פֶּרֶק רְבִיעִי [רפג] – ספר מנורת המאור עם פירוש

כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ הוּא בְחֵטְא שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, אֲבָל אִם חָטָא בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְתַקֵּן הַמְעֻוָּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם כִּי־ שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וּמִן־הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם". אָמַר שְׁמוּאֵל: אֲפִילוּ גָּזַל מָרֵישׁ אֶחָד וּבְנָאוֹ בַּבִּירָה – מְקַעֲקֵעַ כָּל הַבִּירָה וּמַחֲזִיר הַמָּרֵישׁ לִבְעָלָיו.

כל אלו הדברים שאמרנו. שהתשובה מועלת וכו' אבל בינו לבין חבירו כגון גזל או לשון הרע אין הקב"ה מוחל לו עד שירצה את חבירו וישיב לו הגזלה וזה מן החמס אשר בכפיהם החזירו לבעלים ואפילו מריש קורה מי שגזל קורה מחבירו ובנאה בבית שבר הבית והחזיר הקורה לבעליו:

וְאִם חָטָא הוּא בִּדְבָרִים שֶׁבְּגוּפוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ כָּל חִיּוּבוֹ, צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת קַמָּא, פֶּרֶק הַחוֹבֵל (צב, א): אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ אֵינוֹ נִמְחָל עַד שֶׁיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת־הָאִישׁ כִּי־נָבִיא הוּא" וגו' (בראשית כ, ז). וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי: שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל־ הָאֱלֹהִים" (שם שם, יז). וַאֲמַרְנִינָן עֲלָהּ בַּגְּמָרָא: תָּנוּ רַבָּנָן: כָּל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ – דְּמֵי בָשְׁתּוֹ, אֲבָל דְּמֵי צַעֲרוֹ אֲפִילוּ נוֹתֵן לוֹ כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵינוֹ נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת" וגו'.

ועתה השב וגו'. שאמר הקב"ה לאבימלך שיתפלל אברהם בעדו דמשמע הוא יפייסנו עד שיתפלל בעדו דלא אמר שהקב"ה ידבר לו בעצמו שיתפלל בעדו ועוד למה היה לו תפלת אברהם כשישיב לו שרה היה להקב"ה לרפאותו אלא כדי לפייסו וכן כתיב ויקח אבימלך צאן וגו': כל אלו שאמרו. המבייש לחבירו שצריך ליתן לו דמי בושת הוא אבל צערו שדואג על בושתו אין צריך למחול לו אפילו הביא לו כל אילי נביות מבחר צאן מארץ נביות ועל שאמר שמחל אברהם לאבימלך והוא הביא לו מתנות וצאן נאמר בראשון וכן אמרו למה נקרא שמם עשתרות שמעשירות את בעליהן שהם חשובים נקט נמי הכא אילי נביות שאפילו הכי צריך לבקש ממנו מחילה:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק יוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא פז, א): אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַמַּקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִילוּ בִּדְבָרִים צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּנִי אִם־עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ. נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִיךָ וגו' עֲשֵׂה־זֹאת אֵפוֹא" וגו' (משלי ו, א־ג), אִם מָמוֹן יֵשׁ לוֹ בְּיָדְךָ הַתֵּר לוֹ פִּסַּת הַיָּד, וְאִם לָאו הַרְבֵּה עָלָיו רֵעִים. אָמַר רַב חִסְדָּא: וְצָרִיךְ לְפַיְּסוֹ בְּשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יָשֹׁר עַל־אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוִיתִי" (איוב לג, כז). וְאִם מֵת, אָמַר רַב יוֹסֵף: מֵבִיא עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם וּמַעֲמִידָן עַל קִבְרוֹ וְאוֹמֵר: חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלִפְלוֹנִי זֶה שֶׁחָבַלְתִּי בוֹ. רַבִּי זֵירָא כִּי הֲוָה לֵיהּ מִילְתָא בַּהֲדֵי אִינֵישׁ הֲוָה מַמְצִי לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ וְחָלֵיף וְתָאנֵי קַמֵּיהּ, כִּי הֵיכֵי דְנֵיתֵי וְנָפִיק מִדַּעְתֵּיהּ. לָמַדְנוּ שֶׁהַחֵטְא שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְרַצּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ.

תקעת לזר כפיך. בשביל זר לערבו בממון או נוקשת באמרי פיך שהקניטו בדברים עשה זאת והנצל כי באת בכף רעך על עסקי ממון לך התרפס התר פס ידך ופרוע לו ועל מוקש אמרי פיך אם הקניטו רהב רעיך הרבה רעים לבקש ממנו מחילה: בשלש שורות. ג' פעמים יפייסנו בג' אנשים בכל פעם שנאמר ישור לשון שורה ואין שורה פחותה משלשה בני אדם: ממצי ליה נפשיה. לפני מי שחטא לו אולי יבקש ממנו מחילה וימחול לו: וחליף ותאני. עובר לפניו ושונה ומשלש ועובר פעמים רבות: כי היכי דניתי. שיבא לו השונא ונפיק מדעתיה ויבקש מנו מחילה ויעזוב השנאה:

וְהַדֶּרֶךְ הָאַחֲרוֹן צָרִיךְ בַּעַל תְּשׁוּבָה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא תְשׁוּבָתוֹ שְׁלֵמָה, שֶׁיָּשִׁיב רַבִּים מֵעֲוֹן וְיַדְרִיךְ בְּנֵי אָדָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וְיַזְהִירֵם וְיוֹכִיחֵם וְיוֹדִיעֵם עֹנֶשׁ וְשָׂכָר וְאֵיךְ מְקַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ פּוֹשְׁעִים מִדַּרְכָּם הָרָעָה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד, בְּבַקְּשׁוֹ מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ וְיִמְחֹל לוֹ: "אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ" וגו' (תהלים נא, טו).

אלמדה פושעים. שגם הם ישובו ואל יתיאשו מן התשובה כי דרכך לקבל שבים כי קבלת תשובתי:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5