פֶּרֶק רְבִיעִי [קמט] – ספר מנורת המאור עם פירוש

כְּבָר הִקְדַּמְנוּ אֵיךְ שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה. וְיוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה הֶעֱלִימָם וּנְתָנָם כְּתוּבִים בְּלָשׁוֹן שֶׁיּוּבַן מִכָּל מִלָּה הַמִּצְוָה כִּפְשָׁטָהּ. וְגַם מוֹרֶה בָּעִנְיָן הָרָמוּז בָּהּ לְמָה הָיְתָה כַּוָּנַת הַמִּצְוָה. וּבַמִּצְוָה הַזֹּאת רָמַז לָנוּ אֵיךְ הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנִּבְרָאִים אֲשֶׁר בָּהֶם כָּל מִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפֵל שֶׁהֵם קִיּוּם גִּשְׁמֵי בְנֵי אָדָם, וִיצִירָתָם בְּמִזּוּגָם, וַאֲפִיסָתָם בִּסְתִירַת אֶחָד מֵהֶם. וְכֻלָּם עוֹמְדִים בִּרְצוֹן בּוֹרְאָם וְאֵין מְקַיְּמָם זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן צִוְּתָה תוֹרָה בְּזֶה הַחַג, שֶׁנִּקְרָא "חַג לַה"', לְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ בְּאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים מְפֹאָרִים מֵהַצְּמָחִים הַנּוֹצָרִים בָּעוֹלָם, שֶׁדּוֹמֶה כָּל אֶחָד מֵהֶם לִיסוֹד הָאַחֵר וְנוֹטֶה יוֹתֵר אֵלָיו. וּלְקִיחָתָם מְסֻדָּרִים בַּמִּקְרָא כְּפִי סִדְרָם בָּעוֹלָם, מִלְּמַעֲלָה לְמַטָּה.

איך שבעים פנים. התורה נדרשת בע' פנים ועל ידה ישיג אדם ויודע לו חכמות הנעלמות שנרמז בם ואף שהקב"ה נתנם המצות הכתובים בה להבינם כפשוטו וטעם המצות לא כתיב בתורה בפירוש כמו המצות עצמן רק ברמז וכן החכמה של דברים הנעלמים ברמז נרמזים בה: ובמצוה הזאת. של לקיחת הד' מינין בחג: הארבעה יסודות. אש רוח מים עפר: כל מיני העולם השפל. כל מה שהוא בעה"ז וכל הנבראים בין בעלי חיים בין בדומם בין בצמחים בכלם יש הד' יסודות וכן באדם וכל זמן שהד' יסודות הם ביחד ובמזג השוה הכל מתקיים ואם יגבר או יחלש אחד מהד' יסודות אין מתקיים וזה שאמר שהם קיום גשמי גוף האדם ויצירתם של הד' יסודות שיהיו במזגם שוים: ואפיסתם. אם הם כלים ונאפסים ומתים הוא שיסוד אחד מהם חסר ונסתר: וכולם. היסודות עומדים וכו': שדומה כל אחד. מהד' מינים ליסוד אחד: ולקיחתם. של הד' מינים וכו' כפי סדרם בעולם בגידול נגד הד' יסודות שהם נחשבים מלמעלה למטה בחשיבות כמו אש רוח מים עפר:

"פְּרִי עֵץ הָדָר" (ויקרא כג, מ), שֶׁהוּא אֶתְרוֹג, נוֹטָה קְלִפָּתוֹ, שֶׁהוּא מַרְאֵהוּ בַּחוּץ, לִיסוֹד הָאֵשׁ. "כַּפֹּת תְּמָרִים" (שם), שֶׁהוּא לוּלָב, נוֹטֶה לְצַד הָאֲוִיר, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּל הָאִילָנוֹת נוֹטִים לְצַד הָאֲוִיר וְהַאֲוִיר מוֹשְׁכָם, יֵשׁ אִילָנוֹת שֶׁהֵם נִמְשָׁכִים יוֹתֵר אֶצְלוֹ, כְּמוֹ כַּפּוֹת תְּמָרִים וְהוּא גָבוֹהַּ בַּאֲוִיר. וַהֲדָא הוּא דִכְתִיב: "וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת־תֹּמֶר דְּבוֹרָה" (שופטים ד, ה), רוֹצֶה לוֹמַר, תַּחַת הָאֲוִיר וּקְרָאוֹ לְשׁוֹן תֹּמֶר. וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן, שֶׁפֵּרוֹתָיו חַמִּים וְטוֹבִים לֶאֱכֹל מֵהֶם מְעַט וְזֶהוּ טֶבַע הָאֲוִיר. "וְעַרְבֵי־נַחַל" (ויקרא כג, מ), זֶהוּ עֲרָבָה הַגְּדֵלָה עַל הַמַּיִם, הַנּוֹטֶה לְצַד הַמַּיִם וְעַל כֵּן נִקְרָא "עַרְבֵי נָחַל", לְפִי שֶׁרֻבָּם גְּדֵלִים עַל הַנַּחַל. "וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת" (שם), שֶׁהוּא הֲדַס, הַשָּׁפֵל שֶׁבָּעֵצִים, לְפִיכָךְ דּוֹמֶה לִיסוֹד הָאָרֶץ וְהוּא קַר וְיָבֵשׁ בְּטִבְעוֹ כִּיסוֹד הָאָרֶץ.

שכל האילנות. האויר מושכם ומגדלם למעלה מ"מ יש להם ענפים נוטים לצד הארץ וזה מפני שיסוד הארץ מעורב בו אבל גידול של כפות תמרים והם הלולבין אותו עץ גדל למעלה באויר גבוה מאד ואין לו ענפים כי אם למעלה לצד האויר וזה מפני שיסוד האויר גובר בו יותר משאר אילנות: וקראו. לאויר לשון תומר משום שהתומר גדל למעלה באויר יותר משאר האילנות וקא משמע לן שדבורה ישבה במקום מגולה משום יחוד שבאו אליה ללמוד תורה: והעד הנאמן. דבר זה מעיד על התומר שהוא אילן גבוה מאד שפירותיו והם התמרים מתוקים משום שכל פירות שהם למעלה באויר נגד השמש הם יותר מתוקים ומחממים לאדם האוכל אותם: והוא קר ויבש. בעוד שהוא לח הוא קר וממהר בטבעו ליבש וכן רפואתו פועל קר ויבש:

וְנִכְתַּב "עֲנַף עֵץ עָבֹת" קֹדֶם "עַרְבֵי נָחַל", שֶׁלֹּא כְסֵדֶר הַיְסוֹדוֹת כְּפִי טִבְעָם. אֲבָל מֵאַחַר שֶׁנִּקְווּ הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מְקוֹם אֶחָד וְנִרְאֵית הַיַּבָּשָׁה וּבְנֵי אָדָם דָּרִים בָּהּ וְהַמַּיִם מְכֻנָּסִים לַשְּׁפֵלוֹת שֶׁבָּאָרֶץ כְּפִי יִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם, יוֹתֵר הִיא קְרוֹבָה הָאָרֶץ לַאֲוִיר מֵהַמַּיִם, עַל כֵּן נִכְתַּב בַּפָּסוּק קֹדֶם הָעֲרָבָה. וּבָאת תּוֹרָה לְהוֹרוֹת לָנוּ, כִּי בְּכָל יְסוֹדוֹתֵינוּ אָנוּ מְחֻיָּבִים לְהוֹדוֹת לְבוֹרְאֵנוּ עַל אֲשֶׁר זָנָנוּ וְהֶחֱיָּנוּ.

שלא כסדר היסודות כפי טבעם. אש הוא יותר במעלה וצח מהרוח והרוח ממים והמים מעפר והענף עץ עבות הוא מיסוד הארץ ונכתב בתורה קודם ערבי נחל שהוא מיסוד המים שהם קודם לארץ ביסודות:

וּלְפִי שֶׁהַמִּין הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא אֶתְרוֹג, יֵשׁ בּוֹ דֻּגְמַת אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת כַּאֲשֶׁר הֵם בְּנוּיִים בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל; הַקְּלִפָּה הָעֶלְיוֹנָה דּוֹמָה לִיסוֹד הָאֵשׁ בְּמַרְאֵהוּ וּבְטִבְעוֹ, חַם וְיָבֵשׁ כְּמוֹתוֹ; וְהַלֹּבֶן שֶׁתַּחַת הַקְּלִפָּה דוֹמֶה בְּמַרְאֵהוּ לִיסוֹד הָאֲוִיר וְהוּא חַם וְלַח כְּמוֹתוֹ; וְהַלַּח שֶּׁסְּבִיב הַגַּרְעִינִין דּוֹמֶה לִיסוֹד הַמַּיִם וְהוּא כְּמַיִם קְרוּשִׁין וְקַר וְלַח כָּהֵן; וְהַגַּרְעִינִין הֵן קָשִׁין כָּאָרֶץ, דּוֹמִין לִיסוֹד הֶעָפָר וְקָרִים וִיבֵשִׁים כְּמוֹתוֹ, עַל כֵּן כְּתָבוֹ תוֹרָה בָּרִאשׁוֹנָה. וְנִטָּל לְבַדּוֹ בְּיָד אֶחָת, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת כְּנֶגֶד כֻּלָּן. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נוֹטְלוֹ בִּשְׂמֹאלוֹ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִין אֶחָד. וְלוּלָב בְּיָמִין, לְפִי שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה מִינִים אֲגוּדִין בְּיַחַד.

והוא חם ולח כמוהו. כמו הרוח שהוא חם ולח והאוכל דבר שהוא חם מחמם אותו וכן דבר שהוא קר או לח ויבש להאוכל אותו או לשומו ברפואות הם כפי טבעם: והוא כמים קרושין. כקרח תרגום של קרח קרוש וקר ולח הוא מה שסביב הגרעינין: כהן. כמים והיינו יסוד המים: על כן כתבו התורה. לאתרוג בראשונה וכו':

וְגַם כֵּן לְפִי שֶׁאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִים דּוֹמִים לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים שֶׁהֵם בָּאָדָם, אֲשֶׁר בָּהֶם מְהַלֵּל אֶת בּוֹרְאוֹ, שֶׁהֵם; בָּרִאשׁוֹנָה הַלֵּב אֲשֶׁר בּוֹ חִיּוּת כָּל אָדָם וְקִיּוּמוֹ, וּבִלְעָדוֹ לֹא יִתְקַיֵּם הַגּוּף אֲפִלּוּ רֶגַע, וּבַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר בּוֹ יַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ; וְהָאֶתְרוֹג הַנִּקְרָא "פְּרִי עֵץ הָדָר, דּוֹמֶה לוֹ. וּלְפִי שֶׁדּוֹמֶה לָאֵבָר שֶׁבּוֹ תָלוּי חִיּוּת הָאָדָם, הוּנַח בָּרִאשׁוֹנָה בַּמִּקְרָא.

לארבעה ראשים. לארבעה אברים חשובים: הלב אשר בו חיות כל אדם. והוא מרגיש בכל יסורי אדם והוא המלך על כל אבריו ע"כ כשבא לאדם צער או מכה כל הדם שבו נמשך ללב להצילו וכיון שמת הלב מתו כל האברים וכל זמן שהלב חי אף שהוא חלש בכל אבריו יחזור הדם מהלב ויחיה כלם:

וְהַשִּׁדְרָה שֶׁהִיא יְסוֹד וּבִנְיָן כָּל גּוּף הָאָדָם וְקִיּוּמוֹ וּבִכְרִיעָתוֹ לִפְנֵי בוֹרְאוֹ עַד שֶׁמִּתְפַּקְּקִים כָּל חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה מוֹדֶה לוֹ; וְהַלּוּלָב הַנִּקְרָא "כַּפּוֹת תְּמָרִים" דּוֹמֶה לוֹ. וּלְפִי שֶׁדּוֹמֶה אֶל אֵבָר שֶׁבּוֹ תָלוּי הָעֲמָדַת הָאָדָם אַחֲרֵי הַלֵּב, הוּנַח שֵׁנִי לוֹ בַמִּקְרָא. וּלְפִי שֶׁיּוֹצְאִין מִן הַשִּׁדְרָה וּתְלוּיִין וְנִקְשָׁרִין בָּהּ צַלְעֵי הָאָדָם, צֻוּוּ לֶאֱגֹד בַּלּוּלָב שְׁאָר הַמִּינִים, בִּלְתִּי הָאֶתְרוֹג שֶׁאֵינוֹ נֶאֱגָד לְדָבָר אַחֵר וְהַכֹּל תָּלוּי בוֹ.

וְהָעֵינַיִם אֲשֶׁר בָּם מַכִּיר הָאָדָם מַעֲשֶׂה הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹתָיו וְרוֹאֶה בַתּוֹרָה לְהַשִּׂיג בָּהּ כְּפִי כֹחוֹ; וְהַהֲדַס הַנִּקְרָא "עֲנַף עֵץ עָבֹת" דּוֹמֶה לָהֶן.

וְהַשְּׂפָתַים אֲשֶׁר בָּם מְהַלֵּל וּמְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאוֹ וּמַגִּיד לְכָל בָּאֵי עוֹלָם הַנִּסִּים וְהַיְשׁוּעוֹת שֶׁעוֹשֶׂה בְּעוֹלָמוֹ כִּרְצוֹנוֹ; וְהָעֲרָבָה הַנִּקְרֵאת "עַרְבֵי נָחַל" דּוֹמָה לָהֶן. וּלְפִי שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה בָּעֵינַיִם קֹדֶם שֶׁיְּסַפֵּר וְרוֹאֶה בַתּוֹרָה קֹדֶם שֶׁיִּלְמְדֶנָּה, נִמְצָא שֶׁהָעֵינַיִם קוֹדְמוֹת לַשְּׂפָתַיִם. וְעוֹד, שֶׁהַתִּינוֹק רוֹאֶה קֹדֶם דַבְּרוֹ, עַל כֵּן נִכְתָּב בַּמִּקְרָא הֲדַס, הַדּוֹמֶה לָעֵינַיִם, קֹדֶם הָעֲרָבָה, הַדּוֹמָה לַשְּׂפָתַיִם.

נִמְצָא, כִּי בְּאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה רָאשִׁים שֶׁבַּצְּמָחִים, שֶׁדּוֹמִין לְאַרְבַּע רָאשֵׁי הַגּוּף, אֲשֶׁר בָּם מוֹדֶה וּמְהַלֵּל אֶת מַלְכּוֹ תָּמִיד, יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְשַׁבֵּחַ לְיוֹצְרוֹ בְּזֶה הַחַג, שֶׁנִּקְרָא "לַה"', עַל שֵׁם: "כָּל עַצְמֹתַיתֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ" (תהלים לה, י).

וְהָכֵי אִיתָא בְּמִדְרַשׁ וַיִּקְרָא רַבָּה, פֶּרֶק ל (יד): רַבִּי מַנִּי פָּתַח: "כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ", לֹא נֶאֱמַר הַפָּסוּק הַזֶּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁהַשִּׁדְרָה שֶׁבַּלּוּלָב דּוֹמֶה לַשִּׁדְרָה שֶׁל אָדָם וַהֲדַס דּוֹמֶה לָעַיִן וָעֲרָבָה דוֹמָה לַפֶּה וְאֶתְרוֹג דּוֹמֶה לַלֵּב. אָמַר דָּוִד: אֵין בְּכָל הָאֵבָרִים גָּדוֹל מֵהֶם, אֶלָּא שֶׁשְּׁקוּלִין כְּנֶגֶד כָּל הַגּוּף, הֲרֵי "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ".

ואתרוג דומה. לו ללב. לפי שדומה הלולב לאבר השדרה של אדם שגם בשדרה הוא חיות האדם אחר הלב כלומר הלב הוא עיקר וראשון שחיות האדם תלוי בו ושני לו השדרה והשדרה של אדם הצלעות קבועין בו כמו השדרה של לולב שהעלין קבועין בו. וההדס הנקרא ענף עץ עבות שמכסין העלין העץ עד שאין רואין כל עיקר מהעץ כמו שאין העין ניכר בשעה שהוא עצום והעלין נראין למעלה מהעץ כעין הרואה בכל דבר. השפתים שהערבה משוך וחלק כלשון של אדם ודומין לשפתיו שהן חדין כשפתי אדם: גדול מהם. חשוב: ששקולין. הד' אברים:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם: "פְּרִי עֵץ הָדָר, זֶה אֶתְרוֹג, שֶׁהוּא דּוֹמֶה לַלֵּב; "כַּפֹּת תְּמָרִים", זֶהוּ שִׁדְרוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁדּוֹמֶה לְשִׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב; "וְעֲנַף עֵץ עָבוֹת", אֵלּוּ הָעֵינַיִם, שֶׁדּוֹמִין לֶעָלֶה שֶׁל הֲדַס; "וְעַרְבֵי נָחַל" אֵלּוּ הַשְּׂפָתַיִם, שֶׁדּוֹמִין לֶעָלֶה שֶׁל עֲרָבָה. וּמַה שֶּׁאָדָם חוֹטֵא בְּאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה אֵבָרִים, כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה תְשׁוּבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר לוֹ בְּאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִין.

וְגַם כֵּן רָמְזָה תוֹרָה בַּשֵּׁמוֹת שֶׁקָּרְאָה לְאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה מִינִין, לְהוֹדִיעֵנוּ, כִּי לֹא צִוָּה לְקַחְתָּם לְשִׂמְחַת קַלּוּת רֹאשׁ, אֶלָּא לְהוֹדוֹת בָּהֶם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמַּצְמִיחָם וּמְגַדְּלָם וּלְהוֹרוֹת לָנוּ, שֶׁכָּל הַנִּבְרָא בָּעוֹלָם הַכֹּל מֵאִתּוֹ וְאַל יִבְטַח אָדָם בְּעָשְׁרוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ וְרֹב טוּבוֹ, אֲבָל יֵדַע שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם אֵין גִדּוּלָם וְקִיּוּמָם אֶלָּא בְּחֶסֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְמַאֲמָרוֹ. וְלָזֶה רָמְזוּ, בְּאָמְרָם בַּמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר: "פְּרִי עֵץ הָדָר", זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב בֵּיה: "הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ" (תהלים קד, א); "וְכַפֹּת תְּמָרִים", זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב בֵּיה: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" (שם צב, יג); "וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת", זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב בֵּיה: "וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים" (זכריה א, ח); "וְעַרְבֵי נָחַל", זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב בֵּיה: "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת" (תהלים סח, ה). וְכֵן אִיתָא בִּפְסִיקְתָּא (כח).

והוא עומד. והוא הוא שמו של הקב"ה:

וּלְכַוָּנָה זֹאת רָמְזוּ, בְּאָמְרָם בְּפֶרֶק לוּלָב הַגָּזוּל (סוכה לז, ב): אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹלִיךְ וּמֵבִיא לְמִי שֶׁאַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁלּוֹ, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד לְמִי שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ. רוֹצֶה לוֹמַר, לְהוֹדוֹת לְבוֹרְאוֹ שֶׁבָּרָא כָּל זֶה לְשַׁמְּשׁוֹ.

למי שארבע רוחות שלו. מצוה זו אנו עושין לשמו כן מראה בהנפתו שמנענע לארבע רוחות העולם: שברא. שמים וארץ וכל אשר בו לעבדו:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי עֲלָהּ: מוֹלִיךְ וּמֵבִיא לַעֲצֹר רוּחוֹת רָעוֹת, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד לַעֲצֹר טְלָלִים רָעִים. כָּל זֶה רוֹמֵז, שֶׁהַכַּוָּנָה לְבַקֵּשׁ מֵהָאֵל יִתְבָּרַךְ עַל הֶעָתִיד וּלְהוֹדוֹת לוֹ עַל שֶׁעָבַר. וְאַל יַחֲשֹׁב שׁוּם אָדם שֶׁיְּכוֹלָה לָבֹא בְּרָכָה וְטוֹבָה וְהַצְלָחָה אֶלָּא עַל פִּי דִבּוּרוֹ.

לעצור טללים רעים. כי הטל אינו נעצר רק שאין בו ברכה אז הטל רע בעולם: שיכולה לבוא טובה בעולם. לפי מנהג העולם אין זה שאין בא שום דבר בעולם אלא לפי דבורו של הקב"ה וגזירתו:

וְהָרַב הַמּוֹרֶה גִלָּה בְּסִפְרוֹ הַנִּכְבָּד טַעַם לְמִצְוָה זֹאת: כְּדֵי לִזְכֹּר שֶׁהֱבִיאָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין שָׁם פְּרִי, אֶרֶץ מְלֵחָה לֹא תֵשֵׁב, אֶל אֶרֶץ נַחֲלֵי מַיִם, זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַל כֵּן צִוָּה לָקַחַת בְּיָדָם מֵהַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּאָרֶץ.

ממקום שאין שם פרי. והיינו ממדבר אל ארץ ישראל:

וְגַם כֵּן יֵשׁ לָנוּ לְהוֹדוֹת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ וְזוּנֵנוּ וּמְפַרְנְסֵנוּ מִטּוּב הָאָרֶץ בִּהְיוֹתֵנוּ גּוֹלִים בֵּין הָעַמִּים.

וּלְפי שֶׁמִּצְוָה זוֹ הָיְתָה גְדוֹלָה וַחֲבִיבָה בְּעֵינֵי הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, הָיוּ זְהִירִין בָּהּ מֵהַבֹּקֶר עַד בּוֹאָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה, דְּגַרְסִינָן פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל (סוכה מא, ב): תָּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: כָּךְ הָיָה מִנְהָגָן שֶׁל אַנְשֵׁי יְרוּשְׁלַםִ: אָדָם יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ לוּלָבוֹ בְּיָדוֹ, בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לוּלָבוֹ בְּיָדוֹ, קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע לוּלָבוֹ בְּיָדוֹ, קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וְנוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו מַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע, לְבַקֵּר חוֹלִים וּלְנַחֵם אֲבֵלִים לוּלָבוֹ בְּיָדוֹ, נִכְנָס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ מְשַׁגְּרוֹ בְּיָד בְּנוֹ אוֹ בְּיָד עַבְדּוֹ אוֹ בְּיָד שְׁלוּחוֹ. וְכָל זֶה הָיוּ עוֹשִׂים מֵרֹב אַהֲבָתָם לְמִצְוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַעֲבוֹדָתוֹ.

קורא בתורה. צריך להניח הלולב לפי שגולל ס"ת ופותחו: נכנס לבית המדרש. טרוד בשמעתא ויפול מידיו:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5