סימן תקעט – סדר תפלות באלו התעניות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תקעט – סדר תפלות באלו התעניות

א בְּכָל יוֹם מִשִּׁבְעָה תַּעֲנִיּוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל גְּשָׁמִים מִתְפַּלְּלִים עַל סֵדֶר זֶה: מוֹצִיאִים אֶת הַתֵּבָה א לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְכָל הָעָם מִתְקַבְּצִים וּמִתְכַּסִים ב בְּשַׂקִּים, וְנוֹתְנִים אֵפֶר מַקְלֶה (פֵּרוּשׁ אֵפֶר שֶׁל דָּבָר שֶׁנִּשְׂרַף, לַאֲפוּקֵי עָפָר בְּעָלְמָא שֶׁגַּם הוּא נִקְרָא אֵפֶר) עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה וְעַל גַּבֵּי סֵפֶר תּוֹרָה, כְּדֵי לְהַגְּדִיל הַבְּכִיָּה וּלְהַכְנִיעַ לִבָּם, וְאֶחָד מִן הָעָם נוֹטֵל הָאֵפֶר וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, בִּמְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין, כְּדֵי שֶׁיִּכָּלְמוּ וְיָשׁוּבוּ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ; וְאַחַר כָּךְ מַעֲמִידִים בֵּינֵיהֶם זָקֵן חָכָם, וְהֵם יוֹשְׁבִים; לֹא הָיָה שָׁם זָקֵן חָכָם, מַעֲמִידִין חָכָם; לֹא הָיָה שָׁם לֹא זָקֵן וְלֹא חָכָם, מַעֲמִידִין אָדָם שֶׁל צוּרָה וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים (פֵּרוּשׁ דְּבָרִים שֶׁכּוֹבְשִׁין וּמְעוֹרְרִין הַלֵּב לִתְשׁוּבָה): אַחֵינוּ, לֹא שַׂק וְלֹא תַּעֲנִית גּוֹרְמִים, אֶלָּא תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים; שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם, אֶלָּא: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם (יוֹנָה ג, י), וּבְקַבָּלָה הוּא אוֹמֵר: וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם (יוֹאֵל ב, יג), וּמוֹסִיף בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ כְּפִי כֹּחוֹ עַד שֶׁיַּכְנִיעַ לִבָּם וְיָשׁוּבוּ תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה; וְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר זֶה דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה וּמַעֲמִידִים שְׁלִיחַ צִבּוּר הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל בְּתַעֲנִית אֵלּוּ; וְאִם הָיָה אוֹתוֹ שֶׁאוֹמֵר דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, מִתְפַּלֵּל; וְאִם לָאו, מוֹרִידִין אַחֵר. וּמִי הוּא הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל בְּתַעֲנִיּוֹת אֵלּוּ, אִישׁ שֶׁהוּא רָגִיל בִּתְפִלָּה, וְרָגִיל לִקְרוֹת בְּתוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, וּמְטֻפָּל וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ לוֹ יְגִיעָה בַּשָּׂדֶה, וְלֹא יִהְיֶה בְּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל קְרוֹבָיו וְהַנִּלְוִים אֵלָיו בַּעַל עֲבֵרָה, אֶלָּא יִהְיֶה בֵּיתוֹ רֵיקָן מִן הָעֲבֵרוֹת, וְלֹא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע בְּיַלְדוּתוֹ, שְׁפַל בֶּרֶךְ וּמְרֻצֶּה לָעָם, וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה וְקוֹלוֹ עָרֵב; וְאִם הָיָה זָקֵן עִם כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, הֲרֵי זֶה מְפֹאָר; וְאִם אֵינוֹ זָקֵן, הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, יִתְפַּלֵּל. ב סֵדֶר הַתְּפִלָּה וְשֵׁשׁ בְּרָכוֹת שֶׁהוּא מוֹסִיף וּתְקִיעוֹת שֶׁהוּא תּוֹקֵעַ, מְבֹאָר יָפֶה בַּטּוּר סִימָן זֶה. ג שֶׁבַע תַּעֲנִיּוֹת הָאֵלּוּ, אַחַר ג שֶׁמִּתְפַּלְּלִים, יוֹצְאִים כָּל הָעָם לְבֵית הַקְּבָרוֹת וּבוֹכִים וּמִתְחַנְּנִים שָׁם, כְּלוֹמַר: הֲרֵי אַתֶּם מֵתִים כָּאֵלּוּ, אִם לֹא תָּשׁוּבוּ מִדַּרְכְּכֶם { וּלְפִי זֶה אִם אֵין קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל הוֹלְכִים עַל קִבְרֵי } ד { כּוּתִים } (גְּמָרָא).

באר היטב – סימן תקעט – סדר תפלות באלו התעניות

א א לרחובה. ואם אין יכולים להתפלל ברחוב מפני העכו"ם יתפללו בבית אחר עיין מ"א: ב בשקים. למעלה על בגדיהם. מ"א ע"ש: ג ג שמתפללים. עיין בלבוש המזמורים שראוי לאומרם בשעת עצירת הגשמים: ד כותים. לפי נוסח שלנו שאומרים בקשות בער"ה ועיה"כ צריך דוקא קברי ישראל ועמ"ש בס"ס תקנ"ט:

מגן אברהם תקע״ט – סימן תקעט – סדר תפלות באלו התעניות

א׳ לרחובה של עיר. כדי להתבזות בפרהסיא א"נ משום גלות (גמ') וא"כ במקום שאין יכולין להתפלל ברחוב בפני עכו"ם יתפלל בבית אחר כטעם השני ואף על גב דאיתא בגמרא דגלו מבי כנישת' לבי כנשת' לאו דוקא אלא ה"ה בית אחר דלא גרע מרחוב אלא דקרא ליה ביה כנשתא שבאותה השעה נעשה בה"כ: ב׳ בשקים. לומר הרי אנו חשובים לפניך כבהמה ופירש"י שקים הם משער בהמה מנוצה של עזים עכ"ל ונ"ל דלא בא אלא לפרש דסתם שק ה"פ כמ"ש התוס' בשבת דף כ"ז אבל באמת יכולים להתכסות אף בשאר שקים דמ"מ נמשל כבהמות נדמו שדרך לכסות בהמה בשק ולכן נ"ל דיכסה אותו למעלה על הבגדים: ג׳ אפר מקלה. אפר כירה והתוס' כתבו אפר הבא משריפת אדם ואין נוהגין כן גבי חתן כמ"ש סי' תק"ס ס"ב נ"ל דה"ה כאן: ד׳ וא' מן העם וכו'. והא דאינם נוטלים בעצמם ונותנין על ראשם היינו כדי שיתביישו מאחרים שיהא בושתן מרובה: ה׳ הנשיא. אף על גב דבקלקלה מתחילין מן הקטן הא חשיבותא הוא לדידהו דאמרי' אתם חשיבי למבעי עלן רחמי (שם): ו׳ ואחר שגמר. וה"ה בער"ח במקו' שאומרים דברי כבושי' יאמרו קודם התפלה: ז׳ רגיל בתפלה. כדי שלא יטעה: ח׳ ומטופל. בבנים קטנים ואין לו שמתוך כך יתפלל בלב שלם: ט׳ ומרוצה לעם. שיסכימו לתפלה: י׳ נעימ'. שמושך הלב: י״א ולפ"ז וכו'. משמע אף על פי שמתחננים שם מ"מ כיון שאין הטעם אלא לומר הרי אנו חשובים כמתים מותר לילך על קברי עכו"ם אבל יש עוד טעם בגמרא כדי שיבקשו המתים רחמי' עלינו ולפ"ז צריך דוקא קברי ישראל ולפי נוסחא שלנו שאנו אומרים בער"ה ועי"ה צריך דוקא קברי ישראל ועיין בזוהר ודברי הלבוש בכאן תמוהי' ע"ש:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תקע״ט

אין

ספר מחצית השקל על אורח חיים תקע"ט

אין

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א