——–
בנו של רבי שלום איזן מירושלים הגיע למצוות. הוא סר להזמין ל"קדוש" בשבת, את רבי איסר זלמן מלצר. הנמוס חיב זאת, אף הכרת הטובה, אבל הוא לא העלה בדעתו שהגאון הישיש והחלש יוכל לבא רגלי ממרחק כה רב.
ה"קדוש" היה בעצומו, גדולי ירושלים השתתפו בשמחה, בראשם הגאון מטשבין, שלאחר שטפס במעלה המדרגות התלולות קרוב לארבע קומות, התנשף ואמר: "המעלות של דירה זו – הן חסרונותיה… " הסבו גדולי ירושלים ושוחחו בדברי תורה – ולפתע נראתה בפתח דמותו של רבי איסר זלמן מלצר במחלצות השבת ההדורות.
הכל קמו לכבודו ולא הסתירו את השתוממותם ! הכיצד טרח ובא מהלך כה רב?!
אמת, ענה רבי איסר זלמן, רב המהלך מכפי כחותי, אבל חיב הייתי לבא, משום הכרת הטובה לבעל השמחה.
הכרת הטובה?!
כן, בגינו חלף במחי הרהור תשובה !
הדברים הפכו סתומים עוד יותר, והגאון הישיש נאלץ להבהירם: כאשר רבי שלום בא להזמינני לבר-המצוה של בנו, חלף במחי הרהור: "הוא חוגג כבר את הכנס בנו למצוות – והרי זה עתה נערכה חתנתו ! אח – איך שהזמן חולף מהר, יש להזדרז ולשוב בתשובה בטרם… "
ואם בזכותו חלף במחי הרהור תשובה – חיב אני לטרח ולהשתתף בשמחתו, מדין הכרת טובה !
רבי מאיר דן פלאצקי, בעל ה"כלי חמדה", הגיע ללונדון כדי להתרים נדיבים למען מוסדות התורה.
באחד הימים, אחרי יום התרוצציות רצוף אכזבות אצל עשירי לונדון, שב רבי מאיר דן לאכסניתו עיף ויגע, ונחפז לדרכו לבלגיה, ומשם לאמריקה.
והנה ממתין רבי מיכאל לוי מתושבי לונדון שהביא דרישת שלום מאביו הישיש בן שמונים שנה, והתנצל בשמו שאין בכחותיו מפאת חלשה לבא אליו אישית. השיב הגאון גם מצדו בהתנצלות שממהר לנסע, וחסר לו פנאי לבקור פרטי. אך כעבר שעה קלה, משנודע לו כי אותו ישיש גלה בצעירותו את כתב-היד של רבנו חננאל לפסחים ושלחו למדפיסי הש"ס "ראם" בוילנא, הזדרז לשחר את פניו, באמרו: אדם שכלנו חבים לו תודה בעד מתנה יקרה זו. אין די כבוד להעניק לו.
רבי חיים שמואלביץ היה נוהג לומר על המשנה במסכת אבות (פרק ד' מ"א): "איזהו מכבד המכבד את הבריות" – אם מישהו חשב שהוא יהיה נכבד בלי לכבד את השני, הנו טועה בדבר משנה ! "
דקות תחושותיו של רבי חיים בהכרת טובה והחריפות הרבה בה הדגיש את הצרך להכיר טובה, הנן פרשה מפלאה כשלעצמה. רבי חיים היה מטריח עצמו למרחקים ומטלטל בדרכים בתאו של טנדר מקפץ, כדי להשתתף בשמחת כללותיו של תלמיד מישיבה אחרת, אשר "כבדו" בכך שבא לשמע אצלו "חבורה"… כל אברך, אשר בבחרותו למד עמו בחברותא, היה זוכה לבקורו של רבי חיים בביתו לאחר נשואיו. היתה בכך גם כונה עמקה ליקר את הבעל בעיני אשתו… לכל שמחה, אליה הזמן בארח אישי, היה בא, כמחוה על הטרח ושימת-הלב שהקדיש לו המזמין… בהקשר זה, היה מקפיד – וגם כאן בבטוי של הכרת הטוב – שהמזמין יואיל לפנות גם אל הרבנית, תבדל לחיים טובים… לא היה מקרה – ואפלו אצל בני משפחתו ממש – בו הגש לו כבוד קל כלשהו, בלי שיחפש את בעלת-הבית, טרם צאתו, כדי להודות לה על טרחתה: מקרים "קטנים" כאלה, למאות ולאלפים, מספרים בני-המשפחה ותלמידיו הרבים. מקרים רבים, בהם תמהו על רבי חיים תמיהה רבתי על מה ולמה נהג כפי שנהג, היה משיב: "יש לי הכרת-הטוב לאותו אדם".
בחור הסיעו למסבת "שבע-ברכות". כשהגיעו למקום בקשו רבי חיים שיתלוה אליו. הבחור השיב כי עליו לסדר דבר מה. לשאלתו השיב הבחור לר' חיים כי הדבר יארך כמחצית השעה. "אני מחכה לך", הפטיר רבי חיים. "לא אטל את ידי עד לשובך"… הבחור החליט להשאר. במסבה דאג רבי חיים, בראש ובראשונה, כי לבחור תנתן מנה יפה וכל העת השגיח עליו כדי לודא שאכן הוא אוכל לשבעה…
בעל-הבית, אצלו התגורר בשנחאי, היה יהודי פשוט. למרות שרבי חיים נודע כאיש אשר קשה היה לגרר אותו לשיחת-חלין, היה מבלה בשיחות ארכות וחסרות כל תכן רוחני עם אותו האיש. הדבר עורר רגז ופליאה כאחד – רגז על האיש המעז לבטל את ראש הישיבה בהבליו, ותמיהה על רבי חיים, המרשה לעצמו לבטל מתלמודו כדי לשוחח שיחות חסרות שחר עם יהודי נטול כל לחלוחית של תורה… פעם נשאל על הדבר – "האיש פתח בפני את ביתו", השיב, "ומה עם הכרת-הטוב?! "
בערוב ימיו עלה האיש ארצה והתגורר בעיר מרחקת. פעמים אחדות טרח רבי חיים לבקרו ! ("מח ולב" – ספר לזכרו של רבי חיים שמואלביץ)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5