——–
א. ואשביעך בה' אלקי השמים (כד.ג)
יש להבין, מדוע צריך היה אברהם להשביע את אליעזר, וכי לא היה אליעזר אשר היה דולה ומשקה מתורת רבו, נאמן – בלא שבועה?
ב. עוד יש לבאר חילוק שבועת אליעזר לאברהם דהכא, משבועת יוסף ליעקב (להלן מז.לא). דהכא כתיב: "ואשביעך בה'"- היינו, שהשביעו בשם ה'. ואילו התם בשבועת יוסף לא השביעו יעקב בשם ה'. וצ"ב, מאי שנא?
ג. עוד יל"ע, דהכא איתא דהשביע אברהם את אליעזר, ואילו התם ביוסף כתיב: "ויאמר השבעה לי" היינו, שביקש יעקב מיוסף שישבע "מעצמו" אך לא השביעו הוא.
וצ"ע, מדוע היה על אליעזר להיות מושבע מפי אחרים, ולא אמר לו אברהם שישבע מעצמו, בשונה משבועת יוסף שם ביקשו יעקב שישבע מעצמו, דמאי שנא?
ד. ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השואבות. ויאמר ה' אלקי א-דוני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם א-דוני אברהם וכו' (כד.יא-יב)
יש להבין, מדוע היה צריך להתפלל לה' שיצליח דרכו. מדוע לא סמך על זכותו של אברהם אשר בודאי התפלל להצלחתו?
ה. הנה אנוכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים. והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני (כד.יג-יד)
מבואר – כי ביקש אליעזר להסתמך על עזרת ה' בדרך ניסית.
ויש להבין, כיצד ביקש שיעשה לו נס שאינו נצרך, הרי יכל לחפש במשפחת אברהם בחורה צנועה וכשרה ליצחק. ומדוע נסמך על הנס? [ועוד שמנכין מזכויותיו]
ו. והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק וכו' (כד.יד)
איתא בגמ' תענית (ד.) א"ר שמואל בר נחמני: שלושה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבום כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן. ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש, ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם דכתיב: "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך וכו'" יכול אפילו חיגרת אפילו סומא, השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה וכו'.
יש לתמוה, מדוע באמת נהג כך אליעזר ושאל שלא כהוגן?
ז. והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וכו'. והיה הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת (כד.יד-טו)
איתא במגילה (י:) – כל מקום שנאמר "והיה" אינו אלא לשון שמחה, וכל מקום שנאמר "ויהי" אינו אלא לשון צער.
א"כ יש להבין, מדוע אמר אליעזר "והיה", וכי איזו שמחה היתה לו כ"כ באמירתו לנערה, הרי השמחה היתה צריכה להיות רק כשתאמר הנערה: "שתה וגם גמליך אשקה", [וא"כ ה-"והיה" היה צריך להופיע לפני ה"ואמרה" והול"ל: "והיה" ואמרה שתה וגם גמליך אשקה וכו', שאז באמת ישנה שמחה]?
ח. עוד יש לדקדק, מדוע כתיב "ויהי" הוא טרם כילה לדבר, דמשמע שהיה צער (שאין "ויהי" אלא לשון צער) מכך שמצא את הנערה ליצחק, לכאורה להפך היה בזה שמחה ולא צער?
ט. וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמאיני נא מעט מים מכדך (כד.יז)
יש להבין, מדוע "רץ" לקראתה, וכי לא יכל רק "למהר לקראתה", מדוע כ"כ הזדרז "לרוץ" לקראתה?
י. והאיש משתאה לה וכו'. ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם. ויאמר בת מי את וכו'. ותאמר וכו' (כד.כא-כד)
יש להבין, מדוע נתן לרבקה את הנזמים בטרם ידע מי היא ומאיזו משפחה היא?
יא. ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו (כד.לב)
איתא במדה"ג – "ורגלי האנשים"- שבאו עמו להעיד על הרשאתו ולשמרו בדרך שלא יגע בה ברבקה לרעה.
ויל"ע, מדוע נתן אליעזר לאנשים לשומרו שמא יפגע ברבקה. מדוע שצדיק כמוהו יעשה רעה זו סתם ללא סיבה?
יב. לא אוכל עד אשר דברתי דברי (כד.לג)
הקשה הסבא מנובהרדוק "במדרגת האדם": מדוע נהג מנהג זה של זריזות, ומיהר כל כך עד שאמר כי לא יאכל עד אשר ידבר את דבריו?
יג. ויהי כאשר שמע עבד אברהם וכו'. ויוצא העבד וכו' (כד.נב-נג)
יל"ע, מדוע בכל פרשת שליחותו של אליעזר, לא נזכר שמו כלל אלא רק בשם "העבד" או "עבד אברהם"?
יד. ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור אחר תלך. ויאמר אליהם אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדוני (כד.נה-נו)
פירש רש"י – "ימים"- שנה כמו ימים תהיה גאולתו, שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חודש לפרנס את עצמה בתכשיטים.
ויש להבין, מפני מה הקפיד אליעזר לבל תשב הנערה בביתה ימים או עשור, הרי כך היה מנהגם להמתין לבתולה י"ב חודש עד לחתונתה וכמבואר ברש"י. ומדוע מיהר ולא נתן לרבקה זמן זה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הסבא מנובהרדוק זצ"ל בספרו מדרגת האדם בעניין הנגיעה. שם מבאר הסבא את הנהגותיו המוזרות של אליעזר כאמצעי לחימה במלחמתו הפנימית של אליעזר נגד "הנגיעה" שלו.
ידועים דברי חז"ל על הפסוק "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי"- אלי כתיב – כי רצה להשיא את בתו ליצחק. היתה לו א"כ נגיעה גדולה עד כדי כך שלא תמצא ליצחק אישה, כדי שישא יצחק את ביתו. וכיוון שהרגיש אליעזר שנגיעה מפעמת בקרבו, ידע כי לא יוכל להתנהג בדרך הישרות.
הנגיעה תובעת לעקם הישרות ולהתעצל בהשתדלות, או לכל הפחות להרבות באמצעים אשר על ידם יתקרב העניין אל צד הנגיעה עוד יותר, כיון שכך יצא אליעזר להילחם כגיבור נגד נגיעתו והשתדל להטות את מידותיו לצד הנגדי, כמש"כ הרמב"ם (הל' דעות פ"ב) שמתחילה צריך האדם להרחיק את עצמו בקצה השני ממידותיו וינהג בו זמן רב עד שיחזור לדרך הבינונית והמשל לזה – יישור הברזל המעוקם שמתחילה צריכים להטותו לגמרי לצד השני, ואח"כ אפשר לישרו.
לכן השתדל אליעזר בחריצות רבה בעורמה ובכל דבר המועיל לפעול באופן ששליחותו תצא אל הפועל באופן המושלם.
בתחילה נשא תפילה לסיעתא דשמיא שתינתן לו לבל ילכד במצודת הנגיעה שתכשיל את שליחותו. כאשר ראה ברבקה את הסימנים שאכן היא האישה מיד נתן לה את הנזמים אע"פ שעדיין עלול היה להיווכח שאינה ממשפחת אברהם – ואז היה עליו לשלם לאברהם נזמים אחרים תחת אלו שהפסיד לו – בכל זאת משום שעל צד הספק שאכן לא טעה וכדי להשפיע עליה שתסכים להינשא ליצחק. מוכרח היה לתת לה את הנזמים, היה לו הדבר כדאי, מאחר שחשד אליעזר שמא נגיעתו גורמת לו שימנע לתת לה הנזמים מספק. מיד הזדרז לתת לה אותם כדי להגיע ע"י זה אל הקצה השני של הנגיעה.
ומה שלא רצה לאכול קודם שדיבר דברו, היה ג"כ מטעם זה שלא להניח לנגיעה לפתוח פתח שיתעצל בדבר. וכאשר בקשו ממנו "תשב בנערה איתנו ימים או עשור", שוב חשד את עצמו שמא יתרצה להם מחמת הנגיעה, ולכן התנגד לכך בכל מאודו, ובכך עשה שוב ההיפך מנגיעתו כדי שחלילה לא יגרם שום עיכוב מחמת נגיעתו.
ע"ז חז"ל אמרו "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים וכו'". עכ"ד.
א"כ מבואר – עד כמה מסוכנת היא הנגיעה שאף צדיקים גדולים כאליעזר חששו כ"כ שמא יכשלו בה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א'. ב' וג' מתורצות – בקשת אברהם מאליעזר שישבע בשם ה', איננה מפני שלא האמינו, שהרי ודאי סמך הוא עליו כי יקיים השליחות בשלימות, אלא שידע אברהם כי עלול אליעזר לטעות ח"ו אחר נגיעתו האישית, לכן לבל יטעה אחר נגיעתו, השביעו אברהם לאליעזר אף בשם ה'. כך, מכח פחדו מן השבועה לא יטעה הוא אחר נגיעתו. זאת בשונה משבועת יעקב ויוסף שלא היתה שם נגיעה אישית.
לכן, אף השביעו מפי אחרים ולא מפי עצמו, כדי שלא יבוא אליעזר לומר כי כך וכך התכוון בשבועה מתוך שיטעה אחר נגיעתו האישית, לכן השביעו אברהם ע"י שאברהם הוא המשביע בעצמו. וכאשר תנאי השבועה ילכו אחר כוונת אברהם ולא אחר כוונת אליעזר אשר היה עלול לטעות עקב נגיעתו בדבר.
לפ"ז גם הקושיות ד'. ה' וו' מתורצות – לא נסמך אליעזר על תפילת אברהם אדונו, נשא תפילה אף הוא בעצמו, ונסמך על הנס. היות ופחד שמא נגיעתו האישית תפגום בהחלטתו. ואף אם ימצא את הנערה הראויה ליצחק לא ימלא שליחותו נאמנה.
לכן ביקש אליעזר מה', שיאיר את עיניו בסימן ברור ומובהק בדרך ניסית של "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני", הכל בכדי למנוע מנגיעתו שמא תגרום לו לטעות.
על אף שסמך על הנס, ועל אף "ששאל שלא כהוגן", בכל זאת הסתכן אליעזר, מפני פחדו שמא נגיעתו האישית תכשילהו ולא ימלא שליחותו נאמנה.
לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – נקט קרא "והיה" שזהו לשון שמחה. כי כבר כאשר יאמר לבחורה "הגמאיני מכדך", אמר אליעזר כי ישמח כ"כ אם יצליח למלא את שליחותו ולהתגבר על יצרו המפתהו לבל ימלא שליחותו נאמנה, זו השמחה של "והיה"- שכבר כשיבקש "הגמיאיני נא", יצליח להתגבר על יצרו.
חשש נגיעתו נרמז בקרא -"ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת", שהיה מעט צער בתוככי ליבו של אליעזר, על שלא זכה להשיא ביתו ליצחק, וזהו מה שנקט "ויהי" שהוא לשון צער.
לפ"ז גם הקושיות ט' וי' מתורצות – "רץ" אליעזר ולא רק מיהר, כדי שלא ייפול ברשת נגיעתו האישית, וח"ו לא ימלא שליחותו. לכן רק כאשר ראה כי יוצאים אליה המים ויש סימנים שזו הבחורה, על אף שאפשר כי איננה הנערה הראויה, בכל זאת "רץ" לעשות שליחותו.
אף מיד נתן לה אליעזר הנזמים, והסתכן שמא אין זו הבחורה הראויה, ויצטרך לשלם לאברהם מה שהפסידו, מפני שחשש אליעזר שמא ייפול ברשת יצר נגיעתו, ולא ימלא שליחותו נאמנה.
לפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – הכיר אליעזר את יצר הנגיעה שבו, וידע כי נגיעתו האישית אף עלולה להפילו – לפגוע ברבקה, לכן נתן על עצמו אנשים שישמרוהו מכך.
לפ"ז גם הקושיא י"ב מתורצת – לא אכל אליעזר טרם כילה לדבר, כדי לא לתת לנגיעתו לפתוח פתח להתעצל בדבר השליחות.
לפ"ז גם הקושיא הי"ג מתורצת – נקרא אליעזר בלשון הפסוק: "העבד" ולא נקרא בשמו בכל פרשת השליחות, היות והצלחת אליעזר בשליחותו היתה מחייבת את ביטול "העצמו" מכל נגיעותיו האישיות, לא להיות "אליעזר", אלא להיות "העבד" הנאמן המקיים שליחותו נאמנה.
היות ואם חס וחלילה היה חושב על "אליעזר" ועל ביתו הצדיקה, לא היה מבצע את שליחותו עקב נגיעתו האישית – הדרך להתגברות על יצר הנגיעה הינה רק ע"י היותו בבחינת "העבד"- ביטול "העצמי".
ולפ"ז גם הקושיא הי"ד מתורצת – אף כאשר בקשו בני משפחת רבקה כי "תשב הנערה אתנו ימים או עשור אחר תלך" שוב חשד אליזר את עצמו, שמא מה שיתרצה למשפחה רבקה שתמתין הנערה בביתה י"ב חודש יהיה מחמת נגיעתו האישית – כדי שלבנתיים יהיה סיכוי שביתו תינשא ליצחק.
לכן התנגד לכך אליעזר בכל מאודו, אף שכך הוא המנהג. בכך עשה הוא שוב ההיפך מרצון נגיעתו, כדי שחלילה לא ייפול ברשת נגיעתו ולא יגרם שום עיכוב מחמת נגיעתו האישית, למען עשותו שליחותו נאמנה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5