פֶּרֶק אַחַד עָשָׂר [קצט] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְשֵׁם שָׁמַיִם אַל יְכַוֵּן בָּה כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּהוּ הֶהָמוֹן וִישַׁבְּחוּהוּ לוֹמַר שֶׁהוּא מְחַלֵּק צְדָקָה, אֲבָל יִתְנֶנָּהּ כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל בְּצִנְעָה. כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּחֲגִיגָה (ה, א): מַאי "אִם־טוֹב וְאִם־רָע" (קהלת יב, יד)? דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרֵי: זֶה הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי בְּפַרְהֶסְיָא. כִּי הָא דְּרַבִּי יַנַּאי חָזְיֵהּ לְהַהוּא גַבְרָא דַּהֲוָה יָהֵיב זוּזָא לְעַנְיָא בְּפַרְהֶסְיָא. אֲמַר לֵיהּ: טָב דְּלָא יָהַבְתְּ לֵיהּ מִדְיָהַבְתְּ לֵיהּ וּכְסִיפְתֵיהּ. דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא אָמְרֵי: זֶה הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְאִשָּׁה בַסֵּתֶר, דְּקָא מַייתֵי לָהּ לִידֵי חֲשָׁדָא.

מאי אם טוב ואם רע. דמשמע על הטובה שעשה מביאו במשפט: דקא מייתי לה לידי חשדא. שיאמרו שמזנה עמה:

וְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבָבָא בַּתְרָא (ט, ב): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, דְּאִלּוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּתִיב: "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה" (דברים ט, יט) וְאִלּוּ בָּעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר כְתִיב: "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה־אָף" וגו' (משלי כא, יד).

האף והחמה. ב' לגיונות קשים הם ליפרע מן החוטאים:

וְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק הַבּוֹנֶה (קד, א): אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אָתוּ דַּרְדְּקֵי הָאִידְנָא בְּבֵי מִדְרָשָׁא וְאָמְרוּ מִילֵי, דַּאֲפִילוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נּוּן לָא אִתְמַר כְּוָּתֵיהוּ: א"ב – אָלֶף בִּינָה. ג"ד – גְּמוֹל דַּלִּים. מַאי טַעְמָא פָּשְׁטָא כְּרָעֵיהּ דְּגִימֶל לְגַבֵּי דָלֶת? שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל גּוֹמֵל חֲסָדִים לָרוּץ אַחַר דַּלִּים. מַאי טַעְמָא פָּשְׁטָא כְּרָעֵיהּ דְּדָלֶת לְגַבֵּי גִימֶל? דְּלִימְצֵי לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ וְלָא לִצְעוּרֵי. מַאי טַעְמָא מְהַדֵר אַפֵּיהּ דְּדָלֶת מִגִּימֶל? דְּלִתֵּן לֵיהּ בְּצִנְעָה, כִּי הֵיכֵי דְּלָא לִיכְסִיף מִינֵיהּ. ה"ו זֶה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ז"ח ט"י כ"ל – אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָ'ן אוֹתָךְ וְחָ'ן אוֹתָךְ וּמֵטִ'יב לָךְ וְנוֹתֵן לָךְ יְ'רוּשָׁה וְקוֹשֵׁר לָךְ כֶּ'תֶּר לָ'עוֹלָם הַבָּא.

אלף בינה. למד תורה: מאי טעמא פשטא כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת. ולא לגבי בי"ת ומאי טעמא פשוט כרעיה דדלי"ת לגבי גימ"ל ולא לגבי ה"א שמושכת קצת לגבי גימ"ל: דלימצי ליה נפשיה. העני, ולא יטריחנו לרוץ אחריו: ה"ו. כמו אני והו שמות הם: ומטיב לך. היינו טי"ת. ירושה היינו יו"ד. כתר היינו כ'. לעוה"ב היינו למ"ד:

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַנּוֹתֵן צְדָקָה בַסֵּתֶר הוּא טוֹב, יֵשׁ לְךָ אַחֶרֶת גְּדוֹלָה הֵימֶנָּה – אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי הוּא מְקַבֵּל, כְּעוּבְדָא דְרַבִּי אַבָּא, דְּגָרְסִינָן בִּכְתֻבּוֹת, פֶּרֶק מְצִיאַת הָאִשָּׁה (סז, ב): רַבִּי אַבָּא הֲוָה צַיֵּיר בְּסוּדְרֵיהּ זוּזֵי וְשָׁדֵי לְאַחוֹרֵיה וּמַמְצֵי לְנַפְשֵׁיהּ בֵינֵי עֲנִיֵי וּמַצְלִי עֵינֵיהּ מֵרַמָּאֵי.

ומצלי עיניו. ומטה עיניו כלפי אחוריו לראות שלא יבא רמאי ועושה עצמו כעני ויתירה והעניים באים ומתירים:

אוֹ אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֶעָנִי מִמִּי נוֹטְלָהּ, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם: מַר עוּקְבָא הֲוָה הַהוּא עַנְיָא בְּשִׁיבְבוּתֵיהּ דַּהֲוָה רָגִיל כָּל יוֹמָא דְּשָׁדֵי אַרְבָּעָה זוּזֵי בְּצִינוֹרָא דְּדַשָּׁא. יוֹמָא חַד, אֲמַר: אֵיזִיל וְאֶחֱזֵי מָאן קָא עָבַד הַאי טִיבוּתָא. הַהוּא יוֹמָא נָגַהּ לֵיהּ לְמַר עוּקְבָא בֵּי מִדְרָשָׁא, אֲמַר: מָאן דְּדָמֵי עֲלֵי כְּגוּפָאֵי אַדְבַּר. דָּבְרָהּ לִדְבֵיתְהוּ בְּהַדֵיהּ. כֵּיוָן דַּחֲזִנְהוּ דְּקָא מַצְלוּ לָהּ לְדַשָּׁא, נָפַק בַּתְרַיהוּ. רָהוּט וְקָם בְּהַהוּא אַתּוּנָא דַּהֲוָה גְּרִיפָא נוּרָא. הֲווּ קָא מִקְלְיָּן כְּרָעֵיהּ דְּמַר עוּקְבָא. אָמְרָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ: שְׁקֵיל כְּרָעֵיךְ וְאוֹתֵיב אַכְּרָעִי. חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ אָמְרָה לֵיהּ: אֲנָא שְׁכִיחָא בְּגוֹ בֵיתָאִי וּמְקָרְבָא אַהֲנְיָתִי. וּמַאי כֻּלֵּי הַאי? אֲמַר מַר זוּטְרָא בַּר טוֹבְיָה, אֲמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא, אֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא; וַאֲמְרֵי לָהּ אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי: נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיִּמְסֹר עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. מִנָּא לָן? מִתָּמָר, דִּכְתִיב: "הִוא מוּצֵאת" וגו' (בראשית לח, כה).

דדשא. חור שבמפתן הדלת וציר הדלת סובב בו וציר הוא עץ מהדלת עצמו כמין יתד ותחוב בחור שבמפתן למעלה ולמטה: יומא חד. אמר העני שיתן לבו לדעת מי עשה לו הטובה הזאת: נגה. איחר מר עוקבא וכו': אמר. מר עוקבא כשבא מבית מדרשו לביתו מאן דרחים לי כגופי כלומר אשתו: אדבר. אנהיגה עמי ליתן לעני כמו שרגיל ליתן לו: כיון דחזנהו. כיון שראה העני בבית דקא מצלו שהטו מר עוקבא ואשתו הדלת להשליך המעות לתוך צנורא דדשא נפק לראות מי הוא, רהוט מר עוקבא ואשתו וקם בההוא אתונא ועמדו להחבא עצמם בתנור אחד דהוה גריפא נורא שמחממין אותו לאפות בו פת וכשהוא חם אז גורפין ממנו גחלים ליתן בו הפת: חלש דעתיה. שאשתו היא צדקת ממנו אמרה ליה אנא שכיחנא בגו ביתאי ועניים מוצאים אותי ואני נותן להם מאכל לאכול מיד ואתה נותן ממון ויטרחו לקנות מזון בהם: ומאי כולי האי. למה להם לברוח ולסכן עצמם ליכנס בתנור: ואל ילבין. ואם העני היה רואה אותו היה מתבייש ממנו: היא מוצאת. לישרף והיא שלחה וגו' אע"פ שבאת לישרף לא גלתה הדבר אא"כ יגלה הוא ואם לא יגלה תהא נשרפת:

וְזוֹ גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם – הַנּוֹתֵן צְדָקָה בַּסֵּתֶר לְאָדָם הָגוּן, שֶׁהוּא גַּבַּאי נֶאֱמָן שֶׁל צְדָקָה, לְהַנִּיחָהּ בַּקֻּפָּה וִיחַלְּקֶנָּה הַגַּבַּאי כְּפִי דַּעְתּוֹ, שֶׁזֶּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתְנָהּ וְגַם הַנּוֹטְלָהּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי נוֹטְלָהּ, כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּפֶרֶק ה מֵחֵלֶק זֶה (סימן קצג) וְעַל צְדָקָה כָּזוֹ נֶאֱמַר: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י, ב).

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5