——–
במדרש איתא (קה"ר ו, ז) על הפסוק "כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא", משל למה הדבר דומה? לעירוני שנשא בת מלכים, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינן חשובין לה כלום, למה? שהיא בת מלך. כן הנפש אם הבאת לה כל מעדני עולם, אינן כלום לה, למה? שהיא מן העליונים. עד כאן.
נפשו של יהודי היא בת מלך, היא חלק אלה ממעל, ולכן 'כל עמל האדם לפיהו' כל מה שיעמל ויתן לה מהנאות ותאוות עולם הזה הנפש לא תמלא אין לנפש שום ספוק מזה, ואין לה שמחה מכל זה. כי איזה ערך יש לעניני עולם הזה אצלה אחרי שממקור קדש מחצבתה? ורק כאשר אהבתו כלה קדש להשם יתברך, יש לנפש שמחה פנימית. וזה מקור העצבות המקננת בתוככי הנפש, שהאדם מחפש כל מיני סבות מדוע הוא תמיד נעצב אל לבו, והאמת היא, שהנפש היא התובעת ממנו את ספוקה והיא אינה מתמלאת, איז לה כל שמחה מהנאות ותאוות עולם הזה. וזה מרמז בכתוב (בראשית ג, יז) "בעצבון תאכלנה וגו' ", שכל עניני אכילה וכל הענינים שנפשו של אדם מחמדתן המה בעצבון, וכל כמה שמוסיף למלא הנאותיו ותאוותיו הנפש מתעצבת יותר, ומתקים בו כמה דאיתא (ירמיה ב, יט): "תיסרך רעתך", כי החלק אלה ממעל תובע ממנו תמיד שימסר כל אהבותיו להשם יתברך, ורק אז הוא זמן שמחתנו.
*
והיות שזה עצומו של חג, יתבאר כראוי הענין המשתף של כל מצות החג. שמצות סכה היא כמאמר מרן ב"בית אברהם" זי"ע, שיהודי עוזב את ביתו, אשתו ובניו, ומתנער מכל האהבות שהוא קשור להן בכל ימות השנה, ומתיחד עם הקדוש ברוך הוא בסכה, בבחינת "הביאני המלך חדריו", בתקף אהבת ה'. וענין נטילת ונענוע המינים, כמו שכתוב במדרש: האתרוג דומה ללב, לולב לשדרה, הדס לעינים, וערבה לשפתים, הדא הוא דכתיב: "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך", הינו, ש ו תכלית המצוה לנער ולהגביה כל אבריו מכל עניני גשם עד שגם עצמותיו תאמרנה ה' מי כמוך. וכן מצות נסוך המים, כבר בארנו שזה עצומו של חג, שתהיה כל אהבתו בלתי לאהבת ה' לבדו, וזה הוא זמן שמחתנו.
ומדת השמחה אי אפשר ליהודי להשיגה אלא כאשר מתנער כליל מכל הנאות ועניני העולם הזה. כאשר האדם שקוע בהם, לעולם אינו בא על ספוקו, כמאמר חז"ל (קה"ר א, לד): אין אדם יוצא מזה העולם וחצי תאותו בידו. ואינו שבע לעולם, בחינת משביעו רעב (סוכה נב:). רק כשמתנער מכל עניני העולם הזה, אז מגיע למדת השמחה האמתית. ועל דרך המשל המובא מבעלי המוסר, למלך אחד שהיה חולה מאד, והרופאים אמרו, שרפואתו היחידה היא שילבש כתנת של אדם ששרוי בשמחה ללא כל דאגות, וכאשר הלכו לחפש ולבקש, לא מצאו שום אדם נטול דאגות. וכאשר, לאחר מאמצים מרבים, נמצא סוף סוף אדם שמח וטוב לב שאין לו כל דאגות, אמר להם שאין לו בכלל כתנת, ואלמלי היה לי כתנת, הרי כבר היו לי דאגות סביבה, רק מחמת שאין לי מאומה הריני שרוי תמיד בשמחה ואני מחסר כל דאגה. והוא, כאמור, שאי אפשר להשיג את השמחה כל עוד שיש לאדם רצונות העולם הזה.
ולכן חג הסכות הוא זמן שמחתנו, שענינו. להתנער מעניני העולם ה ה, כמאמר מרן זי"ע ב"בית אברהם" הנ"ל, שבסכות יהודי מתנער מביתו ומכל עניני הנאות העולם הזה ומתבודד עם " הקדוש ברוך הוא בסכתו, ולכן המצוה באה רק לאחר הימים הנוראים, ראש השנה ויום הכפורים, כי אז איש יהודי מסגל יותר להתנער מכל עניני הנאות העולם הזה. ולהיות עם קונו בלבד.
עוד איתא ב"בית אברהם", שיום כפור מכפר על החטאים והפגמים העבים והמגשמים, אך עדין נשאר בו ריח רע מהחטאים ומהנאות ההתר והרשות, ועל כן. עקר עבודת ה' בחג הסכות הוא, שיהודי יתנער מכל הנאות וע. ניני עולם הזה, שעל. ידי זה מסתלק ממנו הריח רע ונטהר לגמרי גם מכל עניני רשות והנאות התר. והבאור בזה, שביום הכפורים העבודה היא במדת היראה, ויראת ה' היא רק על עניני אסור ולא על עניני התר ורשות, אבל חג הסכות מדתו אהבה, בחינת "וימינו תחבקני", והכלל במדת אהבה הוא כמו דאיתא ב"פרי הארץ", שכל הנאה גשמית היא בחינת נרגן מפריד אלוף, שמפריד בין יהודי להקדוש ברוך הוא, ובכדי להשיג את מדת אהבת ה' ולדבקה בו, צריך יהודי לותר על כל הנאות העולם הזה, וזהו עקר העבודה בחג הסכות להתנער מכל עניני העולם הזה. ולכן החג הזה הוא זמן שמחתנו, שבו מסגלים להשיג את מדת השמחה בשלמות, כי מתקים בו כמאמר הרב מקוברין זי"ע: איזה עולם מלא אור ומתיקות לאלו שאינם שקועים בו, ואיזה עולם חשוך ומר הוא לאלו השקועים בו. וכיון שעל ידי מצות סכה מתנער ופורש לגמרי מכל שיכות לעניני עולם הזה ואינו שקוע בו, זוכה לזמן שמחתנו מלא אור ומתיקות.
וזה ענין מצות ארבעה מינים, שהם דומין לאברים, שבהם נכללו כל השרשים של הנאות האדם: עין רואה, והלב חומד, והשדרה היא המקשרת בין מח הדעת המקור למדת יסוד, ועד סיומא דגופא, והשפתים שכל עמל אדם לפיהו, הינו עניני תאות האכילה. והמצוה באה להורות, שעל יהודי למסר כל הנאותיו להשם יתברך. וזה פרוש הכתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם", לפי שעל ידי מצות ד' המינים, שענינם למסר לה' את כל עניני הנאות עולם הזה, על ידי זה האדם מגיע למדת השמחה.
וזהו גם ענין השמחה המפלגת שהיתה בשמחת בית השואבה, כי נסוך המים, כמבאר לעיל, מרמז על מסירת כל האהבות להשם יתברך, ועל ידי כך משיגים את מדת השמחה האמתית, וזה שאמרו: כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה שמחה מימיו, פרוש מי שלא הגיע לדרגה זו שיכול למסר את הנאותיו ואהבותיו להשם יתברך, אינו יכול להגיע למדת השמחה האמתית, שאי אפשר להשיגה אלא על ידי שמתנער כליל מכל עניני הנאות העולם הזה. ולכן קבעה התורה שמחה זו בחג הסכות אחרי יום הכפורים, שבו טהר איש יהודי את עצמו מכל פגמיו, וכבר היה מסגל להגיע למדרגה הגבוהה ביותר להתנער מכל עניני עולם הזה ולמסר את כל האהבה להשם יתברך עד שהשיג את מדת השמחה. ומשום כך בשמחת בית השואבה היו שואבין רוח הקדש, כי אי אפשר להשיג מעלת רוח הקדש אלא כשאין לאדם אפלו שיכות קלה לעניני העולם הזה, לכן דוקא בשעת השמחה הזאת, שבה התנערו כליל מכל עניני העולם הזה, היו שואבין רוח הקדש.
ועל פי זה יבאר גם מה שכתב ב"תורת אבות" על הפסוק "אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח", שעקר ענינו של החג אינו רק בהארות והשגות, אלא במה שקושר את הארת החג בעבותים, בענינים והתאוות העבים והגסים. משל לבן המלך שנתחבר אל הלסטים ורצה אחר כך לחזר אל המלך, והלך אליו ועשה רצונו כיאות, אך המלך עדין אינו רוחש לו אמון, בחששו פן יחזר לחבורת הלסטים. כיון שהרגיש בן המלך בזאת, חזר אל הלסטים, ויחולל בקרבם מהפכה גדולה, עד שהטה את לב הלסטים כלם אל המלך. ועכשו, משראה המלך את המהפכה שחולל בנו שאפלו אויבי המלך נעשו אוהביו שב אמונו בו כבתחלה.
ענין אויבי המלך הם עניני התאוות והנאות ההתר של האדם, ועל ידי שהוא מתנער מהם ומעלה אותם להשם יתברך, הרי זה נחשב כמי שמוסר את אויבי המלך ומהפכם להיות אוהביו. וענין זה מתקים בחג הסכות על ידי נסוך המים ושאר עניני החג המסגלים לכך, שעל ידי זה הוא נטהר מן הריח הרע שנגרם מעניני ההתר, וזו ההשלמה לימים הנוראים, כי השלמות בתכלית היא בחג הסכות.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
משפטי ישראל – על חגי ומועדי ישראל
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5