פֶּרֶק הָעֲשִׂירִי [ק] – ספר מנורת המאור עם פירוש

לְעוֹלָם יִתְפַּלֵּל אָדָם עִם הַצִּבּוּר וְתִהְיֶה נִשְׁמַעַת תְּפִלָּתוֹ לְפִי שֶׁהִיא עֵת רָצוֹן, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק קַמָּא דִבְרָכוֹת (ח, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מַאי דִּכְתִיב: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי־לְךָ ה' עֵת רָצוֹן" (תהלים סט, יד)? אֵימָתַי עֵת רָצוֹן? בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מֵהָכָא, "כֹּה אָמַר ה' בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְהָקִים אֶרֶץ לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת" (ישעיה מט, ח). רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: מֵהָכָא, "הֶן־אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב" (איוב לו, ה). תַּנְיָא נַמֵּי הָכֵי: מִנַּיִן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹאֵס בִּתְפִלָּתָן שֶׁל רַבִּים? שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵן־אֵן כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס". וּכְתִיב: "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב־לִי כִּי־ בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי" (תהלים נה, יט), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ פְּדָאַנִי (לי ולבני) מִבֵּין הָאֻמּוֹת.

עת רצון. אלמא יש שעה שהיא של רצון: כביר ולא ימאס. תפלת הרבים לא ימאס שכחם וזכותם הרבה: פדה בשלום. זה שעסק בדברי שלום דהיינו תורה דכתיב וכל נתיבותיה שלום וכן גמילות חסדים נמי שלום הוא שמתוך שגומל חסד בגופו לחבירו הוא מכיר שהוא אוהבו ובא לידי אחוה ושלום: מקרב לי. ממלחמות הבאות עלי:

וְצָרִיךְ אָדָם לִקְבֹּעַ מָקוֹם יָדוּעַ לִתְפִלָּתוֹ, בֵּין שֶׁיִּתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר בֵּין יְחִידִי, שֶׁלֹּא יְשַׁנֵּהוּ כִּי אִם בְּהֶכְרֵחַ, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ז, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כָּל שֶׁקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ אוֹיְבָיו נוֹפְלִים תַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי־עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה" (שמואל־ב ז, י). רַב הוּנָא רָמֵי: כְּתִיב, "לְעַנּוֹתוֹ" וּכְתִיב, "לְכַלֹּתוֹ" (דברי הימים־ א יז, ט)? בִּתְחִלָּה לְעַנּוֹתוֹ וּלְבַסּוֹף לְכַלּוֹתוֹ. וַאֲמְרִינָן הָתָם (ו, ב): אָמַר רַב חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ. וּכְשֶׁמֵּת אוֹמְרִים עָלָיו: אֵי עָנָו, אֵי חָסִיד, תַּלְמִידוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְאַבְרָהָם אָבִינוּ מִנָּא לָן דְּקָבַע דּוּכְתָּא? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־עָמַד שָׁם אֶת־פְּנֵי ה"' (בראשית יט, כז). וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל" וגו'(תהלים קו, ל).

כתיב לכלותו. בדברי הימים בתחלה כשנבנה הבית נבנה על מנת שלא לענות עוד אויבים לישראל ולבסוף כשחטאו נגזר עליהם עינוי ותפלתם מגינה עליהם מן הכליון. וכתיב לענותו בספר שמואל: אלהי אברהם. שקבע מקום לתפלתו יהיה בעזרו כדרך שהיה עוזר לאברהם:

וְאֵין דַּי לוֹ בְּשֶׁיִּקְבַּע בַּיִת לְהִתְפַּלֵּל, אֶלָּא גַם צָרִיךְ מָקוֹם קָבוּעַ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁהָאָדָם מִתְכַּוֵּן יוֹתֵר בַּמָּקוֹם הָרָגִיל אֶצְלוֹ, דְּהָכֵי אִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי (ברכות פ"ד ה"ד): אָמַר רַב תַּנְחוּם בַּר חִיָּא: צָרִיךְ אָדָם לְיַחֵד לוֹ מָקוֹם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי דָוִד בָּא עַד־הָרֹאשׁ אֲשֶׁר־יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם" (שמואל־ב טו, לב), הִשְׁתַּחֲוֶה לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא יִשְׁתַּחֲוֶה, מַשְׁמַע, שֶׁהָיָה תָּמִיד מִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם.

השתחוה. משמע דרך עראי שאירע דרכו לשם:

וְהַמָּקוֹם הַמֻּבְחָר לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם הָיָה בִירוּשָׁלַיִם כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים עַל אַדְמָתָם, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (פלה): "מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה" (בראשית כח, יז), מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁכָּל הַמִּתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלַיִם כְּאִלּוּ מִתְפַּלֵּל בִּפְנֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁשַּׁעַר הַשָּׁמַיִם פָּתוּחַ לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְעַכְשָׁו, שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ שְׁרוּיִים בַּגָּלוּת, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּקְבְּעוּ תְפִלָּתָן יַחֲזִירוּ פְנֵיהֶם כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וּבָאָרֶץ הַזֹּאת, שֶׁאָנוּ עוֹמְדִין בְּמַעֲרָבָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, יֵשׁ לָנוּ לְהַחֲזִיר פָּנֵינוּ לְצַד מִזְרָחִי כְּנֶגֶד כֹּתֶל מַעֲרָבִי שֶׁבַּמִּקְדָשׁ, שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בוֹ.

כותל מערבי. מן קדשי הקדשים שהיה למערב של בית המקדש:

וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת הָרוּחוֹת יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּדְגַרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר (ברכות ל, א): תָּנוּ רַבָּנָן: סוּמָא וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת הָרוּחוֹת יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְפַּלְלוּ אֶל־ה"' (מלכים־א ח, מד).

לכוין את הרוחות. לצד ארץ ישראל כדבעי למימר תל שהכל פונים בו:

הָיָה עוֹמֵד בְּחוּצָה לָאָרֶץ יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם" (שם שם, מח). הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל־ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ" (שם שם, מד). הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה" (שם שם, מב). הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה" (שם שם, לה). הָיָה עוֹמֵד אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפֹּרֶת, יִרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ עוֹמֵד לִפְנֵי בֵּית הַכַּפֹּרֶת. נִמְצָא, עוֹמֵד בְּמִזְרַח מַחֲזִיר פָּנָיו לְמַעֲרָב, בְּדָרוֹם מַחֲזִיר פָּנָיו לְצָפוֹן, בְּמַעֲרָב מַחֲזִיר פָּנָיו לְמִזְרָח, בְּצָפוֹן מַחֲזִיר פָּנָיו לְדָרוֹם. נִמְצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּחֲוִים וּמְכַוְּנִים אֶת לִבָּם כְּנֶגֶד מָקוֹם אֶחָד לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

אחורי בית הכפורת. במערב העזרה היו י"א אמה חצר מכותל בית קדשי קדשים לכותל מערבי של עזרה והעומד שם מחזיר פניו לבית הכפורת למזרח:

אָמַר רַבִּי אָבִין וְאִיתֵמָא רַבִּי אַבָּא: מַאי קְרָאָה? "כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת" (שיר השירים ד, ד), תֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִין בּוֹ.

וְיִבְחַר לִתְפִלָּתוֹ בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַלּוֹנוֹת לְצַד יְרוּשָׁלַיִם, כִּדְגַרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק אֵין עוֹמְדִין (ברכות לד, ב): אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אַל יִתְפַּלֵּל אָדָם אֶלָּא בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַלּוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֵם" (דניאל ו, יא). אָמַר רָבָה: חָצִיף עָלַי מָאן דְּמַצְלֵי בְּבִקְתָּא (פרוש בבקעה).

חלונות. שגורמין לו שיכוין לבו שהוא מסתכל כלפי שמיא ולבו נכנע: וכוין. חלונות היו פתוחות לדניאל בעליה שהיה מתפלל: דמצלי בבקתא. בבקעה שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר:

וְגַם אַל יַעֲמֹד אָדָם בְּמָקוֹם הַגָּבוֹהַּ לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא בְּשִׁפְלוּת הַמָּקוֹם וְהַלֵּב, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִבְרָכוֹת (י, ב): אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: לְעוֹלָם עַל יַעֲמֹד אָדָם בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל, אֶלָּא בְּמָקוֹם נָמוּךְ. תַּנְיָא נַמֵּי הָכֵי: אַל יַעֲמֹד אָדָם לֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה וְלֹא עַל גַּבֵּי סַפְסָל וְלֹא עַל גַּבֵּי כִסֵּא וְלֹא עַל גַּבֵּי שְׁרַפְרָף וְלֹא בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל, אֶלָּא בְּמָקוֹם נָמוּךְ, לְפִי שֶׁאֵין גַּבְהוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה"' (תהלים קל, א) וּכְתִיב: "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי־יַעֲטֹף" וגו' (שם קב, א). וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת רַגְלָיו שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה" (יחזקאל א, ז).

במקום גבוה. על דבר שהוא גבוה שידאג שמא יפול ממנו ולא יכול לכוין תפלתו ועוד שנראה שרוצה לקרב עצמו למעלה לשכינה: אלא במקום נמוך. כלומר על הארץ כשאר העם: תפלה לעני. היינו ממעמקים מעומק הלב: שיכוין את רגליו. לעמדם יחדיו כאלו הם רגל אחד כמו המלאכים:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5