פֶּרֶק רְבִיעִי [קנח] – ספר מנורת המאור עם פירוש

לְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת צָרִיךְ אָדָם לְהַבְדִּילוֹ מִן הַחוֹל בְּכָל דָּבָר, בְּמַלְבוּשׁ וּבְמַאֲכָל וּבְהִלּוּךְ וּבְדִבּוּר, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק אֵלּוּ קְשָׁרִים (שבת קיג, א): "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ" וגו' (ישעיה נח, יג), שֶׁלֹּא יְהֵא מַלְבּוּשְׁךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּמַלְבּוּשְׁךָ שֶׁל חוֹל. כִּי הָא דְרַבִּי יוֹחָנָן קָרֵי לְמָאנֵיהּ מְכַבְּדוּתֵיהּ. "מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ", שֶׁלֹּא יְהֵא הִלּוּכְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּהִלּוּכְךָ שֶׁל חוֹל. "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ" (שם), חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִים, חֶפְצֵי שָׁמַיִם מוּתָרִים. "וְדַבֵּר" (שם), שֶׁלֹּא יְהֵא דִבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חוֹל. "דָּבָר" (שם), דִּבּוּר אָסוּר, הִרְהוּר מוּתָר. בִּשְׁלָמָא כֻּלְּהוֹ – לְחַיֵּי, אֶלָּא, שֶׁלֹּא יְהֵא הִלּוּכְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּהִלּוּכְךָ שֶׁל חוֹל, מַאי הִיא? כִּי הָא דַאֲמַר רַבִּי זֵירָא אֲמַר רַב וְאִיתֵּימָא אֲמַר רַבִּי אַבָּא אֲמַר רַב הוּנָא: הָיָה מְהַלֵּךְ בְּשַׁבָּת וּפָגַע בְּאַמַּת הַמַּיִם, אִם הָיָה יָכוֹל לְהַנִּיחַ רַגְלוֹ אַחַת רִאשׁוֹנָה קֹדֶם שֶׁתְּעַקֵּר שְׁנִיָּה, מֻתָּר, וְאִם לָאו, אָסוּר וכו'. אֶלָּא כִּדְבָעָא מִינֵיה רַבִּי מֵרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר יוֹסֵי: מַהוּ לִפְסֹעַ פְּסִיעָה גַסָּה בְּשַׁבָּת? אֲמַר לֵיהּ: וְכִי בְחוֹל מִי הִתִּירָהּ? שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: פְּסִיעָה גַסָּה נוֹטֶלֶת אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִמְּאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם וּמְהַדֵּר לֵיהּ בְּקִדּוּשָׁא דְּבֵי שִׁמְשֵׁי.

מכבדותיה. שמכבדין בעליהן שעל ידיהן מכבדין אותו אם הוא לבוש יקר: ממצוא חפצך. לא יטייל אדם לסוף שדהו בשבת לידע מה היא צריכה: חפצי שמים מותרין. כגון פוסקין צדקה ומשדכין תינוקות לארוס: שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. כגון מקח וממכר וחשבונות: הרהור מותר. להרהר בלבו כך וכך יציאות אני צריך להוציא על שדה זו: אם היה יכול להניח רגלו ראשונה. שעקר מצד זה להניח לצד זה קודם שתעקר שניה שאין רחבה יותר מכדי פסיעה ורגלו אחת לצד זה ושנייה לצד זה: מותר. אף לדלג ולעקור את זו קודם שנחה ראשונה: אסור. לקפוץ: מהו לפסוע פסיעה גסה. מי עבר משום מעשות דרכיך פסיעה גסה יותר מאמה פסיעה בינונית אמה: קידושא דבי שמשי. השותה מיין של קידוש בלילי שבתות:

וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (קיג, ב): "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ" (רות ג, ג), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵלּוּ בְּגָדִים שֶׁל שַׁבָּת. וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (קיג, א): אָמַר רַב הוּנָא: יֵשׁ לוֹ לְהַחֲלִיף מַחֲלִיף, אֵין לוֹ לְהַחֲלִיף מְשַׁלְשֵׁל בִּבְגָדָיו.

שמלותיך. וכי ערומה היתה אלא שמלות מיוחדות והיינו דשבת: יש לו להחליף יחליף. מי שיש לו בגדים לבד מאותן שלבש בחול יחליפם בשבת: משלשל בבגדיו. מושכן למטה שיראו ארוכים והוא מדת עשירים היושבים בביתם ואינן צריכין להגביה בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה וכבוד שבת הוא:

וְגַרְסִינָן בְּוַיִּקְרָא רַבָּה: "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג" (ישעיה נח, יג), זֶה שַׁבָּת; "לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד" (שם), זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים; "וְכִבַּדְתּוֹ", זֶה יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן; "מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ", זֶה חוֹלוֹ שֶׁל מוֹעֵד; "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ", מִכָּאן, שֶׁאָסוּר לָאָדָם לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ בְּשַׁבָּת; "וְדַבֵּר דָּבָר", שֶׁלֹּא יְהֵא דִבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חוֹל. אִמֵּיהּ דְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי כַּד הֲוָת מְסָגִיאַת בְּמִילֵי בְּשַׁבָּת, הֲוָה אֲמַר לֵיהּ: אִמָּא, אִמָּא, שַׁבַּתָא הִיא – וְהִיא שָׁתְקָה.

כד הות מסגיאת. מרבה בדברים כדרך הנשים:

וְאֶחָד מֵעֶשֶׂר תַּקָּנוֹת שֶׁתִּקֵּן עֶזְרָא, שֶׁיִּהְיוּ מְכַבְּסִין בַּחֲמִישִׁי מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָת, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת קַמָּא, פֶּרֶק מְרֻבָּה (פב, א): תָּנוּ רַבָּנָן: עֶשֶׂר תַּקָּנוֹת תִּקֵּן עֶזְרָא, שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּת וְקוֹרִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וְשֶׁיִּהְיוּ בָּתֵּי דִינִין קְבוּעִים בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת, וּמְכַבְּסִים בַּחֲמִישִׁי וְאוֹכְלִין שׁוּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְשֶׁתְּהֵא אִשָּׁה מַשְׁכֶּמֶת וְאוֹפָה וְשֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹגֶרֶת בְּסִנָּר וְשֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹפֶפֶת וְטוֹבֶלֶת וְשֶׁיִּהְיוּ רוֹכְלִין מַחֲזִירִין בַּעֲיָרוֹת וְתִקֵּן טְבִילָה לְבַעֲלֵי קֶרִיִין.

ומכבסין. בגדיהן לכבוד שבת. ודנין בשני ובחמישי דאתו למקרי בספרא שקורין בב' וה': ואוכלין שום. שמרבה הזרע ושבת עת עונה הוא ושום שמרבה הזרע דוקא שום צלי באש: ושתהא אשה משכמת. ביום שהיא צריכה לאפות ואופה בשחרית שתהא פת מצויה לעני המחזר על הפתחים: סינר. דוגמת מכנסיים קטנים: חופפת. ראשה במסרק ביום טבילתה משום חציצה: רוכלין. מביאין בשמים לנשים להתקשט בהם מחזירין בעיירות ולא יוכלו בני העיירות לעכב עליהם:

וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ, שֶׁקּוֹרִין בְּמִנְחָה בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. וְשֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין בַּחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי – וְהָא מֵעִקָּרָא הֲוָה מִיתָקְנָא, דִּכְתִיב: "וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת־יָמִים" (שמות טו, כב) וכו'? אִינְהוּ תָּקִינוּ חַד גַּבְרָא לִתְלָתָא פְּסוּקֵי: אִי נַמֵּי תְּלָתָא גַבְרֵי לִתְלָתָא פְּסוּקֵי, כְּנֶגֶד כֹּהֲנִים, לְוִיִּים וְיִשְׂרָאֵלִים, אֲתָא אִיהוּ תָּקִין תְּלָתָא גַבְרֵי, עֲשָׂרָה פְסוּקֵי כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה בַטְלָנִין. וְדָנִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת, דַּאֲתוּ לְמִקְרֵי בְּסִפְרָא. וְשֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין שׁוּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִשּׁוּם עוֹנָה, דִּכְתִיב: "אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ" (תהלים א, ג) וַאֲמַר רַב יְהוּדָה: זֶה הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. וְשֶׁתְּהֵא אִשָּׁה מַשְׁכֶּמֶת וְאוֹפָה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא פַּת מְצוּיָה לָעֲנִיִּים. וְשֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹגֶרֶת בְּסִנָּר, מִשּׁוּם צְנִיעוּתָא. וְשֶׁיְּהוּ רוֹכְלִין מַחֲזִירִין עַל הָעֲיָרוֹת, מִשּׁוּם תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל מִתְגַּנּוֹת עַל בַּעֲלֵיהֶן.

משום יושבי קרנות. יושבי חנויות כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני וחמישי תיקן בגינייהו קריאה יתירה כדאיתא בסי' ק"ל:

וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילוּ הָאָבֵל מַחֲלִיף בִּגְדוֹ מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא בְּבֶגֶד קָרוּעַ. וְאִם אֵין לוֹ לְהַחֲלִיף, מַחֲזִיר אֶת הַקֶּרַע לַאֲחוֹרָיו, כִּדְאִיתָא הָתָם. כָּל זֶה לְהַרְאוֹתֵינוּ כַּמָּה אָדָם חַיָּב לְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5