פֶּרֶק רִאשׁוֹן [יז] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הָאָדָם, חֲנָנוֹ הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, בְּשֵׂכֶל, לִבְחֹר בַּטּוֹב וְלִמְאֹס בָּרַע, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִמְשָׁל כַּבְּהֵמוֹת שֶׁאֵינָן יוֹדְעוֹת לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרַע, אֶלָּא בַּנִּרְאֶה לָעֵינַיִם, וְעוֹסְקוֹת לְמַלְּאוֹת כְּרֵסָם וּלְהַרְבִּיעַ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּמְצְאוּ. אֲבָל הָאָדָם נִבְרָא לִהְיוֹת גּוּפוֹ עוֹבֵד לְשִׂכְלוֹ, לְהוֹצִיאוֹ מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְכָל מַה שֶּׁיִּתְעַדֵּן לֹא יְהֵא אֶלָּא לְקִיּוּם גּוּפוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בָּרִיא לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת, לְהַשִּׂיג הָאֲמִתּוֹת וּלְהִדָּבֵק בְּדַרְכֵי הָאֵל, יִתְעַלֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם. וְלָזֶה רָמְזוּ חֲכָמֵינוּ ז"ל כְּשֶׁפֵּרְשׁוּ: 'בְּכָל־דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ' (משלי ג, ו), וַאֲפִילּוּ לִדְבַר עֲבֵרָה. כַּוָּנָתָם, שֶׁאֲפִילּוּ כְּשֶׁיִּתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי הַגּוּף שֶׁהֵן נִקְרָאִין עֲבֵרָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא כַּוָּנָתוֹ לַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי. וְעַל זֶה אָמְרוּ: וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, רְצוֹנָם לוֹמַר, שֶׁלֹּא יִתְעַדֵּן לַהֲנָאָתוֹ.

וְגַרְסִינָן בַּמִּדְרָשׁ (משלי)" 'צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ' (משלי יג, כה). רְצוֹנוֹ לוֹמַר, הַצַּדִּיק וְהַמַּשְׂכִּיל אוֹכֵל מְעַט כְּדֵי לְקַיֵּם נַפְשׁוֹ לַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲבָל הָרָשָׁע וְהָאֱוִיל אֵינוֹ כָּךְ, אֶלָּא אוֹכֵל לַהֲנָאַת גּוּפוֹ וּמְמַלֵּא בִטְנוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְהוֹצָאַת מָמוֹן, כִּי יַחְשֹׁב בְּאִוַּלְתּוֹ, שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאֵינוֹ חוֹמֵד מִן הָעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בִּלְבַד. וְרֶמֶז לִדְבַר פְּחִיתוּת שְׁמוֹ, אֱוִיל, נוֹטְרִיקוֹן: אָ'כוֹל וְ'שָׁתֹה יֵ'אָמֵר לְ'ךָ.

אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם (שהוא יחיד בדורו) יָשִׂים כַּוָּנָתוֹ בָּאֱמֶת, יְחַסֵּר מִתַּאֲווֹתָיו וְלֹא יִתְאָו לְמַטְעֲמוֹת הָרְשָׁעִים הַמְמַלְּאִים כְּרֵסָם וְעוֹשִׂין כָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים וּבִטְנָם חָסֵר תָּמִיד, כְּדִכְתִיב: 'וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר' (משלי יג, כה). וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: 'וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל־פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם וְנָשָׂא אֶתְכֶם אֵלָיו' (מלאכי ב, ג). וּפֵרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק שׁוֹאֵל אָדָם (קנא, ב), עַל פָּסוּק זֶה, אָמַר רַב הוּנָא: אֵלּוּ שֶׁמַּנִּיחִין דִּבְרֵי תוֹרָה וְעוֹשִׂין כָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים.

כחגים. בתענוגים:

אֲבָל הָאֲכִילָה הַטּוֹבָה, הָאוֹכֵל לְקִיּוּם גּוּפוֹ, כְּדִכְתִיב: 'צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׁבַע נַפְשׁוֹ' (משלי יג, כה). וְלֹא יִתְאָו לְמַאֲכָלִים גַּסִּים לְהַשְׂבִּיעַ תַּאֲוָתוֹ, אֶלָּא הַמְּקַיְּמִים לַגּוּף בִּבְרִיאוּתוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ זַכָּה לְהָבִין הַחָכְמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וּלְהִדָּבֵק בַּשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל. וּכְשֶׁיָּמוּת הַגּוּף, שֶׁתִּשָּׁאֵר הַנֶּפֶשׁ דְּבֵקָה לְמַעְלָה.

אֲבָל הָרוֹדְפִים אַחַר תַּאֲוָתָם, הַיּוֹם מַשְׂבִּיעִים אוֹתָהּ מֵהֶתֵּר, וּמָחָר מֵאִסּוּר. וּכְשֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהַשִּׂיגוֹ מִשֶּׁלָּהֶם, גּוֹזְלִים אוֹתוֹ מִשֶּׁל אַחֵרִים. וְעַל זֶה צִוְּתָה תוֹרָה דָּבָר גָּדוֹל, שֶׁיַּהֲרֹג אָבִיו אֶת בְּנוֹ אִם יִרְאֶה בּוֹ שֶׁהוּא זוֹלֵל וְסוֹבֵא, בַּאֲכִילַת תַּרְטִימָר בָּשָׂר וּבִשְׁתִיַּת חֲצִי לוֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי, שֶׁמַּתְחִיל בִּרְדִיפַת הֲנָאוֹת וּבְהֶמְשְׁכוֹ אַחַר אֲכִילוֹת גַּסּוֹת כְּפִי טִבְעוֹ, יָבוֹא לְכַלּוֹת נִכְסֵי אָבִיו וְאַחַר־כָּךְ יְבַקֵּשׁ מְזוֹנוֹתָיו כְּפִי שֶׁהוּא רָגִיל וְאֵינוֹ מוֹצֵא וְיָבוֹא לְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם, בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין פֶּרֶק בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה (עא, ב): בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ, מוּטָב יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב, שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. וְשֶׁל צַדִּיקִים, רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. שֶׁקֶט לָרְשָׁעִים, רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. פִּזּוּר לָרְשָׁעִים, הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. וְשֶׁל צַדִּיקִים, רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. כִּנּוּס לָרְשָׁעִים, רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם.

תרטימר. ליטרא: הנאה להם. שאין מוסיפין לחטוא: והנאה לעולם. ששקטה כל הארץ: רע להם. שהיו מוסיפין זכיות: ורע לעולם. שהיו מגינים על הדור ומוכיחין אותם: פזור. שנפרדין זה מזה ואין יכולין להועץ עצה ולסייע זה את זה:

וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ בַּגְּמָרָא: תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאָכַל תַּרְתִּימָר בָּשָׂר וְשָׁתָה חֲצִי לוֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי אָמְרָה תוֹרָה יָבוֹא לְבֵית דִּין וְיִסָּקֵל, אֶלָּא, הִגִּיעָה תוֹרָה לְסוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁסּוֹף מְגַמֵּר נִכְסֵי אָבִיו וּמְבַקֵּשׁ לִמּוּדוֹ וְאֵינוֹ מוֹצֵא וְיוֹצֵא לְפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת. אָמְרָה תוֹרָה: יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב, שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְשֶׁל צַדִּיקִים, רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: 'אִם־לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת' וגו' (ירמיה לג, כה), שֶׁקֶט לָרְשָׁעִים, רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם: יַיִן וְשֵׁינָה לָרְשָׁעִים, הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם; כִּנּוּס לָרְשָׁעִים רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. לַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם.

מגמר. מכלה: למודו. מה שהורגל בבשר ויין: ולצדיקים הנאה להם. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות: יין ושינה לרשעים הנאה להם. שכל זמן ששותים וישנים אינם חוטאים: והנאה לעולם. שאינם מריעים לבריות: לצדיקים רע להם. שאינם עוסקים בתורה: ורע לעולם. שהתורה שהן עוסקים בה מגינה על הדור וכשהן מתבטלין פורענות באה לעולם:

וְתוּ גָּרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (שם צד, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב: 'מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע' (משלי ג, לג), זֶה פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, שֶׁהָיָה אוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת בְּקִנּוּחַ סְעוּדָה. 'וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ' (שם, שם), זֶה חִזְקִיָּה הֶחָסִיד, שֶׁהָיָה אוֹכֵל לִטְרָא בָשָׂר בִּסְעוּדָה. וְעַל זֶה הוֹכִיחַ שְׁלֹמֹה וְאָמַר: 'אַל־תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל־תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו' (שם כג, ו).

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5