פֶּרֶק רְבִיעִי [קמא] – ספר מנורת המאור עם פירוש

לְפִי שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל רֵקִים מִמִּצְוֹת לִהְיוֹת רְאוּיִים לִגְאֻלָּה וְלִהְיוֹת נִצּוֹלִין מֵהַצָּרוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת בָּעוֹלָם, הִתְחִיל לְחַנְּכָם בְּמִצְוֹת. וְלָכֵן הִקְדִּים לְקִיחַת הַפֶּסַח מִבֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם הַפֶּסַח, מַה שֶּׁלֹּא צִוָּה בְּפֶסַח דּוֹרוֹת, כְּדֵי שֶׁיַקְדִּימוּ בְּדַם פֶּסַח וְדַם מִילָה קֹדֶם מַכַּת בְּכוֹרוֹת שֶׁל מִצְרַיִם, לְהָגֵין עֲלֵיהֶם מִכָּל מַסְטִין.

הָיָה רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים" (יחזקאל טז, ח), הִגִּיעָה שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם, שֶׁאֶגְאַל אֶת בָּנָיו. וְלֹא הָיָה בְיָדָם מִצְוֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּגָּאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה" (שם שם, ז) וְנָתַן לָהֶם שְׁתֵּי מִצְוֹת: דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, שֶׁמָּלוּ בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ" (שם שם, ו), בִּשְׁנֵי דָמִים. וְאוֹמֵר: "גַּם־אַתְּ בְּדַם־בְּרִיתֵךְ" וגו' (זכריה ט, יא). וְעַל שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִין בַּעֲבוֹדָה זָרָה אָמַר לָהֶם: מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּקְוּ לָכֶם צֹאן שֶׁל מִצְוָה.

ואעבור עליך ואראך וגו'. מתבוססת בדמיך בשתי דמים:

וְאַף עַל פִּי כֵן בְּכָל מַה שֶּׁקִלְקְלוּ, בָּהּ תִּקְּנוּ בְּמִצְוֹת, כִּדְגַרְסִינָן בִּפְסִיקְתָּא: שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמִצְרַיִם וְנָאוָה אֲנִי בְּמִצְרַיִם. שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמִצְרַיִם – "וַיַּמְרוּ־בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי" וגו' (יחזקאל כ, ח); וְנָאוָה אֲנִי בְּמִצְרַיִם – בְּדַם הַפֶּסַח וּבְדַם הַמִּילָה. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וגו' וָאוֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (שם טז, ו), זֶה דַם פֶּסַח; "בְּדָמַיִךְ חֲיִי", זֶה דַּם מִילָה. שְׁחוֹרָה אֲנִי בַּיָּם – "וַיַּמְרוּ עַל־יָם בְּיַם־סוּף" (תהלים קו, ז); וְנָאוָה אֲנִי בַּיָּם – "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב). שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמָרָה – "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל־מֹ־שֶׁה לֵּאמֹר מַה־נִּשְׁתֶּה" (שם שם, כד); וְנָאוָה אֲנִי בְּמָרָה – "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" (שם שם, כה). שְׁחוֹרָה אֲנִי בִּרְפִידִים – "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה" (שם יז, ז); וְנָאוָה אֲנִי בִּרְפִידִים – "וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ" (שם שם, טו). שְׁחוֹרָה אֲנִי בַמִּדְבָּר – "כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר" (תהלים עח, ב); וְנָאוָה אֲנִי בַּמִּדְבָּר – "וּבְיוֹם הָקִים אֶת־הַמִּשְׁכָּן" (במדבר ט, טו). שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּחוֹרֵב – "יַעֲשׂוּ־עֵגֶל בְּחֹרֵב" (תהלים קו, יט); וְנָאוָה אֲנִי בְּחוֹרֵב – "כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות כד, ז). שְׁחוֹרָה אֲנִי בִּמְרַגְּלִים וְנָאוָה אֲנִי בִּיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. שְׁחוֹרָה אֲנִי בַּשִּׁיטִים וְנָאוָה אֲנִי בְּפִנְחָס. שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְנָאוָה אֲנִי בְּמַלְכֵי יְהוּדָה.

שחורה אני. כינוי לחטא:

אִם בַּשְּׁחוֹרִים שֶׁלִּי כָּךְ, בַּנָּאִים שֶׁלִּי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. בְּאַחְאָב מַה כְתִיב? "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת־ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע (את) בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם־שַׂק עַל־בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט" (מלכים־א כא, כז). מַהוּ "אַט"? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: יָחֵף. בְּיוֹרָם מַה כְּתִיב? "וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל־בְּשָׂרוֹ" (מלכים־ב ו, ל). דָּבָר אַחֵר: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה", אָמַר רַבִּי לֵוִי: שְׁחוֹרָה אֲנִי כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ וְנָאוָה אֲנִי בְּשַׁבָּת; שְׁחוֹרָה אֲנִי כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה וְנָאוָה אֲנִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים; שְׁחוֹרָה אֲנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנָאוָה אֲנִי בָּעוֹלָם הַבָּא.

אם בשחורים. ברשעים נמצא דבר טוב:

לָמַדְנוּ שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בִּשְׁתֵּי מִצְוֹת עֲשֵׂה: דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, שֶׁהֵם הַגְּדוֹלוֹת שֶׁבְּכֻלָּן, שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּכָל מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁיְּהֵא בָהּ עָנוּשׁ כָּרֵת הַמְבַטְּלָהּ, בִּלְתִּי אֵלּוּ שְׁנֵיהֶם.

לא מצינו. שצוה הקב"ה מצות עשה שהמבטלה יהא חייב כרת חוץ מאלו:

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, כִּי מַה שֶּׁצִּוָּה שֶׁיְּהֵא קָרְבָּן זֶה מִטָּלֶה, לְפִי שֶׁמַּזָּל טָלֶה בְּחֹדֶשׁ נִיסָן הוּא בְכֹחוֹ הַגָּדוֹל לְפִי שֶׁהוּא צוֹמֵחַ, לָכֵן צִוָּה לְשָׁחְטוֹ וּלְאָכְלוֹ, לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ כִּי בְכֹחַ הַמַּזָּל יָצְאוּ, אֶלָּא בִּגְזֵרַת עֶלְיוֹן. וְאוּלַי שֶׁעַל כֵּן אָמְרוּ זַ"ל, כִּי מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה כְּדֵי שֶׁיָּבֹא פֶּסַח לְאַחַר תְּקוּפַת נִיסָן.

צומח. עולה למעלה עליון בגלגל המזלות ומושל בחודש ניסן ולא שהגלגלים הם כגלגל העגלה או כעיגול חביות אלא כקליפות הבצלים שסובבים זו על זו כך הם מסבבים העולם והמזלות קבועים ברקיע שמסבב והולך סביב העולם והעולם עומד באמצע כנקודה בתוך המחוגה שעושה עיגול: לאחר תקופת ניסן. שלא יאמרו מזל טלה גרם לגאולה ויחשבו לאלהות אדרבה שוחטין אותו:

וְעוֹד, כִּי הַמִּצְרִיִּם לֹא הָיוּ אוֹכְלִים טָלֶה, "כִּי־תוֹעֲבַת מִצְרִים כָּל־רֹעֵה צֹאן" (בראשית מו, לד), וְהָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לֶאֱלוֹהַּ, לְפִיכָךְ צִוְּתָה תוֹרָה לַעֲשׂוֹת בּוֹ שְׁחִיטָה וּלְאָכְלוֹ צְלִי אֵשׁ שָׁלֵם כֻּלּוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּהוּ מִצְרִיִּם וְיִרְאוּ אֱלֹהֵיהֶם נִשְׁפָּט לְעֵינֵיהֶם, כִּי לֹא מָצִינוּ מַה שֶׁכָּתוּב: "וּבְכָל־אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים" (שמות יב, יב), מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה בְּאֵיזֶה אֱלוֹהַּ נִתְקַיֵּם, זוּלָתִי בְּזֹאת הַזְּבִיחָה מֵהַטָּלֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ זַ"ל: שֶׁל עֵץ הָיְתָה נִרְקֶבֶת וְשֶׁל מַתֶּכֶת הָיְתָה נִתֶּכֶת. וּלְפִי שֶׁיִּתְבָּרֵר לַמִצְרִיִּם בַּבֹּקֶר שֶׁהָיְתָה הַזְּבִיחָה מֵהַטָּלֶה, לְפִיכָךְ צִוְּתָה תוֹרָה, שֶׁלֹּא יִשְׁבְּרוּ בוֹ עֶצֶם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם הָעֶצֶם וְיַכִּירוּ בוֹ שֶׁהוּא טָלֶה. וְעוֹד צִוָּה: "וְלָקְחוּ מִן־הַדָּם וְנָתְנוּ עַל־שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל־הַמַּשְׁקוֹף" (שם שם, ז), כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בְּפִרְסוּם שֶׁהָעִבְרִיִּים שָׁחֲטוּ טְלָאִים וְלֹא חָשְׁשׁוּ לְיִרְאָתָם.

ושל מתכת. ניתכת נימוסס וניצקת אבל לא הי' הנס מפורסם בהם כמו בטלה שהרבה שפטים נעשה בו: ולא חששו ליראתם. לעבודת כוכבים ומזלות שלהם וגם המצרים עצמן בקשו שיתנו להם לאכל מהם שנשב הקב"ה רוח מגן עדן עליו והריחו המצרים ובקשו שיתנו להם ואמרו להם כתיב כל ערל וכל בן נכר לא יאכל בו מיד מלו עצמם והם הערב רב:

וְעִם כָּל זֶה יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם בְּיָד רָמָה, לְהוֹדִיעֵנוּ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל כְּשֶׁיַּעֲשׂוּ הַמִּצְוֹת בְּמִצְוַת בּוֹרְאָם שֶׁלֹּא יִרְאוּ מִשּׁוּם אָדָם. וְגַם לְקַיֵּם לָהֶם הַבְטָחָתָם "וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יד), אֲשֶׁר נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ כְּשֶׁהֶרְאָה לוֹ גָּלוּת מִצְרַיִם, צִוָּה לָהֶם, שֶׁיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרִים כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלוֹת הַמְשֻׁבָּחִים, שֶׁרָאוּ בְּבֵיתָם בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ שֶׁהָיָה בָּהֶם אוֹר לְיִשְׂרָאֵל וְנָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵיהֶם לְשָׁאֲלָם כְּפִי בַקָּשָׁתָם, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ט, א): "דַּבֶּר־נָא בְּאָזְנֵי הָעָם" וגו' (שמות יא, ב), אָמְרֵי דְבֵי רַבִּי יַנַּאי: אֵין "נָא" אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, שַׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ צַדִּיק: "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" (בראשית טו, יג) קִיֵּם בָּהֶם, "וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" לֹא קִיֵּם בָּהֶם. אָמְרוּ לוֹ: וּלְוַאי שֶׁנֵּצֵא בְעַצְמוֹתֵינוּ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְעֶבֶד שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, אָמְרוּ לוֹ: לְמָחָר נַתִּיר אוֹתְךָ וְנוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה. אָמַר לָהֶם: הוֹצִיאוּנִי עַכְשָׁו וְאֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ מָמוֹן.

אותו צדיק. אברהם:

"וַיַּשְׁאִלוּם" (שמות יב, לו), אָמַר רַבִּי אַמֵּי, שֶׁהִשְׁאִילוּם בְּעַל כָּרְחָם. אִכָּא דְּאָמְרֵי בְּעַל כָּרְחַייהוּ דְּיִשְׂרָאֵל וְאִכָּא דְּאָמְרֵי בְּעַל כָּרְחַייהוּ דְּמִצְרָאֵי. "וַיְנַצְּלוּ" (שם), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים.

בעל כרחייהו דישראל. שידעו שיביאו להם לים סוף אוצרותיהם ולמה להם למשא ישאו ויביאו המצרים: כמצולה שאין בה דגים. כמו מצולת ים כלומר בעמק הים אין מצוין דגים אלא על שפת הים היכא דאיכא מזון:

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחָזְרוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת תַּחַת יְדֵי הָאֻמּוֹת, תָּבְעוּ תְבִיעָה זוֹ מִצְרַיִם לְיִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי אֲלַכְסַנְדְרוֹס מוֹקְדוֹן. וְעָמְדוּ עַל זֶה בִּמְצוּקָה גְדוֹלָה, לוּלֵי שֶׁנִּצֵּחַ אֶת הַתְּבִיעָה גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק חֵלֶק (סנהדרין צא, א): תָּנוּ רַבָּנָן: בְּעֶשְׂרִים וּתְמַנְיָא בְּנִיסָן אִיתְנַטְלוּ דִמּוֹסְנָאֵי (פירוש: בעלי חמס) מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלַיִם, כְּשֶׁבָּאוּ בְנֵי אַפְרִיקִי לָדוּן עִם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲלַכְסַנְדוֹס מוֹקְדוֹן וכו'. פַּעַם אַחַת בָּאוּ בְּנֵי מִצְרַיִם לָדוּן יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲלַכְסַנְדְרוֹס מֹקְדוֹן, אָמְרוּ לָהֶם: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וַה' נָתַן אֶת־חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם" וגו' (שם), תְּנוּ כֶסֶף וְזָהָב שֶׁנָּטַלְתֶּם מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶם גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם, אִם יְנַצְּחוּנִי, אִמְרוּ לָהֶם: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם, וְאִם אֲנִי מְנַצֵּחַ אוֹתָם, אִמְרוּ לָהֶם: תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ נִצְחָה אֶתְכֶם. הָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִכֶּם אֶלָּא טַעַם מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא לָכֶם אֶלָּא טַעַם מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה] (שם שם, מ), תְּנוּ לָנוּ שְׂכַר שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁשִּׁעְבַּדְתֶּם. אָמַר לָהֶם אֲלַכְסַנְדְרוֹס מוֹקְדוֹן: חִזְרוּ לָהֶם תְּשׁוּבָה. הָלְכוּ לָהֶם וְלֹא מָצְאוּ תְשׁוּבָה וּבָרְחוּ לָהֶם בְּפָחֵי נֶפֶשׁ וכו'.

דמוסנאי. עוררין בעלי חמס שהיו רוצין ליטול ארצות יהודה ובאו לדון ואמרו לנו הוא הארץ כנענים אנחנו והארץ נקראת ארץ כנען והשיבו כנען עבד לשם ומה שקנה עבד קנה רבו וכן המצרים אמרו החזירו לנו כסף וזהב ששאלנו לכם וכו' ואיתנטלו כלומר ונצחום בדין לאותם עוררין ועשו אותו יום ליום טוב דלא להספיד בו:

וַעֲתִידָה אֶרֶץ מִצְרַיִם לְהָבִיא דוֹרוֹן לַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וּבְעַד הָאַכְסַנְיָא שֶׁעָשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָהֶם, יְקַבְּלוּהָ מִיָּדָם, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיח, ב): אָמַר רַב כַּהֲנָא: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי וכו', כִּדְאִיתָא לְמַעֲלָה, בְּפֶרֶק כד מֵחֵלֶק הַתְּפִלּוֹת (סימן קיד). וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: עֲתִידָה אֶרֶץ מִצְרָיִם שֶׁתָּבִיא דוֹרוֹן לַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחָ. כְּסָבוּר שֶׁלֹּא לְקַבֵּל דּוֹרוֹן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: קַבֵּל מֵהֶם, אַכְסַנְיָא עָשׂוּ לְבָנַי בְּמִצְרַיִם. מִיָּד, "יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם" (תהלים סח, לב). נָשְׂאָה כּוּשׁ קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמָהּ: וּמַה הַלָּלוּ שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָהֶם כָּךְ, אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִיָּד "כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים" (שם).

האכסניא שעשו לישראל. אושפיזא שהיו דרים אצלם בגלות: מיד יאתיו. האומה חשמנים דורנות למלך המשיח כדכתיב לעיל מיניה לך יובילו מלכים שי פי' דורנות ומתנות: ומה הללו. מצרים נשתעבדו בישראל לעבדם בחומר וטיט וכו': תריץ. ירוץ ויביא דורון בידיו:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5