——–
סליחות – נוהגים להרבות בסליחות ובתחנונים בערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר. ואם אומרים את הסליחות של ערב כיפור לאחר הזריחה, ידלגו את אמירת הוידוי. ונהגו לעשות 'התרת נדרים' בערב יום הכיפורים. (ת"ה קעז)
תפלת שחרית – אין אומרים בתפלת שחרית וידוי ונפילת אפים. וכן אין אומרים מזמור 'יענך ה' ביום צרה', ומזמור 'תפלה לדוד'. ומנהג בני אשכנז שלא לומר גם 'מזמור לתודה'. מפני שבזמן שבית המקדש היה קיים לא הקריבו קרבן 'תודה' בערב כיפור, מפני שהיה צריך להביא עם הקרבן 40 חלות [10 חמץ ו-30 מצה], וחששו שמא לא יספיקו בערב כיפור לגמור לאכול את כל החלות, ונמצא שהיה מגיע לפסול של 'נותר'. אולם מנהג בני ספרד לאומרו, כיון שאין מזמור זה נתקן לשם קרבן 'תודה' אלא לשם הודאה. (עיין טור ובית יוסף סימן רפא. ת"ה קעז)
אכילה בערב כיפור – מצוה מן התורה לאכול ולשתות ולהרבות בסעודה בערב יום הכיפורים, ולכתחילה יאכל לחם לפחות בסעודה אחת. ומצוה זו נוהגת גם בנשים. וגם חולה שיש בו סכנה שחייב לאכול ביום כיפור, בכל זאת מצוה שיאכל בערב כיפור. (רל, רלב, רלה)
כרחם אב על בנים – אחד מהטעמים למצות האכילה בערב כיפור, בארו רבותינו על פי משל לאדם שהיה לו ילד שעשועים שלא התנהג כשורה, כעס עליו וציוהו להתענות יום אחד, אך ברחמיו עליו ציוה להאכילו ולהשקותו יום אחד לפני כן, כדי שיוכל לסבול את התענית. כן ה' יתברך אב רחמן, ציוה עלינו להתענות ביום הכיפורים לכפר על עוונותינו, וציוה עלינו להתחזק באכילה ושתיה קודם התענית, כדי שנוכל להתענות למחר. ועוד טעם אמרו בזה, משום שעל ידי האכילה והשתיה יהיה שמח וטוב לב, ומיושב בדעתו, ובשעה שלבו טוב עליו, יתן אל לבו להתפייס עם חברו בערב כיפור. (ת"ה קסח)
מלאכה. לימוד. – העושה מלאכה בערב כיפור, אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה. ואפילו תלמידי חכמים השוקדים על לימודם, צריכים להרבות באכילה ושתיה, על אף שממעטים בכך מלימודם. (רלה)
מאכלים קלים – אין לאכול בערב כיפור אלא מאכלים קלים שנוחים להתעכל, כדי שלא יהא שבע ביותר ויראה כמתגאה בשעה שמתפלל. ויש נוהגים לאכול דגים לכבוד היום בסעודת הבוקר אבל לא לאחר מכן. ובשאר היום לא יאכל דברים המחממים את הגוף כמו ביצים, חלב, שום מבושל, דגים, בשר שמן וכיוצא. (רמ)
אכילת דגים בערב כיפור
מעשה היה ברומי בערב כיפור, שהלך חייט יהודי ירא שמים לשוק לקנות דג לסעודתו, ונמצא שם רק דג אחד, והזדמן שם עבדו של המושל שעמד לקנותו, והחלו להתמקח היהודי ועבד המושל על המחיר עד שהגיעו לשנים עשר דינרי זהב, וזכה בו אותו יהודי חייט. בעת הסעודה שאל המושל את עבדו מדוע לא הבאת לי דג לסעודתי, אמר לו אדוני לא אכחד ממך, כי לא נמצא בשוק אלא דג אחד, והזדמן שם יהודי אחד שרצה לקנותו, והתמודדתי עמו על מחירו עד שהגיע לי"ב דינרי זהב, וכי היית רוצה שאקנה לך דג בי"ב זהובים? אמר לו המושל ומיהו היהודי הזה שקנאו, א"ל חייט פלוני, קרא לו המושל, אמר לו מה ראית חייט שכמוך לקנות דג בי"ב זהובים. א"ל החייט, אדוני יש לנו יום אחד בשנה והוא יום הכיפורים שמתכפרים בו כל העוונות שעשינו במשך השנה, וכאשר הוא מגיע האם אין אנו חייבים לכבדו כמיטב יכולתנו? א"ל המושל הואיל ונתת טעם יפה לדבריך, זכאי אתה! ופרע לו הקב"ה שכר לאותו חייט, שכיון שבא לביתו וחתך את בטן הדג, זימן לו הקב"ה בתוכו מרגלית טובה והתפרנס ממנה כל ימיו. (בראשית רבה פרשה יא אות ד. רמ)
קלי צום – המצטער הרבה בתענית, רשאי לבלוע כדור, שלא ירגיש בצער. (רנו)
מקוה – מנהג חשוב לטבול במקוה בערב יום הכיפורים, כדי להתפלל בטהרה. וגם לשם תשובה, כגר המתגייר שצריך טבילה. (מהרי"ל) ואולם חולה שאינו יכול לטבול, נכון שיעמוד תחת סילון המקלחת כשהברז פתוח עד שישער שנשפכו על גופו כמות של 9 קבים מים [כ- 12.5 ליטר]. ושליחי ציבור יזהרו ביותר בטבילה זו. [וכתב בשו"ת מן השמים, שאם שליחי הציבור יטהרו במקוה בכל מקום, ימהרו ביאת הגואל]. (רמה, רמו)
במקוואות שלנו שהם חמים, אין להזכיר שם שמים או להרהר בכוונות, ולא רק כשנמצא בתוך המים אלא אפילו בתוך החדר, כיון שיש להם דין מרחץ שאסור בהרהור כדין בית הכסא. ורק בנהרות או במקומות שהמים תמיד קרים, מותר להזכיר שם שמים, ויקפיד שראשו יהיה מכוסה. (הרשב"א, המאירי, מהרי"ו, כס"מ, משנ"ב ועוד. רמח)
מלקות – יש נוהגים שכל הקהל לוקים שלושים ותשע מלקות ברצועה קלה בערב כיפור, ואומרים וידוי באותה שעה, והמלקה אומר פסוק 'והוא רחום יכפר עוון' שלוש פעמים, ועל כל תיבה נותן מכה אחת. ויזהר המלקה שלא ילקה בחזקה. ונהגו מנהג זה, כדי שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו. (רמט)
תפלת מנחה – מתפללים מנחה קודם סעודה מפסקת, ואומרים וידוי הארוך בסיום העמידה, מחשש שמא יארע קלקול בסעודה, ולא יוכל להתוודות אחר כך. (רמט)
סעודה מפסקת – נהגו לטבל את חתיכת המוציא בסוכר, ונכון להביא גם מלח. (רנב)
קבלת יום כיפור – צריך להפסיק מאכילתו ומשתייתו מבעוד יום, שמצוה מן התורה להוסיף מחול על הקודש. וגם הנשים יזהרו בזה. ונוהגים להוסיף כרבע שעה לפני השקיעה. (רנב, רנה)
קבלה בפה – אף אם גמר את סעודה המפסקת וחשב שלא יאכל ולא ישתה עוד, רשאי לאכול ולשתות קודם השקיעה, כל שלא אמר בפיו שמתחיל להתענות. (רנה)
הדלקת נרות – פשט המנהג כמעט בכל תפוצות ישראל להדליק נרות בערב יום הכיפורים. וקודם ההדלקה תברך "בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של יום הכיפורים". ומנהג רוב בנות אשכנז להדליק תחלה ואחר כך לברך. ועיין בחוברת 'השבת בהלכה ובאגדה' חלק א'. (רנו)
שהחיינו – אין לאשה לברך 'שהחיינו' קודם הדלקת הנרות בערב כיפור, כיון שבברכה זו היא מקבלת עליה את קדושת יום הכיפורים, ושוב יהיה אסור לה להדליק את הנרות. ואמנם רשאית היא לברך 'שהחיינו' אחר גמר ההדלקה מיד, ותשים לב לחלוץ את מנעלי העור קודם ברכת 'שהחיינו'. ולא תאכל ולא תשתה לאחר ברכת 'שהחיינו', כיון שקבלה עליה תוספת יום הכיפורים לכל הדינים. (רנו)
בגד נאה – אמרו חז"ל (שבת קיט ע"א) על הפסוק (ישעיה נח יג) 'לקדוש ה' מכובד', זהו יום הכיפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אבל כבדהו בכסות נקיה. ולכן ילבש בגדים נאים לכבוד יום הכיפורים. ופורסים מפה נאה על השלחן כמו בשבת, ונותנים עליה ספרי קודש. ויש מבני אשכנז הלובשים חלוק לבן הנקרא 'קיטל'. (רנט)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
ארבע התעניות ובין המצרים
בהלכה ובאגדה
שער האגדה תמוז התש"ע, שער ההלכה סיוון תשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5