——–
א. ויתרוצצו הבנים בקרבה (כה.כב)
פירש רש"י – כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת. עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת.
ויש להבין, הרי איתא בגמ' (נידה ל:) דכאשר התינוק במעי אמו מלמדים אותו את כל התורה. א"כ צ"ב, כיצד עשו אשר הכיר בהשגחת ה', ובמתיקות התורה, העיז באותה עת ממש לבקש לעבוד ע"ז?
ב. ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה וכו' (כה.כז)
פירש רש"י – "יודע ציד"- לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו: אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות.
ויש לתמוה, כיצד לא הבחין יצחק אבינו כי עשיו מרמהו בשאלותיו, בכדי שיסבור שמדקדק הוא במצוות?
ג. עוד קשה, לפי המבואר שעשו למד את תורת ה', ואף חידש בה קושיות, כיצד לא הרגיש במעלת וערך התורה לחזור בו מדרכו הרעה?
ד. ויבוא עשו מן השדה והוא עיף (כה.כט)
איתא בבבא בתרא (טז:) – אמר רבי יוחנן: חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום. בא על נערה המאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, וביזה את הבכורה.
ויל"ע, כיצד עשו אשר גדל בביתם של יצחק ורבקה (נכד לאברהם ושרה), אשר מן הסתם זכה לחינוך בהשגחת ה' ובדביקות בו בדרך הכי טובה שיש, ואף ראה את ניסי ה' ודרכיו. כיצד בכל זאת נטה מדרך הישר, לילך אחר תאוותיו? וביותר, שאת כל העבירות הנ"ל עשה עשו בגיל כל כך צעיר? [כדאיתא ברש"י (כה, כז)], כיצד שכח כל רוחניותו אשר קיבל בבית הוריו?
ה. ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה (כה.לב)
יש לשאול, הרי יום המיתה הוא התרופה היעילה ביותר להתגבר על התאווה, כדאיתא בגמ' בברכות (ה:). כיצד א"כ אותה תרופת התגברות לא השפיעה על עשו שלא לבקש ולרדוף אחר תאוותו?
ו. ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי (כו.לד)
פירש רש"י – "בן ארבעים שנה"- עשו היה נמשל לחזיר וכו'. כל מ' שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן, ומענה אותם, כשהיה בן מ', אמר, אבא בן מ' שנה נשא אשה, אף אני כן.
ויש לתמוה, כיצד רשע זה שהיה צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותן, ביקש להידמות לאביו יצחק?
ז. ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך, ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי וכו' (כז.לה-לו)
יש להבין, הרי עשו עצמו ביזה הבכורה ולא רצה בה. כיצד א"כ, התלונן וכעס על כך שיעקב לקח ממנו הבכורה?
ח. אבי ברכני גם אני אבי וישא עשו קלו ויבך (כז.לח)
יש לתמוה, כיצד עשו הרשע אשר ביזה כל מושג רוחני [וכדכתיב: ויבז עשו את הבכורה], טרח כל כך ואף בכה על הפסד ברכה רוחנית? הרי עשו אינו מאמין ברוחניות!? [קושיא זו תהיה תמוה אף כלפי הכיבוד הורים הגדול אשר עשה עם אביו]?
ט. ויזרע יצחק בארץ ההיא וכו'. ויקנאו אתו פלשתים וכו'. ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד וכו'. ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו. ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם. ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך וכו'. ויעש להם משתה ויאכלו וישתו. וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום (כו.יב-לא)
איתא בספורנו – "ואבימלך הלך"- אחר שהתעורר לקרא בשם ה'.
מקשה הגר"א לאפיאן: כי לאחר שכבר הגיע אבימלך לכדי הכרה גדולה באמונה בהשגחת ה' באופן נפלא, כיצד כל אשר עשה לא היה אלא כריתת ברית עם יצחק, וכלל לא הועילה הכרתו להביאו לכדי גירות וכדו'?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"א לאפיאן זצ"ל בספרו לב אליהו [על הפרשה] במאמר הרשעים הם ברשות ליבם. וז"ל – כל מי שאינו עובד על מידותיו הרי הוא נשאר בתאוותיו ובחמדתו ואינו יכול להיפרד מתענוגי חיי עוה"ז ומטומאתו וזוהמתו!
בפיו ובשפתיו עניני אמונה ובטחון וכו', אבל אינו יכול להתגבר על יצרו, כי לא הורגל בכך מנעוריו, ונשתקע ונשתרש בחטא, ולכן נשאר שוקד על שמריו כדאתמול, ולא זז ממעשיו המתועבים אפילו זיז כל שהוא, נורא ואיום!
כמו כן מצינו בפרשה זו גבי עשו, שהבלתי מתבונן מצייר לעצמו את עשו הרשע, כרשע מן השוק בלא אמונה ובלא דרך ארץ וכו' וכו', אבל אין הדבר כן וכו'.
ודאי היה מאותן הרשעים שהם מלאים חרטות, ומה הפירוש מלאים חרטות, דקאי ברשע כזה שהוא מאמין ויודע שיענש בחטאו אשר יעשה, אך אינו יכול להתגבר על יצרו כשתתקפהו התאוה וחוטא, ולאחר שחטא ושקטה קצת תאוותיו הרי הוא מתחרט, אבל עובר עוד חצי שנה ותוקף אותו עוד הפעם התאוה, ועוד הפעם אינו יכול לעמוד בנסיון וחוטא, ועוד הפעם מתחרט אח"כ, ונמצא חוטא ומתחרט וחוטא ומתחרט, לפיכך הוא מלא בחרטות…
עכ"פ רשע כזה היה עשו, שהיה מאמין גדול כמו שיתבאר להלן, אבל עיקר רשעותו היה מפני שהתאווה תאווה ולא היה יכול להתגבר על יצרו וחוטא אבל אח"כ היה מתחרט. וכו'
שאם אין אדם עמל לשרש אחר מדותיו הרעות, הולך הוא ונשקע בטומאה מיום אל יום עד לאין מרפא, ואע"פ ששכלו מבין ויודע היטב הדרך הנכונה וכו' וכו', אבל לבו רחוק מאד מידיעת שכלו, וכמ"ש בגמרא (שבת לא) יודעים הרשעים שדרכם למיתה אלא שחלב להם על כסלם, כלומר: שקשה להם לפרוש מתאוותיהם שהורגלו בהם ע"ש.
וכן אחז"ל (במד"ר כאן) על פסוק זה של "ויאמר עשו בלבו"- הרשעים הם ברשות לבם, שנאמר ויאמר עשו בלבו וכו' ע"ש. אבל בשכלו היה מאמין גדול ובעל שכל חזק. וכו'
א"כ מבואר – עד כמה שפל הוא בעל התאווה, עד שאף כי שכלו יגיד לו שסופו רע ומר, לא יזוז ממקום תאוותו כמלוא נימא, ולא יועיל לו כל שכלו והכרתו את האמת.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – "עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת"- על אף הכרת עשו בהשגות ה' – תוך כדי לימודו עם המלאך פרכס הוא לצאת על פתחי ע"ז למלאות תאוותו.
עשו אשר היה בעל תאווה מבטן, אף שידע כי אך רע ומר סופו וידע בהשגחת ה', ביקש למלאות תאוותו ולעבוד ע"ז, כמידת בעלי התאווה.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – "כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות"- אדם אשר איננו מתבונן סובר כי שאלותיו של עשו היו שאלות של הבל, שאלות מומצאות ללא שום עמקות, אך אינו כן, עשו, היה "איש יודע ציד"- מכיר במעלת תורת ה', ואף הקשה קושיות ראויות בתורת ה', ושאלן את יצחק.
אך בכל זאת, על אף שהכיר בערך התורה, כפר בה, והלך אחר תאוותיו – ביקש להיות "איש שדה"- בעל תאווה למלאות תאוותיו, אף שידע כי אך רע ומר סופו.
ואפשר כי שאלותיו היו מתוך בקשה לדעת את תורת ה'. לכן היה סבור יצחק אבינו כי מדקדק במצוות הוא, אך תאוותיו של עשו אשר לא ניסה להתגבר עליהן, הוליכוהו לכפור בה' יתברך, להיות בעל תאווה -"איש שדה".
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – על אף גדילתו של עשו בבית יצחק ורבקה, תוך הכרתו בהשגחת וניסי ה' יתברך. בכל זאת כבר בגיל צעיר, תוך זכירתו כל יסודות רוחניותו בהם זכה להתחנך בביתו הקדוש, הלך שולל אחר תאוותיו מכח היותו בעל תאווה, אשר אף כי שכלו יגיד לו שסופו רע ומר, לבו בריא לו כאולם, לא יזוז ממקום תאוותו כמלוא נימא.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – "ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה וכו'"- מסביר הגר"א לאפיאן [שם] ע"פ דברי הרש"י, שאמר עשו: אבא בן מ' שנה נשא אשה, אף אני אעשה כן, לפיכך ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה. כי רואים מכאן מה היתה מגמתו של עשו שרצה להדמות אל אביו. ולא יהא זה דבר קל בעיניך.
אין הכי נמי, כי רשע זה עד ארבעים שנה היה צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותן, אבל ודאי היה מאותן הרשעים שהם מלאים חרטות, היה הוא מאמין ויודע שיענש בחטאו אשר יעשה, אך אינו יכול להתגבר על יצרו כשתתקפהו התאוה וחוטא.
לפ"ז גם הקושיות ה', ז' וח' מתורצות – על אף שהרגיש עשו כי הולך הוא למות – והיה צריך לזכור יום המיתה ולשוב מתאוותו. ועל אף כי באמת הכיר במעלות הרוחניות, במצוות כיבוד הורים, בברכות יצחק אביו, ואף בבכורה אשר בז לה. ידע עשו מעלת כולם וערכן הנעלה, ואף בבכורה אשר בז לה, גילה לבסוף כמה הצטער וכאב על איבודה וכפי שאמר "ויעקבני זה פעמיים".
אלא שעשו, מתוך היותו בעל תאווה, בז לבכורה מפני שעמדה לנגדו תאווה – אכילת נזיד העדשים. וכמידת בעלי התאווה, כי אף שיאמר להם שכלם כי סופם אך רע ומר, ליבם בריא להם כאולם, ולא יזוזו ממקום תאוותם אף לא כמלוא נימא.
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – "ואבימלך הלך"- אחר שהתעורר לקרא בשם ה'. מסביר הגר"א לאפיאן [שם]: כי על אף שהכיר אבימלך בהכרה ברורה כי השי"ת עם יצחק והוא הוא ברוך השם, והרי הוא מוותר על כבודו, והולך ובא עם אחוזת מרעהו והכניע עצמו ליצחק והרי זו אמונה גדולה בה'.
אלא שכל מה שביקש מיצחק לא היתה אלא כריתת ברית וכו' – בא גוי, והלך גוי, ונשאר גוי, אין זה אלא מפני שהיה בעל תאווה, אשר על אף הכרתו האמת, לא יכל להתגבר על יצרו ולזוז ממקום תאוותיו אפילו כמלוא נימא. נורא ואיום!.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5