——–
פרק א
באות כ כתבת בשם הז"ח איכה[צ"ל ריש שה"ש, ונ"ב הערה זו לא הבנתי פשרה, עיין בזוהר שם – עמ"ס]. שנאמר על עם הארץ שהוא והכלב ייאכלו כאחד; (והציטוט אינו לגמרי מדויק שהרי מדובר לגבי מקרה מסוים, והמסקנא שם שלמעשה אין לנהוג כן לגבי מי שנראה עם הארץ).
באות כ"ו ובהערה י"ד וט"ו הבאת מקורות לחשיבות לימוד סדר קדשים, וכדאי להוסיף את דברי רש"י ב"מ קיד: ע"פ הגמרא שם שהאמוראים היו משקיעים לימודם בעיקר בסדרי מועד נשים נזיקין שנוגעים למעשה (בחו"ל), [וכ"ה ברש"י ברכות כ' א', יחיאל גולדמינץ]. ובסדר קדשים שיש לו חשיבות מיוחדת, אמנם יש ראשונים שפירשו שם שהיו לומדים זרעים מועד נשים נזיקין מפני שהם נוגעים למעשה[א"ה לכו"ע כך היתה עכ"פ המציאות, דהנה גם הבבלי וגם הירושלמי סדרו על מועד נשים נזיקין משום שאלו הסדרים אשר נוגעים למעשה בכל דור ובכל מקום, ויתרה גמרא ירושלמית על הבבלית, ששם היה נוגע למעשה גם סדר זרעים, ולכך סדרו גמ' גם על סדר זה, וכן נדה שנוגעת למעשה נסדרו ע"ז התלמודים, א"כ מ"ט נסדר תלמוד על קדשים (ובענין אם היה גם ירושלמי קדשים אכמ"ל), ע"כ מצד זה, היינו משום דבזה חשיב ג"כ כמקריב משום ונשלמה פרים שפתינו – עם סגולה]..
באות לג הבאת את הגמרא בע"ז יט. שאין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ. יש להוסיף שפשוט שלא באו חז"ל לבטל את שאר כללי הלימוד שכתבו במקומות אחרים, ואשר קיבצת את דבריהם בזה, אלא כוונתם למי שעומד בכללים של דרכי הלימוד ובתוך לימודו יש לו ספק בין שני נושאים איזה מהם לבחור, ועל זה נאמר שאין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ.
פרק ג
באות ד ובהערה הבאת שטוב שילמד היכן שמתפלל ויתפלל היכן שלומד, והנה לגבי תפילה במקום לימוד אכן משמע מלשון הגמרא בברכות שצריך במקום לימודו דווקא ולא במקום שאחרים לומדים, אך לגבי לימוד במקום התפילה לא מבואר בגמרא במגילה כט. אלא שטוב ללמוד בבית הכנסת ולא כתוב שצריך להיות דווקא בית הכנסת שהוא מתפלל בו, ויש לעיין בדבר.
באות טז הבאת את דברי הגמרא בקידושין ל: שבשעת הלימוד נעשים כאויבים ואין זזים משם עד שנעשים כאוהבים, יש להוסיף על כך את הידוע שיש בדבר זה חילוק בין בני א"י לבני בבל, שבני א"י מנעימים ונוחים זה לזה בהלכה ואילו בני בבל מחבלים ומרורים זה לזה בהלכה (סנהדרין כד:), וע"פ זה יש להתבונן בציטוט הנ"ל מקידושין שהרי בעל המימרא שם הוא ר' חייא בר אבא שהוא אמורא ישראלי ממוצא בבלי (שבת קה:), ויש להסתפק אם כוונתו לומר שבבל (ארץ מוצאו) תחילתם אויבים וסופם אוהבים ואילו בא"י אוהבים מתחילה ועד סוף, או כוונתו לומר שבא"י (ארץ מושבו) תחילתם אויבים וסופם אוהבים ואילו בבבל אויבים מתחילה ועד סוף, או שבני א"י אוהבים מתחילה ועד סוף ובני בבל אויבים מתחילה ועד סוף, ורחב"א אמר דרך פשרה ביניהם (על שם שהיה שייך לשתי הארצות)[א"ה שם הגמ' הביאה זה כביאור לפסוק כי ידברו את אויבים בשער, וד"ה ע"ה אמר זאת, א"כ מסתמא אמר זה על תלמוד א"י, דהרי תלמוד בבלי הוא מבחינת הגלות, ובזמן בהמ"ק היה תלמוד הירושלמי, כמבואר כן בזוה"ח איכה, א"כ אין הכונה כאן אויבים ממש, אלא נעשים כאילו אויבים – עם סגולה]..
באות יח הבאת את הגמרא בעירובין סה. שהיה לראב"י שיעור זמן קבוע ללמוד וכשלא הספיק ביום השלים בלילה, ומעודי תמהתי איך יתכן כדבר הזה, הלא אם ביכלתו למעט בשינתו בלילה אזי צריך לעשות כן אף אם למד ביום הקודם כל צרכו, ולאידך גיסא אם הוא זקוק לישן לצורך מחר, איך ימעט בשינתו מפני שלא למד ביום הקודם.
באות כ הבאת את דברי הירושלמי שבת ט"ו ג' שלא ניתנו שבתות וימים טובים אלא כדי שיעסקו בתורה, והשמטת את מאן דאמר דלא ניתנו אלא לאכילה ושתיה, וכן השמטת את הכרעת המדרש תנחומא שהובאה בב"י סימן רפח וברמ"א סימן רצ, שיש לחלק בין ת"ח לפועלים, ויתכן שטוב עשית להשמיט שלא יראה כל אדם את עצמו כת"ח…
באות מ הבאת את דברי הזוהר שלא יחדש אדם מה שלא שמע מרבו, והנה בח"ב פז. אכן איתא כדבריך אך יתכן לדחות דמיירי רק בסתרי תורה, ובח"ג קפה: הנושא הוא על חידושי תורה שאינם בדרך האמת, ולא מוזכרת שם שמיעה מרב. [ועיין ביסוד ושורש העבודה שהאריך בסוגיא זו. ולענ"ד זה שאמרו בגמ' בשבת סג. תנאי שקבלו צורתא דשמעתא. יחיאל גולדמינץ].
פרק ז
באות ח והערה ק"ה הבאת כמה מקורות לגבי מיעוט בתענוגיםבהערה שם הבאת את גירסת הילקוט (ואתחנן תתל) 'לא זכה אדם לתורה שיכנסו בתוך מעיו יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא תכנס לתוך מעיו', וציינת שבתדב"א פרשה כו איתא 'עד שאדם מתפלל על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיו – יתפלל על אכילה ושתיה שלא יכנסו בתוך מעיו', אמנם בתדב"א שלפני מהדורת איש שלום (פרק כד) הלשון היא 'לא זכה אדם שיבקש רחמים על דברי תורה שייכנסו לתוך מעיו, יבקש אדם רחמים על אכילה ושתייה יתירה שלא תיכנס לתוך מעיו', וזה כעין לשון הילקוט, ודברי הילקוט עצמם הם העתקה מתדב"א, וכנראה בעל זיקוקין דנורא הגיה את הלשון כדרכו מפני שרצה להתאימו לגירסה שהביאו תוספות כתובות קד. כפי שהגיה את כל התדב"א הרבה מאוד. (בדבריך כדאי להוסיף את המראה מקום שתוס' נמצא בכתובות קד.)., ויש להקשות ממה שהבאת בפרק ו אות ט את דברי האיכה רבה (צריך להוסיף 'פתיחתא ל"ד') שטעם גלות ישראל לבבל הוא כדי שיאכלו תמרים מפני שמיני מתיקה מרגילים את הלשון לתורהוכעי"ז הבאת מהסוגיא פסחים פז: פח., וכן מצאתי במדרש רות רבה פרשה ה אות טו דאיתא שם לגבי בועז 'ד"א וייטב לבו שאכל מיני מתיקה אחר המזון שהיא מרגלת לשון לתורה', וצ"ע.
פרק ח
בהערה קכז הבאת מהש"ך (בשם המקובלים) שזמן לימוד הקבלה הוא מגיל ארבעים, ובשם הגר"א הבאת שמגיל ארבעים ילמד הסודות הגנוזים באגדות. איני יודע מי הם המקובלים שכתב הש"ך ופירוש הגר"א על משלי אינו תחת ידי, אולם בזכרוני שהגר"א כתב במקום אחר (משלי כ"ד ל', ועעו"ש כ"ט ב', יחיאל גולדמינץ), שעד גיל ארבעים רוב הלימוד בנגלה ומיעוט בנסתרות ומגיל ארבעים ואילך להיפךוכך ביאר את מאמר חז"ל עד ארבעין שנין מיכלא מעלי, מכאן ואילך מישתי מעלי (שבת קנב.)..
והנה גדולי המקובלים הרמ"ק, האריז"ל, מהרח"ו, הרמח"ל והגר"א למדו הרבה לפני גיל ארבעים, והרמ"ק כתב בספרו 'אור נערב' שע"פ רוב כדאי לחכות לגיל עשרים (מלבד זאת שראוי לחכות שיהיה נשוי), וע"ש עוד תנאים מי ראוי ללמוד חכמת האמת.
*
כל זה הוא אשר הספקתי לעת עתה לכתוב בענינים אלו, ואם שגיתי בדברים אשמח אם תאיר עיני לתקן טעותי; ואבקש לדון אותי לכף זכות, מפני שברוב הענינים לא עיינתי במקור.
אחתום מעין הפתיחה להודות לך על חיבורך הנפלא והמועיל, ויהי רצון שנזכה במהרה לראותו מודפס בשלימות לתועלת הציבור, ועוד אקווה שתזכה אותי בתוך שאר בית ישראל לעוד חיבורים רבים וטובים, להגדיל תורה ולהאדירה.
ידידך עוז
חיים מצגר
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב עקיבא משה סילבר שליט"א
שו"ת עם סגולה – חלק א
אסיפת תשובות ומכתבים בענינים שונים בהלכה ובאגדה
שהשבתי בהזדמנויות שונות – בחמלת ה' עלי
עם תשובות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א
עקיבא משה בלאמו"ר הגאון רבי יצחק אייזיק שליט"א סילבר
קרית ספר תשע"ו
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5