פֶּרֶק אַחַד עָשָׂר [קא] – ספר מנורת המאור עם פירוש

צָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר עַצְמוֹ מֵעָוֹן, וְלִבּוֹ מֵהִרְהוּר רָע קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵל, וּתְהֵא נִשְׁמַעַת תְּפִלָּתוֹ. כִּדְגַרְסִינָן בִּוְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה (כב, ג): צָרִיךְ אָדָם לְטַהֵר לִבּוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל. וְכֵן אָמַר אִיּוֹב: "עַל לֹא־חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה" (איוב טז, יז). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן בַּר נְחֶמְיָה: וְכִי יֵשׁ תְּפִלָּה עֲכוּרָה? אֶלָּא כָּל שֶׁיָּדָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּגֶזֶל וְהוּא קוֹרֵא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינוֹ עוֹנֶה אוֹתוֹ. לָמָּה? שֶׁתְּפִלָּתוֹ בַּעֲבֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל־בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" וגו' (בראשית ו, יג). אֲבָל בְּאִיּוֹב שֶׁלֹּא הָיָה בַּעֲמָלוֹ גֶזֶל הָיְתָה תְפִלָּתוֹ זַכָּה. לְכָךְ הוּא אוֹמֵר: "וּתְפִלָּתִי זַכָּה", לְפִי שֶׁאֵין עָוֶל בְּכַפִּי לְפִיכָךְ תְּפִלָּתִי זַכָּה.

וכי יש תפלה עכורה. שאיוב אמר ותפלתי זכה: קץ כל בשר. בעון גזל:

אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִנַּיִן שֶׁכָּל מִי שֶׁהַגֶּזֶל בְּיָדוֹ שֶׁתְּפִלָּתוֹ עֲכוּרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי" וגו' (ישעיה א, טו). וּמִנַּיִן שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַגֶּזֶל שֶׁתְּפִלָּתוֹ זַכָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי־יַעֲלֶה בְהַר ה' וגו' נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב" וגו' (תהלים כד, ג־ד), מַה כְּתִיב אַחֲרָיו: "יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה"' וגו' (שם שם, ה). וּכְתִיב: "זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו" (שם שם, ו). וּכְתִיב "תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה ה' צֶדֶק וגו' בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה" (תהלים יז, א), זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה' וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ" (משלי טו, ח).

אעלים עיני. משום ידיכם דמים מלאו רציחת דם וגזל כרציחה שנאמר כי נפש הוא חובל:

שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת הֵן: שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁל דָּוִד וְשֶׁל מָשִׁיחַ. בְּמֹשֶׁה כְתִיב: "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים" (שם צ, א). בְּדָוִד כְּתִיב: "שִׁמְעָה ה' צֶדֶק וגו' מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא וגו' בָּחַנְתָּ לִבִּי" (שם יז, א־ג). זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וּפָנִיתָ אֶל־תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל־תְּחִנָּתוֹ" (מלכים־א ח, כח). אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַנַּח אֶת הַכֹּל וּפְנֵה לִתְפִלָּתִי וּלִתְחִנָּתִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָמָּה? – לְפִי שֶׁאֲנִי מַעֲשֶׂה יָדֶיךָ, וְאִם אֲנִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ מְעַט יִהְיֶה בְעֵינֶיךָ הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם" וגו' (ויקרא כו, ט), הֲדָא הוּא דִכְתִיב: "וּפָנִיתָ אֶל־תְּפִלַּת עַבְדְּךָ".

וְגַרְסִינָן נַמֵּי הָתָם: (שמו"ר כא, ד) "שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל־בָּשָׂר יָבֹאוּ" (תהלים סה, ג), אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בִּפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אִם בֶּן עָנִי צָרִיךְ לוֹמַר דָּבָר בְּפָנָיו אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ, וְאִם בֶּן עָשִׁיר הוּא, מִיָּד שׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ וּמְסַלְּקוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן; הַכֹּל שָׁוִין בִּתְפִלָּתָן לְפָנָיו, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, הָעֲנִיִּים וְהָעֲשִׁירִים. שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה, רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים, כָּתוּב בּוֹ תְּפִלָּה, דִּכְתִיב: "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים" (תהלים צ, א) וּבְעָנִי כְּתִיב: "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי־יַעֲטֹף" (שם קב, א), זוֹ תְּפִלָּה וְזוֹ תְּפִלָּה, לְהוֹדִיעֲךָ, שֶׁהַכֹּל שָׁוִין לְפָנָיו בִּתְפִלָּתָם.

כל בשר יבואו. בין עני ובין עשיר הכל שוין לפניו בדין: ומסלקו. לעשות רצונו:

וְאִם נָתַן צְדָקָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה יוֹתֵר הִיא נִרְצֵית, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (י, א): רַבִּי אֶלְעָזָר יָהִיב פְּרוּטָה לְעָנִי וְהָדַר מַצְלֵי. אָמַר: "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ" (תהלים יז, טו). וְאִם הִקְדִימָהּ בִּתְשׁוּבָה יוֹתֵר הִיא מְקֻבֶּלֶת וּמְבַטֶּלֶת אֶת הַגְּזֵרָה, כִּדְגַרְסִינָן בִּפְסִיקְתָּא (דר"כ פ"ל קצא.): רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הֵם מְבַטְּלִים אֶת הַגְּזֵרָה: הַתְּפִלָּה וְהַצְּדָקָה וְהַתְּשׁוּבָה. וּשְׁלֹשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיִכָּנְסוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא־ שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְּלוּ" (דברי הימים־ב ז, יד), זוֹ תְפִלָּה; "וִיבַקְשׁוּ פָנַי" (שם), זוֹ צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲנִי בְּצֶדֶק אֱחֶזֶה פָנֶיךָ"; "וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים" (שם), זוֹ תְשׁוּבָה. מַה כְּתִיב תַּמָּן: "וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן־הַשָּׁמַיִם וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת־אַרְצָם" (שם).

וְכֵן מָצִינוּ בְּחִזְקִיָּהוּ, שֶׁנִּתְבַּטְּלָה מֵעָלָיו גְּזֵרַת מִיתָה בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה־אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה. וַיַּסֵב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל־ הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־ה' וגו'. וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל". וּכְתִיב: "וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־יְשַׁעְיָהוּ וגו'. שָׁמַעְתִּי אֶת־ תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת־דִּמְעָתֶךָ" וגו' (ישעיה לח, א־ה).

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵינוּ נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְפִלָּה, שַׁעֲרֵי דִמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ כְּשֶׁבּוֹכֶה עִם תְּפִלָּתוֹ כְּשֶׁשָּׁרוּי בְּצָרָה. כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק אֵין עוֹמְדִין (ברכות לב, ב): וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי" (איכה ג, ח) וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְפִלָּה, שַׁעֲרֵי דִמְעָה לֹא נִנְעָלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל־דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ" וגו' (תהלים לט, יג). וְעוֹד גָּרְסִינָן בְּפֶרֶק תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ (תענית כה,ב): תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁגָּזַר וכו', גָּעוּ בִבְכִיָּה וְיָרְדוּ גְשָׁמִים וכו', כִּדְאִיתָא לְמַטָּה בְּנֵר חֲמִישִּׁי, כְּלָל א', חֵלֶק ג, פֶּרֶק ג בְּדִבְרֵי הַצּוֹמוֹת (סימן רפז).

אל תחרש. מדלא כתיב את דמעתי תראה ש"מ נראית היא לפניו ואין צריך להתפלל אלא שתתקבל לפניו: שגזר. על הגשמים ולא באו:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5