סימן תפב – מי שאין לו מצה שמורה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תפב – מי שאין לו מצה שמורה

א מִי שֶׁאֵין לוֹ מַצָּה מְשֻׁמֶּרֶת אֶלָּא כַּזַּיִת, מְבָרֵךְ עַל אֲכִילַת א מָרוֹר וְאוֹכֵל, וּכְשֶׁגּוֹמֵר סְעוּדָתוֹ מִמַּצָּה שֶׁאֵינָהּ מְשֻׁמֶּרֶת, מְבָרֵךְ עַל אֲכִילַת מַצָּה וְאוֹכֵל אוֹתוֹ כַּזַּיִת, וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחֲרָיו כְּלוּם. { הַגָּה: וּמִי שֶׁאֵין לוֹ ב' הַלֵּילוֹת רַק ג' מַצּוֹת, יְבָרֵךְ לַיִל רִאשׁוֹן הַמּוֹצִיא וְעַל אֲכִילַת מַצָּה וְכֵן הַכְּרִיכָה הַכֹּל מִן הַפְּרוּסָה, } ב { וּשְׁתֵּי הַשְּׁלֵמוֹת לְלֵיל ב'. } (אַבּוּדַרְהַם בְּשֵׁם אִבְּן יַרְחִי).

באר היטב – סימן תפב – מי שאין לו מצה שמורה

א א מרור. דהיינו שמקדש תחלה ומברך המוציא על מצה שאינה משומרת ואח"כ על המרור ועיין בט"ז וביד אהרן וחולה שאין יכול לאכול כ"א כזית מצה או מי שאין לו אלא כזית מצה יאכל תבשילו בלא המוציא ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל כזית מצה אבל אם אין לו ג"כ יין א"כ צריך לקדש על המצה תחלה ואח"כ יאכל תבשילו. מ"א: ב וב'. ומ"מ אם יכול לשייר פרוסה קטנה ישייר ויניחנה בין ב' השלימות ואם אין מספיק לו בלילה הראשונה באחד יקח פרוסה מן השניה ויבצע בליל שני על חדא ופלג'. מ"א ע"ש ועח"י:

מגן אברהם תפ״ב – סימן תפב – מי שאין לו מצה שמורה

א׳ על אכילת מרור. פירוש מיד לאחר שבירך המוציא על מצה שאינה משומרת: וחולה שאינו יכול לאכול כ"א כזית מצה או שאין לו אלא כזית מצה יאכל תבשילו בלא המוציא ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל כזית ועמ"ש סי' תס"א ס"ד אבל אם אין לו ג"כ יין א"כ צריך לקדש על המצה תחלה ואח"כ יאכל תבשילו: ב׳ וב' השלימות לליל שני. ומ"מ אם יכול לשייר פרוסה קטנה ישייר ויניחנה בין ב' השלימות עסס"י תע"ה ואם אין מספיק לו בלילה הראשונה בא' יקח פרוסה מן השניה ויבצע בליל שני על חדא ופלגא דהא הרי"ף והרמב"ם מתירין לכתחלה למבצע על חדא ופלגא וכ"כ ב"י ריש סימן תע"ה בשם הרשב"א ועסי' תפ"ג:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תפ״ב

א׳ וכשגומר סעודתו כו'. זה דעת הרי"ף שמביא הטור ומביא עוד דעת הרא"ש שיאכל מיד כזית דמנטר כדי שיאכל מצה לתיאבון ויברך עליו המוצי' ועל אכילת מצה ואינו חושש אם יאכל לבסוף דלא מינטר עכ"ל והקשו רבים עליו דהא א"ר הונא בציקות של עכו"ם אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה דוקא בעינן והרא"ש הביאו בפ' כ"ש ומהרא"י מפראג תי' דההיא דר"ה מיירי דיש לו שני כזית והוא עצמו דחה פי' זה דא"כ היה לרב הונא לומר בלבד שיאכל כזית מצה בראשונה ומו"ח ז"ל תי' דהך באחרונה דנקט רב הונא הוא לאו דוקא ולעד"נ דיש חילוק בין בציקות של עכו"ם למצה דלא מינטרא דהא הרא"ש קאי על דברי הרי"ף ומצה דלא מינטרא אליביה דהרי"ף היינו דלא מינטרא כדינה היינו משעת קצירה כיון דמינטרא עכ"פ משעת לישה יאכלנה אפי' לבסוף דעכ"פ שם מצה עליה משא"כ בבציקות של עכו"ם דאפי' משעת לישה לא הוי שמירה כלל ולא הוי עליה שם מצה כלל גרע טפי ובזה אמרו ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה וזה נ"ל מדוקדק מאוד בלשון רב הונא שאמר שיאכל כזית מצה באחרונה דקשה הא קודם לזה נמי אכיל מצה אלא שלא היתה שמורה א"כ ה"ל לומר שיאכל כזית מצה שמורה באחרונ' אלא ודאי כמ"ש דכאן בבצק של עכו"ם לא הוי עליה שם מצה כלל כיון דאפי' משעת לישה לא היה לה שימור כנ"ל לישב דעת הרא"ש על נכון וראוי לקבוע הלכה כן: ב׳ ושתי השלימות לליל שני. א"ל כיון דליל שני אינו אלא משום ספיקא דיומא הוה ליה לעשות מצוה מן המובחר בליל ראשון דיעשה המוציא על א' ועל אכילת מצה על השניה דא"כ לא נשאר לחם משנה בליל שני:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תפ״ב

תפ״ב:א׳ס״ח א׳ (ס"ק א) על כו' פי' מיד כו' כ"ה בהרי"ף. אבל בהרמב"ם שהמחבר העתיק לשונו נסתפק המ"מ אם גם דעתו כדעת הרי"ף או ס"ל דאוכל מרור תחלה: ב׳ וקצת נוטה יותר דעת המ"מ דלהרמב"ם אוכל המרור תחלה. וטעם הרי"ף י"ל כדי להסמיך המצה. וסעודה לקידוש: ג׳ בענין הכריכה אם אין לו רק כזית א' כמבואר מלשון המחבר כיצד יעשה הובא בב"י שני דיעות י"א שהכריכ' תהי' ממצה שאינה משומרת וי"א כיון דאין הכריכה אלא לזכר וכיון דאין לו מצה משומרת לא יכרוך כלל ע"ש: תפ״ב:א׳ס״ט א׳ (ס"ק ב) וב' השלמות כו' על חדא ופלג'. דבליל פסח דבעי' לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה לכן לא בעינן לחם משנה שלם:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א