פֶּרֶק רְבִיעִי [קפ] – ספר מנורת המאור עם פירוש

בַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים הָיוּ הַנִּדּוֹת מְרֻחָקוֹת מְאֹד מִבְּנֵי אָדָם, כִּי כֵן שְׁמָן מֵעוֹלָם "נִדּוֹת", כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ אֶל אָדָם וְלֹא יְדַבְּרוּ עִמּוֹ. כִּי יָדְעוּ הַקַּדְמוֹנִים בְּחָכְמָתָם, שֶׁהֶבְלָן מַזִּיק וְגַם מַבָּטָן מוֹלִיד גְּנַאי וְעוֹשֶׂה רֹשֶׁם רָע, כַּאֲשֶׁר בֵּאֲרוּ חַכְמֵי הַפִילוֹסוֹפִים. וְהָיוּ יוֹשְׁבוֹת בָּדָד בָּאֹהֶל, לֹא יִכָּנֵס בּוֹ אָדָם. וְלָכֵן אָמְרָה רָחֵל לְלָבָן: רְאוּיָה הָיִיתִי לָקוּם מִפְּנֵי אָבִי לְנַשֵּׁק יָדָיו, אֲבָל "דֶּרֶךְ נָשִׁים לִי" וְלֹא אוּכַל לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וְגַם לֹא לָלֶכֶת בָּאֹהֶל, שֶׁלֹּא תִדְרֹךְ עָפָר רַגְלִי. וְהוּא הֶחֱרִישׁ וְלֹא עָנָה אוֹתָהּ דָּבָר. נִרְאֶה, שֶׁלֹּא הָיוּ מְסַפְּרִים עִמָּהֶן כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁאֲפִילוּ דִבּוּרָן טָמֵא.

כי כן שמן מעולם נדות. פירוש הרחקה שצריכה להתרחק מבני אדם: שהבלן. היוצא מפיהם מזיק למי שבא עליו הבלן: וגם מבטן. לשון דבור כמו כי יבטא בשפתים שגם הדבור שלהם מזיק ועושה רושם רע: שלא תדרוך על עפר רגלי. שרגלה מטמא שמא תתלכלך העפר בדמה:

וּלְפִי שֶׁבִּרְבוֹת הַתַּאֲווֹת וּבְהִתְמַעֵט הַדֵּעוֹת נִהְיוּ כָּל כָּךְ שְׁטוּפִין הָעַמִּים בְּזִמָּה, עַד שֶׁנִּשְׁכְּחָה מִלִּבָּם רָעָה זֹאת, בָּאָה תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהַבְדִּילָם מִן הָאֻמּוֹת וּלְהַרְחִיקָם מִזֻּהֲמָתָן וּלְשָׁמְרָן מִן הַנֶּזֶק הַגָּדוֹל הַזֶּה וְשֶׁיּוֹלִידוּ זַרְעָם בִּקְדֻשָּׁה. וְעַל כֵּן, בְּדַעַת סוֹד הַתּוֹלָדוֹת וְהַנֶּזֶק וְהַתִּקּוּן וְהַטֻּמְאָה וְהַטֹּהַר, צִוְּתָה תוֹרָה לִשְׁמֹר יְמֵי נִדָּה, וִימֵי זִיבָה שֶׁהֵם יוֹתֵר חֲמוּרִים מִימֵי הַנִּדָּה, לְהַצְרִיךְ שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים וִימֵי יוֹלֶדֶת וְאַחַר־כָּךְ טְבִילָה בְּאַרְבָּעִים סְאָה. וּבָרוּךְ יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת, שֶׁהָיָה חַסְדּוֹ לִהְיוֹת רוֹפֵא יִשְׂרָאֵל שֶׁסִּדְּרָן בְּחָכְמָתוֹ כְּפִי הַצֹּרֶךְ הַיָּדוּעַ לוֹ.

וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִשִּׂיגוּ סוֹד רִחוּקָהּ, אָמְרוּ בִבְרַיְיתָא בְּמַסֶּכֶת נִדָּה: תַּלְמִיד חָכָם אָסוּר לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל נִדָּה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֲפִילוּ הַדִּבּוּר מִפִּיהָ טָמֵא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לָאָדָם לְהַלֵּךְ אַחַר הַנִּדָּה וְלִדְרֹס עֲפָרָה, שֶׁהוּא טָמֵא כְמֵת, כָּךְ עֲפָרָהּ שֶׁל נִדָּה טָמֵא. וְאָסוּר לֵיהָנוֹת מִמַּעֲשֶׂה יָדֶיהָ.

וְאִם אָמְרוּ רַזַ"ל בְּפֶרֶק אַף עַל פִּי (כתובות סא, א): כָּל מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשֶׂה לְבַעֲלָהּ, נִדָּה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ, חוּץ מֵהַצָּעַת הַמִּטָּה וּמְזִיגַת כּוֹס וְהַרְחָצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו – הָיָה, לְפִי שֶׁרָאוּ אֶת הָעָם שֶׁלֹּא יִסְבְּלוּ יוֹתֵר מִזֶּה בְּחֶסְרוֹן שְׁפָחוֹת, אֲבָל הַמַּחֲמִיר, שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ.

בחסרון שפחות. שאין לכל א' שפחה לשמשו:

וְעַל כֻּלָּם צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁמֹר עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִגַּע בָּהּ אֲפִילוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה, אֲפִילוּ בִּימֵי לִבּוּנָהּ, עַד לְאַחַר טְבִילָתָהּ. וַאֲפִילוּ לִישׁוֹן הוּא בְבִגְדּוֹ וְהִיא בְּבִגְדָהּ, שֶׁעַל דָּבָר זֶה נִפְטָר בַּחֲצִי יָמָיו אָדָם גָּדוֹל, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּשַׁבָּת (יג, א): תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁקָּרָא הַרְבֵּה וְשָׁנָה הַרְבֵּה וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה וּמֵת בַּחֲצִי יָמָיו. וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נוֹטֶלֶת תְּפִלָּיו וּמַחֲזִירָתָן עַל כָּל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְאוֹמֶרֶת לָהֶם: כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ" (דברים ל, כ), בַּעֲלִי, שֶׁקָּרָא הַרְבֵּה וְשָׁנָה הַרְבֵּה וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, מִפְּנֵי מַה מֵּת בַּחֲצִי יָמָיו? וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁהֶחֱזִירָהּ דָּבָר. פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֶצְלָהּ, אָמַרְתִּי לָהּ: בִּימֵי נִדּוּתֵיךְ מַהוּ אֶצְלֵךְ? אָמְרָה לִי: חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִילוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה לֹא נָגַע בִּי. בִּימֵי לִבּוּנֵיךְ מַהוּ אֶצְלֵךְ? אָמְרָה לִי: אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עִמִּי וְיָשֵׁן עִמִּי בְּקֵרוּב בָּשָׂר וְלֹא עָלְתָה דַּעְתּוֹ לְדָבָר אַחֵר. אָמַרְתִּי לָהּ: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֲרָגוֹ וְלֹא נָשָׂא פָנִים לַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תוֹרָה: "וְאֶל־אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָה לֹא תִקְרַב" (ויקרא יח, יט). כִּי אֲתָא רַב דִּימֵי אָמַר: מִטָּה רְחָבָה הֲוָאי. בְּמַעֲרָבָא אָמְרֵי: אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר יוֹסֵף: סִנָּר מַפְסִיק בֵּינוֹ לְבֵינָהּ הֲוָאִי.

תנא דבי אליהו. בבית המדרש של אליהו הנביא: נתארחתי. אליהו הנביא אמר כך: בימי נדותיך. כל ימי ז' ראשונים לראיית נדתה ולבונה שלובשת בגדים לבנים לספור שבעה נקיים כמו זבה שספרה ז' נקיים משפסקה וצריכה להיות לובשת לבנים לבדיקה שמא תראה ותסתור ספירתה וצריך לחזור ולספור: לדבר אחר. לתשמיש: ולא נשא פנים לתורה. אף על פי שהיה בעל תורה הרגוהו: בנדת טומאתה. ועד שתבא במים לטבילה היא בנדתה בטומאת הוייתה כנדתה: מטה רחבה. ולא היה קרוב בשר וסבור דשרי בהכי: סינר. חגורה שחוגרין ומגיע ממתנים ולמטה:

וְאַחַר כָּךְ בִּרְאוֹת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלוֹת לִסְפֹּר יְמֵי נִדָּה לְבַד וִימֵי זִיבָה לְבַד, נָטְלוּ חֻמְרָא שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת הַרְחָקָה יְתֵרָה. וְהֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן, שֶׁאֲפִילוּ רוֹאוֹת טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל יוֹשְׁבוֹת שִׁבְעָה נְקִיִּים. וְנִשְׁאֲרָה לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל חֻמְרָא זֹאת כְּאִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה. וְגַם הֶחְמִירוּ בְּכָל כֶּתֶם וּבְכָל גָּוֶן כִּרְאִיַּת דָּם טָמֵא.

וימי זיבה. שהחילוק בין זבה לנדה שהנדה כיון שראתה דם מונה מיד שבעה ימים וטובלת בליל שמיני בין שראתה רק יום א' בין שראתה ז' ימים רצופין רק שפסקה שעה א' שלא ראתה טובלת בליל ח' וטהורה ואפילו שראתה ביום ז' קודם בין השמשות ותפסוק טובלת בלילה זה הוא דין נדה ודין זבה הוא מתחיל אחר ימי הנדה עד י"א ימים אחר נדה זו אז תחזור לדין נדה ובתוך י"א ימים אם ראתה דם יום א' בשחרית טובלת בלילה וטהורה ראתה בלילה טובלת בשחרית אבל אם ראתה ג' ימים רצופין בתוך י"א ימים נקראת זבה וצריך לספור ז' נקיים מיום שפסקה וכדי שלא יטעו בין דין זבה לנדה החמירו לספור שבעה נקיים אפילו לא ראתה נדה אלא כטפת החרדל מונין ז' נקיים מיום שפסק:

וְהִרְחִיקוּ זַ"ל, שֶׁלֹּא יְשַׁמֵּשׁ עִמָּהּ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שָׁבוּעוֹת, פֶּרֶק יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה (יח, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: "וְהִזַּרְתֶּם אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם" (ויקרא טו, לא), אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: מִכָּאן אַזְהָרָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּפְרְשׁוּ מִנְּשֵׁיהֶן סָמוּךְ לְוִסְתָּן. וְכַמָּה? אָמַר רָבָא: עוֹנָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כָּל שֶׁאֵינוֹ פוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ סָמוּךְ לְוִסְתָה, אֲפִילוּ הַוְיָן לוֹ בָנִים כִּבְנֵי אַהֲרֹן – מֵתִים. דִּכְתִיב: "וְהִזַּרְתֶם אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם", וְסָמִיךְ לֵיהּ: "וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָה" (שם שם, לג), וְסָמִיךְ לֵיהּ: "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" (שם טז, א). אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַפּוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ הַוְיָין לוֹ בָנִים זְכָרִים, דִּכְתִיב: "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר" (שם יא, מז). וּסָמִיךְ לֵיהּ: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר" (שם יב, ב). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: הַוְיָין לוֹ בָנִים שֶׁרְאוּיִין לְהוֹרָאָה, דִּכְתִיב: "וּלְהַבְדִּיל וגו' "וּלְהוֹרֹת אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם י, יא).

והזרתם. והפרשתם כמו וינזרו: עונה. או יום או לילה כדאיתא למעלה בסימן קע"ו: להבדיל וגו'. המבדיל בין טומאה לטהרה תלד אשתו זכר: ולהבדיל וגו'. להורות בענינא דשתוי יין כתיב ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור ולהורות את בני ישראל:

וְהַפְּרִישׁוּת מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה, כִּדְגַרְסִינָן סוֹף מַסֶּכֶת סוֹטָה וּבְסוֹף פִּרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (כ, ב): "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים כג, י), שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם וְיָבֹא לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה. מִכָּאן אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר: תּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי מַעֲשֶׂה; מַעֲשֶׂה מֵבִיא לִידֵי זְהִירוּת; זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת; זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת; נְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת; פְּרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה; טָהֳרָה מְבִיאָה לֵידֵי קְדֻשָּׁה; קְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא; יִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה; עֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת; חֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וַחֲסִידוּת גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז דִּבַרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר" וגו' (תהלים פט, כ). וּפְלִיגָא דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דַּאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלַי יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח־קוֹחַ" (ישעיה סא, א). "לְבַשֵּׂר חֲסִידִים וְצַדִּיקִים" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "לְבַשֵּׂר עֲנָוִים". הָא לָמַדְתָ שֶׁעֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם.

ונשמרת. וסמיך ליה כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וקרא מזהיר להשמר שלא יבא לידי כך: תורה. על ידי שעוסק בה רואה ומבין אזהרות שבה ונזהר: זהירות. זריז ונשמר קודם לכן שלא תבא עבירה לידו כי הכא דאינו מהרהר לבא לידי טומאה: זריזות. כשעבירה באה לידו זהיר ונשמר שלא יכשל בה: נקיות. נקי באין חטא: פרישות. שפורש מן דבר מותר פורש להחמיר על עצמו: טהור. צח ומלובן ועדיף מנקי: לידי רוח הקודש. להשרות עליו שכינה: וחסידות. שעושה לפנים משורת הדין אינו מצפה לגמול ועושה חסד ואמת: אז דברת בחזון לחסידך. ולא נאמר ליראיך ולענויך: לחבוש. לרפאות הגלות בתנחומים כמו שנותנים חבוש וסם על המכה ולאסורים בגלות פקח קוח להתיר ולפקח מלקוחם ושבים:

וְגַם אָסוּר לוֹ לָאָדָם לְהָקֵל רֹאשׁוֹ לִשְׂחוֹק עִם אִשְׁתּוֹ בִּימֵי נִדָּתָה; וְגַם הִיא שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט. זֶה הַכְּלָל: כָּל הַדְּבָרִים הַמְּבִיאִים לִידֵי קֵרוּב דַּעַת אֲסוּרִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי עֲבֵרָה. וְהִרְחִיקוּהָ כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ, זוּלָתִי, שֶׁלֹּא אֲסָרוּהָ בְּיִחוּד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָתִיד לָבֹא לָהּ זְמַן הֶתֵּר – יַמְתִּין, דַּחֲזָקָה הִיא דְּלָא שָׁבִיק הֶתֵּרָא וְאָכִיל אִסּוּרָא.

וּמָצִינו בַּמִּדְרָשׁ, כִּי בְּרֶמֶז נִצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן עַל הַנִּדָּה, בְּגִימַטְרִיָּא תֵּבוֹת [עֵזֶ"ר] כְּנֶגְדּ"וֹ, דִּכְתִיב: "אֶעֱשֶׂה־ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב, יח), רוֹצֶה לוֹמַר, רע"ז יָמִים כְּמִנְיָן "עֵזֶ"ר" הֵם יְמֵי טָהֳרַת הָאִשָּׁה, וּפ"ג יָמִים כְּמִנְיָן "כְּנֶגְדּ"וֹ" הֵם יְמֵי נִדָּתָהּ. רוֹצֶה לוֹמַר, מִנְיָן "עֵזֶ"ר" תִּהְיֶה לוֹ וּמִנְיָן "כְּנֶגְדּ"וֹ" תִּהְיֶה כְנֶגְדּוֹ.

מנין עזר. השנה י"ב חדשים והחודש ל' יום והם ש"ס ימים צא מהן מכל חודש ז' ימים שכל ל' יום הם וסת אשה ויבא לך החשבון: כנגדו. להרחיקו כמו מנגד תראה את הארץ:

וְאִם, חַס וְשָׁלוֹם, עָבַר וּבָא עָלֶיהָ בִּימֵי נִדָּתָהּ אוֹ בִּימֵי לִבּוּנָהּ הַוָּלָד מַמְזֵר. וְהָאוֹת שֶׁלּוֹ הוּא עַז פָּנִים, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה, רֹאשׁ פֶּרֶק רַבִּי יְהוּדָה: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. עַז פָּנִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מַמְזֵר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בֶּן הַנִּדָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מַמְזֵר וּבֶן הַנִּדָּה. וְהַזָּרִיז בַּדָּבָר, זַרְעוֹ יִהְיֶה קָדוֹשׁ.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5