א בְּתִשְׁעָה בְּאָב אוֹמֵר בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם: א נַחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְכו', וַעֲנֵנוּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה; וְאִם לֹא אָמַר לֹא זֶה וְלֹא זֶה, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. { הַגָּה: וְהַמִּנְהָג פָּשׁוּט שֶׁאֵין אוֹמְרִים נַחֵם רַק בִּתְפִלַּת } ב { מִנְחָה שֶׁל תִּשְׁעָה בְּאָב, לְפִי שֶׁאָז הִצִּיתוּ בַּמִּקְדָּשׁ אֵשׁ וְלָכֵן מִתְפַּלְּלִים אָז עַל הַנֶּחָמָה } (רוֹקֵחַ וְאַבּוּדַרְהַם). { מִי שֶׁאָכַל בְּתִשְׁעָה בְּאָב, יֹאמַר נַחֵם } ג { בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן } (מַהֲרִי"ל).
א א נחם. ואם שכח בבונה ירושלים יאמר אותו אצל ועל כולם ב"י מ"א. וט"ז כתב דאם שכח אומר אותו בשומע תפלה ועכ"פ לא יחתום בברוך מנחם ציון רק שומע תפלה כמו בעננו. ועננו קודם לנחם כי היא תדירה: ב במנחה. משמע דמנהג לומר הש"ץ עננו גם בשחרית דהא כתב הש"ע עננו בשו"ת ועל זה לא כתב רמ"א שהמנהג שלא לאומרו אבל ר"י הנהיג שלא לומר עננו בשחרית לפי שנקרא מועד וכ"נ דשב ואל תעשה עדיף ט"ז. מי שמתענה בעשירי יאמר נחם בערבית ובשחרית דעשירי. של"ה מ"א: ג בבה מ. בבונה ירושלים ואף שבתפלה לא נהגו לאומרו רק במנחה מ"מ בבה"מ דליכא מנהג יש לאומרו:
א׳ אם שכח לומר נחם בבונה ירשלים יאמר אותו אצל ועל כלם (ב"י אבודרהם ירושלמי): מי שמתענה בעשירי יאמרהו בעשירי בערבי' ושחרית ומנחה (של"ה): יאמר נחם בב"ה. בבונה ירושלים ואף שבתפלה לא נהגו לאומרו רק במנחה מ"מ בב"ה דליכא מנהג יש לאומרו (שם):
א׳ בבונה ירושלים נחם. לפי שהוא מענינה וכ' ב"י בשם אבודרה' טעה ולא הזכירו במקו' הנהוג שיאמר אותו בהודאה שהוא מקומו המיוחד לו מן הדין כו' עכ"ל וק"ל דהא מביא ב"י ירוש' היכן אומרה א"ר ירמיה כל שהוא להבא אומרה בעבודה וכל שהוא לעבר אומרה בהודא' וכתבו הרי"ף והרא"ש דנהגו עלמא לאו' בבונה ירושלים וסמכו אהא דאמרו שואל אדם צרכיו בש"ת ואם בא לו' בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה אומר עכ"ל והך תפלה דנחם היא להבא ולמה כ' האבודרהם שמקומו בהודאה ונראה שיש ט"ס כאן וצ"ל בעבודה ולענ"ד כיון שסמכינן על ההיא דשואל צרכיו כו' א"כ מי ששכח לאומרו במקומו כיון דהטעם משום שהוא מעין הברכה יש לאומרו בש"ת דזו ברכה כוללת ויש לכל הבקשות שם מקום דש"ת הוא לכל הברכות מעין כל ברכה ועכ"פ לא יחתום בברוך מנחם ציון רק בש"ת כמו בענינו וענינו קודם לנחם כי היא תדירה: ב׳ והמנהג פשוט שא"א נחם כו'. משמע דהמנהג לומר הש"ץ ענינו גם בשחרית דהא כ' הש"ע ועננו בש"ת וע"ז לא כ' רמ"א שהמנהג שלא לאמרו ובמנהגים כ' ג"כ לאומרו אלא שכתב לבסוף אבל ר"י הנהיג שלא לומר ענינו בשחרית) לפי שנקרא מועד ומטעם זה אין נופלין ואם חל ט"ב ביום ה' א"א אל ארך אפים ולמנצח וק"ו והוא רחום וכן נוהגים עכ"ל ובהגהות כ' על דברי ר"י ואין נ"ל והוא מדברי המרדכי ונראה שאין לסמוך ע"ז דהמרדכי סובר דגם אא"א נוהגים לאומרו ואנן נהגינן בפשיטות שא"א אא"א ולא למנצח גם צו"ץ א"א כמו שכ' בסי' תקנ"ט ע"כ א"ל גם ענינו וכ"נ דשב ואל תעשה עדיף:
תקנ״ז:א׳תשמ״ג א׳ ד"ה אם שכח כו' יאמר אותו אצל ועל כלם: ב׳ דבירושלמי שאלו היכן אומרה. א"ר ירמי' כל דבר שהוא להבא (היינו תפלה ובקשה שהוא על העתיד) אומרו בעבודה(בברכת רצה) וכל שהוא לעבר (היינו שבח למקום י"ת על מה שכבר היטב עמנו) אומרו בהודאה (בברכת מודים קודם ועל כלם) וכתב הרב"י בשם הרי"ף והרא"ש דאעפ"כ נוהגים לומר נחם בבונה ירושלים וסמכו אהא דקיימא לן בסי' קי"ט אם בא להוסיף בסוף כל ברכה מהאמצעית מעין אותה ברכה מוסיף ונחם הוא מעין ברכת בונה ירושלים. ומה"ט כתב אבודרהם אם שכחו לו' בבונה ירושלים אומרו במקום המיוחד לו מן הדין דהיינו בהודאה. אלא שהט"ז הקשה כיון דנחם הוא תפלה להבא הל"ל שיאמרו בעבודה. לכן הגיה שצ"ל באבודרהם. שיאמרו בעבודה. אך בס' א"ר כו' שמצא מפרש אהא דאמר בירושלמי וכל שהוא לעבר. שמתפלל על לשעבר. כגון נחם על החורבן. ועל הנסים עכ"ל וצ"ל דעכ"פ יש לו שייכות לועל כולם ע"ד מ"ש מברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה והט"ז כתב אם שכח יוכל לאומר' בשומע תפלה דבשומע תפלה יכול לכלול מה שירצה כדלעיל סי' קי"ט ויחתום בשומע תפלה:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…