סימן תרע – דברים האסורים והמתרים בחנכה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תרע – דברים האסורים והמתרים בחנכה

א בְּכ"ה בְּכִסְלֵו { מַתְחִילִין } שְׁמוֹנַת יְמֵי א חֲנֻכָּה וַאֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית, אֲבָל מֻתָּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה; וְנוֹהֲגוֹת ב הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעוֹד שֶׁהַנֵּרוֹת דּוֹלְקוֹת, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין לְהָקֵל לָהֶם. ב רִבּוּי הַסְעֻדּוֹת שֶׁמַּרְבִּים בָּהֶם הֵם סְעֻדּוֹת הָרְשׁוּת, שֶׁלֹּא קְבָעוּם לְמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ קְצָת מִצְוָה בְּרִבּוּי } ג { הַסְּעֻדּוֹת, מִשּׁוּם דִּבְאוֹתָן הַיָּמִים הָיָה חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ } (מהר"א מִפְּרַאג). { וְנוֹהֲגִין לוֹמַר זְמִירוֹת וּשְׁבָחוֹת בַּסְּעֻדּוֹת שֶׁמַּרְבִּים בָּהֶם, וְאָז הָוֵי סְעֻדַּת מִצְוָה } (מִנְהָגִים). { יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לֶאֱכֹל גְּבִינָה בַּחֲנֻכָּה לְפִי שֶׁהַנֵּס נַעֲשָׂה בֶּחָלָב שֶׁהֶאֱכִילָה יְהוּדִית אֶת הָאוֹיֵב } (כָּל בּוֹ וְרַ"ן). ג אֵין מַסְפִּידִין בָּהֶם אֶלָּא לְחָכָם בְּפָנָיו. { הַגָּה: וְאֵין מִתְעַנִּין יוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָב אוֹ אֵם; וְתַעֲנִית חֲלוֹם בַּחֲנֻכָּה, עַיֵּן לְעֵיל סִימָן תקס"ח סָעִיף ה'; וּלְעִנְיַן צִדּוּק הַדִּין, עַיֵּן לְעֵיל בְּהִלְכוֹת רֹאשׁ חֹדֶשׁ סי' ת"כ בְּהַגָּה, וְע"ל סִימָן תרפ"ג. }

באר היטב – סימן תרע – דברים האסורים והמתרים בחנכה

א א חנוכה. עיין באחרונים ועיין ביד אהרן פלפול עצום וחריף: ב הנשים. דדוקא הנשים לפי שנעש' הנס על ידיהם מט"מ. ובמהרי"ל כתב קבל' בינינו שאין לאדם לעשות מלאכ' בעוד שהנרות דולקות ופי' במ"צ כל זמן שנרות בה"כ דולקות והוא עד חצות. ובמקום שנהגו איסור כל היום אין להקל להם. טור וב"ח ומ"צ: ובש"ג כתב שיש לבטל מנהגם ודי ביום ראשון ושמיני וכ"מ במהרי"ל עמ"א. ועט"ז ס"ק ב' ובתשובת חכם צבי סי' פ"ט דחה דבריו ע"ש. וכתב הב"ח בחנוכה אסור להתענות לפניו ומה שנוהגין להתענות בכ"ד בכסליו תמורת ער"ח אין לבטל מנהגם דלא אסור אלא לגזור ת"צ בתחלה אבל אם כבר נהגו להתענות איכא חשש איסור נדר בדבר דב"ש סי' של"ט ואף ביום שלאחריו אסור. כנה"ג: ב ג הסעודות. דאי' במדרש בהעלותך ובמגילת תענית שקבעום למשתה ושמחה שנגמר' מלאכת המשכן בזמן הזה ד"מ וכך כתבו רוב הפוסקים. וכתב ב"י סי' ת"כ דלד"ה מברין האבל בחנוכה ועי"ד סי' שע"ח. נהגו העניים לסבב בחנוכה על הפתחים ובס' חנוכת הבית כתב טעם לזה:

מגן אברהם עת״ר – סימן תרע – דברים האסורים והמתרים בחנכה

א׳ נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכ' על הפתחים ובס' חנוכת הבית כ' טעם לזה: הנשים. דוקא נשים לפי שנעשה נס על ידיהם [מט"מ]: ב׳ בעוד שהנרות. כ' במ"צ פי' כל זמן שנרות של בה"כ דולקות והוא עד כחצות עכ"ל ובמקום שנהגו איסור כל היום אין להקל משום דברים המותרים וכו' כמ"ש בי"ד סי' רי"ד וכ"פ הב"ח ומ"צ וטור ועמ"ש סי' תקל"ד ס"ב ובש"ג כ' שיש לבטל מנהגם ודי ביום ראשון ושמיני עכ"ל וכ"ה במהרי"ל: ג׳ וי"א שיש כו'. וכ"מ בד"מ משום דאי' במגילת תענית ובמדרש בהעלותך שקבעו' למשתה ושמחה שנגמרה מלאכת המשכן בזמן הזה וכ"פ ביש"ש פ"ז דב"ק סל"ז וב"ח: ד׳ זמירות. וה"ה בנישואי בת תלמיד חכם לעם הארץ אם אומרים שירות הוי סעודת מצוה [מרדכי פרק ד' דפסחים]:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים עת״ר

א׳ ח' ימי חנוכ'. בטור הביא לשנה אחרת קבעום ח' י"ט הקשה ב"י למה קבעו ח' ימים כיון דבשמן שבפך הי' בו כדי להדליק ליל א' נמצא שלא נעשה נס אלא לז' ימים ותי' ג' תירוצים ע"ש ועל כולם ק' שאין לנו רמז מזה שנעש' כן וא"כ הי' לרבותינו להזכיר דבר זה כדי שנדע הנס מה שנעשה בליל' הראשון ול"נ לתרץ דלמפרע אנו רואין שגם בלילה הראשונה היה נס דמצינו בספר הזוהר על פסוק מה יש ליכי בבית שאין הוא ית' עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ואפי' הוא דבר מועט אז הוא ית' נותן ברכה להרבות המעט משא"כ בדבר ריקן אין שייך בו ברכ' לעשות בריה חדשה ע"כ ניחא כאן דאלו נדלק כל מה שהי' בלילה הראשון לא היה מקום לנס לחול על שום דבר אלא ודאי דגם בליל' הראשון נשתייר ממה שהי' ראוי לה וממנה נשתייר ועל אותו השיור באה הברכ' שנעש' שם נס להרבות אותו וא"כ ראינו שגם בלילה הראשונה נעשה נס: ב׳ שאין להקל להם. היא דעת הטור משום דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור אין להתיר בפניהם וכ' עוד גם אם יש מקומות שנוהגין בו איסור כל היום אין להקל להם וכ' ב"י שאין זה מוכרח כיון שאין כאן צד איסור ול"נ לדמותו לר"ח רסי' תי"ז דמותר מן הדין בעשיית מלאכה ואפ"ה כיון שנוהגים כן הנשים שלא לעשות מלאכ' הוא מנהג טוב וזהו להם לשכר שלא נתנו נזמיהם לעגל כמ"ש הטור ואמרי' בי' דברים המותרים ואחרים כו' כמ"ש שם ב"י ה"ה בחנוכה כיון שנעשה הנס ע"י הנשים יפה להם כשהם נוהגות שלא לעשות מלאכה אבל האנשי' ודאי אין שייכו' מנהג בזה ובמהרי"ל כ' קבלה בידינו שאין לאדם לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות וי"א גם ביום הראשון וביום האחרון מנהג רבותינו ג"כ לאסור מלאכה עכ"ל: ג׳ שלא קבעום למשתה ושמחה. פי' אלא להלל ולהודות ונראה הטעם דלא קבעו כאן לשמחה כמו בפורים דבפורים הי' הנס מפורסם להצלת נפשות וע"ז יש שמחה בעוה"ז משא"כ בחנוכה דאע"ג דהיתה ישועה ממנו יתברך במלחמה מ"מ לא היה מפורסם ע"צ הנס רק בנרות היה הנס מפורסם ע"כ קבעו להלל ולהודות כי אין מזה שמחה בעה"ז והצלת נפשות היה טפל בזה ע"כ עשו עיקר מן הנס המפורסם שהוא מורה על הודיה כי כן ראו רצונו יתברך בזה ובלבוש חילק ואמר כי בפורים היה הצלת נפשות ובחנוכה לא היה הצלת נפשות כי היונים לא בקשו נפשות רק ההכנעה והעברת דת ואין זה נכון דהא פירש"י בפ' כי תצא דגדול המחטיא את האדם יותר מהורגו: ד׳ ויש אומרים שיש קצת מצוה כו'. וכ"כ רש"ל דמצוה לשמוח בחנוכה דברמב"ם משמע דימי שמחה נינהו וכ"כ מרדכי הארוך עכ"ל: ה׳ ולענין צ"ה ע' וכו'. ששם כ' בהג"ה שא"א בכל יום שא"א בו תחנון וכ' בלבוש וי"א שלחכם בפניו אומרים גם צ"ה כיון שמספידין עליו ואין נ"ל שהרי צ"ה כמו תחינה וא"א תחינה בחנוכה אלא דורשין עליו אם בר הכי עכ"ל ואני שמעתי שביום שנפטר רמ"א בק"ק קראקא היה ל"ג בעומר והיה ויכוח אם י"ל צ"ה והעידו על רמ"א שהוא צוה לומר צ"ה על חכם בפניו ביום שאין אומרים תחנון ומיד אמרו כל הקהל צדוק הדין בעת ההוא:

ספר מחצית השקל על אורח חיים עת״ר

עת״ר:ב׳תי״ח א׳ (ס"ק א) הנשים כו' דוקא כו' עמ"ש בס"ק ב': עת״ר:ב׳תי״ט א׳ (ס"ק ב) בעוד כו' שהנרות של בה"כ כו' בב"י כתב טעם האיסור וז"ל שיהיה להם היכר שאסור להשתמש לאורן עכ"ל. ולפ"ז הוי סגי באיסור כ"ז שהנרות שבבית דולקים וכ"כ בס' א"ר. וצ"ל שהוסיפו חומרא על חומרא: ב׳ משום דברים המותרים כו' ואפילו בדבר שאין בענינו שום צד איסור לו' דגזר הא אטו הא. כן כתב הרב"י לדעת הטור: ג׳ ועמ"ש סי' קלמ"ד כצ"ל. ובש"ג בהגה' מרדכי פ' במה מדליקין: ד׳ שיש לבטל כו' ודי כו' כי הבטל' הרחיקו חז"ל משום שעמום וזימה. ודי ביום א' וביום ח' כדין תורת פסח וסוכות דלא אסר במלאכה במקום דבקיאים בקביע' דירחא כ"א יום א' ויום ח' כ"ה שם בש"ג. וכ"מ במהרי"ל: ה׳ אולם בש"ג מבואר דאין איסור כ"א לנשים וכ"כ פר"ח אבל במהרי"ל משמ' דגם אנשים נוהגים איסור וכ"מ בב"ח: עת״ר:ב׳ת״כ א׳ (ס"ק ג) וי"א כו' שנגמרה מלאכת המשכן בזה"ז. וכתב א"ר בשם מי"ט דהא הקמת המשכן היה בניסן ותי' בספר א"ר עפ"י מדרש דבאמת נגמר המשכן ך"ה כסלו. אלא שהמתין הקב"ה בהקמתו עד ניסן שנולד בו יצחק ע"ש: ב׳ ולענין תענית יום שלפני חנוכה ער"ס תרפ"ו:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א