——–
(מספר "לקח טוב")
בספר "המאורות הגדולים" מספר על רבי שמחה זיסל, הסבא מקלם:
בכל פעם בפרום ליל ראש השנה, כשנכנם אליו השמש לקראו לתפלת ערבית, תקפה אותו חרדה גדולה מאד, וברב רטט ופחד מלמל: הנה כבר באה ההזמנה מבית המשפט להתיצב לדין…
*
בספר "דרכיו, נמוקיו ושיחותיו של החפץ חיים" מובא בשם רבי מרדכי דב, שראה פעם את ה"חפץ חיים" נכנס בימים הנוראים לעלית בית כנסת כדי להתבודד. עמד רבי מרדכי דב מאחורי הדלת ושמע כיצד ה"חפץ חיים" מציר לעצמו שנכנס לדין בפני בית דין של מעלה ועומד לפניהם, והכרוז מכריז שיבאו כל זכיותיו לפניהם.
וציר כיצד הגיעו מחנות של מלאכי קדש שנבראו מהתורה שלמד עד כה ומן המצות ששמר בכל ימי חייו, וכן מהזכיות שזכה בהתפשט חבוריו בתוך כלל ישראל, ועל ידי כך זכה את הרבים. כה רבות היו הזכיות, עד שבעצמו התפלא על רב מספרן.
אחר כך ציר שמכריזים וקוראים לכל חובותיו שיבאו להעיד עליו. גם מהן באו מחנות רבים; מהם כאלה שהעידו על חסרון בעשית המצוה, האהבה והדבקות, ועוד כהנה רבים. עד שהכריע הבית דין שהוא בכלל בינוני. ואז חשב לעצמו שנכנס תחת הגדר של "רב חסד מטה כלפי חסד". אך מיד שמע שהשכינה שואלת מה הוא כעת, חי או נפטר? וענו לה: חי הוא. ותכף נשמע קול: "עשה תשובה על עונותיך, מאחר שאתה עדין בחיים ! " והתחיל ה"חפץ חיים" להתיפח בבכי גדול.
*
בספר "הצדיק ר' שלמה" שנכתם על רבי שלמה בלוך, תלמיד ה"חפץ חיים", מובא בשם ה"חפץ חיים" משל נפלא להמחיש את פחד יום הדין.
המשל הוא על מעשה אמתי שארע בעת מלחמת העולם הראשונה בבחור ישיבה שנתפם על ידי השוטרים. גזרו עליו ענש מות. השוטרים כונו כנגדו מכונת יריה, ובעוד הם מנסים לירות עליו, ארעה תקלה במכונת היריה, ובמשך רבע שעה נסו לירות בו ולא הצליחו. בינתים הצליח הבחור לברח מהם ולהציל את נפשו, ומרב הפחד שהיה לו באותה שעה, הלבינו כל שערותיו.
אמר על כך ה"חפץ חיים", שספור זה הוא משל נפלא עד כמה צריך האדם לפחד מיום הדין, ולהמחיש לעצמו בחוש כיצד יהיה ירא וחרד ביום בו יפרטו לפניו את כל מעשיו ומחשבותיו לפרטיהם.
*
בהקדמת הספר "אור יהל" מספר על רבי יהודה ליב חסמן, מנהלה הרוחני של ישיבת חברון:
נוהג היה ר' ליב חסמן לעבר לפני התבה במוספים של ראש השנה ובנעילה. מי שזכה לראות ולשמע אותו במעמד זה לא ישכחהו לעולם. עומד היה עטוף בטליתו במלא קומתו הזקופה. פניו המשלהבים מאירים בנגה הנרות של העמוד, ופסוקי התפלה יוצאים מפיו מדגשים ונחצבים בחתוך דבורו הנפלא, כשפרוש המלים במלא מצוי משמעותן ממש מפרש יוצא מן הלב ונכנס ללב, חודר ונחרת אפלו באזן האטומה ביותר. והקול קולו האדיר והמתק עולה ומתעלה ומתנגן בהשתפכות הנפש בנגינתו הרוטטת: "קל אמונה בערכך דין, אם תמצה עמק הדין… " מי שלא שמע פסוק זה יוצא מפיו בשאגת תחנונים תוך הדגשת המלים "עמק" לא שמע תפלה זכה מימיו.
*
בספר "מרביצי תורה ומוסר" מספר על רבי אלחנן וסרמן, ראש ישיבת ברנוביץ':
תלמידים מספרים, שבקש בתחנונים שלא יכבדוהו בעליה לתורה ביום הדין. כשתמהו על בקשתו המוזרה, כי הרי הלכה היא שראוי להדר לעלות לתורה באחד מעשרת ימי תשובה, השיב ר' אלחנן בענוה: "חוששני להתבלט ביום הדין, פן יבקרו בשמים את פנקסי היטב, ומעדיף אני לקים בנפשי: 'בתוך עמי אנכי ישבת' ".
*
בספר "ספורי חסידים" מספר על רבי יוסף מטארצ'ין, סנו של החוזה מלובלין:
פעם אחת לפני התקיעות בראש השנה נכנס ר' יוסלי לבית המדרש ואמר לקהל: אספר לכם מעשה:
בעיר אחת היה גר תלמיד חכם עשיר שהתפרנס ממסחר ביין. הרב של אותה העיר רצה פעם לכבדו והלך לביתו לבקרו. בראות בעל הבית שהרב בא לביתו, שמח מאד וטרח לכבדו בכל כבוד אפשרי. אחר כך צוה למשרתו לרדת למרתף היין, ולהביא משם בקבוק יין טוב ומשבח. עבר זמן רב והמשרת לא חזר. המארח התפלא מאד, בקש סליחה מהרב, וירד למרתף להביא יין ולראות מדוע לא שב המשרת. בבאו למרתף, נבהל מאד. כמה חביות היו פתוחות, ברזים של חביות אחרות היו פתוחים ויין רב זרם מהם לאבוד, ובכל המרתף היו נזקים גדולים, והמשרת איננו.
כשחזר בעל הבית מהמרתף בלב שבור, התחיל לחפש את המשרת שגרם ברשעותו לנזק הגדול. לבסוף מצאו שוכב בשלוה על גבי התנור. כאשר ראה המשרת את בעל הבית, אמר לו: אבקש שתעלה את המשכרת שלי, כי היא נמוכה…
לאותו משרת דומים אנו בראש השנה. בראש השנה אנו חוטאים ופוגמים בעולמו של הקדוש ברוך הוא, ובראש השנה אנו באים לפניו ומבקשים מאתו שיכתבנו לחיים טובים…
*
בספר "המאורות הגדולים" מובאים דבריו של רבי יצחק בלאזר:
כידוע, השטן מתבלבל בשמעו בראש השנה את קול השופר, והוא נבהל וחושב: עכשיו יבא המשיח. אף על פי שהרבה שנים תקעו והריעו והמשיח לא בא ממשיך השטן לחשש שמא עתה עשו תשובה.
לפי זה נמצא, שאדם הנופל בעבותות היאוש וחושב: הלא כבר עברו עלי הרבה שנים וימים נוראים ותקיעות שופר ולא עשיתי תשובה וכבר אין לי תקוה… אדם החושב כך, גרוע הוא מן השטן…
*
באותו ספר מספר על הנהגתו של ה"חפץ חיים" בראש השנה:
אחד התלמידים ספר, שפעם ביום השני של ראש השנה ראו שה"חפץ חיים" יצא מחוץ לעיר והתישב בשדה על אבן גדולה. כשהתלמיד הרהיב עז בנפשו לגשת אליו ולראות ת מה מעשיו, הלך ר' ישראל מאיר לקראתו ואמר כאלו לשם הצטדקות: "הלא יום הדין היום, ואיפה הן מדות האהבה והיראה שלי? בלי התבוננות בגדלות השם, אי אפשר להגיע למעלות אלו, והלכתי להתבונן מעט בזה".
*
להלן מובא קטע מהקדמת הספר "אור יהל" לרבי יהודה ליב חסמן (בו מסופר על פעלו ותולדותיו):
ושוב מתגוללות ממרחקי ערפלי העבר יריעות תמונות משנות בדידותו הרוחנית הגדולה בלודבינובה, פלך סובאלק, מקום רבנותו הראשון אחרי טלז. המקום חצי עירה חצי כפר, שתושביו היו כפריים אמידים, רבם בורים גמורים ורחוקים מאוירה של תורה. והוא, בכל להט נפשו והשתוקקותו אל על, הסתער על היהודים המגשמים האלה, ונסה בדרשותיו ובשיחותיו להבקיע נתיב לנשמתם דרך השריון העבה של עם הארצות ותרדמת הבעל ביתית השגרתית. וזכורני את הזעזוע העצום בדרשו לפני הקהל בראש השנה לפני תקיעות, ובפנותו ליהודים הכפריים בערך בדברים האלה:
"רבותי, הנה אתם באים לבית ה' ביום הדין, יום זה המקדש, היחיד בשנה. נתנה לכם ההזדמנות המפלאה והחד פעמית לשפך שיח לפני אביכם שבשמים, לבקש ממנו על נפשותיכם ועל נפש משפחותיכם, והנה מגיעות תפלותיכם ובקשותיכם לשערי שמים בפני הבוחן ובודק כליות ולב, ומה נשמע בהן? מה הם בקשותיכם והרהוריכם ברגע נשגב וקדוש זה? 'רבונו של עולם, הבה לי תפוחי אדמה! תן לי קמח וגריסין !'. והיכן הנשמה שלכם? היכן היהדות שלכם? היכן המעשים טובים שלכם? מי יעלה בהר ה' ואיך תעלו אתם להר ה' ואיך תקומו במקום קדשו אם אין לכם אפלו את ההרגשה לשאף לעליה, לשאף למשהו נעלה יותר מאשר הקמח והגריסין?! "
קהל הכפריים בבית הכנסת, שזו היתה להם דרשתו הראשונה של הרב החדש, עמדו נדהמים ונרעשים נוכח ההתקפה המוחצת הזאת על שממון חייהם, ונוכח הגלוי המכאיב של ריקנות נשמותיהם. זו הפעם הראשונה ששמעו דברים נוקבים כאלה, וכל זה תוך התלהבות עלאית והתרגשות נסערת של רב אב אוהב ודואב.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
משפטי ישראל – על חגי ומועדי ישראל
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5