פֶּרֶק חֲמִישִׁי [קנט] – ספר מנורת המאור עם פירוש

שְׁבִיתַת הַשַּׁבָּת עֵדוּת בְּרוּרָה בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּדְגַרְסִינָן בִּמְכִילְתָּא: "זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ח) וּכְתִיב: "לֹא־תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שם שם, יג), מַגִּיד שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת מֵעִיד לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְנָח בַּשְּׁבִיעִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם־ה' וַאֲנִי־ אֵל" (ישעיה מג, יב).

זכור את יום השבת ולא תענה. כתיב בעשרת הדברות ע"י עדות זה דשמירת שבת מעיד שהוא אל:

וְעוֹד גַּרְסִינָן בִּמְכִילְתָּא: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם" (שמות לא, יד), מַגִּיד שֶׁהַשַּׁבָּת מוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה לְיִשְׂרָאֵל – מַה לִּפְלוֹנִי חֲנוּתוֹ נְעוּלָה? לְפִי שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת; מַה לִּפְלוֹנִי בָּטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ? לְפִי שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָת. וּמֵעִיד לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ בְּשִׁשָּׁה יָמִים וְנָח בַּשְּׁבִיעִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם־ה' וַאֲנִי־אֵל".

מה לפלוני. למה פלוני זה סגר חנותו:

וּלְבָרֵר הַדָּבָר בְּעֵינֵי יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לָהֶם שׁוּם סָפֵק בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, הֵעִיד הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּדָּבָר בִּירִידַת הַמָּן, כִּדְגַרְסִינָן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (יא, ב): "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ" (בראשית ב, ג), רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בֵּרְכוֹ בַּמָּן וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן. בֵּרְכוֹ בַּמָּן, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ יָרַד עֹמֶר אֶחָד וּבְעֶרֶב שַׁבָּת שְׁנֵי עֳמָרִים; וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹרֵד בְּשַׁבָּת כָּל עִקָּר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בֵּרְכוֹ בַּמָּן וְקִדְּשׁוֹ בִּמְקוֹשֵׁשׁ וּבֵרְכוֹ בַּעֲטִיפָה. רַב כַּהֲנָא אָמַר: צָרִיךְ לְהַחֲלִיף; רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר: צָרִיךְ לְעָרֵב; אָבִין בַּר רַב חִסְדָּא אָמַר: צָרִיךְ לְשַׁלְשֵׁל. רַבִּי יִרְמִיָּה וְרַבִּי זְעֵירָא הֲווּ מְהַלְּכִין כַּחֲדָא וְאִיסְתַּלְקָת גּוֹלְתֵיהּ עִילִתֵיהּ דְרַבִּי יִרְמִיָּה וְשִׁלְשְׁלָהּ רַבִּי זְעֵירָא, אָמַר: הֲדָא אָמַר: צָרִיךְ לְשַׁלְשֵׁל. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: בֵּרְכוֹ בַּנֵּר, כַּהֲדָא מַעֲשֶׂה: פַּעַם אַחַת הִדְלַקְתִּי אֶת הַנֵּר בְּלֵיל שַׁבָּת וּבָאתִי בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּמְצָאתִיו דָּלוּק וְלֹא חָסֵר כְּלוּם. בֵּרְכוֹ בְאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם, לֹא דוֹמֶה אוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ כְּמוֹ שֶׁהוּא דוֹמֶה בְּשַׁבָּת. בֵּרְכוֹ בַמְּאוֹרוֹת וכו'.

שום ספק בחדוש העולם. שהקב"ה ברא העולם בששה ימים ונח בשביעי: ובערב שבת שני עומרין. לשבת מלבד העומר ליום ו' מכח נשמה יתירה אוכלין יותר והיינו הברכה שנתן כפל: שלא היה יורד בשבת. מזה נראה שהסכים הקב"ה לשמירת שבת ביום השבת: וקדשו במקושש. שצוה הקב"ה לרגום אותו על שחללו ונמצא שרוצה לקדשו: וברכו בעטיפה. בבגדי שבת: צריך לערב. לתקן בגדי שבת שיהא נעים וערבים לרואה אותן: צריך לשלשל. למשוך אותן למטה שיהו נגררין כדרך לבושי שרים שאינם עוסקין במלאכה: גולתיה. בגד עליון של רבי ירמיה הסיר רבי זעירא החגורה ושלשלה: ברכו בנר. הקב"ה ברך הנר של שבת שהאיר יותר וארוך מבחול: ברכו באור פניו. על ידי נשמה יתירה מאיר פניו של אדם בשבת: ברכו במאורות. הקב"ה ברך השבת במאור הגדול שהיתה החמה מאירה בששת ימי בראשית וגם הלבנה שלא חסרה בליל שבת בעבור חטא האדם אלא עד מוצאי שבת וגם בליל שבת היו מאירים:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם: בֵּרְכוֹ בְּמַטְעַמִים. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עָשָׂה סְעוּדָה לְאַנְטוֹנִינוּס בְּשַׁבָּת, הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁיִלין צוֹנְנִין, אָכַל מֵהֶם, עָרַב לוֹ. עָשָׂה לוֹ סְעוּדָה בְּחוֹל, הֵבִיאוּ לוֹ תַּבְשִׁיִלין רוֹתְחִין. אָמַר לוֹ אוֹתָן עָרְבוּ לִי יוֹתֵר מֵאֵלּוּ. אָמַר לוֹ: תֶּבֶל אֶחָד הֵן חֲסֵרִין. אָמַר לוֹ: וְכִי יֵשׁ לוֹ קֵלָרִין שֶׁל מֶלֶךְ חָסֵר כְּלוּם? אָמַר לוֹ: שַׁבָּת הֵן חֲסֵרִין – אִית לָךְ שַׁבָּת?

ברכו במטעמים. שבמאכל שבת יש טעם טוב יותר מבחול: תבשילין צוננים. משום ששבת היה לא היה יכול לחממן: אותן ערבו לי יותר. אותן של שבת אף על פי שהיו צוננין: תבל. מה שנותנין בקדירה מיני ירקות ובשמים למתק הבשר: קילורין. אוצר המלך: אית לך שבת. בתמיה:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי: אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: מִפְּנֵי מַה תַּבְשִׁיל שֶׁל שַׁבָּת רֵיחָם נוֹדֵף? אָמַר לוֹ: תֶּבֶל אֶחָד יֵשׁ לָנוּ וְשַׁבָּת שְׁמוֹ, שֶׁאָנוּ מְטִּילִין בּוֹ וְרֵיחוֹ נוֹדֵף. אָמַר לוֹ: תֵּן לָנוּ הֵימֶנּוּ. אָמַר לוֹ: כָּל הַמְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת מוֹעִיל לוֹ וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת אֵין מוֹעִיל לוֹ.

ריחו נודף. אף הריח של מאכל שבת הוא יותר טוב מבחול:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם, בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (יא, ח): תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אָמְרָה שַׁבָּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לַכֹּל יֵשׁ בֶּן זוּג וְלִי אֵין בֶּן זוּג, אַתְּמָהָא! אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בַת זוּגֵךְ. וְכֵיוָן שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי, אָמַר לָהֶם: הֱיוּ זְכוּרִין לְאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לַשַּׁבָּת, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בַת זוּגֵךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: "זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ח).

לכל יש בן זוג. כדאמרינן לעיל סי' קנ"ג: אתמהא. למה כך שלא יהיה לי בן זוג בתמיה: כנסת ישראל. שישמרו השבת וישבתו בך: היו זכרוין. כי ביום השבת יש לכם מנוחה ללמוד תורה ונמצא ששבת הוא עיקר לקבלת התורה:

וְגַרְסִינָן בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, פֶּרֶק שֵׁנִי: שֶׁבַע חֲנֻכּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, שֵׁשׁ מֵהֶם חִנֵּךְ וְאַחַת שְׁמוּרָה לְדוֹרוֹת. בָּרָא יוֹם רִאשׁוֹן וְגָמַר כָּל מְלַאכְתּוֹ וְחִנֵּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (בראשית א, ה); בָּרָא יוֹם שֵׁנִי וְגָמַר כָּל מְלַאכְתּוֹ וְחִנֵּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי־ עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי" (שם שם, ח); וְכֵן עַד כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרָא יוֹם הַשְּׁבִיעִי, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ כָּל מְלָאכָה וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר", לָמָּה? שֶׁהוּא שָׁמוּר לְדוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה יוֹם־אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא־יוֹם וְלֹא־לָיְלָה" (זכריה יד, ז). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה: לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ כְּלִי חֶמְדָּה וְלֹא רָצָה לְהַנְחִילוֹ אֶלָּא לִבְנוֹ הָעוֹבֵד אוֹתוֹ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹם בְּרָכָה וּקְדֻשָּׁה לְפָנָיו וְלֹא רָצָה לְהַנְחִילוֹ אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל.

חניכות. דבר שנגמרה מלאכתו ופועל בו בתחלה לשמש בו נקרא חינוך: שנאמר ויהי ערב ויהי בוקר. שהיה יום ראשון משמש ופועל פעולתו אחר שנגמרה בו בריאתו וכן כולם לבד מיום השבת שלא פעל בו שום דבר ולא נגמר בו פעולתו הטובה לשבות בו עד לעתיד לבא שיפעל אורו הגדול בזכות שבת ששומרין ישראל: הוא שמר. הקב, שמר וקדש את השבת שלא ירד בו המן וישראל אינן חייבין לשמור השבת בתמיה:

תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן הוּא, בּוֹא וּרְאֵה, כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, עַד שֶׁלֹּא נָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה נָתַן לָהֶם אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת־שַׁבָּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם" (נחמיה ט, יד). וְאַחַר כָּךְ נָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ" (שם). הוּא (הקב"ה) שָׁמַר וְקִדֵּשׁ אֶת הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל אֵינָן חַיָּבִין? תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן הוּא, בּוֹא וּרְאֵה, כְּשֶׁנָּתַן לָהֶם אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה נוֹתֵן לָהֶם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְשַׁבָּת לֹא הָיָה נוֹתֵן. שֶׁמָּא תֹּאמַר לֹא הָיָה בוֹ כֹחַ? כְּבָר הָיָה נוֹתְנוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹם – אֶלָּא שֶׁשַּׁבָּת לְפָנָיו. לְפִיכָךְ הָיָה נוֹתֵן לָהֶם לֶחֶם יוֹמַיִם בַּיּוֹם הַשִּׁשִׁי, שֶׁנֶּאֱמַר: "רְאוּ כִּי־ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָת עַל־ כֵּן" וגו' (שמות טז, כט). כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁשַּׁבָּת לְפָנָיו, שָׁבְתוּ גַּם הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שם שם, ל). "וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי" (בראשית ב, ג), הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרֵךְ וְקִדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל אֵינָן חַיָּבִין לְקַדֵּשׁ וְלִשְׁמֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת? מִכָּאן אָמְרוּ: כּל הַמְבָרֵךְ וּמְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת מַאֲרִיכִין אֶת יָמָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ" (משלי ט, יא), בָּעוֹלָם הַזֶּה; "וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים" (שם), בָּעוֹלָם הַבָּא.

אלא ששבת לפניו. לפני הקב"ה שהוא שבת בו: וישראל אינן חייבין. לקדש השבת אלא ודאי חייבין הם לקדש וכו':

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5