——–
אחד מעקרי יסודות האמונה שהקדוש-ברוך-הוא מעניש לרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים, כל האומר הקדוש-ברוך-הוא ותרן יותרו מעיו. (גמ') אמנם מאריך הקדוש-ברוך-הוא אבל לעולם גובה את שלו, והעקר לדעת שאין שום מקרה בעולם ואין יסורים ללא עוון.
והוא מה שמזהירה כאן תורתנו הקדושה, ואם תלכו עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי, הרי שמה גורם להגדיל את הפרענות – אמירת מקרה.
ה"אור החיים" הקדוש מסביר פסוק זה כך:
אדם שהולך עם ההשגחה ומאמין בה, ומצדיק את כל יסוריו ופרעניותיו ורואה בהם כסבה לעוונותיו בלבד, כמו כן מדה כנגד מדה הקדוש-ברוך-הוא נוהג בו ומענישו בגלוי ובמוחשי ענשים התואמים בהצדקה לעוון. למשל חטא בידו – נשברת ידו. חטא ברגלו – נשברת רגלו, חטא במחשבתו – חש בראשו. וזאת כיון שהאדם מאמין בהשגחה אין הקדוש-ברוך-הוא מטעה אותו, ומרמז לו רמזים המובנים שיוכל להבינם ולהצדיק דין שמים עליו ובזה יתעורר לשוב תכף וסר עוונו וחטאתו תכפר.
מה שאין כן העקשן המתעקש לראות את יסוריו ומכאוביו כמקרה בעלמא, הקדוש-ברוך-הוא נוהג בו באותה מדה ומטעה אותו, ונותן לו יסורים שרק הקדוש-ברוך-הוא – באפן נסתר – מסדרם שיהיו מדה כנגד מדה, אולם לעין לא מובן מה המדה כנגד מדה שיש ביסורים אלו, וזאת כדי להטעות אותו בדרך שהוא רוצה לטעות בה.
למשל חטא בידו כואבת בטנו, חטא ברגלו כואב לו ראשו, ורק באפן נסתר מסדר עלת העלות להצדיק אותו ענש אבל לעין המקבל נראה שאין קשר בין הפרענות לעוון, וממילא מקשה הוא את ערפו יותר ויותר.
ובדרך אחרת אפשר להסביר את פסוק זה: "אם תלכו עמי בקרי", על אותו יסוד של "אור החיים" הקדוש.
כידוע שכר וענש משמים מדקדקים ביותר – מדה כנגד מדה ממש, אולם העתוי בהם פוגעים היסורים ולעמתם השכר אינו מכון לעוון או לזכות
ונסביר את הדברים.
אדם חוטא ונכשל בעוון גדול כחלול שבת למשל, ובדיוק למחרת ביום הראשון לאחר החלול שבת נתמזל מזלו בעסקא מרוחת והרויח סכום שזמן רב לא הרויח כמותה.
שבוע לאחר מכן התחרט אותו אדם ושב בתשובה שלמה, שומר שבת כהלכתה ובדקדוק רב במצוות השבת, והנה למחרת ביום הראשון ארע לו אסון. וכאן יושב האדם ולבו שומם עליו, איפה דין ואיפה דין? שבת קדם שחללתיה תכף קבלתי שפע וברכה, ואלו שבת זו שמרתיה בכל לבי ארע לי אסון?! האדם הנבוך מתערער באמונה ורואה כמקרה את כל ענין שכר וענש.
אולם המאמין מבין את הענין פשוט ביותר.
שבת שעברה חללתיה ובכל זאת השפע עלי שפע ברכה זה עבור שבת או שבתות קודמים ששמרתי, ואלו שבת שלאחריה אמנם שמרתיה כהלכתה – הפרענות שבאה לאחריה הלא זה עבור שבת שלפניה שחללתי, ועל שבת זו ששמרתי היום וארע לי אסון נורא לאחריה, בודאי ישלם לי עליה ברכה לעתיד. ואין שום סתירה בשכר וענש.
ועל כך נצטוינו להאמין שאין מקרה, ויסוריו של האדם אמנם רעים הם אבל גם נאמנים לבא בזמן שנגזר שיבואו ולהסתלק בזמן שנגזר שיסתלקו.
ובכן על פי דרכו של ה"אור החיים" הקדוש, אזי, אדם שהולך וצועד צעד צעד עם דרכי ההשגחה נענש מיד סמוך לעוון, ומקבל ברכה סמוך למצוה, אבל האומר "מקרה" ומטעה את עצמו, אזי הבא לטמא פותחין לו, וגם משמים מבלבלים אותו להענישו בענש סמוך למצוה, ולתת לו שכרו סמוך לעברה, ואזי, אם חסר אמונה הוא – יסוריו אינם מכפרים עליו ונענש בענשים חמורים יותר.
והוא שאומר שלמה המלך ע"ה: "אשר אין נעשה פתגם הרעה מהרה על כן לב בני האדם מלא לעשות רע" (קהלת ח)
ולקמן נראה גדל ענשו של האומר על היסורים – מקרה ומנהגו של עולם:
כתב הרמב"ם בתחלת הלכות תענית, וזה לשונו: מצות עשה מן התורה לזעק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שבאה על הצבור, שנאמר (במדבר י). "על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרת", כלומר, כל דבר שיצר לכם, כגון: בצרת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שיבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, ככתוב (ירמיה כה) "עונותיכם הטו" וגו', וזה הוא שיגרם להסיר הצר מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם ארע לנו וצרה זו נקרה נקרית [כלומר, מקרה הוא], הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה (ויקרא כו) "והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי", כלומר, כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהיא קרי, אוסיף לכם חמת אותו קרי.
ומחמר החיוב לשוב בבוא עליו רע, מבאר ב"שערי תשובה" (שער כ מאמר ב-ג). מחסדי השם יתברך שהוא מקבל התשובה מתוך הצרה וגם תשובה זו לרצון לפניו ויאהב נדבה את החוטא בשובו עדיו ביום תוכחה ומקרב צרה, שנאמר (הושע יד) "שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, קחו עמכם דברים, ארפא משובתם אהבם נדבה", ונאמר (משלי ג) "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה".
ואם לא ישוב האיש מדרכו הרעה והוכח במכאוב ולא שב עד המוכיחו – יגדל עוונו ויכפל ענשו. הלא תראה, אם המלך מיסר את מי אשר חטא לו ולא יסר, יקשה מוסרו ויכביד עלו מאד. וכתוב (ויקרא כו) "ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם", ונאמר (איוב לו, יג) "וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם". ואם לא ידע ולא יתבונן כי התלאות מצאוהו מפני חטאיו, אך יאמר כאשר אמרו הפלשתים (שמואל א, ו, ט): "כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו", בזאת יהיה קצף עליו מלפני ה'. ויגדל עוון הכת הזאת מחטאת הכת הראשונה. על כן כתוב בראשון על הכת הראשונה: "ויספתי ליסרה אתכם". וכתוב אחרי כן על הכת האחרת הנזכרת: "ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם", כי כל כת האחרונה בפרשה קשה מן הראשונה. ופרוש: "והלכתם עמי בקרי" – כי תאמרו מקרה הוא היה לנו.
ואם אין האיש מכיר מעשיו ואיננו יודע כי יש בידו עוון אשר חטא, עליו לפשפש במעשיו ולחפש דרכיו, כענין שנאמר (איכה ג, מ) "נחפשה דרכינו ונחקרה". ואם העלם יעלים עיניו ונואלו רעיוניו ולא הפרו דרכיו, ולא ידע מעשה ידיו ואשר עשו אצבעותיו, ויאמר "לא חטאתי" – חטאתו כבדה מאד, כמו שנאמר (ירמיה ב, לה) "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי", ונאמר (משלי יט, ג) "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" וכו'. ואם לא קבל המוסר ולא נחת מפני התוכחה ולא מל ערלת לבבו, אוי לו ואוי לנפשו, כי סבל יסורין ונשא את עונו ולא נרצה עונו, אבל נכפל ענשו, כמו שבארנו.
עוד מזה מבאר בספר "מנורת המאור" (חצ"ר) וזה לשונו: כשיראה אדם שיסורים באים עליו, אל יחשב שבאים עליו במקרה, כי מי שמאמין בכך, ענשו מדה כנגד מדה לעזבו למקרים בלי שמירה, כמו שאמרה התורה (ויקרא כו) "ואם תלכו עמי קרי וגו' והלכתי עמכם בחמת קרי". וענש זה הוא גדול, כי רבים הם המקרים המתנשבים בעולם, והעזוב מלמעלה, חס ושלום, אין שמירתו כלום, כדכתיב (תהלים קכז) "אם ה' לא ישמר עיר שוא" וגו'. ומה שאמרו אין דבר רע יורד מלמעלה, הוא בעבור שהחוטא אין צריך להזיקו מלמעלה, אלא די להסיר מעליו המחסה והמסתור ואז נתנה רשות למקרים וליסורין. וזה שאמרו: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון. על כן, אל יהרהר שום אדם על מדת בוראו בחשבו שבא עליו שום נזק שלא כדין, שכבר נאמר (דברים לב): "הצור תמים פעלו", עד כאן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5