סימן תרלג – דין גבה הסכה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תרלג – דין גבה הסכה

א סֻכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה א מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, ב פְּסוּלָה, בֵּין שֶׁהִיא גְּדוֹלָה בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה, בֵּין שֶׁמְּחִצּוֹת מַגִּיעוֹת לַסְכָךְ בֵּין שֶׁאֵינָן מַגִּיעוֹת; אֲבָל עֶשְׂרִים, כְּשֵׁרָה אֲפִלּוּ כָּל סְכָכָהּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, כֵּיוָן שֶׁאֵין בַּחֲלָלָהּ אֶלָּא עֶשְׂרִים. ב הָיְתָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים, וְהוּצִין (פי' עֲנָפִים קְטַנִּים עִם הֶעָלִין שֶׁלָּהֶם) יוֹרְדִים ג לְמַטָּה, אִם צִלָּתָן מְרֻבָּה מֵחַמָּתָן, כְּשֵׁרָה; וְאִם לָאו, פְּסוּלָה. ג סֻכָּה שֶׁחֲלָלָהּ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וְתָלָה בָּהּ דְּבָרִים נָאִים וְעַל יְדֵי כֵּן נִתְמַעֵט חֲלָלָהּ, לֹא הָוֵי מִעוּט; וְכֵן אִם מִעֲטָהּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת, לֹא הָוֵי מִעוּט; וַאֲפִלּוּ בִּטְּלָם. ד מִעֲטָהּ ד בְּתֶבֶן וּבִטְלוֹ, הֲרֵי זֶה מִעוּט; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עָפָר וּבִטְלוֹ; אֲבָל סְתָם אֵינוֹ מִעוּט, אֲפִלּוּ בְּעָפָר, עַד שֶׁיְּבַטְּלֶנּוּ בַּפֶּה. ה הָיְתָה גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים וּבָנָה בָּהּ אִצְטַבָּא כְּנֶגֶד דֹּפֶן הָאֶמְצָעִי עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ, וּבָהּ שִׁעוּר סֻכָּה, כְּשֵׁרָה כָּל הַסֻכָּה אֲפִלּוּ מֵהָאִצְטַבָּא ה וְהָלְאָה. ו אִם בָּנָה הָאִצְטַבָּא מִן הַצַּד, אִם יֵשׁ מִן הָאִצְטַבָּא עַד כֹּתֶל הַשֵּׁנִי פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה עַל הָאִצְטַבָּא ו דַּוְקָא; וְאִם לָאו, פְּסוּלָה. ז אִם בָּנָה הָאִצְטַבָּא בָּאֶמְצַע, אִם יֵשׁ מִמֶּנּוּ לַכֹּתֶל לְכָל צַד פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה עַל הָאִצְטַבָּא אֲפִלּוּ אִם גָּבוֹהַּ יוֹתֵר ז מֵעֲשָׂרָה; וְאִם יֵשׁ בֵּינָהּ לַכֹּתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה, אֲפִלּוּ הָאִצְטַבָּא גְּבוֹהָה ח עֲשָׂרָה. ח סֻכָּה שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, פְּסוּלָה. ט הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֲשָׂרָה, וְהוּצִין יוֹרְדִין לְתוֹךְ עֲשָׂרָה, אֲפִלּוּ אִם חַמָּתָן מְרֻבָּה מִצִּלָּתָן, פְּסוּלָה; אֲבָל אִם ט הַנּוֹיִין יוֹרְדִין לְתוֹךְ עֲשָׂרָה, אֵינָם פּוֹסְלִים. י הָיְתָה נְמוּכָה מֵעֲשָׂרָה, וְחָקַק בָּהּ לְהַשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה וִיֵשׁ בַּחֶקֶק שִׁעוּר הֶכְשֵׁר סֻכָּה, אִם אֵין בֵּין חֶקֶק לַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, י כְּשֵׁרָה; יֵשׁ בֵּינֵיהֶם ג' טְפָחִים, יא פְּסוּלָה.

באר היטב – סימן תרלג – דין גבה הסכה

א א מעשרים. אמה בת ו"ט מצומצמות. ב"י: ב פסולה. דכיון שהוא גבוה כ"כ צריך לעשות' כדירת קבע ואנן בעינן דירת עראי אבל פחות מעשרים אע"פ שעשאה חזקה כשרה: ב ג למטה. עד שמגיע לחלל כ': ד ד בתבן. ואסור למעט' בי"ט. מ"א: ה ה והלאה. דכיון דכשר מצד שכנגד הכותל האמצעי הוי שם עיקר הסוכה כדינה וזה החלק הוי כפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה: ו ו דוקא. ודמה שחוץ לאיצטבא אין לה סכך כיון דרואין הסכך כאלו היא כותל ועיין מ"א: ז ז מעשרה. ולא אמרינן דאז הוי אצטבא רשות אחר: ח עשרה. ר"ל כיון שיש הכשר סוכה באותו איצטבא הוי אמרינן גוד אסיק מחיצה על האצטבא קמ"ל דלא אמרינן כן. ועיין ט"ז: ט ט הנויין. וה"ה כל דבר שאינו חשוב אוהל. ש"ג: י י כשרה. דהיינו בתוך החקק ולא חוצה לו עט"ז ומ"א: יא פסול'. ולא אמרינן דופן עקומה ולא מקרי דופן כלל כיון שאינו גבוה י':

מגן אברהם תרל״ג – סימן תרלג – דין גבה הסכה

א׳ אמה בת ו' טפחים מצומצמות [ב"י] עסי' שס"ג סכ"ו: פסולה. דכיון שהיא גבוה כל כך צריך לעשות' כדירת קבע ואנן בעינן דירת עראי אבל פחות מכ' אף על פי שעשא' חזקה כשרה: ב׳ יורדים למטה. עד שמגיע לחלל כ' [הרא"ש] ואף על גב דכשהסכך למעלה מכ' כשר מ"מ הוצין לא חשיבי כ"כ ובעי' שירדו לחלל כ' [ר"ן]: ג׳ לא הוי מיעוט. דלאו מין סכך נינהו [רש"י]: ד׳ וביטלו. עסי' שנ"ח ס"ב די"א דבעי בטול לעולם ועסי' שע"ב סי"ו וברא"ש ונ"ל דאסור למעט' בי"ט עסי' שי"ג ס"י: ה׳ מהאצטבא והלאה. דהוי כפסל היוצא מן הסוכה כיון שבאמת סכך כשר אלא שהוא למעל' מכ' [הרא"ש]: ו׳ על האיצטבא דוקא. דמה שחוץ לאיצטבא אין לה סכך כיון דרואין הסכך כאלו הוא כותל עקום [הרא"ש] ול"ד למ"ש סי' תרל"ב ס"ב דהתם הסכך כשר ומונח למטה מכ' ולכן אף על פי שאנו אומרים דופן עקומ' מותר לישב תחתיו דאותו היושב תחתיו מחשבתו לסכך אבל הכא (אי) אתה בא להכשירו מכח פסל היוצא מן הסוכה וא"כ אתה צ"ל שהוא כדופן ודו"ק, והא דבססי' תרל"א כ' דמותר לישן תחת הדפנות משום דהוי כפסל היוצא מן הסוכה צ"ל כיון דאיכא אוהל במקום א' ה"ל כאלו כולו אוהל כמ"ש הרא"ש וא"כ ה"ל כאלו הוא גבוה כולו י': ז׳ הנויין. וה"ה כל דבר שאינו חשוב אוהל [ש"ג]: ח׳ ג"ט כשרה. משמע אפי' חוץ לחקק, אבל הטור כ' דוקא תוך החקק אבל חוץ לחקק ליכא מחיצה כלל וכן עיקר [ב"ח] וא"כ צ"ע למה פסק ססי' תרל"א דמותר לישן תחת הדפנות וה"ה אם ניטל מן הסכך מלמטה עד שנעשית גבוה י' כשר' כמ"ש סי' תרל"ה: ט׳ ג"ט פסולה. ולא אמרי' דופן עקומה דלא איקרי דופן כלל כיון דאינו גבוה י':

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרל״ג

א׳ בין שהיא גדול'. לאפוקי מדר' זירא שאמר טעם פסול גובה דאז אין דר בצל סוכה אלא בצל דפנות וא"כ כל שהיא גדולה יותר מן ד"א דרווח יש צל סוכה אפי' ביותר מכ' אמה ולאפוקי מדרבא דאמר טעם פסול גבוה משום דלא שלטא בה עינא וא"כ אם הדפנו' מגיעות לסכך שלטא בי' עינא אפי' ביות' מכ' אמה קמ"ל דזה ל"מ אלא טעם פסול גבוה כרבא משום דסוכה בעי' דירת עראי פי' שתהיה ראוי' להתקיים בדירת עראי ואז אפילו עושה אותה דירת קבע ובנין חזק ש"ד אבל למעלה מכ' אינה ראויה לדירת עראי אלא צריך לעשות קבע וע"כ אפי' אם היה עושה דירת עראי אסור: ב׳ אם צלתן מרוב' כו'. התו' ריש סוכה מקשי' אמאי כשר הא אי קלשת פי' אם תטול מה שלמעלה יהיו ההוצין נופלין כדאשכחן בריש עירובין גבי מקצת סכך בתוך כ' דפסלי' הסכך משום דאי קלש' ליה יהיה חמתה מרובה מצלת' ע"י שיפזרם הרוח וי"ל דהכא יש להכשיר יותר שיש רוב הוצין וראוים להתקיים בקל אם היה שם דבר הסומכ' ע"כ והר"ן הק' על הפסול דהוצין אם חמתן מרוב' מצילתן הא אמרי' ריש עירובין מקצת סכך בתוך כ' ומקצתו למעלה מכ' כשיר' אפילו אם קלשת מה שלמעלה פש ליה מה שבתוך כ' חמתה מרובה כיון שיש בחלל הסוכ' לא יותר מכ' והכא נמי נימא הכי וי"ל דל"ד דהוצין יורדין לא חשיב כסכך הלכך כל שחמת' מרובה כמאן דליתנהו דמי משא"כ במקצת סכך דחשוב עכ"ל והנה לכאורה יש כאן פלוגתא בין התו' להר"ן דלהתו' יש מעלה בהוצין טפי משאר מקצת סכך ולהר"ן גרעי הוצין ובאמת אין פלוגתא בין תו' להר"ן דשם בריש עירובין יש אמוראי דס"ל מקצת סכך למעלה מכ' פסול בסוכה ואליבייהו מתרצו התו' הך דהוצין הו' עדיף ורבא ס"ל במסקנ' התם דכשר בסוכ' ואליבי' מתרץ הר"ן דהך דהוצין הוה גרע משאר מקצת סכך נמצא לפי דק"ל שם כרבא יש גריעות' בהוצין מ"כ צריך שיהיו צילתן מרובה אבל בשאר מקצת סכך כשר אפי' אם אותו המקצת הוא חמתה מרובה כשר כדברי הר"ן מטעם כיון דהחלל הוא בהכשר מה לנו לעובי הסכך שלמעלה אפי' הוא הרבה: ג׳ דברים נאים. עמ"ש ססי' תרכ"ז מדין נוי סוכה: ד׳ בתבן וביטלו. היינו בפי' כדמסיק אח"כ והכלל בתרוייהו הן בעפר הן בתבן צריך דוקא ביטול בפי' ובגמ' אמרי' דבתבן ואין עתיד לפנותו שאנו יודעים שא"צ לו ובעפר סתם יש מחלוקת בין רבנן לר"י דלרבנן לא בטיל אפי' בזה עד שיבטל בפי' ולר"י מהני בזה כביטלו בפי'. וכ' ב"י דידוע דהל' כרבנן וכ"כ הרא"ש אלא דבטור כ' בזה דהו' מיעוט וא"כ פסק כר"ו והוא תימא ובדפוס של מהר"א מפראג כתוב בטור נ"א וז"ל וכן אם מיעטו בתבן ועפר סתם שאין אנו יודעים אם צריך לו אם לאו או אפי' אנו יודעים שאין עתיד לפנותו כגון שאינו צריך לו לא הוה מיעוט אא"כ ביטלו בפי' כו' עכ"ל וזה עולה כרבנן ונוסחא זו עיקר וכן משמע שהי' הנוסחא לפני הב"י מדלא כ' מידי ע"ד הטור אלא הביא סתם הלכ' כרבנן ובלבוש העתיק כנוסחא של הטור שלפנינו ואינו עיקר: ה׳ אפי' מהאיצטבא והלאה. דכיון דכשר מצד שכנגד הכותל האמצעי הוה שם עיקר הסוכה כדינא וזה החלק הוה כפסל היוצא מן הסוכ' נידון כסוכ' שהוזכר בסי' תרל"א ס"ז וכן הקנים היוצאים כו': ו׳ פחות מד"א. דאם יש ד' אמות משפת האיצטבא ולכותל השני שהרחיקו ממנו פסול' דאין לאיצטבא זו אלא שני דפנות אותו שסמך לה מן הצד השני שראש האצטבא מגיע לו. אבל פחות מארבע אמות כשרה שאף הוא הוכשר ע"י דופן עקומ' ורואין סכך העליון המחובר לדופן הרחוק כאילו הוא מן הדופן עצמו ועוקם עד כנגד שפת האיצטבא וכאן מודדין גבהו משפת האיצטבא ולמעל' ואע"פ שמתחתיו נמשך כלפי חוץ הואיל וראשה אינו כלה עד כאן זהו גובה חללה. והרי נתמעט חלל' מתחתיו ולא כשר כאן כל הסוכ' שהרי אין לה סכך כיון שרואים הסכך כאלו היא כותל עקום: ז׳ האצטבא באמצע. קמ"ל דאפי' מב' צדדים אמרי' ד"ע: ח׳ יות' מי'. ולא אמרי' דאז הוה אצטבא רשות אחר: ט׳ אפילו האצטבא גבוה י'. פי' דאביי ס"ל כיון שיש הכשר סוכה באותו אצטבא בראש' שיש ז' על ז' ומשהו גיד אסיק מחיצה על איצטבא סביב הגבוהים סביבות ראשו וחשוב' סוכה על ראשה ודפני האיצטבא הם דפנותיה ע"י גוד אסיק וסכך של מעלה כשר לה ואינו למעלה מכ' מראש האיצטבא וכדאמרי' לענין שבת גוד אסיק קמ"ל רבא דלא אמרי' כן גבי סוכה דבעי' מחיצות הניכרות כעין דירה וליכא ואע"ג דבסי' תר"ל ס"ח אמרי' פ"ת יורד וסותם פי תקרה חשוב שפיר מחיצות הניכרות כ"כ התוס': י׳ אפי' חמתן מרובה. ופי' והיה לנו לומר שאין ההוצין נקראת סכך כלל אפ"ה פסול דכל שאין בחללה י' ה"ל דירה סרוחה ולא דיירי כך אינשי אבל הנוי לא מזיק בזה לפסול הדירה: י״א אם אין בין חקק כו'. דאז יש להחקק מחיצות הסוכה ע"י לבוד. וכ' רבינו הטור בזה דההכשר הוא דוקא בתוך החקק ולא חוצה לו וק' מ"ש מהיתה גבוה עשרים ובנה איצטבא דמכשרינן בסעיף ה' כל האיצטבא ואמאי לא נימא גם כאן כן דהחלק החוצה לה הוה כפסל היוצא מן הסוכה כדלעיל וכן הקשה ב"י ומש"ה לא זכרו כאן דהכשר דוקא בתוך החקק ובאמת לק"מ דשאני הכא כיון שהפסול משום דירה סרוחה אמרי' אף אם ירצה לישב שם באותו חלק בודאי יצא תיכף משם וכמו דאמרי' בסי' תרכ"ט סי"ד לענין סכך שריחו רע ה"נ כאן כיון שצר לו שם המקו' וע"כ אין מועיל כאן הכשר החקק לחוצה לו: י״ב ויש ביניהם כו'. ולא אמרי' כאן דופן עקומה דלא אמרי' ד"ע אלא כשיש כבר דופן אלא שיש בו פסול משא"כ כאן שאין גבוה עשרה ואין שמו דופן אלא שע"י העיקום אתה רוצה לעשותו דופן הא לא אמרינן:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תרל״ג

תרל״ג:ב׳קצ״ד א׳ מ"א אמה כו' עסי' שס"ג סך"ו וע"ש במ"א ס"ק ך"ב שכתב בשם ה"ה וז"ל שיעור מרווחים יותר על מצומצמים תצי אצבע לאמה: תרל״ג:ב׳קצ״ה א׳ (ס"ק ב) יורדים כו' מ"מ הוצין ל"ת כ"כ ובעי' שירדו לחלל ך'. מלשון זה משמע דס"ל למ"א דמ"ש הרא"ש עד שירדו לחלל ך'. ר"ל למטה מך'. אע"ג דחלל סכה תנן וכמ"ש בסעיף א' בש"ע. מ"מ הוצין גריעי. אמנם אינו כן לא בהרא"ש ולא בר"ן. דז"ל הרא"ש במס' סכה הית' כו' והוצין כו' ואע"פ שמקצת סכך הוי למעל' הא אמרי' פ"ק דערובין חלל סכה תנן. וה"פ הוצין יורדים לתוך ך' כלומר שמגיעות עד חלל ך' כשרה. ואם לאו (ר"ל שאין צלתן של הוצין מרובה מחמתן) פסול' דכמאן דליתנהו דמי. נמצא שאין הסכך מגיע עד חלל ך' עכ"ל. הרי להדיא דלא בעי' שירדו הוצין תוך ך' כ"א עד חלל כמו בעלמא. וכן בר"ן משמע כן. ומה"ט שינה הרב"י בש"ע לשון הש"ס דבגמ' אמרי' והוצין יורדים בתוך ך' ובש"ע כתב סתם יורדים למט' והיינו עד השיעור המבואר בסעיף א' דהיינו עד חלל ך'. ולכן נלע"ד דט"ס יש כאן וכצ"ל לא חשיבי כ"כ ובעי' שיהיו צלתן מרוב' מחמתן והם דברי הר"ן שהקש' כיון דההוצין יורדים למטה למה בעי' שיהיו ההוצין לבד בלי צירוף סכך שלמעל' צלתן מ"מ. האמרי' בערובין חלל סוכה תנן. ולכן אפי' הסכך מונח למעל' מך' ומגיע עד חלל ך' כשרה. אף שמעט סכך התחתון המגיע לחלל ך' לבד חמתה מרובה מצלתה אפ"ה כשר'. דמצטרפים עמהן סכך שלמעל' מך' ה"ה בהוצין נימא הכי. ועי"ז תי' דהוצין לא חשיבי כ"כ ובעי' שהן עצמן צלתן מ"מ. דאי לאו הכי כמאן דליתנהו דמי. והוי הסכך למעל' מך' עכת"ד וברא"ש מבואר כן בקוצר כנ"ל: תרל״ג:ב׳קצ״ו א׳ (ס"ק ג) לא הוי מיעוט. דלאו מין כו' מצוין על כרים וכסתות והוא טעות דשם הטעם דבטלה דעתו אצל כ"א דאין אדם מבטל כרים וכסתות. אלא שרש"י כתב טעם זה על נוי סכה דמבטלן. ולכן הוצרך לומר משום דלאו מין סכך הוא. ולכן צ"ל דברי מ"א על ריש הסעיף שכתב ותלה בה דברים נאים כו': תרל״ג:ב׳קצ״ח א׳ (ס"ק ה) מהאצטבא כו' כיון שבאמת כו' כתב כן ליישב קושית הר"י מטראני שהקשה א"כ יש במקום סכך כשר שיעור המשך סכה ומאז והלאה מסוכך בסכך פסול. האם יוכשר תחת סכך הפסול משום פסל היוצא מ"ה. אע"כ צ"ל דפסל היוצא מ"ה אינו אלא כשיש לו דפנות וסכך כשר. אלא שיש בהן ריעותא בזה יוכשר ע"י פסל היוצא מ"ה כמבואר לעיל סי' תרל"א סעיף וי"ו וז'. ועל זה תירץ הרא"ש דגם כאן למעלה מד' הוא מצד עצמו סכך כשר אלא המקום גורם לו פסול. והוא סברת ר"ת הובא לעיל במ"א סי' תרך"ח ס"ק ג': תרל״ג:ב׳קצ״ט א׳ (ס"ק ו) על האצטבא כו' ול"ד למ"ש ס"ס תרל"ב. ר"ל מה שכתוב מגן אברהם שם בס"ק ד' בשם הטור: ב׳ אבל הכא כו' ר"ל דוקא ס"ס תרל"ב דהן שני מקומות ושני ב"א שפיר י"ל זה היושב בחלק הפנימי מחשבו לסכך והיושב בחלק החיצון מחשבו לדופן. אבל הכא באדם א' היושב חוץ לאצטב'. צ"ל דנחשב דופן וסכך זה לא אמרינן דהוי תרתי דסתרי. דהא היושב חוץ כאצטב' רוצה להכשיר מקומו משום דהוי פסל היוצא מ"ה. וע"כ צ"ל דמחשב ע"ג אצטב' סכה כשרה. ואף ע"ג שהדפנות רחוקים מהאצטב': ג׳ צ"ל דאמרי' דופן עקומה וא"כ מחשבו לדופן. וא"כ איך יחשבו הוא עצמו לסכך לישב חוץ לאצטב'. וא"כ באותו צד של אצטב' שהוא לצד פתח הסכ' רשאי לישב משום פסל היוצא מ"ה. ואפילו בסעיף שאח"ז שבנה אצטב' באמצע ואמרינן דופן עקומ' מכל צד מ"מ לצד הפתח שם ראוי לישב דשם ל"ל דופן עקומ'. וגם א"צ לדופן עקומ' דהא י"ל ג' דפנות. אלא דלכאור' א"ל גם מצ"א מצדדי הסכה חוץ לאצטב' אם האצטב' ארוכה יותר מז' טפחים מותר לישב מן הצד חוץ לאצטב'. לאחר שכלו ז' טפחים של אצטב'. דמשם ואילך אין צ"ל דופן עקומ' ומחשב סכך והוי פסל היוצא מ"ה. אלא דנרא' דפסל היוצא מ"ה לא יוכשר אלא מה שהוא נגד סכך הסכ' עצמ' וק"ל. דהא דבס"ס תרל"א גבי עשאה כמין צריף. כמ"ש הרא"ש ואייתי ראיה מפ"ז דאהלות: תרל״ג:ב׳ר׳ א׳ (ס"ק ז) הנויין כו' אהל. וכתב שם הטעם דהוי כשאר כלי תשמיש: תרל״ג:ב׳ר״א א׳ (ס"ק ח) ג' טפחים כו' אבל הטור כ' דוקא תוך החקק כו' אלא שהרב"י כתב עליו איני יודע למה. מ"ש מהית' גבוה מכ' ובנה בה אצטב' דמכשיר רש"י אפי' מן האצטב' והלאה עכ"ל. ולכן סתם בש"ע דמשמע אפילו חוץ לחקק כשר דלא כהטור והב"ח יישב דעת הטור והסכים עמו לדינא. וחילק בין האי דהכא לדין חוץ לאצטבא. דפסל היוצא מ"ה אינו נכשר אלא בי"ל מחיצות גמורות וסכך כשר. אלא שיש בו ריעותא מה וכנדון המבואר סי' תרל"א סעיף ו' ז'. וא"כ בשלמא חוץ לאצטבא די"ל מחיצות גמורות וסכך כשר אע"ג דהוא לממל' מכ' מ"מ דין סכך כשר י"ל וכמו שכתב מ"א לעיל סעיף קטן ה' בשם הרא"ש לכן נידון משום פסל היוצא מ"ה. אבל הכא חוץ לחקק כיון דאינו גבוה יו"ד אין עליו שום מחיצ' כלל אין לודין פסל היוצא מ"ה: ב׳ וא"כ צ"ע כולה דמותר לישן תחת הדפנות. וג"כ מטעם פסל היוצא מ"ה. אע"ג דאין המחיצות גבוהים יו"ד: ג׳ וה"ה אם ניטל כו' הוא ענין בפני עצמו. ואשמועינן דין חדש דבש"ע אינו מבואר כ"א היכי דחקק בקרקע והשלימו ליו"ד ואשמועינן מ"א דה"ה אם לא חקק בקרקע אלא שהי' סכך עב ונטל מן הסכך כשר למט' ונתרב' חלל הסכה ונעש' גבוה יו"ד ג"כ כשר לדידן דקי"ל דכה"ג כשר בסי' תרל"ה בחוטט בגדיש וע"ש במ"א בסעיף קטן ב': תרל״ג:ב׳ר״ב א׳ (ס"ק ט) ג"ט כו' דל"א דופן כלל. אף לדעת מ"א בסעיף קטן שלפני זה דמיקרי דופן. מ"מ לענין דופן עקומ' לא נאמר' הל"מ לומר דופן עקומ' כ"א בדופן גמור גבוה י"ד:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א