——–
א. ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם (לא.יד)
יש לדקדק, מדוע הוסיף קרא תיבת "לכם", דמיותרת היא?
ב. ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אותם תחת ההר (לב.יט)
יש לדקדק, דמצינו כי "מידו"- כתיב. ואילו "מידיו"- קרי. ויש להבין בדקדוק התורה, מדוע שינתה הקרי מן הכתיב?
ג. עוד יש לדקדק, ד"לחת" כתיב ולא לוחות. ויש להבין, מדוע שינתה התורה בכותבה "לחת" דווקא, דמשמע ע"פ הכתיב, כי ישנו רק לוח אחד?
ד. ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי (לב.כו)
איתא ביחזקאל (מד.טו) "והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני וכו'".
מבואר, כי בחירת שבט לוי לשרת לפני ה', היה מכח עניין ה"ויאספו אליו כל בני לוי", ונבחרו לעולם לעבודת המקדש וגם לתורה, וכאמור (דברים לג.י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל".
ואכתי יש להבין, מהי המעלה הכ"כ גדולה במה ש"ויאספו אליו כל בני לוי", שזכו הם לשכר כ"כ גדול?
ה. ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש (לב.כח)
איתא במדרש אקרא (קהלת ז.כח) "אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי"- אדם אחד מאלף, זה מעשה העגל שאחד מאלף חטא "ואשה בכל אלה לא מצאתי"- היינו, דלא מצאתי אישה שחטאה ב"אלה"- "באלה אלהיך ישראל" דנשים לא חטאו בעגל.
וצ"ע, הלא קי"ל בסנהדרין (ק.) דהקב"ה דן את בריותיו במידה כנגד מידה, נמצא דמאחר שחטא אחד מאלף אזי לא חטאו בעגל רק שש מאות איש, דזהו אחד מאלף משישים ריבוא. מדוע א"כ, נחשב חטא העגל כחטא של "כל" עם ישראל?
ו. ומשרתו יהושע בו נון נער לא ימיש מתוך האהל (לג.יא)
איתא בתמורה (טז.) – בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך, אמר לו, רבי! כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי -"ומשרתו יהושע בן נון לא ימיש מתוך האוהל".
ויש לידע, מכח מה זכה יהושע, להיות ממשיכו של משה, ולהיות ראוי למנהיגות יותר מבני משה?
ז. ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לחת אבנים וכו' (לד.א)
פירש רש"י – "פסל לך"- הראהו מחצב סנפרינון מתוך אהלו ואמר לו: הפסולת יהיה שלך, משם נתעשר משה הרבה.
וצריך להבין, מדוע נתעשר משה דווקא מכח פסולת הלוחות, ולא בדרך אחרת?
ח. כי קרן עור פני משה (לד.לה)
איתא במדרש תנחומא – כשכתב משה את התורה, נשתייר בקולמוס קמעא דיו והעבירו על ראשו – ומזה קרני ההוד.
ויל"ע, מה העניין שקרני ההוד של משה הגיעו מכח "שיור הדיו" דווקא, ולא בדרך אחרת?
ט. עוד צ"ב, הרי אם באמת מלכתחילה היה צריך להשתייר דיו לצורך קרני ההוד של משה. מדוע העברת הדיו על פניו, היתה דווקא מדיו אשר "נשתייר בקולמוס"?
פרשת פרה
י. ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול וכו'. ושחט אותה לפניו (במדבר יט.ב-ג)
יש להבין, מדוע היתה ה"פרה אדומה", צריכה להיות "אשר אין בה מום" ו"אשר לא עלה עליה עול" וכו'. וכי לא מספיק שינוי צבעה האדום לעשותה "פרה אדומה"?
יא. עוד יש לידע, מה העניין שלרוב חלה פרשת פרה בפרשת כי תשא?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הג"ר אהרון קוטלר זצ"ל בספרו משנת ר' אהרן [על הפרשה] בעניין ערך ההתחזקות בזמן של רפיון. וז"ל – אז"ל אם ראית דור שמתרפים בדברי תורה עמוד והתחזק ואתה נוטל שכר כולם (ירושלמי סוף ברכות בשינוי לשון) וכתיב (יחזקאל מד.טו) "והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני וכו'".
דהנה כל בחירת שבט לוי היה מכח ענין זה ד"ויאספו אליו כל בני לוי", ונבחרו לעולם לעבודת המקדש וגם לתורה, וכאמור (דברים לג.י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". וקאי על כל שבט לוי כמפורש ברמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פי"ג הל' יב-יג). ומפורש בספרי, ונפסק ברמב"ם להלכה (פ"ב מסנהדרין ה"ב), דלכתחילה המצוה היא דבכל סנהדרין יימצאו גם כהנים ולויים. והכל מכח: "ויאספו אליו כל בני לוי", שנתחזקו בזמן של רפיון.
וכתיב (במדבר י"ד, ל"ח) "ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם", ואמרו ז"ל (רש"י) שנטלו בארץ גם חלקם של מרגלים, וכן אמרו (חגיגה טו.א) "זכה צדיק נטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וכו'".
ומעתה לאחר שלמדנו שגדול שכרו ומעלתו של המתחזק בזמן שבסביבתו שורר רפיון, הרי באמת המתבונן ישאב חיזוק גדול מהרפיון שבסביבתו, דהלא נמצא דזוכה במדרגה חשובה דוקא ע"י הרפיון, ואף כי ודאי צריך להצטער על הרפיון, וכדרך שר הנלחם מלחמת המלך דצריך לבקש ולרצות הצלחת כולם, ושכולם ילחמו במסירות, ואם ירצה שרק הוא יצטיין במערכה ולא איכפת ליה אם האחרים מתרפים – אף שעי"ז לא ישיג המלך את נצחונו על אויביו – אינו נקרא כלל עבד המלך, אלא צריך לשאוף להצלחת כולם.
ומ"מ כל מעייניו וכוחותיו צריך להשקיע באחריות המוטלת עליו, כי הרי איננו בעלים כי אם על כוחותיו הוא, ובראותו שמתרבים אויביו למלך ומורדים בו – הרי מצד אהבה והמסירות למלך אין זה מרפה אותו, אלא אדרבה הם גורמים שיתחזק יותר בשרותו ופעולותיו לכבוד המלך. עכ"ל. [ועיי"ש מה שהאריך בעניין].
א"כ מבואר – עד כמה גדול שכרו ומעלתו של המתחזק בזמן שבסביבתו שורר רפיון, כי באמת המתבונן ישאב חיזוק גדול מהרפיון שבסביבתו, כי הרי נמצא שזוכה הוא במדרגה חשובה דווקא ע"י הרפיון. מכח היותו מסור בשירותו ופעולותיו לכבוד המלך.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי אם "ושמרתם את השבת"- תוך שמירתכם את עסק התורה אף בזמני הרפיון, כשבתות וימים טובים. ממילא "כי קדש היא לכם"- יכולים אתם לזכות לשכר גדול ומרובה, בבחינת "לכם"- בשבילכם לטובתכם. כי כמה גדול שכרו ומעלתו של המתחזק בזמן שבסביבתו שורר רפיון מתורת ה'.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – רצתה התורה לרמז לנו, כי אם יהיה האדם בבחינת "וישלך מידו" בהרפותו אף רק ביד אחת בלבד מן התורה, או אף אם ירפה רק מ"הלחת" מלוח אחת בלבד.
ממילא יגיע הוא לבחינת "וישבר אותם תחת ההר"- בהפסידו שכר מרובה כ"כ, קניינים גדולים ונעלים בתורת ה'.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – על אף ש"אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי"- ורק שש מאות איש בלבד חטאו בחטא העגל. מ"מ התחייבו "כל" עם ישראל בחטא העגל, מפני שכולם היו שותפים לרפיון, כל חטאם היה במה ש"סרו מהר מן הדרך"- הישרה, בהיותם ברפיון. אשר מכוחו ירדו ישראל ממדרגתם הרמה אשר היו בזמן מתן תורה, עד שהתחייבו על כך כאילו אף הם חטאו "בחטא העגל".
רק שבט לוי אשר "ויאספו אליו כל בני לוי"- בהתחזקותם בזמן הרפיון. זכו הם לעולם לעבודת המקדש וגם לתורה, וכאמור (דברים לג.י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". וקאי על כל שבט לוי כמפורש ברמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פי"ג הל' יב-יג). ומפורש בספרי, ונפסק ברמב"ם להלכה (פ"ב מסנהדרין ה"ב), דלכתחילה המצוה היא דבכל סנהדרין יימצאו גם כהנים ולויים. והכל מכח: ש"ויאספו אליו כל בני לוי".
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – זכה יהושע להיות ממשיכו של משה, ולהיות ראוי למנהיגות יותר מבני משה, מכח היותו בבחינת "ומשרתו יהושע בן נון לא ימיש מתוך האוהל"- אף בזמני הרפיון, אף בעת שישראל חוטאים בעגל וכו'.
ואף אפשר להוסיף, כי לזה נקט: "נער" לא ימיש, דווקא. כי אף בזמני נערותו, עת היות היצר מושך לב האדם לבטלה להתרפות מתורת ה', אף אז היה יהושע "לא ימיש מתוך האוהל"- לזה זכה להיות ממשיך מסירת התורה אחר משה רבינו ע"ה.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – התעשרותו של משה הגיעה דווקא מכח "פסולת הלוחות". ללמדנו, כמה עושר ושכר גדול אפשר להתעשר מ"פסולת הלוחות"- זמני הרפיון מן התורה, כי כמה גדול שכרו של המתחזק בזמני הרפיון אשר משם "התעשר משה הרבה".
לפ"ז גם הקושיות ח' וט' מתורצות – עניין קרינת פני משה מכח שיירי הקולמוס דווקא. באים ללמדנו, כי אפשר לזכות "בקרני ההוד" של התורה, בשכר גדול ובכבוד התורה הקדושה, דווקא מכח העברת "שיירי הקולמוס" על פנינו – בזמני הרפיון, אשר אפשר אז לזכות בשכר גדול כנגד כל המתרפים מתורת ה'.
פרה אדומה
ולפ"ז גם הקושיות י' וי"א מתורצות – יסוד פרשת פרה אדומה בא ללמדנו כיסוד פרשת כי תשא [אשר חלה לרוב באותה תקופה,] מעלת ההתחזקות בזמני הרפיון. כי על אף היות הפרה אדומה שוהה בין פרות שחורות – פרות טמאות הנושאות עול גשמי על גביהן, ונטמאות בטומאות החולין של העוה"ז.
מ"מ מכח היות הפרה, נשארת פרושה וקדושה – בהיותה "פרה אדומה" אף בזמני הרפיון אשר סביבה, בהראותה את מסירותה לשירות המלך, זוכה היא בקנייני תורה נעלים עד שבכוחה לטהר באפרה את הטמאים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5