——–
א. ושם איתנו נער עברי וכו' (מא.יב)
פירש רש"י – "עברי"- אפילו לשוננו אינו מכיר.
יש להבין, כיצד באמת, על אף השנים הרבות אשר שהה יוסף במצרים, לא הכיר את שפת מצרים?
ב. עוד יש לידע, כיצד זכה יוסף להיות "יוסף הצדיק" על אף השנים הרבות אשר שהה במצרים הטמאה?
ג. והנה מן היאור עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת מראה ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע. ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת. ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ (מא.יח-כא)
יש לבאר את יסוד חלום פרעה!
ד. ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי. ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלקים בארץ עניי (מא.נא-נב)
יש להבין, מדוע בחר יוסף לקרות את שם בניו דווקא ע"ש צרותיו אשר קרו אותו – ע"ש ה"נשני אלקים מבית אבי" וע"ש ה"הפרני מארץ עניי". מדוע לא קרא שם בניו ע"ש הטובה אשר זכה לה בהיותו מלך מצרים?
ה. ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו (מב.ג)
וכן בפרשת ויגש, אמר יהודה: "אך טרף טורף וכו'" (מד.כח)
צ"ע, כיצד השבטים אמרו על יוסף כי איננו מפני שנטרף, כשבפועל לא היה כך, דלכאורה הדבר נחשב לשקר, וכיצד כביכול שיקרו השבטים הקדושים?
ו. ויאמר אלהם יעקב אביהם אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה (מב.לו)
מבואר, כי השווה יעקב את שמעון ליוסף, כפי שאמר "יוסף איננו ושמעון איננו".
ולכאורה יש להבין, הרי אין הדברים שווים, שהרי יוסף נטרף ומת מיתה גשמית ואיננו קיים מבחינת יעקב, ואילו שמעון כלל לא מת אלא סה"כ אסור בבית האסורים אצל יוסף מלך מצרים. מדוע א"כ, השווה יעקב ביניהם?
ז. עוד יש לידע, ממה חשש כ"כ יעקב בשליחת בנימין מצרימה, והעדיף את אי שליחתו, על חשבון צער כל משפחתו?
חנוכה
ח. נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים מניחו על פתחו ואם יש חצר לפני הבית מניחו על פתח החצר וכו' (שו"ע סי' תרע"א ס"ה)
יל"ע, מדוע לכתחילה לא מניחים החנוכייה בחלון הבית. מדוע צריך להקפיד להניחה בפתח הבית דווקא?
ט. ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל השמנים (פיוט מעוז צור)
יש לדקדק – מדוע נקט הפייט לשון "ופרצו", מדוע לא נקט "והרסו" חומות מגדלי או "והבקיעו" חומות מגדלי. מה העניין דנקט בלשון "ופרצו" דווקא?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"א עמ' 153) בעניין השפעת הסביבה. וז"ל – בני אדם חושבים שהשפעת הסביבה עושה רושם חשוב רק על ילדים וחלושי-הדעת. אבל אינו כן. הסביבה עושה רושם אפילו על הכי-גדול. וכו'
נוראות להשתומם מערך הסביבה – אם אדם מתקרב אל סביבה שאיננה חזקה כ"כ בעבודת ה', אפילו אם כוונותיו המעולות ביותר, לשם שמים ממש, מ"מ כבר יש בזה הסכמה בקרב לבבו לוותר קצת על הנהגתו בעבודה ולקבל קצת מקולות הסביבה שהולך אצלה, גם מוסכם אצלו כל מה שיכול להסתבב מזה לענין הנהגת בניו ובני ביתו, ואפי' לדברים החמורים ביותר ר"ל. כי הסכנה איננה נעלמת מפנימיות לבבו, וכיון שיורד לה, לכתחילה אדעתא דהכי יורד.
וכן הוא ג"כ לצד הטוב, אם מחליט אדם, מאיזה טעם שיהיה, להשתקע בסביבה הגדורה ביראת ה' ומלאה רוח התורה, כבר בחר בזה בחיים בעדו ובעד בניו ובני ביתו, וגם כל מה שיסתבב מזה זכותו הוא, כי גם אדעתא דהכי עלה לה, ומרובה מידת טובה. וכו'
הרי נראה בזה, כמו בחוש ממש, את גודל השפעתה של סביבה רעה. נורא ואיום עד כמה על האדם להשתמר מסביבה רעה, כי בהדבקו בה אפי' במשהו הרי לו לחוש כי בנפשו הוא ח"ו. וכו'
והרמב"ן הוסיף בטעם איסור ההבטה "כי הראות באויר הדבר, ובכל החליים הנדבקים יזיק מאד וידביקם, וכן המחשבה בהם, ולכן יסגר האיש המצורע… ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח, כי באה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהם מן השמים ודבקה בה".
והענין הוא שכמו שבגשמיות מצאנו, בע"ח דקים וקטנטנים מאד (חידקים), אשר פורחים באויר, ומחליאים את החי אשר יכנסו בו (אם בנשימה או באכילה או במגע וכדומה), כן הבחינה הרוחנית שבחולי, שהיא מציאות תוכן החולי, תגיע אל האדם ע"י התחברותו אליה, אם במגע או אפי' בראיה. ואליבא דאמת, זהו המחליא את האדם, ולא החידק הגשמי אשר נראה במיקרוסקופ, וכבר אמרו חז"ל "לא הערוד ממית אלא החטא ממית", כי הגורם הגשמי שאנו רואים בחוש, אשר המית או החליא, אינו בא אלא לשם נסיון, לכסות על התוכן הרוחני. וכו'
עכ"פ למדנו מדברי רש"י והרמב"ן זצ"ל, כמה גדולה סכנת סביבת הרשעים. הן ראיה לבד, ראית העונש, תוכל להוריד את האדם לגמרי, עדי כליון, ולא יוכלו אפילו זכויות של אאע"ה להציל. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה מסוכנת היא השפעת סביבה רעה, כי בהדבקו בה אפי' במשהו הרי לו לחוש כי בנפשו הוא ח"ו. ואפי' לדברים החמורים ביותר ר"ל, כי הסכנה איננה נעלמת מפנימיות לבבו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – זכה יוסף להיות "יוסף הצדיק" על אף השנים הרבות אשר שהה במצרים הטמאה. אין זה אלא מכח מה שהעיד עליו שר המשקים: "עברי"- אפילו לשוננו אינו מכיר.
עדות זו של שר המשקים כי על אף השנים הרבות אשר שהה יוסף במצרים, לא הכיר הוא את שפת מצרים, מעידה על יוסף כיצד הרחיק עצמו מחברת מצרים הטמאה, עד שאפילו לשונם "לא הכיר"- בודאי זהו מתוך פרישתו מכל דיבור מיותר עימם, כי ידע הוא עד כמה עליו להשתמר מסביבה רעה, כי בהדבקו בה אפי' במשהו הרי לו לחוש כי בנפשו הוא ח"ו.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – יסוד חלום פרעה בא ללמדנו, כי כאשר שבע פרות בריאות וטובות עומדות ביחד עם שבע פרות רעות ודלות, ממילא "ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאות – ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה"- יושפעו הפרות הטובות מן הפרות הרעות עד לירידתן ברוחניותן עד שאול תחתית.
כי כך היא השפעת הסביבה אשר עושה רושם אפילו על האדם הכי-גדול. כי הסכנה איננה נעלמת מפנימיות לבבו.
ואף אם יסבור האדם-הפרה הטובה, כי כוונותיו הינן לשם שמים ממש, למען חיזוק הסביבה הרעה. עליו לדעת כי "ומראיהן רע כאשר בתחילה", והוא אשר יושפע לרעה. כי מ"מ, כבר יש בזה הסכמה בקרב לבבו לוותר קצת על הנהגתו בעבודה ולקבל קצת מקולות הסביבה שהולך אצלה.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – בחר יוסף לקרות את שם בניו דווקא ע"ש צרותיו אשר קרו אותו, ע"ש ה"נשני אלקים מבית אבי" וע"ש ה"הפרני מארץ עניי". ולא ע"ש הטובה אשר זכה לה בהיותו מלך מצרים, כי בעיני יוסף השתקעותו להיות מלך במצרים הטמאה – בסביבה רעה אשר מסכנת את רוחניותו ורוחניות בניו, איננה טובה אלא רעה ממש.
לכן בחר יוסף לקרות שם בניו דווקא בשמות אשר מסמלים את קישורו לעם ישראל, ואת אי השתייכותו לסביבת מצרים הטמאה. ידע יוסף כי רק כך – באי התחברותם לסביבה רעה, יוכל לחנך את בניו תוך שמירה על רוחניותם וקדושתם.
לפ"ז גם הקושיות ה'. ו' וז' מתורצות – אמרו השבטים ליוסף: כי שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו, וכי יוסף "אך טרף טורף". כי היו השבטים בטוחים, כי בירידת יוסף למצרים אשר היתה ערות הארץ, בודאי הסביבה הרעה אשר סיבבתו השפיעה עליו לרעה להיות הולך בדרכם, כי הסביבה עושה רושם אפילו על הכי-גדול. נורא ואיום עד כמה על האדם להשתמר מסביבה רעה, כי בהדבקו בה אפי' במשהו הרי לו לחוש כי בנפשו הוא ח"ו. "כי הראות באויר הדבר", ובודאי כבר נטמא יוסף כולו, והינו מת רוחנית בבחינת "אך טרוף טורף".
אף יעקב השווה את שמעון ליוסף, באומרו: "יוסף איננו ושמעון איננו". כי היה בטוח יעקב כי שמעון השוהה במצרים, כבר אינו אותו שמעון הצדיק, ובודאי כבר הושפע הוא מן הסביבה הרעה ומת רוחנית, והינו שווה ליוסף אשר אף הוא "איננו".
לזה אף סירב יעקב לשלוח את בנימין הצעיר, לבל יסתכן בסכנת הסביבה הרעה, כי כמה גדולה סכנת סביבת הרשעים. הן ראיה לבד, ראית העונש, תוכל להוריד את האדם לגמרי, עדי כליון.
חנוכה
לפ"ז גם הקושיות ח' וט' מתורצות – מניחים אנו את החנוכייה בפתח הבית דווקא, ולא רק בחלון הבית בלבד. ללמדנו, עד כמה צריך לשמור על הפתח לבל יכנסו בו שום חברה רעה. כי אז יכולים הם להחלות את סביבתו בחידקים רוחניים רעים, ולהשפיע לרעה על מעשיו. לכן עליו לשמור על בית טהור ולחסום הפתח לכל חברה רעה.
וזהו מה שנקט הפייט לשון "ופרצו" דווקא, ולא "והרסו" או "והבקיעו". ללמדנו, כי להשפעת סביבה רעה מספיק "פרצה" קטנה בלבד בכדי להרוס מגדלים שלמים. כי כמה גדולה סכנת סביבת הרשעים. הן ראיה לבד, ראית העונש, תוכל להוריד את האדם לגמרי, עדי כליון, ולא יוכלו אפילו זכויות של אאע"ה להצילו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5