——–
עשרת ימי תשובה – "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיות קרוב" – מי אינו עושה חשבון נפש בימים אלו, ימים שהבינוניים תלויים ועומדים לגזר דינם למשך שנה שלמה, ומי אינו רוצה לדעת את מדרגתו, הרצוי הוא לאלקיו אם לאו? חשבון הנפש הרגיל אצל רב בני האדם, הוא בפשפוש המעשים: גזל, אונאה, הלבנת פנים, לשון הרע וכדומה, בני עליה יותר – מחמירים על עצמם לפשפש בדברים יותר דקים ככונת הברכות, כונת התפלה, בטול תורה וכדומה. אולם בדבר הפשוט ביותר – שמים לבם עליו רק המעוט דמעוט מבני עליה, והלא הוא – אמונה. לרבים, ואפלו מבני התורה, ועל אחת כמה וכמה להמון, נראית "עבודת האמונה" מיתרת לגמרי, מי אין לו אמונה, מה צריך לעבד על אמונה, הלא "כל ישראל מאמינים בני מאמינים הם"
בשורות קצרות ומועטות אלו, ננסה בסיעתא דשמיא קצת לבאר מהי אמונה, ומה הצרך לחזר בתשובה על מחדל עיונה ומשמעותה, וכיצד משקפת היא בעצם את כל מדרגת האדם.
ונקדים דבריו של הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל (אור יחזקאל אמונה עמ' רא): שאלני היום אחד מבני הישיבה, מדוע מרבים אנו לדבר בעניני אמונה, וכי אמונה מהדברים הצריכים חזוק, והלא כל העולם מורה אמונה וכלל ישראל מכנים "מאמינים בני מאמינים"? אך האמת שטועים אנו במהות הבנת האמונה, וסוברים שההכרה באמונה שנרכשה לנו בהיותנו תינוקות בבית הספר, גם היא נקראת אמונה. וכבר הזכרנו כמה פעמים שאמונה ויראת שמים שלובים יחד, האמונה מביאה ליראת שמים, ודרך היראה מגיעים להכרת האמונה, וכל אמונה שאיננה מביאה לידי יראת שמים, איננה אמונה, ומעתה כיון שרחוקים אנו מיראה ואמונתנו לא הביאתנו לידי יראת שמים, על כרחך שאף אמונתנו לא נקראת אמונה. עד כאן.
ובמקום אחר נאמר בשמו: אמונה נמדדת בדקדוק המצוות קלה כבחמורה. עד כאן.
"מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה", הקדוש ברוך הוא רוצה פנימיות – רחמנא לבא בעי – אין חפץ ה' בזריקת מצוות חיצוניות ויבשות ללא לב, המצוות נועדו לצרף בהם את ישראל ולהכשירם ללב בוער ביראת ואהבת ה', זוהי תכלית המצוות, ולא להבין להפך, שנצטוינו להאמין בה' ולירא ממנו כדי לקים מצוותיו. המצוות הן כעצות ודרכים כדי שנירא ממנו ותזדכך אמונתנו בו ושדרכם נגיע לתכלית – "ובו תדבק" – שהיא תכלית כל התורה כמבאר ברמב"ם ב"מורה נבוכים".
באמונה ברורה וצרופה, יש בה כדי להביא לתכלית שהיא יראת שמים. וזאת בהיות שהמאמין השלם לאחר שהגיע להכרה ברורה במציאות והשגחת הבורא, שופט הוא במו עיניו: מאחר והכרתי מי הוא אדון העולם, אם כן למי יש לעבד וממי יש לירא? הלא רק לזה שהנני מאמין בכחו ויכלתו ! הרי שההכרה המלאה באמתות האמונה, יש בידה להביא את הצדק הגדול ביותר על מקומו, ולהקריב למענו את כל היקר עם כל המסירות הנדרשת לכך, מה נותר אם כן – לכח הרע – אפן להפיל לאדם את הצדק הגדול ביותר אם לא "להצדיק" את השקר, ולהרשיע את האמת הנקיה והברורה לכל קטן וקטנה? והיאך עושים זאת? "כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים", לא חלקה התורה מי הם החכמים ומי הם הצדיקים ומהי מדרגתם, הרי שאף אם יהיו דינים כמשה רבנו ויעקב אבינו, מבטחים המה שהשחד יסלף מעיניהם את הצדק והאמת. ומהו בעצם שחד, כסף? מתנות? הלא זהו שחד קטן וזעיר יחסית לעמת שחד הרצון והתאוה, המתירנות והחפשיות, שהרי כסף ומתנות זוהי קצת אפשרות להנות מהחמר, והלא זה כלום לעמת השתקת המצפון לבל יסתר את מעשי החשק הטיול והחפש, שאת שלוה זו קונה האדם בהיותו משתמש בשחד הרצון והתאוה, שהרי בשחד זה עוקר הוא את יסורי מצפונו המתיסר מאימת מלך מלכו של עולם, ומתיר לעצמו את זממי תאוותיו, בהיותו מתנכר ומתכחש לאמונתו המפריעה לו, וחוסמת את דרכו – דרך החפש והרצון, ובשחד זה מסלקה מעליו, בהיותו מכחיש "בצדק" את אמונתו הנטועה והמשרשת בו מקטנות, ומחנוך בית אבא, ומבטלה כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש. ובעצם, גמרא ערוכה היא (סנהדרין סג). "יודעים ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא".
רצו עריות, אבל אי אפשר, המצפון מיסר, האמונה מפריעה, מה העצה? ללכת לעבד עבודה זרה, ובכך להתכחש לאמונה, כדי שהעריות יתרו בפרהסיא ללא בשת פנים וללא מצפון נוקף. אבל והלא יודעים שאין בה ממש אם כן איך אפשר להתכחש לאמונה אחר שיודעים שאין בעבודה זרה ממש? זו אינה בעיה כלל ! אחר שיש שחד ורצון לעברה, כבר אין קשי כלל להשתכנע לשקר, לקפל את האמת ולזרקה לאשפה.
ובמי מדבר? בדור המדבר – דור דעה, דור מקבל התורהי דור המנהג תחת המנהיג הגדול ביותר – משה רבנו עליו השלום.
ועדין מקום למספק במעוט אמונתו לומר: ברוך ה' רחוק אני מעריות, רחוק אני מעבודה זרה, ואין בכח חמורות שכאלו להטות ממני את האמת.
לזאת נעמיק בדברי הגר"י לוינשטיין שהבאנו בתחלת דברינו: אמונה ויראת שמים שלובים זה בזה. כל שחד מעור מאמתות האמונה, האינו משחד כלל – אמונתו ברורה וצרופה, ולעולם אינו חוטא, אינו כועס, אינו מתגאה, מדקדק בקלה כבחמורה, כיון שבמו עיניו רואה הוא את האלקים. המשחד הרבה – כופר בכל. וביני לביני בין מדרגת המאמין השלם – להיותו בלתי משחד כלל, לכופר המשחד הרבה, ישנם אלפי מדרגות, וכל אחד נמצא במדרגת אמונה עד היכן שהשחד פגע בה, וכאן יכול אדם לדעת את מדרגת אמונתו ומבלי לטעות. פשוט, כמדת הכשלונות שלו כך מדת האמונה שלו. אדם שנכשל הרבה, זהו מחסר יראת שמים שנובע מחסר אמונה, והרי אמונתו פגומה וכשלונותיו מוכיחים על גדל פגימותה. אדם שנפל פחות, הרי שאמונתו פחות פגומה. ובקנה מדה זו יבין האדם עד כמה עליו לשוב בתשובה על האמונה להשלימה, ולהבין כי הכשלונות שנכשל בחטא – במדה שנכשל, זהו בדיוק מדת האמונה בה הוא אוחז, כי חסרון אמונה הוא פנימי וקשה לעמד עליו, אלא רק לפי התבטאותו בחיצוניות, והמה המעשים, ולפיהם יהא לאדם קנה מדה מדיק עד כמה אמונתו שלמה או חסרה. ובמדה זו יוכל האדם למדד את צדקותו, שהרי "חבקוק הנביא" הוא, שבנבואתו קבע את הצדקות כפי האמונה – "וצדיק באמונתו יחיה", הצדיק נחשב כפי שחי את אמונתו, החי את אמונתו בהכרה ברורה ומלאה זהו צדיק גמור, וכן על זה הדרך יתר מדרגות בני האדם כפי מדרגת אמונתם.
ומהו השחד הגדול הפועל ראשונה לעור את עיני השכל מהאמונה, ולהביא לכל החטאות כלם? הלא מקרא מלא הוא.
"תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה" (משלי כג, כו)
הקדוש-ברוך-הוא אומר לאדם: תן לי את לבך, תן לי פנימיות, אל תזרק לי חיצוניות בעלמא, וכמו כן האדם אומר להקדוש-ברוך-הוא: רבונו של עולם, רצוני לתת לך את לבי, רצוני שיהא לבי מסור בידי להשתעבד לך, ואולם מה אעשה ולבי לא מסור בידי? על כך עונה הקדוש-ברוך-הוא: "ועיניך דרכי תצרנה", שמר את העינים מהדרכים, שהרי השחד יעור עיני חכמים – עין תחת עין, תלתה התורה את שחד הסטיה מהאמת, בלשון עורון העין – יעור עיני חכמים, לא לחנם, רמז גדול רמזה לנו התורה כאן, השחד של העין מעור את העין, שחד הראיה האסורה מטמאה את המח, עין רואה ולב חומד, ומהעין חודר השחד, ומעור עיני חכמים ומסלף דברי צדיקים מזכות האמונה.
אל"ף בי"ת – א'מונה ב'רית, אלו האל"ף בי"ת של הכל, בלעדיהם חשוף האדם לכח הרע המשתולל במיחד בתקופתנו – עקבתא דמשיחא, בכונה זדונית לשלל מהרבה עינים את ההבטחה של ימות המשיח – צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שההנאה זו היא בעין, כמבאר בבן איש חי, פרשת ואתחנן.
עשרת ימי תשובה ימים של תשובה ותקון – בתקון היסודות יחנך ויבנה כל הבנין כלו. ונסים ביסוד גדול בעבודת ה' הרמוז בפרשתנו
"כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם ה', ואף כי אחרי מותי" (לא, כז)
בפסוק זה יש קשי בלשונו, משה רבנו אומר לכלל ישראל ממרים היתם עם ה', הן בעודני חי, ואף כי אחרי מותי, והלא היה צריך לומר וכל שכן אחרי מותי, שהרי אם ממרים הם עם ה' בהיות משה רבנו קים כל שכן שימרו פי ה' לאחר מותו, ומהו הלשון ואף כי אחרי מותי המורה כאלו ואחרי מות משה יש יותר חדוש בדבר שימרו פי ה' והלא אחר מותו יותר פשיטא שימרו פי ה'.
אלא, האדם מטבעו מרדן, קל לו לאדם לעשות דברים מיזמתו שלא נצטוה עליהם וקשה לו מאד לעשות דברים שנצטוה עליהם ואף שיותר קלים הם לבצוע מפאת קשי טבע ההתמרדות שבו.
ועל כן פשוט הוא הנאמר בחז"ל גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה, משום שהמצוה באפן טבעי נפעל אצלו כח המתנגד והמתמרד מה שאין כן למי אינו מצוה שאין לו את יצר ההתמרדות.
ועל פי זה יובנו היטב דברי משה רבנו לישראל, "כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה" – הרי שמתיחס כאן משה רבנו למדת ההתמרדות שהיא המרי והקשיות ערף, "הן בעודני חי", שהרי אני עומד עליכם ומוכיח אתכם לעשות רצון ה' ובודאי שיש לכם כעת נסיון ההתמרדות נגדי, "ואף כי אחרי מותי" – מוסיף משה רבנו ואומר ידעתי ערפך הקשה שאף אחרי מותי שאין יצר ההתמרדות כל כך תקיף אצלכם שהרי כבר אינני קים שיהיה לכם יצר מיחד להתמרד לדברי, עם כל זה ידעתי שתכעיסו את ה'.
לכן מעקרי התשובה החשובים ביותר היא הכניעה, לפי שההתמרדות היא סבת החטא והיא המביאה את האדם להגיע לעוונות החמורים ביותר ואף שאין לו שום הגיון וענג לעשותם כעוון העגל לאחר מתן התורה שהעידה התורה את סבתו וכנאמר שם "כי עם קשה ערף הוא" וכמו שהאריך בזה הגאון ר' חיים שמואלביץ זכר צדיק וקדוש לברכה. ובהתחזקות במדת הכניעה מתקן האדם את מדת הקשיות ערף והעקשנות שלו והוא מה שיביאהו לתשובה השלמה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5