——–
א. פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וכו'. הנני נותן לו את בריתי שלום (כה.יא-יב)
איתא במדרש רבה – בדין הוא שיטול שכרו.
ויש להבין, וכי חייב ה' לתת לפנחס שכרו, דהדבר צ"ב!
ב. עוד יש להבין, מדוע ייחדה התורה פרשה מיוחדת להודעת שכרו של פנחס, מיד לאחר פעולת מעשהו בקנאו קנאת ה'?
ג. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנאו וכו' (כה.יג)
איתא בתרגום יונתן בן עוזיאל – תריסרי ניסין אתעבידו לפנחס וכו', נס חדסראי: דאתנטרו כד חיין עד זמן דהליך יתהון בכל משירייתא מן בגלל דלא יסתאב כהנא באהלי דמיתא.
מבואר, כי הנס האחד עשרה אשר נעשה לפנחס – היה שנשארו החוטאים חיים כל זמן שהילך עימם במחנה, כדי שלא יטמא הכהן – פנחס בטומאת מת.
וצ"ע, דהא פנחס אכתי לא היה כהן, רק לבסוף הובטח הוא בברית כהונת עולם. א"כ כיצד אומר התרגום כי היה כבר אז כהן, ואף נעשה לו נס מיוחד למען לא יטמא בטומאת מת?
ד. צרור את המדינים והכיתם אותם. כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין וכו' (כה.יז-יח)
יל"ע, מדוע מיד לאחר סיום המגפה, ציוה ה' ל"צרור את המדינים"- תחת החטאתם את ישראל, מדוע לא המתינו אולי ישובו בתשובה על חטאיהם?
ה. ויקרב משה את משפטן לפני ה' (כז.ה)
פירש רש"י – "ויקרב משה את משפטן"- (סנהדרין ה) נתעלמה הלכה ממנו, וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א) "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי".
יש להבין, מדוע נענש משה בעונש חמור זה בשכחת הלכה בפני כל העדה, רק משום חטא קל כ"כ, בנטילת עטרה בדיבורו!? ואף כל זכויותיו הרבות לא עמדו לו לבל ייענש?
ו. יפקד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה (כז.טז)
פירש רש"י – אמר: הגיעה שעה שאתבע צרכי, שירשו בני את גדולתי. אמר לו הקב"ה: לא כך עלתה במחשבה לפני. כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו, שלא מש מתוך האוהל, וזהו שאמר שלמה (משלי כז.יח): "נוצר תאנה יאכל פריה".
איתא במדרש רבה (בלשון אחר) – כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו, "קח לך את יהושע בן נון וכו'".
ויש להבין, כיצד משה – רעיא מהימנא, הרוצה בטובת עם ישראל בלבד, ביקש שתנתן ההנהגה לבניו, בעוד שאינם ראויים לכך?
ז. עוד יש להבין, מהו שאמר המדרש – כדאי הוא שישמש את ישראל "שאינו מאבד שכרו", דמה העניין בהוספת מימרא זו?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"י הלוי ליבוביץ ממיר זצ"ל בספרו דעת תורה (דברים ב.לט) בעניין שכר ועונש. וז"ל – חז"ל אמרו על הפסוק (יא.כו) "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", א"ר אלעזר: משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני באותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג.לח) אלא מאליה הרעה באה על עושי הרעה, והטובה באה על עושה הטובה.
גדרן של דברים, כי שכר ועונש על המצוות והעבירות אינם כענין צדדי, כענין פרס על טובת הנהגתו או להיפך, שכר ועונש מציאותיות הן, מציאויות של המצוות או העבירות וכו', הברכות יבואו בעצמן, יבואו מצד עצמן, מצד מציאותן בציור כטבע של לחם שמבריא את האדם האוכלו וכו'. עכ"ל.
כ"כ יש להוסיף את דברי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בספרו דרש משה [פר' חוקת] ואל"ד – מכאן יש ללמוד שכשם שמעשה מצוה תובע שכר כך מעשה עבירה תובע את העונש. וכמו ששכר המצוה נתבע אפילו לאלה שלא עשו את המצוה בכוונה, אלא היא נתגלגלה על ידם, כך גם העונש נתבע אף לאלה שהחטא רק נתגלגל לידם. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי כל מעשה קטן, אם מצווה קטנה או עבירה קטנה הינן מציאויות, לכן ממילא, כל מעשה בודאי חייב להשפיע לזכות או לחובה. מפני שעצם מעשה המצווה תובע את שכרו, ועצם מעשה העבירה תובע את עונשו, כל מעשה קטן משפיע.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – מעשה פנחס תבע ממילא את שכרו -"בדין הוא שיטול שכרו", כי המצוה עצמה תובעת את שכרה.
לזה, יתרה התורה פרשה מיוחדת לפרש שכרו של פנחס מיד לאחר קנאתו קנאת ה' – ללמדנו, כי המצוה עצמה תובעת מיד, ממילא את שכרה.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – מעשה המצוה של פנחס תבע מיד את שכרו, לכן מיד בעשיית המעשה זכה "לברית כהונת עולם"- להיות כהן, לכן היה הוא מוכרח שיעשה לו נס מיוחד כדי שלא יטמא. אמנם, הודעת ה' שכרו נודעה לו רק לאחר מכן, אך שכרו ניתן לו מיד בעשיית המעשה, וכבר אז זכה להיות כהן.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – חטאם של המדינים תבע ממילא מיד את עונשם, לכן הודיעה לנו התורה מיד לאחר חטא המדינים -"צרור את המדינים", מפני שחטאם תבע מיד ממילא את עונשם.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – אף חטא קל זה של משה, כנטילת עטרה בדיבורו – תבע את עונשו ממילא, בהיענש משה ש"נתעלמה ממנו הלכה". ואף כל זכויותיו לא עמדו לו למשה להנצל מתוצאת מציאות עבירה זו (לפי דרגתו).
ולפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – אמנם, בני משה ראויים היו בהנהגת עם ישראל תחת משה אביהם, וכפי שביקש משה בטובתם של ישראל. אלא ש"נוצר תאנה יאכל פריה", כדאי הוא יהושע שישמש את ישראל – "שאינו מאבד שכרו"- מעשה המצוה של יהושע, על אשר היה משכים ומעריב למען לומדי בית המדרש, תבע את שכרו – להיות עדיף על פני בני משה, ועל פני כל חכמי הדור, לזכות בהנהגת עם ישראל – להיות הממשיך של משה רבינו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5