——–
ו. הדבר מגיע בדרך כלל מפני חינוך לעבודת השם שבסיסו כמעט תמיד הוא ביקורת עצמית, כגון כמה אנחנו לא מספיקים, כמה אנחנו לא עובדים, כמה חסרים אנו בעמל התורה, בהתמדה, בתפילה, בעבודה לשמה, וכדומה. הרגשה זו נובעת מתוך שיטת החינוך שמצויה בימינו, שומעים לרוב דרשות ושיחות חיזוק שתוכנם הוא כמה אנו מחסרים בעבודת השם, כמה גרועים מעשינו, כסו פניהם חרולים, וכולי. וכשתמיד תוכן דברי המורים, הרבנים, המחזקים, סובבים סביב קוטב זה, ואין עידוד על גודל מעשינו כמה רמים ונישאים הינם אף אם חסרים הם. הרי שהאדם סבור שהוא אינו נוהג כהוגן, ובתת מודע נוצרת ההרגשה שגם אף פעם לא יהיה נוהג כהוגן, שהרי גם אם יעלה לדרגה הבאה, יחסר ממנו את הדרגה שמעליה, ובלעדי השגת אותה דרגה גם עדיין אין ערך לעבודתו, שזהו תוכן המוסר שאומרים לו השכם והערב. וכגון שומע הוא שחובה ללמוד בהתמדה, ושבלא כן תורתו אינה שוה. וסבור הוא שגם אם כן אלמד בהתמדה עדיין תורתי לא תהיה שוה, כי אינה תורה לשמה. וגם אם תהיה לשמה, הלא לא תהיה כולה ממש לשמה. וכן על זה הדרך, לעולם יחסר את הדרגה שמעליה, לפי שדרגות עבודת השם אין להם קץ וסוף. ועל כן רוב העולם אינו מעריך כיאות את המצוות שהשיגו ושעשו, גם אברך או בחור ישיבה שכל היום עסוקים בעבודת השם, רבים הם החשים כך. לא רק אם אינו בן עליה, שאז פשוט שמרגיש חשכות ועצבות על חוסר השגתו, וחוסר עלייתו, ומיעוט הצלחתו בעבודת השם. אלא אפילו אם הוא בן עליה, כיוון דרך העליה בדרך כלל הוא מתוך התבוננות בחסרונות, מתוך ביקורת עצמית תמידית, ולא מתוך התבוננות בהשגות וההצלחות. את ליבו שם להבחין כמה מיעט בעבודת השם, כמה חסר הוא בהתמדה, בעמל התורה, בהשגת התורה, בתפילה בכוונה, בזהירות הלשון, וכיוצא בהם.
ובגישה זו הדרך לעלות מעלה רחוקה וקשה, היות והולך הוא ברוח נכאה ובעצבות, והעצבות מולידה עצלות וקושי להצליח. [כי לעולם עצבות מולידה עצלות וקושי בעשיה, וכמו שהתבאר בשו"ע המדות (שער השמחה חלק המוסר סימן ג עמ' תמ).] וממילא הדרך לעלות עוד מעלה בעבודת השם רחוקה היא ממנו, הן משום ששרוי הוא בעצבות, והעצבות מולידה עצלות וכאמור, ואם כן עצל הוא והעצל בקושי משיג. והן מאחר שהעבודה קשה עליו שוב כל תוספת בעבודה היא תוספת קושי ותוספת יגון. מצוות שכולם עושים, כגון שהניח תפילין, ציצית, ברכות, ותפילה, אינן גורמות הרגשת אושר, אינו חש שעשה משהו. רק את חסרונותיו יודע, חש כמה מיעט בעבודה, וכמה בעל חסרון הינו, והולך הוא ברוח נכאה ובעצבות. וממילא גם אם יציב לעצמו מטרה רוחנית להשיגה, לא יצליח, שהרי השגתה פירושה תוספת צער ותוספת קושי ומאמץ, ואיך יוכל האדם להעמיס על עצמו קושי ועוד קושי בלא גבול. והלא שערי עבודת השם ללא גבול הן, ושערי סבל וקושי בעלי גבול ומידה הינן. וזאת מלבד שצריך להיות בעל כשרון מיוחד להצליח להעמיס על עצמו עוד קושי, ועליו להוסיף עוד צער ויגון. ואף אם כן ישיג את המטרה אשר הציב לעצמו, הרי שיעלה כן בידו מתוך קושי ועמל רב, אחר שתוספת העבודה, היא לו תוספת צער וטורח. וזהו הרס וחורבן בעבודת השם, ועל כך תובע אותנו השם (דברים כח,מז) תחת אשר לא עבדת את השם אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל. וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ט הלכה א) על הפסוק הנ"ל, כלומר אם עבדתם את השם בשמחה ושמרת דרכו, משפיע לכם הברכות האלו, ומרחיק הקללות מכם וכו'. וכן כתב הכל בו (סימן עב ד"ה אע"פ) שהשמחה שישמח האדם בעשיית המצות ובאהבת האל שצוה בהם, עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת. עד כאן לשונו. וכן כתב בספר העיקרים (מאמר ג ריש פרש לג) עיין שם. וכיוצא בדברים האלו מזהיר בספר הכוזרי (מאמר שלישי אות יא) וזה לשונו, ושלא תוציא היראה אל גבול שמיאש מהמחילה והסליחה, וישאר דואג כל ימיו, ויעבור כל מה שיצוה הבורא מהשמחה במה שחננו, כמו שאמר ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך השם אלהיך. וימעט שבחו על טובת האלהים, כי השבח הולך אחרי השמחה, ויהיה כמו שאמר בו, תחת אשר לא עבדת את השם אלהיך בשמחה ובטוב לבב, ועבדת את אויביך. עד כאן לשונו. והרי שמזהיר, שהאדם לא יעבוד את השם מתוך יראה של יאוש מהשגת השלימות, שאז יש לחוש שיפול אל היאוש, ושוב יעבור על חיוב עבודת השם בשמחה. וכן כתב הרמח"ל בספר סדר הויכוח (עמ' קסד מכון אופק).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5