תְּהִי רָגִיל אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, שֶׁסּוֹפְךָ לְהַאֲכִילְךָ טְבָלִים; וְאַל תְּהִי רָגִיל אֵצֶל כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ, שֶׁסּוֹפְךָ לְהַאֲכִילְךָ תְּרוּמָה; וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, שֶׁסּוֹפְךָ בָּא לִידֵי נִיאוּף.

ופיה מלא דם. פיה של מטה וכמו ומחתה פיה וגו': שסופך למעול בשבועות. דחמירי טפי דכתיב בו כי לא ינקה: להאכילך תרומה טמאה. להזהיר אפילו כהן שלא יהא רגיל אצל כהן עם הארץ:

וְגָזְרוּ גַּם כֵּן שֶׁלֹּא יַרְבֶּה בְּשִׂיחָה אֲפִילוּ עִם אִשְׁתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּאָבוֹת: יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר: יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתְךָ וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַמַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם. וַאֲפִילוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בָּא עָלֶיהָ לְדִין. כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דַּחֲגִיגָה (ה, ב): רַבִּי אֵילָא הֲוָה סָלִיק בְּדַרְגָא דְּבֵי רָבָא בַּר שֵׁילָא, שָׁמְעֵיהּ לַהֲהוּא יְנוּקָא דְּקָאָמַר: 'כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה־שֵּׂחוֹ' (עמוס ד, יג), אָמַר: עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מֵעִיד שִׂיחָתוֹ יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה. מַאי 'מַה שֵּׂיחוֹ', אֲפִילוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אָדָם לְאִשְׁתּוֹ מַגִּידִים לוֹ בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ.

פתוח לרוחה. פתוח לעוברים ושבים: ויהיו עניים בני ביתך. כלומר אל תרבה עבדים ושפחות לשירותך אלא הבא עניים ממקומך שישמשוך ותקבל שכר: ואל תרבה שיחה עם האשה. אפי' היא אשתך לפי שאתה מתבטל מדברי תורה ק"ו באשת חברו שלא ירבה לשיח עמה מפני החשד: באשתו אמרו. מדקאמר עם האשה ולא אמר עם אשה למדנו שבאשתו אמרו: גורם רעה לעצמו. כשאדם מספר לאשתו קורותיו כך וכך אירע לי עם פלוני היא מלמדתו לחרחר ריב כמו שמצינו באשתו של קרח אי נמי מתוך שהוא מספר לה שחבירו גינוהו וביישוהו אף היא מבזה אותו בלבה וזהו גורם רעה לעצמו:

וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת דֶּרֶךְ אֶרֶץ: אַל תַּרְבֶה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, שֶׁכָּל שִׂיחָתָהּ שֶׁל אִשָּׁה אֵינָהּ אֶלָּא נִיאוּפִין. וּתְחִלַּת הַזְּנוּת, שִׂיחָה עִם הַנָּשִׁים, וּמִתּוֹךְ הַשִּׂיחָה בָּאִין אֶל הַשְּׂחוֹק וּמִתּוֹךְ הַשְּׂחוֹק בָּאִין לִידֵי קַלּוּת רֹאשׁ וּמִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ בָּאִין לִזְנוּת, דְּתַנַּן בְּפֶרֶק ג' דְּאָבוֹת: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה.

וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק כֵּיצַד מְעַבְּרִין (נג, ב): רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הֲוָה קָא אָזֵיל בְּאוֹרְחָא, אַשְׁכְּחָהּ לִבְרוּרְיָא, אָמַר לָהּ: בְּאֵי זוֹ דֶרֶךְ נֵלֵךְ לְלוּד? אָמְרָה לוֹ: גְּלִילִי שׁוֹטֶה, לֹא כָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, הָיָה לְךָ לוֹמַר: אֵי זוֹ לְלוּד.

לְפִיכָךְ כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת חֵטְא יַצִּיל עַצְמוֹ מֵרֶשֶׁת זוֹ הַטְּמוּנָה לְכָל בְּנֵי הָאָדָם, הַמְּבִיאָה לָאָדָם לִידֵי זְנוּת, שֶׁהִיא קָשָׁה מִכָּל הָעֲבֵרוֹת, כִּי כֻּלָּם אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹתָם לְבַדּוֹ וְהַזְּנוּת אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם, אִישׁ עִם אִשָּׁה אוֹ אִשָּׁה עִם אִישׁ, נִמְצְאוּ שְׁנֵיהֶם חוֹטְאִים וּמַחְטִיאִים. וּלְפִי שֶׁהַזְּנוּת הִיא מֵהִרְהוּרִים רָעִים לְפִיכָךְ נִקְרֵאת זִמָּה, מִלְּשׁוֹן 'כַּאֲשֶׁר זָמַם' (דברים יט, יט). וְהַזְּנוּת בָּא מֵרֹע לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: 'זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח־לֵב' (הושע ד, יא) (פירוש: שיקח שכלו). וְכָל הָעֲבֵרוֹת – לְאֶחָד הֲנָאָה וּלְאֶחָד הֶפְסֵד, כְּגוֹן: הַגּוֹנֵב וְהָרוֹצֵחַ, אֲבָל בִּזְנוּת שְׁנֵיהֶם נֶהֱנִין, לְפִיכָךְ שְׁנֵיהֶם נִדּוֹנִין. עַל כֵּן מִי שֶׁיָּרֵא מִיּוֹם הַדִּין אַל יַפְסִיד עוֹלָמוֹ בַּהֲנָאָה זְדוֹנִית וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁבִּגְמַר הַהֲנָאָה מִיָּד יִתְחָרֵט וְיִרְאֶה הַהֶפְסֵד.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5