——–
חדש "אלול" זמן תשובה לכלי זמן התבוננות להתמודדות במלחמת יצר הרע. מי אינו רוצה לנצח במלחמת היצר, הכי יש גבור יותר מהכובש את יצרו, היש מעלה ושכר כמעלתו ושכרו של הכובש מדותיו ותאוותיו ושם רסן לבלם את תשוקות ומאויי לבו השובב?! ואם כן השאלה, עם מה מתחילים, הרי מצוות רבות נצטוינו לעשותם והרבה מצוות לא תעשה שנצטוינו שלא לעשותם, כלם הכרחיים, אין ותור על כלום, אולם בכל זאת האם יש מצוה מסימת המשפעת בשפע סגלות שהמתחיל בה יבטח לשמירת כל התורה כלה. ואם יש מהי?
ובכן, העולה מדברי רבותינו שישנה וישנה מצוה שאתה כדאי לפתח ועליה לשים את הדגש והדקדוק, והיא פתיחת שער לקיום כל המצוות כלם, והלא היא מצות השבת !!
ונבאר מהו יחודה של מצוה זו מעל פני כל המצוות כלם.
כח אצור וטמון במצות השבת, יחודי וסגלי מכל מצוות התורה, והוא גדר המתנה שנתנה לשומר שבת מבלי לדרש ממנו אתערותא דלתתא מיחדת. שהרי מהו ההבדל בין מתנה לקניה? על קניה אדם חיב לשלם ואלו מתנה נתנת בחנם, השבת מיחדת היא שנתנת בחנם לכל בר ישראל אשר רוח נשמה יהודית בקרבו, ואם כן מה יכול להיות יותר קל מאשר להתחיל במצות השבת שאינה דורשת מהאדם אתערותא דלתתא כשאר המצוות? זאת ועוד, על השבת נסוך טעם טוב שיש בכחו להפיץ מתיקות ואור על כל המצוות, שהרי בה בחר ה' כדי להטעימנו טעם טוב לכל מצוות התורה.
ולכן נצטוינו על השבת קדם מתן תורה עוד בהיותנו ב"מרה", לשמש לנו כהקדמה ועידוד לשמירת כל המצוות בהטעים לנו הבורא "טעמן" של מצוות באמצעות מצות השבת שטעמה נכר ומרגש ביותר גם למרחקים.
ויש לראות בשבת כהתחלה טובה ליציאה למלחמה עם היצר, בין לאדם שמאז ומתמיד שומר מצוות התורה, אלא שברצונו להתעלות יותר ויותר למדרגות נעלות, הרי שבהתעצמותו בדקדוק שמירת השבת בקדשת המחשבה הדבור והמעשה, יוכל ממנה לקבל קפיצה לעליה במדרגות נפלאות, שהרי ממנה מתברכין כל שבעה יומין, ואם נאמר זאת בגשמיות על אחת כמה וכמה ברוחניות, כמבאר בספרים הקדושים שעקר מצב האדם ברוחניות במשך השבוע תלוי בקדשתו ביום השבת, וכמו כן הדברים אמורים גם לאדם שזה עתה יצא מעמק הבכא, מעמקי הטמאה וסטרא אחרא, וברצונו להתקרב לה' אלקיו.
וכמו כן אנו המקרבים רחוקים, במה נקרבם, במה נכון להם את ראשית דרכם כדי להטעימם טעם הטוב שבמצוות, הלא בכך שנשדלם לשמר אתנו שבת, נזמינם לשבת קדש לארוח וכדומה, ובכך מזרימים אנו להם טעם המתיקות והערבות של התורה, בכח השבת שאינה דורשת מהאדם לקנותה, אלא נתנת היא לו במתנה על כל סגלותיה והשפעותיה.
כמובא בספר "תורת אבות" (קדושת שבת אות כד) "תחלה למקראי קדש" באם אדם רוצה להתקרב לקדשה ולעבודת ה' ואינו יודע במה להתחיל, עליו להתחיל בעניני שבת קדש".
ונשוב ונתבונן עוד, הכיצד בכחה המיחד של שבת קדש לכבש את כל כח הרע שבאדם?
הגמרא בשבת (קיח ע"ב) מביאה דבריו של רבי שמעון בר יוחאי: "אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות מיד הן נגאלין".
הרי לנו לראות, שבכח השבת לגמר את גאלתן הכללית של עם ישראל ולסים בכך את אלפי שנות גלות וחשך, ואין בכלל אלא מה שבפרט, כשם שבכח השבת של כלל ישראל לגאלם גאלת עולם, כן בכח השבת של יהודי פרטי השומרו כראוי – לגאל לפחות את עצמו "גאלה פרטית" מכל כחות הרע והטמאה התוקפים ללא מנוח.
ומרמז יפה כחה של השבת בדברי חבקוק הנביא (חבקוק ב) "וצדיק באמונתו יחיה". ונקדים דברי הגמרא (במכות כד)
בא דוד והעמידן – את כל התורה כלה ומצוותיה – על אחת עשרה.
בא ישעיה והעמידן על שש.
בא מיכה והעמידן על שלש.
בא חבקוק והעמידן על אחת, "וצדיק באמונתו יחיה".
ויש להבין, הכיצד שכל נביא בא להעמיד את התרי"ג מצוות – המחיבות כלם – על חלק מהן, וכי קיום חלק מהמצוות יכפר ויכסה על השאר?
אלא פרש הרה"ק מ"תולדות אהרן", שהבאור הוא כך, בתחלה שהיו הדורות זכאים וישרים – כדי להשתלם ולהגיע לדבקות בה' ולקיום כל המצוות, היה צריך תרי"ג דרכים, והמה תרי"ג מצוות הנקראין תרי"ג עטין – עצות.
משראה דוד המלך עליו השלום שנתמעטו הדורות, ואין בכחם להגיע לשלמות בקיום כל התרי"ג, גלה ברוח קדשו שדי באחת עשרה מהם, והמקימם די שבהם יזכה לקיום כל התרי"ג מצוות, ולהגיע לשלמות.
וכשבא אחריו ישעיה, ראה שגם אחת עשרה שאמר דוד קשים המה לקימם לדורות הבאים, עמד וגלה שדי בשש מצוות, שהמקימם כבר מבטח הוא שדרכם יבוא לקיום כל התורה כלה.
וכן מיכה שהיה מאחר יותר, וראה במעוט הדורות יותר – גלה שדי בשלש.
וכשבא חבקוק וראה ירידת ושפלות הדורות ביותר, העמידן על אחת, ומהי? אמונה – וצדיק באמונתו יחיה.
ומה בעצם כולל את מצות האמונה כמו מצות השבת, וכמבאר ברמב"ם:
"השבת והעבודה זרה, כל אחת משתיהן שקולה כנגד כל שאר המצוות, והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו לעולם, לפיכך כל העובר על שאר המצוות הרי הוא בכלל רשעי ישראל [כלומר, אבל עדין לא יצא מכלל ישראל], אבל המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה".
הרי, שהמחלל את השבת שוה הוא לעובד עבודה זרה, שהיא הפך האמונה, ואם בא חבקוק והעמידן על אחת – וצדיק באמונתו יחיה, במה אם כן תתבטא מצות האמונה שהיא העמוד היחידי שעליו סובבת כל הדת כלה – כמו במצות השבת שהיא אמונה הפך עבודה זרה כמבאר ב ר מ ב " ם.
ומכאן ההבטחה (שבת קיח, ע"ב) כל השומר שבת מחללו אפלו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. בכח השבת למחל בתורת תשובת המשקל גם על עוון החמור ביותר כעבודה זרה, לפי שהשבת היא בעצם המכחישה כל עבודה זרה שבעולם, כעדותה על חדוש העולם וקיומו, יש מאין, מבורא עולם שעשה מלאכתו בששה ימים וביום השביעי שבת וינפש.
ובזה נסים את התשובה לשאלתנו, ברמז הנתן לרמזו בפרשתנו – "כי תצא למלחמה" – במה לצאת למלחמה שזה בעצם המחיב בלבד מצדנו, וכנאמר: "כי תצא למלחמה על איביך" – ביציאה למלחמה – מבטחים אנו בתוצאה – "ונתנו ה' אלקיך בידך", וזאת על ידי – "ושבית שביו", ושבית מלשון שביתה, שביו הוא לשון שבע, שהרי בארמית קוראין ל"שבע" – "שב", עם השבת הנשמר כהלכה בזה מהוה אדם את חובתו – יציאה למלחמת היצר, והתוצאה מבטחת – "ונתנו ה' אלקיך בידך".
ואם ישאל השואל, אם השבת גדר מתנה היא, ונחלת הכל, מדוע אם כן לא ישוו רשעים כצדיקים להרגיש נעם השבת שוה בשוה, אחר שמתנה היא ואינה דורשת מחיר לקניתה?
על זאת ענה הרב "סדורו של שבת": הרשע והחוטא יוצר מחסומים מלקבל את אותה מתנה, ולהרגישה כפי שהיא על כל טעמה ויפיה, והצדיק המזכך אין בפיהו מחסום מלהרגיש את נעם השבת.
אי לכך, הרוצה להרגיש את קדשת השבת, יכין עצמו כראוי קדם השבת בתשובה שלמה קדם כניסתה, ויפנה עצמו זמן קדם הכנסה שעה או שעתים, ויתבודד עם עצמו בהרהורי תשובה גמורים, ויקבל על עצמו לקבלה בסבר פנים יפות ובשמחה, ויעסק בה בתורה הרבה, ויזמר זמירותיה הנעימים, ויערב לחכו מטעמי המאכלים המגשים לכבודה, ויפארה בבגדי פאר מיחדים לכבודה, ואז יראה וירגיש טעמה וכחה.
אבל הנכנס אליה מתוך הטרוף ומתוך המחלקת והכעס המצוי בערבי -שבתות, וכמו כן הנגש לכלה כלולה זו – שבת, מתוך עמל עבודה ללא מנוחה ביום ששי, וכלו עיף ויגע מעמל כפיוי ובעינים עצומות – מאנס השנה – פותח את קבלתה, הכיצד תתן לו מזיוה ומערבותה, אחר שמקבלה בקבלת פנים – שאינו מעיז לקבל בפנים שכאלה אף את רעהו הפשוט והרגיל בו?!
אנו בחדש אלול. כמה מתאימים הדברים לחדש זה במיחד, זמן שכלם עושים תשובה בהיותו חדש המסגל – אני לדודי ודודי לי – ובכן במה נבוא לדודנו כדי שיבוא דודנו אלינו, נקח לנו עצה זו ונבא לדודנו בלווי המלכה שבת מלכתא, ובודאי ישוב דודנו אלינו ולא ישיב פנינו ריקם.
וראה בספרנו "אות ישראל", ספר שנתיחד לספר ולפאר את מעלת השבת כחה וסגלתה. –
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5