——–
א. אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי וכו'. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים (ויקרא כג.לט-מ)
איתא בגמ' בסוכה (לה.) – "פרי עץ הדר עץ"- שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה אתרוג.
ויש לידע, מדוע באמת, עשה ה' שהאתרוג יהיה מיוחד בכך ש"טעם עצו ופריו שווה"?
ב. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' (ויקרא כג.מ)
איתא בגמ' בסוכה (לה.) – ר' אבהו אמר: אל תקרי "הדר" אלא (הדר) דבר שדר באילנו משנה לשנה.
ויש לידע, מדוע באמת, עשה ה' שהאתרוג יהיה מיוחד בכך "שדר הוא באילנו משנה לשנה"?
ג. פרי עץ הדר וכו' (ויקרא כג.מ)
איתא בויקרא רבה (ל, יב) – "פרי עץ הדר"- אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.
"כפת תמרים"- אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.
"וענף עץ עבת"- אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.
"וערבי נחל"- אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.
מבואר, כי האתרוג משול כנגד אותו אדם אשר יש בו גם טעם וגם ריח – גם תורה וגם מצוות.
ויש לשאול, במה נתייחד דווקא פרי עץ האתרוג להיות סמל לשלימות העובד את ה' – אשר יש בו גם תורה וגם מצוות?
ד. ולקחתם וכו' פרי עץ הדר וכו' (ויקרא כג.מ)
ויש לשאול, הרי בתורה נאמר בפשטות כי יש לקחת "פרי עץ הדר", ולכאורה, בפשטות, אף לימון או תפוז נקראים "פרי עץ הדר" ומדוע אין הם כשרים לארבעת המינים? ובכלל צ"ב, מדוע אין ראוי לקחת אתרוג מורכב לארבעת המינים, הרי סוף סוף הינו "פרי עץ הדר" ובמיוחד שהינו ממין האתרוג?
ה. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' (ויקרא כג.מ)
איתא בויקרא רבה (ל, יד) – רבי מני פתח (תהלים לה, י): "כל עצמתי תאמרנה ה' מי כמוך"- לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב, השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם, וההדס דומה לעין, וערבה דומה לפה, והאתרוג דומה ללב. אמר דוד: אין בכל האיברים גדול מאלו, שהן שקולין כנגד כל הגוף, הוי: "כל עצמותי תאמרנה".
ויש לידע, מה העניין שסיבב ה' שיהיה האתרוג מסמל דווקא את "הלב" ולא איבר אחר משאר רמ"ח איברי האדם?
ו. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' (ויקרא כג.מ)
איתא ברמב"ם [זמנים מהלכות לולב פ"ח ה"ח] – גדלו בדפוס וכו' עשהו כמין ברייתו אף על פי שעשהו דפין דפין כשר.
ויש להבין, מדוע כשר אותו אתרוג – הרי משונה הוא בחיצוניותו מסתם פרי האתרוג?
ז. ולקחתם לכם וכו' פרי עץ הדר וכו' (ויקרא כג.מ)
יש לדקדק, מדוע ייתר הפסוק תיבת "לכם", הרי מיותרת היא?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ג עמ' 136) בעניין סילוק ה"שלא לשמה". וז"ל – איתא בכתבי הגר"א זצ"ל שדור עקבתא דמשיחא יהיה דור חיצוני, כלומר דור שמושגיו שטחיים וחיצוניים. וזה הן לצד הרע, שהמעשים הרעים לא ינבעו מתוך אפיקורסות עיונית ופילוסופית כמו בדורות הקודמים, אלא מחמת הרדיפה המופרזת אחר החומריות ואחר הנוחיות, ומתוך רצון לפריקת עול כללית – "נאכל ונשתה כי מחר נמות".
והן לצד הטוב – שעניני הרוחניות שבדור יהיו לוקים בשטחיות, ונובעים בעיקרם מסבות חיצוניות של הגררות אחרי הסביבה הטובה, וצריך עמל ועבודה רבה לעלות ממדרגת החיצוניות, ולחתור לקראת רכישת הפנימיות. וכו'.
גדולי המוסר והחסידות בדורות האחרונים גילו צורך מיוחד בלמודים של עבודת הלב שמביאים לידי פנימיות: למוד המוסר, עבודת התפלה והתעמקות בדרכי העבודה. כי בדורנו, כאשר נתמעטו הלבבות, אין עצה אחרת, אלא מוכרחים להתחיל מבפנים – לעמול בהתבוננות מוסרית ובתפלה עם פנימיות.
כי הסכנה גדולה שנטבע בחיצוניות, נטעה את עצמנו במעשים חיצוניים גרידא, ללא תקנה ח"ו, אם לא נשתדל בכל כחותינו בדרכי קנין הפנימיות. השי"ת יסייענו ויפתח את לבבנו לעבדו באמת.
התורה הקדושה תובעת מן האדם שיהיה פנימי, שכל גדרי התורה יהיו פנימיים בו ולא חיצוניים וכו', שיש חובה תמידית על האדם להפך את עצמו מחיצוני לפנימי בכל עניניו. עכ"ל.
עוד יש להוסיף את דברי המשגיח הג"ר ירוחם ממיר זצ"ל בספרו דעת תורה (משפטים מאמרים) במאמר ומשה עלה. וז"ל – דברנו כל העת על ענין חיצון ופנים, שתיכף עם החיצון ישנו שם הפנים, וכי עיקר הכל הוא הפנים, ועד כמה שהאדם ישנו שמה, כמה שנמצא שם בהפנים, עד כדי כך היא מדידת ובחינת מעלותיו. וזה מעלת התורה וכל מציאותה שבה האדם תיכף בפנים שבפנים. וכו'
ובזה מבואר מה שכתב בספר ראשית חכמה בתחילת שער הקדושה, וז"ל "כי הקדושה היא מענפי היראה, כדכתיב (תהלים לד, י) יראו את ה' קדושיו וגו', כי הירא שלא יחטא מתקדש ופורש, עושה גדר לפנים מגדר כדי שלא יצא החוצה. הנה כי עיקר המצוה של קדושה היינו להיות פנימיים, "ולא ליצא החוצה".
וזהו ג"כ מה שכתב שם להלן: "ובהיותנו מתקדשים אנו דבקים בשכינה וגו', ויתקשר באהבתו יתברך" וכו', כי הסוד של אחדות היא בלב, "בפנים", ושזה הוא גדלות וסוד עולם המחשבה אשר בו כל התורה כולה, כלליה ופרטיה עד אחרית פרטי פרטיה, ועד אין סוף וכו'. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי עיקר מעלת התורה ומצוותיה, הינו בעבודת ה' מתוך "פנימיות" הלב, ולא מתוך "חיצוניות" בלבד אף אם תהיה זוהרת ובוהקת כלפי חוץ – כי קדושה מגיעה מתוך הפנימיות שבמעשים ולא מתוך החיצוניות שבהם.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א', ב' וג' מתורצות – "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר"- מלמדתנו התורה, כי דווקא האדם אשר יש בו גם תורה וגם מצוות אשר מסמל את האתרוג, חייב להיות כ"אתרוג"- בבחינת "פרי עץ הדר" "פרי עץ"- שטעם עצו ופריו שוה. והיינו, שיהיה "פנימי" בעובדו את ה' מתוך פנימיות ולא מתוך חיצוניות, כאשר טעם "עצו"- פנים ליבו, יהיה שווה לטעם "פריו"- מעשיו החיצוניים, כי זהו עיקר עבודת ה'.
אף חייב האתרוג להיות "הדר"- דבר שדר באילנו משנה לשנה. והוא היינו, שיהיו פירות המעשים פנימיים השוכנים באילן, ואינם ממהרים לצאת החוצה מיד. כאשר הינם חלק מפנימיות האילן.
אין ראוי יותר מן ה"אתרוג" להיות סמל לאדם השלם אשר יש בו גם טעם וגם ריח – השומר גם תורה וגם מצוות, אשר דווקא הוא חייב לעבוד את ה' כ"אתרוג"- ולהיות פנימי במעשיו, כי זהו עיקר עבודת ה'.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – על אף שאמרה התורה, כי יש לקחת "פרי עץ הדר", הכריחה התורה כי אין מדובר בפירות הדר כלימון או תפוז וכדו' אשר אף הם נקראים "פרי עץ הדר", אלא בהכרח שמדובר בפרי עץ ה"אתרוג" ואף אתרוג מורכב אין ראוי לקחת לארבעת המינים.
ללמדנו, כי ה"אתרוג"- חייב להיות "אינו מורכב"- טהור בפנימיותו בשווה למראהו המהודר בחיצוניותו. אתרוג אשר הינו פנימי ש"טעם עצו ופריו שווה" ואשר "דר באילנו משנה לשנה" – ואין זה אלא פרי ה"אתרוג" דווקא. אשר הינו סמל ודוגמא כיצד יש לעבוד את ה' – מתוך פנימיות אמיתית לשם ה' באמת.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – מלמדנו הרמב"ם כיסוד ה"אתרוג"- כי יש לעבוד ה' בפנימיות הלב דווקא, לזה, אף אם "גדלו בדפוס ועשהו כמין ברייתו, אף על פי שעשהו דפין דפין, כשר"- כי עיקר יסוד עבודת ה"אתרוג" הינה בפנימיותו ולא בחיצוניותו, וכל עוד הינו אתרוג מושלם בפנימיותו כשר הוא כ"אתרוג", וכך יש לו לעבוד את ה'.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – "והאתרוג דומה ללב"- דווקא ללב ולא לאיבר אחר משאר רמ"ח איברי האדם, ללמדנו, כיסוד ה"אתרוג"- עד כמה מחויב האדם בעבודת ה' [בעבודת האתרוג] להיות פנימי – לעבוד את ה' מתוך "עבודת הלב" הפנימית, בכל ליבו ונפשו באמת, לשם ה', מתוך אהבת ה' הצרופה בליבו, ולא מתוך חיצוניות פסולה נטולת פנימיות "לב" אמיתית.
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – רימזה לנו התורה, כי לקיחת ארבעת המינים חייבת להיות בבחינת ולקחתם "לכם" – כאשר הלקיחה של ד' המינים מוכרחה להיות "לכם"- בשבילכם, ולא בשביל אחרים – והיינו, כאשר הלקיחה בהידור חייבת להיות מתוך פנימיות לשם ה', ולא מתוך חיצוניות פסולה בכדי שיראו חבריו כמה השקיע וכמה הידר בקניית ד' מינים מובחרים ויקרים.
דווקא בחג הסוכות, כאשר מרבים ישראל בחיזור אחר לקיחת ארבעת המינים מהודרים ובדמים מרובים – מלמדנו "האתרוג" המהודר, כי יש לעשות הכל לשם ה' באמת – מתוך פנימיות הלב, ולא לשם הידור חיצוני בעיני האחרים מתוך חיצוניות פסולה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5