——–
א. ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו פן ירבה וכו' (א.ח-י)
פירש רש"י – "אשר לא ידע"- עשה עצמו כאילו לא ידע.
ויש להבין – כיצד הגיע פרעה לדרגה זו של שכחת יוסף אשר הטיב כ"כ למצרים ובזכותו כל השפע אשר למצרים?
ב. עוד יש להבין, מדוע הסמיך הכתוב עניין שכחת יוסף לגזירת פרעה של "הבה נתחכמה לו"?
ג. הבה נתחכמה לו (א.י)
פירש רש"י – נתחכם למושיעם של ישראל לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם.
לכאורה מבואר, כי הכיר פרעה בכח הקב"ה, אך ניסה להתחכם עימו. ויש לתמוה א"כ, כיצד הרשיע כ"כ וגזר גזירות קשות על עם ה'?
ד. ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה (א.טו)
פירש רש"י – "שפרה"- זו יוכבד, על שם שמשפרת את הולד. "פועה"- זו מרים, על שם שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה.
ויש להבין, הרי יוכבד ומרים נביאות ובעלות מדרגות גבוהות היו. כיצד א"כ, לא מצאה התורה במה לשבחם אלא בדבר זה "שמשפרת ופועה לולד"?
ה. וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי (ב.טו)
איתא בסוטה (יב.) "וילך איש מבית לוי" להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת ביתו. תנא, עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה וכו', עמד וגירש את אשתו, עמדו כולם וגירשו את נשותיהן, אמרה לו ביתו: אבא, גזירתך גדולה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות. פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה בעוה"ז ובעוה"ב. פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, ואתה צדיק ודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר: "וגזר אומר ויקם לך" (איוב כב). עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו נשותיהן.
וצ"ב, בזכות מה זכתה מרים שמכוחה נולד מושיען של ישראל ועמדו כולם והחזירו נשותיהם?
ו. האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות ותיניק לך את הילד (ב.ז)
פירש רש"י – "מן העבריות"- שהחזירתו על מצריות הרבה לינק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה.
ויש להבין, מה כ"כ חמור בכך שמשה יינק ממצרית, וכי בגלל זה לא יוכל להיות צדיק שידבר עם השכינה. ועוד, שהרי אין שום איסור באכילת חלב נוכרית, ובמיוחד במקום פיקוח נפש שהדבר מותר [שהרי אם לא יאכל ימות]?
ז. ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול (ב.יא-יב)
יש להבין, מדוע מיד כאשר בא משה לראות בסבלות אחיו והצטער עימם, "זכה" להמית איש מצרי שהכה איש עברי?
ח. ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך (ב.יג)
יש לידע, מדוע הזדמן למשה כבר למחרת, למחות באותו איש עברי המכה את אחיו (כפי שהדגישה התורה "ויצא ביום השני")?
ט. ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וכו' (ב.כג)
פירש רש"י – "וימת מלך מצרים"- נצטרע, והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם.
ויש לתמוה טובא, כיצד פרעה אשר הכיר בניסי ה' יתברך, הגיע לדרגה כ"כ שפלה של שחיטת תינוקות, ולא עוד אלא שאף רחץ בדמם?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגרי"ל חסמן צ"ל בספרו אור יהל (ח"ג) בעניין השפעת העבירה. וז"ל – רגילים אנו לחשוב שענין העונש על אכילת איסור הוא רק דרך סגולית מפני שחטא בזה. כי טעות בידינו. האמת היא שכשם שכאשר אדם אוכל דברים מקולקלים הוא נעשה חולה מכח הטבע הגשמי ומתיסר ביסורים, כך ישנו טבע רוחני באדם הגורם לכך שהחטאים יזיקו לחוטא. וכמו שאחז"ל (יומא לט) עה"פ "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם"- אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם, שעבירה מטמטמת לבו של אדם", ופרש"י: "אוטמת וסותמת לבו מכל חכמה". וכו'.
וזה משאחז"ל (אבות פ"ד) ש"עבירה גוררת עבירה" "גוררת"- מלשון תיאבון. כלומר, שהעבירה מולידה באדם טבע רע להתאוות לדבר עבירה. ומכאן תשובה לרבים המתפלאים מדוע קשה להם לעשות הטוב והישר, אע"פ שרצונם לעשות כן.
כנגד זה יש לנו תמיד את החשבון של מידה טובה מרובה ממידת פורענות חמש מאות פעם. לפיכך, אם אדם עושה מצוה כראוי ק"ו שמטביע בנפשו טבע טוב ומטהר דמו ונמשך אחרי הקדושה, והיינו מצוה גוררת מצוה וכו'. עכ"ל.
לכן, מחובתו של האדם להיזהר מכל עבירה קטנה ביותר, היות ועבירה אחת קטנה, יכולה למשוך את האדם לידי שפלות נוראית – וסטייה מכל דרך ה'.
אין זה אלא מפני שכל עבירה אשר עושה האדם מלבד מה שמתחייב בעונש ונחשבת לו עבירה במנין העבירות אשר עשה. נוספת לו רוח טומאה השורה עליו כשיעשה העבירה, ומטמאת אותו לעשות עוד עבירה ועוד עבירה, עד שנטמא כולו בעבירות, עד שאינו יכול לצאת מידי אותן הטומאות שנטמא, כי כבר הוטבע בו טבע רע להתאוות לדבר עבירה – הכל מכח עשיית העבירה הראשונה, כי עבירה גוררת עבירה.
א"כ מבואר – כי עבירה גוררת עבירה ומצוה גוררת מצוה, כי העושה עבירה קלה אחת נענש בנוסף לעבירה שחטא, אף לרוח טומאה המוליכתו להיטמא עד שאול תחתית.
וכן הוא – מצוה גוררת מצוה, כי אותה מצוה ראשונה משכינה בקרבו רוח טהרה המוליכתו להטהר ולהתקדש ברוחניות עוד ועוד.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א'. ב'. ג'. ו' וט' מתורצות – כל הרשעת פרעה הגיעה מכח עבירה אשר גררה עבירה. הכל התחיל בחטאו כאשר חטא בכפירת טובתו של יוסף. עבירה גוררת עבירה עד שכבר "אשר לא ידע את יוסף" בטוענו כי איננו מכיר כלל מיהו יוסף – עזות מצח וכפיות טובה כלפי מי שהעשיר והעצים את כלכלת מצרים.
עבירה גוררת עבירה ואותה טומאת העבירה המשיכה לטמאו, עד שביקש פרעה ש"הבה נתחכמה לו", בבקשו להתחכם עם בורא עולם בגזירת כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכו'- בעוד שהכיר הוא בכוחות ה' כי הוא אשר הביא המבול וכו'.
עבירה גוררת עבירה עד שפרעה כבר הגיע לדרגת רשעות של רציחת תינוקות, ואף הוסיף רשעה על רשעתו לטבול בדמם של תינוקות אלו, רשעות ואכזריות אשר אין השכל יכול לסבול.
ממילא כעת תובן, רשעותו הנוספת בעשיית עצמו כאלוהים ועד לקבלתו המכות אשר הכו מלכותו ועמו שוק על ירך וכו'. ועם כל זאת הקשה את ליבו ולא שילח את ישראל למען הסרת עונשי המכות, והוא אשר ייסדנו, כי הכל מכח עבירה גוררת עבירה בהיטמאו עוד ועוד, עד לביטול כח בחירתו לבחור בטוב.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – קראה התורה ליוכבד ומרים הצדיקות – "שפרה ופועה" דווקא, כי רצתה התורה לרמז לנו, כי מה שזכו הן לדרגות נעלות אלו בזכייתן בג' הכתרים וכו', אין זה אלא מכח ההתחלה שהתחילו בקיום מצוות קטנות הנדושות בעקבי האדם כשפור הוולד ופעייתו.
כח מצוות אלו עמד להן והתקדשו הלוך וקדש במעלות הקדושה בביטול יצרן הרע, עד שנסקו בקדושתן אל המעלות הנשגבות ביותר, להיות "נביאות" וכו', הכל מכח "מצווה הגוררת מצווה".
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – זכתה מרים במצווה גדולה זו של הצלת משה מושיען של ישראל, ובזכותה החזירו הגברים את נשותיהם, אין זה אלא מכח "מצווה גוררת מצווה", הכל התחיל מכח אותו מעשה ראשוני של "שפרה ופועה" שפעתה לוולד וסייעתו, מכח זה זכתה היא להתקדשות נוספת – ובזכותה החזירו האנשים את נשותיהן. ואף הוסיפה לזכות להציל את מושיען של ישראל.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – על אף שמצד פיקוח נפש יכל משה לטעום מחלב נוכרית, בכל זאת מזלו של משה ידע כי אם יאכל מחלב נוכרית – מעשה עבירה קל זה [לפי דרגתו של מושיען של ישראל] יגררנו עד לטומאה כזו שלבסוף לא יהיה מדבר עם השכינה, ולא יהיה למושיען של ישראל.
ולפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – מכח ביאת משה לשאת בעול ובצער אחיו בסבלותם, זכה להתקדש בעשיית מצווה נוספת – ולהציל איש עברי מיד המצרי המכהו, ולהרוג את המצרי הרשע אשר דינו היה למיתה.
ומצווה גוררת מצווה עד שכבר ביום השני – למחרת, זכה להוכיח איש עברי אשר הכה איש עברי אחר – הכל מכח "מצווה גוררת מצווה".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5