פֶּרֶק רְבִיעִי [קפד] – ספר מנורת המאור עם פירוש

בְּכַוָּנַת הַחִבּוּר הוּא תָלוּי עִקַּר הַדָּבָר. וּבָזֶה רָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּאָמְרָם: הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשִׁים מֵעֲבֵרָה. וְהוּא, לְפִי שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא פְּעֻלָּה נַפְשִׁית וְהַמַּעֲשֶׂה הוּא דָבָר חָמְרִי. וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ נָתַן כֹּחַ בְּשֵׂכֶל הָאָדָם לְהוֹלִיד אָדָם אוֹ דָבָר אַחֵר אִם יֵדַע בְּסֵפֶר יְצִירָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק אַרְבַּע מִיתוֹת (סה, ב): אָמַר רָבָא: אִי בָּעֵי צַדִּיקֵי בָּרוּ עָלְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם־עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם" (ישעיה נט, ב). רָבָא בְּרָא גַבְרָא, שָׁדְרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, הֲוָה קָא מִשְׁתָּעֵי בְּהַדֵיהּ וְלָא קָא מְהַדָּר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: דְּמִן חַבְרַיָא אָתְּ, תּוּב לַעֲפָרֵיךְ. רַב חֲנִינָא וְרַב אוֹשַׁעְיָא יָתְבֵי וְעָסְקֵי בְּסֵפֶר יְצִירָה כָּל מַעֲלֵי שַׁבַּתָּא וּמִבְרוּ לְהוּ עֶגְלָא תִּלְתָּא וְאָכְלֵי לֵיהּ. וְאֵין זֶה דְּבַר אִסּוּר, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ עָלָיו: מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה, כִּדְרַב חֲנַנְיָא וְרַב אוֹשַׁעְיָא דְּכָל מַעֲלֵי שַׁבַּתָּא וכו'.

לפי שהכוונה. של אדם היא פעולה נפשית שמשכיל ומחשב בנפשו ובשכלו איך שיצא המחשבה מכח אל הפועל: והמעשה הוא. פעולת המחשבה שפועל בגופו ועושה דבר גשמי מחומר ועפר ממשות: אי בעו צדיקי. להיות נקיים מכל עון: ברו עלמא. שנאמר כי אם עונותיכם היו מבדילים הא אם לא היה בהן עונות אין כאן הבדלה: ברא גברא. על ידי ספר יצירה שלמד צירוף אותיות של שם: ולא קא מהדר ליה. שלא היה בו דבור: דמן חבריא את. מהחכמים שיוצרים אדם אתה כי אף על גב שבראו אדם לא היו יכולין ליתן בו דבור: עגלא תלתא. עגל כבן שלש שנים:

וְגַם נָתַן כֹּחַ בְּדִמְיוֹן הָאָדָם לְהוֹלִיד כַּיּוֹצֵא בוֹ בְּדָבָר שֶׁהוּא מְדַמֶּה. וְדָבָר זֶה מְבֹאָר גַּם כֵּן מִצַּד הַטֶּבַע אֲפִילוּ בַּבְּהֵמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּצֹּאן שֶׁל לָבָן שֶׁהָיָה רוֹעֶה יַעֲקֹב, שֶׁהָיוּ מְדַמּוֹת בַּמַּקְלוֹת וְעוֹשׂוֹת בִּדְמוּתָן, אַף שׁוֹכְנֵי בָּתֵּי הַשֵּׂכֶל, שֶׁכְּפִי טִבְעָם מוֹלִידִים בְּדִמְיוֹנָם.

אף שוכני בתי השכל. האדם שיש לו שכל יותר מבהמה שיכול לפעול על ידי מחשבתו ודמיונו:

וְהִנֵּה בְּהִתְחַבֵּר הָאָדָם אֶל אִשְׁתּוֹ, אִם דִּמְיוֹנוֹ וּמַחְשְׁבוֹתָיו עֲסוּקִים בְּדִבְרֵי חָכְמָה וּמִדּוֹת טוֹבוֹת וַהֲגוּנוֹת וּבִצְנִיעוּת, הִנֵּה אוֹתוֹ הַדִּמְיוֹן שֶׁבְּמַחֲשַׁבְתּוֹ יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לְצַיֵּר הַצּוּרָה בְּטִפַּת הַזֶּרַע כְּפִי שֶׁהָיָה מְדַמֶּה בִּשְׁעַת הַחִבּוּר בְּלִי סָפֵק. וְגַם מָצִינוּ בְּנִסָּיוֹן בָּרוּר, שֶׁהַדִּמְיוֹן פּוֹעֵל בָּאָדָם תְּכוּנָה נִרְאֵית לָעַיִן, כִּי הָאָדָם שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה וְחָלָה מֵאוֹתָהּ נְשִׁיכָה, בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁמְּדַמֵּהוּ בְּרַעְיוֹנוֹ, כָּל מַיִם שֶׁיַּקְרִיבוּ לְפָנָיו מְדַמֶּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כְּלָבִים שׁוֹטִים. וְעַל כֵּן צִוּוּ הָרוֹפְאִים שֶׁיַּעֲשׂוּ לוֹ שְׁפוֹפֶרֶת לִשְׁתּוֹת בָּהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה הַמַּיִם. וְעוֹד דָּבָר גָּדוֹל פּוֹעֵל דִּמְיוֹנוֹ אֲפִילוּ לִרְאוּת עֵינֵי בְנֵי אָדָם, שֶׁבְּכָל שֶׁתֶן שֶׁיַּשְׁתִּין נִרְאִין בּוֹ דְמוּת כְּלָבִים דַּקִּים עַד מְאֹד וְאִם יַעֲבִירוּ הַשֶּׁתֶן בִּמְסַנֶּנֶת לֹא נִשְׁאַר בּוֹ שׁוּם דָּבָר. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּדִמְיוֹן הַפּוֹעֵל לִפְעֹל בְּעֵת הַיְצִירָה. וְלָזֶה עוֹרְרוּ בְּאָמְרָם, פֶּרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ (ברכות כ, א) וּבְבָבָא מְצִיעָא, פֶּרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (פד, א): רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה אָזֵיל וְיָתֵיב אַשַׁעֲרֵי טְבִיָה. אָמַר: כִּי סָלְקָן וְאָתְיָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לִיסְתַּכְּלָן בִּי, דִּלֵיהֵווּ לְהוּ בָּנֵי רַבָּנָן וְשַׁפִּירָן כְּוָתִי וכו'. נִמְצָא, שֶׁהֶחָסִיד הַזֶּה, בְּיָדְעוֹ שֶׁבַּמַחֲשָׁבָה אֲשֶׁר בְּדִמְיוֹן הָאִשָּׁה תְּסַיֵּעַ לְצוּרַת הַוָּלָד, הָיָה עוֹשֶׂה זֶה כְּדֵי לְסַבֵּב שֶׁיִּרְבּוּ חֲכָמִים בְּיִשְׂרָאֵל.

ליסתכלן בי. אבל הוא לא היה מסתכל בהן ולא ידע אם אשה יוצאה ומסתכלת בו כי היה עוצם עיניו ולא שהנשים היו רואין בפניו בעיון רק דרך הסתכלות כשעוברין לפניו כאדם שפוגע בדבר דרך הילוכו ומתוך שהיו מכירין ביפיו היו זוכרין בו:

וּמֵאַחַר שֶׁפּוֹעֶלֶת הַמַּחֲשָׁבָה בָּאִשָּׁה, אַף־עַל־פִּי שֶׁיָּצָא זָכָר, שֶׁהִיא מַזְרַעַת תְּחִלָּה וְנוֹתֶנֶת הַחֹמֶר, כָּל שֶׁכֵּן בָּאִישׁ, שֶׁהוּא נוֹתֵן הַצּוּרָה, שֶׁיִּפְעַל דִּמְיוֹנוֹ בַּוָּלָד. לְפִיכָךְ צָרִיךְ כָּל אָדָם לְנַקּוֹת מַחְשְׁבוֹתָיו וְהִרְהוּרָיו וּלְזַכּוֹתָם בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. וִיפַנֶּה מַחֲשַׁבְתּוֹ מִכָּל הִרְהוּר רָע. רַק יַחֲשֹׁב בְּמַעֲלַת הַצַּדִּיקִים וְהַטְּהוֹרִים אַנְשֵׁי מַדָּע וּבַדְּבָרִים הַקְּדוֹשִׁים. וְאוֹתָן הַמַּחֲשָׁבוֹת יָחוּלוּ עַל טִפַּת הַזֶּרַע. וְאִם יְשַׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ בִּדְבַר מִצְוָה וִישַׂמְּחֶנָּה בִּדְבָרִים הַמְּשַׂמְחִים אֶת הַלֵּב וִידַבֵּר עִמָּה בִּדְבָרִים טְהוֹרִים וְזַכִּים וְלֹא בְּדִבְרֵי נְבָלָה וְשִׂיחָה קַלָּה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה גַּם הִיא מֻסְכֶּמֶת וּמִצְטָרֶפֶת לְמַחֲשָׁבוֹת זַכּוֹת וּטְהוֹרוֹת, אָז תִּתְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתָּם כְּאֶחָד וְיִהְיוּ שְׁנֵיהֶם אֲחָדִים בִּדְבַר הַמִּצְוָה וְתִהְיֶה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם וְיוֹלִידוּ זֶרַע כְּפִי הַצּוּרָה הַטְּהוֹרָה שֶׁצִּיְּרוּ.

נותנת החמר. טפת הזרע הראשון הוא כחמר שעושין ממנו הכלי והזרע שבא על הזרע הוא נותן צורה לזרע ראשונה להיות ולד:

וְדָבָר פָּשׁוּט הוּא זֶה גַּם בְּעֵינֵי חַכְמֵי הַמֶּחְקָר, כִּי כְפִי הַמַּחֲשָׁבָה וְהַהִרְהוּר שֶׁיַּעֲבֹר עַל לֵב הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ בִּשְׁעַת חִבּוּרָם יִהְיֶה הַוָּלָד מוּכָן וּמְצֻיָּר. וּכְבָר הֵבִיאוּ רְאָיָה מֵהַהִיא מַטְרוֹנִיתָא, שֶׁיָּלְדָה בֵּן שָׁחוֹר וְהָיְתָה הִיא וְהַמֶּלֶךְ לְבָנִים עַד מֹאד. וְחָשַׁב הַמֶּלֶךְ לְהָרְגָה, שֶׁחָשַׁד עָלֶיהָ שֶׁזִּנְּתָה. עַד שֶׁבָּא חָכָם אֶחָד וְאָמַר: שֶׁמָּא הִרְהֲרָה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ בְּאָדָם שָׁחוֹר. וּבָדְקוּ וּמָצְאוּ צוּרוֹת שְׁחוֹרוֹת בְּמַשְׂכִּיּוֹת אוֹתוֹ הַחֶדֶר שֶׁשִּׁמְּשׁוּ בּוֹ. וְאָמְרָה, שֶׁהָיְתָה מִסְתַּכֶּלֶת בְּאוֹתָן צוּרוֹת וּמְהַרְהֶרֶת בָּהֶן בְּעֵת הַחִבּוּר. וְזֶהוּ כְּעִנְיַן מַקְלוֹת שֶׁל יַעֲקֹב.

חכמי המחקר. החוקרים אחרי דברים טבעיים ומקריים:

וּדְבָרִים אֵלּוּ הֵם מוֹפֵת לַדָּבָר, כִּי מִי שֶׁיְּהַרְהֵר בִּדְבָרִים טוֹבִים וּטְהוֹרִים וּנְקִיִּים בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, חָל אוֹתוֹ הַהִרְהוּר עַל טִפַּת הַזֶּרַע וּמְצַיֵּר בּוֹ טָהֳרָה וְחָכְמָה וְטוֹבָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר: "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ" (ירמיה א, ה), לְפִי שֶׁהַשְּׁכִינָה וּמִדּוֹתֶיהָ הָיְתָה עִמּוֹ. וְאִם יְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי זִמָּה וַעֲבֵרָה, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יָשִׂים דַּעְתּוֹ בְּאַחֶרֶת, הִנֵּה הַוָּלָד מְיֻסָּד עַל יְסוֹד רֶשַׁע וְכִעוּר וְעָתִיד לִהְיוֹת רָשָׁע מְטֻנָּף. וְעָלָיו נֶאֱמַר: "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם" וגו' (תהלים נח, ד). בִּלְתִּי אִם יִיגַע הַבֵּן מְאֹד לִשְׁבֹּר יִצְרוֹ הָרָע בְּכָל יוֹם וְיִהְיֶה בַּעַל תְשׁוּבָה בְּדֹחַק גָּדוֹל מֵאַחַר שֶׁיִּצְרוֹ רָע.

וְעַל זֶה אָמְרוּ רַזַ"ל כָּל מַה שֶּׁהֵבִיאוּ, עַל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשֵׁם יֹפִי אוֹ לְשֵׁם מָמוֹן אוֹ לְשֵׁם כַּוָּנָה אַחֶרֶת שֶׁלֹּא יְהֵא לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְאָמְרוּ עָלָיו, שֶׁפּוֹסֵל אֶת זַרְעוֹ, כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּפֶרֶק ד מֵהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי (סימן קעא), לְפִי שֶׁבִּשְׁעַת חִבּוּרָם מְהַרְהֵר בִּדְבָרִים שֶׁהָיְתָה כַּוָּנָתָם בָּהֶם וְנוֹלָד מֵאוֹתוֹ הִרְהוּר בֵּן נָכְרִי וְזָר. וְעָלָיו נֶאֱמַר: "כִּי־בָנִים זָרִים יָלָדוּ" (הושע ה, ז).

וּלְפִי שֶׁלִּפְעָמִים אֶחָד מֵאֶלֶף, אַף־עַל־פִּי שֶׁבַּזִּוּוּג לֹא הָיְתָה הַכַּוָּנָה שְׁלֵמָה, חוֹזְרִין לְמוּטָב וּמִתְכַּוְּנִין בְּחִבּוּרָם לְטוֹבָה, אוּלַי שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶם בָּנִים הֲגוּנִים מֵאוֹתָהּ הַיְצִירָה שֶׁהַכַּוָּנָה הָיְתָה טוֹבָה. וְגַם לִפְעָמִים מִי שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה לְשֵׁם שָׁמַיִם, אוּלַי שֶׁפְּעָמִים תָּקַף עָלָיו יִצְרוֹ, אוֹ עַל הָאִשָּׁה וְאֶחָד מֵהֶם חָשַׁב דָּבָר אַחֵר בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ וְיָצָא מֵאוֹתוֹ חִבּוּר בֵּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, וְעַל כֵּן מָצִינוּ בְּמִעוּט אֶחָד מֵאֶלֶף צַדִּיק בֶּן רָשָׁע וְגַם רָשָׁע בֶּן צַדִּיק. וְלֹא יִקְרֶה זֶה בְּכָל בָּנָיו אֶלָּא בִּקְצָתָם. אֲבָל דִּבְּרוּ חֲכָמִים בָּרֹב, שֶׁכַּוָּנַת הַזִּוּוּג הִיא שֶׁעָמְדָה לָאָדָם בְּעֵת הַחִבּוּר. אֲבָל בָּרוּר וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁכַּוָּנַת הַחִבּוּר מְצַיֶּרֶת צוּרַת הַוָּלָד הַנּוֹצָר וְאֶחָד מֵאֶלֶף לֹא תַטֶּה לְשׁוּם צַד אַחֵר, זוּלָתִי אִם יִתְהַפֵּךְ הַיֶּלֶד מִטִּבְעוֹ לְהָפְכוֹ בְּכֹחַ הַמּוּסָר וְהַגִּדּוּל וְהַמִּדּוֹת וּבְעָמָל גָּדוֹל עַד שֶׁפּוֹשֵׁט צוּרָתוֹ וְלוֹבֵשׁ צוּרָה אַחֶרֶת. וְעַל כָּזֶה אָמְרוּ זַ"ל: בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֵין עוֹמְדִין, לְפִי שֶׁזֶּה דּוֹחֵק עַצְמוֹ בְּדֹחַק גָּדוֹל לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וּמִצְטַעֵר בְּהַחֲלִיף טִבְעוֹ שֶׁנּוֹצָר בוֹ לְטֶבַע אַחֵר, יוֹתֵר מֵאוֹתוֹ שֶׁנּוֹצָר בְּכַשְׁרוּת וּבְטִבְעוֹ אֵינוֹ מִתְאַוֶּה לְשׁוּם דָּבָר מֻזְהָר.

אף על פי שבזווגם. בתחלה כוונתם רק להנאתם חוזרין למוטב אחרי כן להיות כוונתם לשם שמים למצות פרו ורבו: חשב דבר אחר. שהוא עבירה כגון באשה אחרת או היא באיש אחר: ואחד מאלף לא תטה לשום צד. שלא יהיו הנולדים כמותן כמו שנאמר מרשעים יצא רשע: שנוצר בכשרות. מי שנוצר מטפה כשרה ובטבע טוב בודאי אינו מתאוה לדבר המוזהר ממנו ואסור לו:

וְזוֹ הָיְתָה מַעֲלַת אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל כָּל הָאֲחֵרִים, לְפִי שֶׁיָּצָא מִתֶּרַח וּמֵאֵלָיו הִכִּיר בּוֹרְאוֹ וְקִדֵּשׁ שְׁמוֹ בָרַבִּים. וּמֵאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָמַד בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת וְהֶחֱלִיף יְסוֹד טִבְעוֹ וְהָרַס אֱמוּנַת אָבִיו, שֶׁהָיְתָה יְסוֹד בִּנְיָנוֹ, וּפִרְסֵם בָּעוֹלָם אֱמוּנָה אֲמִתִּית חֲדָשָׁה שֶׁהוֹצִיא מִדַּעְתּוֹ וְלֹא לָמְדָהּ מֵאֲבוֹתָיו. וְעַל זֶה שִׁבַּח הַשֵּׁם לְיִשְׂרָאֵל בִּזְכוּתוֹ, בְּאוֹמְרוֹ: "זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיה מא, ח), שֶׁנִּכְנַס מֵאַהֲבָה תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. וְהוּא יִתְבָּרַךְ הֱגִינוֹ מִכָּל הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר סָתַר אֱמוּנָתָם. וְעַל כֵּן תִּקְּנוּ "מָגֵן אַבְרָהָם".

מתרח. והיתה טבעו להתאוות רע כאביו: אמונה. אמתית וחדשה שלא היו מאמינים רק בעבודת כוכבים ומזלות והוציא אברהם והשיג מדעתו אמונת היחוד:

וְכָזֶה אוּלַי יִקְרֶה לְמִי שֶׁיַּתְחִיל הַזִּוּוּג שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה הַחִבּוּר נָאוֹת, אוֹ הַנּוֹלָד יַכְנִיעַ טִבְעוֹ הָרָע לְמוּטָב, אֶלָּא שֶׁזֶּה יִהְיֶה לְאֶחָד מֵאֶלֶף. וְדִבְּרוּ חֲכָמִים בָּרֹב, שֶׁמֵּהַזִּוּוּג הָרָע יָבֹא חִבּוּר מְכֹעָר וְיֵצֵא הַוָּלָד מְטֻנָּף, כְּדִכְתִיב: מִבֶּטֶן אָרוּר לֹא יֵצֵא בָּרוּךְ.

וכזה. כמו שאירע לאברהם:

וְלָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה וּפָרָשַׁת תָּלוּי לְפָרָשַׁת יְפַת תֹּאַר? לְהוֹדִיעַ, כִּי מֵאִשָּׁה יְפַת תֹּאַר, לְקוּחָה בַּשְּׁבִיָּה לְשֵׁם יֹפִי וְזִמָּה, לֹא יֵצֵא אָדָם כָּשֵׁר אֶלָּא בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה רָאוּי לְאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין. וְלֹא לְחִנָּם אֵרַע לְדָוִד עִנְיַן תָּמָר וְאַבְשָׁלוֹם, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ, כִּי שְׁנֵיהֶם בְּנֵי יְפַת תֹּאַר הָיוּ. וְכָל זֶה גוֹרֵם הַהִרְהוּר לְהוֹלִיד כַּיּוֹצֵא בוֹ בְּאוֹתָהּ הַצּוּרָה, לוּלֵי שֶׁהִתִּירָה תוֹרָה לְמַלְּאֹת תַּאֲוָתוֹ פַּעַם אַחַת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא בְּתַאֲוַת יִצְרוֹ לִטָּבַע בַּטִּיט הֶעָכוּר וְיֵצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה.

ליטבע בטיט העכור. כינוי לניאוף שקשה לפרוש עד שלסוף כופר בעיקר:

אֲבָל מֵהַזִּוּוּג וְהַחִבּוּר אֲשֶׁר בּוֹ הַכַּוָּנָה טוֹבָה וּלְשֵׁם שָׁמַיִם יֵצֵא הַפְּרִי טוֹב וְנָאוֹת וְהוּא רָאוּי לְחַיֵּי הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ. וְעָלָיו נֶאֱמַר: "פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים" (משלי יא, ל). לְפִי שֶׁמַּחֲשֶׁבֶת הַצַּדִּיק נִקְשֶׁרֶת בָּעֶלְיוֹנִים וּמוֹשְׁכוֹ לְמַטָּה וְנִקְשָׁר הָאוֹר הַבָּהִיר בְּטִפָּתוֹ וְהַנּוֹצָר מִמֶּנָה חוֹזֵר לַעֲלוֹת לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, בְּדִמְיוֹן קִלּוּחַ הַמַּיִם הַנִּמְשָׁךְ מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ לְמָקוֹם נָמוּךְ, יוּכַל לַעֲלוֹת בְּכֹחוֹ לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ אַחֵר שָׁוֶה לְגָבוֹהַּ, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ. וְכֵן יֵשׁ כֹּחַ בְּמַחְשֶׁבֶת הָאָדָם, אֲשֶׁר בָּאָה מִמְּקוֹר הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית שֶׁנִּמְשְׁכָה מִן הָעֶלְיוֹנִים, לַחֲזֹר וְלַעֲלוֹת וּלְהַגִּיעַ עַד מְקוֹם מוֹצָאָהּ.

ממקור הנפש השכלית. שהיא הנשמה הקדושה וכמו שהוא מושך הוא עולה כנגדו כדמיון משיכת המים שאמר:

וְכָךְ הָיוּ נוֹהֲגִים הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, כִּי לְעוֹלָם הָיְתָה מַחֲשַׁבְתָּם נִדְבֶּקֶת בָּעֶלְיוֹנִים וְנִקְשֶׁרֶת בַּשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל, עַד שֶׁהָיוּ מוֹשְׁכִים הָאוֹר הַבָּהִיר לְמַטָּה וּמוֹסִיפִין בְּרָכָה בְּכֹחַ מַחֲשַׁבְתָּן בַּדְּבָרִים שֶׁהָיוּ חֲפֵצִים וְרוֹאִים שֶׁהָיָה הַצֹּרֶךְ בָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְזֶהוּ סוֹד צַפַּחַת הַשֶּׁמֶן שֶׁל אֱלִישָׁע וְכַד הַקֶּמַח שֶׁל אֵלִיָּהוּ וּדְבָרִים אֲחֵרִים רַבּוּ מִלְּסַפֵּר, כְּשֶׁהָיוּ נוֹתְנִין פְּנֵיהֶן וּמַחֲשַׁבְתָּם לְטוֹבָה וְהָיָה מִתְבָּרֵךְ. וְלִפְעָמִים נוֹתְנִין בּוֹ עֵינֵיהֶם לִכְלוֹת בְּעָנְשׁוֹ וְהָיָה כָלֶה וְנִפְסָד. וְזֶהוּ סוֹד "כָּל מָקוֹם שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם – אוֹ מִיתָה אוֹ עֹנִי". וְגַם מַה שֶּׁאָמְרוּ: נָתַן עֵינָיו בּוֹ וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת.

האור הבהיר. על ידי רוח הקודש שהיה בהם על ידי נשמות קדושים נוספות על נשמתו היו ממשיכין הברכה למטה על ידי מחשבתן הטהורה:

סוֹף דָּבָר: בְּדִבּוּק מַחֲשַׁבְתָּם לְמַעְלָה הָיָה בָהֶם כֹּחַ לַעֲשׂוֹת כָּל כַּוָּנָתָם, אִם טוֹב וְאִם רָע. וְזֶה הָיָה בְּעֵת הִפָּרְדָם מִן הַגּוּפָנִיּוּת אֶל הַמֻּשְׂכָּלוֹת. אֲבָל אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים עֲלֵיהֶם אָמְרוּ, כִּי אֲפִלוּ כְּשֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בְּצָרְכֵי הַגּוּף כָּל כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְשֵׁם שָׁמַיִם וְלֹא הָיְתָה מַחֲשַׁבְתָּם נִפְרֶדֶת מִן הָאוֹר הָעֶלְיוֹן אֲפִילוּ רֶגַע. וּמִתּוֹךְ כָּךְ זָכָה יַעֲקֹב לְהוֹלִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כֻּלָּם צַדִּיקִים גְּמוּרִים, תְּמִימִים בְּדִמְיוֹן סִדְרֵי עוֹלָם וּבִדְמוּת הַמַּעֲרֶכֶת הָעֶלְיוֹן, לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה מַחֲשָׁבְתּוֹ נִפְרֶדֶת מִן הָאוֹר הָעֶלְיוֹן אֲפִילוּ בְּעֵת הַחִבּוּר וְהַתַּשְׁמִישׁ. וּלְכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג, ו). וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֲפִילוּ לִדְבַר עֲבֵרָה. רוֹצֶה לוֹמַר, אֲפִילוּ בְּצָרְכֵי הַגּוּף, שֶׁהֵם נִקְרָאִים עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הַמֻּשְׂכָּלוֹת.

האור העליון. השכינה שהיו נותנין נגד עיניהם שמלא כל הארץ כבודו: בדמיון סדרי עולם. שי"ב חדשים בשנה גזר הקב"ה מבריאת העולם לחשוב אותם לשנה אחת ובדמות המערכת העליון הם י"ב מזלות:

וְעַל כֻּלָּם נִבְדַּל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁלֹּא הָיָה מִתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי הַגּוּף בְּשׁוּם דָּבָר, אֲבָל הָאָבוֹת הָיוּ מִתְעַסְּקִים דֶּרֶךְ קֶבַע בַּמֻּשְׂכָּלוֹת וְדֶרֶךְ עֲרַאי בָּאִשָּׁה וּבַבָּנִים וּבַמִּקְנֶה. וַאֲפִילוּ בְּהִתְעַסְּקָם בָּזֶה, נַפְשָׁם הָיְתָה נִדְבֶּקֶת בְּמַדָּע וּבְהַשְׂכֵּל, שֶׁהוּא דָבָר קַיָּם עֲדֵי עַד. וְזֶה נִקְרָא "דָּעֵהוּ". וְגַם חִבּוּר אֶלְקָנָה אֶל חַנָּה אִשְׁתּוֹ, לְפִי שֶׁהָיְתָה לְשֵׁם שָׁמַיִם נִקְרָא גַּם כֵּן "יְדִיעָה", דִּכְתִיב: "וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת־חַנָּה אִשְׁתּוֹ" וגו' (שמואל־א א, יט). וְכֵן אָמְרוּ עַל "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" – וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם.

וּמַה שֶׁהִבְטִיחַ הַכָּתוּב עַל זֶה: "וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג, ו), רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהַמָּאוֹר הָעֶלְיוֹן יִדְבַּק בְּמַעֲשָׂיו וְיִהְיוּ כֻלָּם נְכוֹחִים וְקַיָּמִים. וְדָבָר זֶה לָמַדְנוּ מְעֻבְדָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (בבא מציעא פד, ב): יוֹמָא חַד נָפַק לְבֵי מִדְרָשָׁא, אַיתוּ לְקַמֵּיהּ שִׁתִּין מִינֵי דָמָא – טָהֲרִינוּ. הֲווּ מְרַנְּנִין רַבָּנָן עֲלֵיהּ. אָמְרֵי: סָלְקָא דַּעְתָּךְ לֵית בְּהוּ חַד סָפֵק? לֵית בְּהוּ חַד טָמֵא? אָמַר לְהוּ: אִם כְּמוֹתִי הוּא יִהְיוּ כֻלָּם זְכָרִים וְאִם לָאו תְּהֵא נְקֵבָה אַחַת בֵּינֵיהֶם. הָיוּ כֻלָּם זְכָרִים. אֲסִיקוּ לְהוּ כֻלְּהוּ "רַבִּי אֶלְעָזָר" עַל שְׁמוֹ. נִמְצָא כִּי בְּהִתְדַּבֵּק זֶה הַצַּדִּיק, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶת שׂכְלוֹ לְמַעְלָה, נִשְׁמְעָה תְפִלָּתוֹ בְּדָבָר נִפְלָא כָּזֶה, שֶׁנִּתְעַבְּרוּ בְּאוֹתָהּ הַלַּיְלָה כֻּלָּן וְיָלְדוּ זְכָרִים. וְגַם הַנָּשִׁים שֶׁהֵבִיאוּ לְפָנָיו אֶת דָּמָן וְטִהֲרָן לְבַעֲלֵיהןֶ, זָכְרוּ הֵן וּבַעֲלֵיהֶן בְּעֵת הַחִבּוּר מִי הִזְקִיקָן לַדָּבָר וְדִבְּקוּ מַחֲשַׁבְתָּן בְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְנוֹצְרוּ זְכָרִים כְּמוֹתוֹ וְיָצְאוּ כֻּלָּם כָּמוֹהוּ כְּשֵׁרִים וַהֲגוּנִים. כִּי לוּלֵי שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לֹא הָיוּ קוֹרְאִים לָהֶם "רַבִּי". לָמַדְנוּ אֵיךְ פּוֹעֶלֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְּעֵת הַחִבּוּר.

שיתין מיני דמא טהרינהו. שהנשים הראו לו דמיהם אם דם נדה הוא דקיימא לן דאין טמאין אלא חמשת מיני דמים ושאר מראות טהורין: טהרינהו. ליזקק לבעליהן בלא טבילה: יהיו כולם זכרים. יתעברו כולן בלילה א' ויהיו בניהם כולן זכרים: לא היו קוראים. להנולדים בשם רבי אלעזר בסמיכת רבי:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5