——–
א. ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ (ו.יג)
פירש רש"י – כל מקום שאתה מוצא זנות וע"א אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים.
לכאורה, מפשט הפסוק משמע, כי השחתת הארץ באה מפני ש"מלאה הארץ חמס". וצ"ב, כיצד א"כ, שינה הרש"י מפשט הפסוק, באומרו כי האנדרלמוסיא באה משום שעברו על זנות ועבודה זרה?
ב. עוד יל"ע, דאף דברי הרש"י נסתרים, דהכא כתב דהגזירה באה על "הזנות וע"א ההורגת טובים ורעים", ואילו מיד לאחר מכן כתב "דלא נחתם דינם אלא על הגזל"?
ג. כי מלאה הארץ חמס (ו.יג)
פירש רש"י – לא נחתם דינם אלא על הגזל.
לכאורה, הרי "חמסן" הגדרתו: "דיהיב דמי ושקיל"- שאינו גוזל ממש, וכפי מאי דאיתא בירושלמי (בב"מ פ"ד ה"ב) א"ר אחא: כתיב כי מלאה הארץ חמס מפניהם, ומה היה חמסן? הוה בר נש נפיק טעין קופה מלאה תורמוסין, והיו מתכוונין ונוטלין פחות משווה פרוטה, דבר שאינו יוצא בדיינין.
וצ"ע, דמדברי הרש"י מבואר, כי לא נחתם דינם אלא על "הגזל". והרי "גזל" אינו "חמס", לפי שחמס אינו אלא פחות משוה פרוטה, משא"כ "גזל" דהוי יותר משווה פרוטה. ויש ליישב הדברים!
ד. עוד יש להבין, כיצד הגיע דור המבול לדרגות כ"כ שפלות, וכפי שמובא במדרש על העריות והעבודה זרה אשר הרשיעו. כיצד דור אשר הכירו במציאות ה' בעולמו, השחיתו את דרכם עד כדי כך?
ה. ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה וכו' (ט.כ-כא)
איתא בבראשית רבה (לו.ד) – "ויחל נח איש האדמה"- נתחלל ונעשה חולין, למה? "ויטע כרם"- שלא היה לו ליטע דבר של תקלה.
איתא במדרש תנחומא (יג) – אמרו חכמים: בו ביום נטע, בו ביום עשה פירות, בו ביום בצר, בו ביום דרך, בו ביום שתה, בו ביום נשתכר, בו ביום נתגלה קלונו.
ויש לתמוה, כיצד הגיע נח לדרגות כל כך שפלות ונמוכות אחרי שהצילו הקב"ה מן המבול. כיצד ירד הוא מטה מטה ברוחניותו ונהיה כאחד מזולי העם? הרי סה"כ נטע דבר תקלה!?
ו. עוד צ"ע, דאיתא ברש"י על הפסוק "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה" (ז.ב). "הטהורה"- העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה.
ויש להבין, כיון שלמד נח תורה, כיצד אכל לאחר יציאתו מן התיבה את ענבי הכרם שנטע, הא בחזקת ערלה היו, דהרי "בו ביום נטעו, בו ביום הבשילו ענבים ואכלן" כדאיתא במדרש תנחומא דלעיל?
ז. ויקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן (ט.כד)
איתא בסנהדרין (ע.) רב ושמואל: חד אמר סרסו, וחד אמר רבעו.
וצ"ב לפי דברי האמוראים, כיצד היה מסוגל שם לעשות זאת, ועוד לאביו אשר ילדו? כיצד הגיע לדרגה זו לעשות מעשה נבזי זה?
ח. עוד יש לשאול, כיצד הגיע נח לידי תקלה זו, שלחד מ"ד בא בנו ורבעו. כיצד נגרם לנח להיטמא במעשה חמור זה?
ט. ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים וכו'. ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה וכו'. ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ וכו' (יא.א-ד)
פירש רש"י – "ודברים אחדים"- באו בעצה אחת ואמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים נעלה לרקיע ונעשה עימו מלחמה וכו'.
מבואר, כי ידעו דור הפלגה כי ה' הוא האלקים. הוא השולט בעליונים והוא אשר הביא את המבול.
וצ"ע, מה חשבו דור הפלגה בבניית הבניין אשר בנו, להילחם כביכול עם הקב"ה. כיצד הגיעו למחשבה מוטעית זו?
י. עוד יל"ע, דאם יודעים היו כי ה' הוא הבורא לעולם, מדוע רצו לעבוד ע"ז, [וכפי שמביא המדרש רבה (פל"ח ו-ז)]. מדוע פשוט לא עבדו את ה' יתברך, הרי הוכיחו הם במעשיהם – בבניית הבניין, כי מודים הם כי ה' הוא האלקים?
יא. ויהי בנוסעם מקדם (יא.ב)
איתא בבראשית רבה (פ"לח.ז) – הסיעו עצמן מקדמונו של עולם אמרו אי אפשינו לא בו ולא באלוהותו.
ולכאורה יש לבאר פסוק זה, דמהו לשון "מקדם"?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגרי"ל חסמן בספרו אור יהל [ח"ג] בעניין עבירה גוררת עבירה. וז"ל – וזה משאחז"ל (אבות פ"ד) ש"עבירה גוררת עבירה" "גוררת"- מלשון תיאבון. כלומר, שהעבירה מולידה באדם טבע רע להתאוות לדבר עבירה. ומכאן תשובה לרבים המתפלאים מדוע קשה להם לעשות הטוב והישר, אע"פ שרצונם לעשות כן.
כנגד זה יש לנו תמיד את החשבון של מידה טובה מרובה ממידת פורענות חמש מאות פעם. לפיכך, אם אדם עושה מצוה כראוי ק"ו שמטביע בנפשו טבע טוב ומטהר דמו ונמשך אחרי הקדושה, והיינו מצוה גוררת מצוה וכו'. עכ"ל.
לכן, מחובתו של האדם להיזהר מכל עבירה קטנה ביותר, היות ועבירה אחת קטנה, יכולה למשוך את האדם לידי שפלות נוראית – וסטייה מכל דרך ה'.
אין זה אלא מפני שכל עבירה אשר עושה האדם מלבד מה שמתחייב בעונש ונחשבת לו עבירה במנין העבירות אשר עשה. נוספת לו רוח טומאה השורה עליו כשיעשה העבירה, ומטמאת אותו לעשות עוד עבירה ועוד עבירה, עד שנטמא כולו בעבירות, עד שאינו יכול לצאת מידי אותן הטומאות שנטמא, כי כבר הוטבע בו טבע רע להתאוות לדבר עבירה – הכל מכח עשיית העבירה הראשונה, כי עבירה גוררת עבירה.
א"כ מבואר – כי עבירה גוררת עבירה ומצוה גוררת מצוה, כי העושה עבירה קלה אחת נענש בנוסף לעבירה שחטא, אף לרוח טומאה המוליכתו להיטמא עד שאול תחתית.
וכן הוא – מצוה גוררת מצוה, כי אותה מצוה ראשונה משכינה בקרבו רוח טהרה המוליכתו להטהר ולהתקדש ברוחניות עוד ועוד.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א'. ב'. ג' וד' מתורצות – באמת, דור המבול חטאו בזנות, ע"ז וגזל. אלא שהתורה רצתה ללמדנו את סיבת ההתדרדרות לכל החטאים הללו. בכותבה: "כי מלאה הארץ חמס", הכל התחיל מכח מעשה קטן ביותר – "חמס" הוא הגורם להשחתת הארץ ולביאת המבול.
בתחילה חטאו רק ב"חמס"- דיהיב דמי ושקיל, אך עבירה גוררת עבירה, והמשיכו לחטוא בגזל – בפחות משווה פרוטה, מעשה עבירה קטן זה טימאם לאט לאט, שלב אחר שלב, עד שהגיעו לשפלות נוראית, וירדו מעבירה אשר גררה עבירה טמאה נוספת, עד הגיעם לחטוא בזנות וע"ז, וטימאו כ"כ את העולם עד שאף החיות התחילו להשחית דרכן.
עד שבכדי לטהר את העולם היה הכרח להביא מבול שיטהר את העולם, התורה הדגישה כי הכל נבע מכח עבירת ה"חמס" מעשה עבירה כ"כ קטן, אשר הטביע טבע לחטוא בכל החטאים השפלים שחטאו בהם.
לזה, נקטה התורה כי נענשו הם מחמת ה"חמס" ולא נקטה עבירה אחרת יותר חמורה אשר חטאו בה. ללמדנו, כי אף עבירה קטנה ביותר יכולה למשוך את האדם לדיוטות תחתונות כ"כ רח"ל.
לפ"ז גם הקושיות ה' וח' מתורצות – התדרדרות נח עד לכדי "וישכר ויתגל וכו'" הגיעה מכח ה"ויחל נח"- שלא היה לו ליטוע דבר תקלה – עבירה קלה אשר גררתו לעבירות נוספות ולכדי בזיונו.
העבירה הקלה הראשונה אשר חטא נח, משכתו לחטוא עוד ועוד, מתוך טומאה שנגררה לטומאה נוספת בהטבעת העבירה -"עבירה גוררת עבירה". ומתקלה קטנה המשיך ובא לידי כך ששתה יותר מידי (מדרש רבה) והמשיך הוא להשתכר, עד ל-"וישכר ויתגל", ואף בא בנו חם ולמ"ד אחד חטא עימו (רבעו).
מבואר, עד כמה צריך להיזהר מכל חטא הקטן ביותר, כי מטומאה קטנה אפשר להימשך לטומאות גדולות ולדרגות תחתונות כ"כ.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – על אף שלמד נח תורה, וידע על איסור עורלה החמור, נמשך הוא מטומאה לטומאה ומחטא לחטא לפי ש"עבירה גוררת עבירה". וממעשה תקלה קטן ביותר [לפי דרגתו של נח] הגיע לעבור אף על איסור מפורש של עורלה, ועד לידי מעשה העבירה אשר עשה בו בנו, הכל הינו תוצאה של היטמאות עוד ועוד מעבירה לעבירה, לפי שעבירה גוררת עבירה.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – הגעת חם עד לדיוטא תחתונה זו לסרס או לרבוע את אביו, לא קרה לפתע, אלא הינו תוצאה של טומאה אשר קדמה לעבירה זו.
כאשר הקדים לחטוא כבר בעריות, בעברו על דבר ה' שלא לשמש בתיבה – חטא שלכאורה מעשה התשמיש עצמו אינו אסור, דאשתו מותרת לו. אולם רק שכעת נאסר עליו לשמש. ממעשה עבירה קטן זה נמשכה טומאתו, עד אשר יכל חם לרבוע את אביו (או לסרסו) – מעשה עריות חמור ביותר. כי עבירה גוררת עבירה, ומטומאה אחת נמשכים לטומאה אחרת חמורה יותר ויותר.
ולפ"ז גם הקושיות ט'. י' וי"א מתורצות – רמזה לנו התורה, כי כל חטא דור הפלגה נבע כתוצאה מ-"ויהי בנוסעם מקדם". "קדם"- לשון קדמון, קדום אותו חטא ראשון שקדם לכל מעשיהם, עד לחטאם כפי שאמר המדרש רבה: "אמרו אי אפשינו לא בו ולא באלוהותו"- אמירה בלבד, ללא מעשה.
אך אותו חטא קדמון טימאם לבקש עוד טומאה ועוד עבירה, כי עבירה גוררת עבירה. עד הגעתם לבקש להתאחד ולהילחם בה' יתברך, בעוד שיודעים הם כי יש ה' בעולם, ואף הוכיחו במעשיהם כי מכירים הם את מציאות ה'.
אך הטומאה ה"מקדם" אשר נטמאו בה, משכתם להיטמא עוד ועוד, ולסמא עיניהם מלדעת ולהבין אמת פשוטה – כי אין הם יכולים כלל להילחם בה' יתברך, שהרי ישמידם כרגע כפי שעשה לדור המבול.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5