סימן תעז – דיני אכילת האפיקומן – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תעז – דיני אכילת האפיקומן

א לְאַחַר גְּמַר כָּל הַסְעֻדָּה אוֹכְלִים מִמַּצָּה הַשְּׁמוּרָה תַּחַת הַמַּפָּה א כַּזַּיִת כָּל אֶחָד, זֵכֶר לַפֶּסַח הַנֶּאֱכָל עַל הַשֹּׂבַע, וְיֹאכְלֶנּוּ בַּהֲסַבָּה וְלֹא יְבָרֵךְ עָלָיו, וִיהֵא זָהִיר לְאָכְלוֹ קֹדֶם חֲצוֹת. { וְיַקְדִּים עַצְמוֹ שֶׁגַּם הַהַלֵּל יִקְרָא קֹדֶם חֲצוֹת } (רַ"ן פ' ע"פ וְסוֹף פ"ב דִּמְגִלָּה). ב אִם שָׁכַח ב וְלֹא אָכַל אֲפִיקוֹמָן, וְלֹא נִזְכַּר עַד שֶׁנָּטַל יָדָיו אוֹ שֶׁאָמַר הַב לָן וּנְבָרֵךְ, אוֹכֵל אֲפִיקוֹמָן בְּלֹא בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁבֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן יִטֹּל יָדָיו וִיבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וְיֹאכַל הָאֲפִיקוֹמָן { וְיַחֲזֹר וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וִיבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן וְיִשְׁתֶּה הַכּוֹס } (בֵּית יוֹסֵף), וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁבֵּרַךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן לֹא יֹאכַל אֲפִיקוֹמָן, וְיִסְמֹךְ עַל מַצָּה שֶׁאָכַל בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה שֶׁכֻּלָּן שְׁמוּרוֹת הֵן מִשְּׁעַת לִישָׁה; אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת שִׁמּוּר לְמַצּוֹת מִצְוָה מִשְּׁעַת ג קְצִירָה, אֲפִלּוּ לֹא נִזְכַּר עַד אַחַר הַהַלֵּל, יִטֹּל יָדָיו וִיבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וְיֹאכַל הָאֲפִיקוֹמָן. { הַגָּה: וְיַחֲזֹר וִיבָרֵךְ עַל הַכּוֹס וְאֵין לָחוּשׁ בְּמַה } ד { שֶּׁמּוֹסִיף עַל הַכּוֹסוֹת } (תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל כ"ד). { וְאִם נֶאֱבַד הָאֲפִיקוֹמָן יֹאכַל כַּזַּיִת אֶחָד מִמַּצָּה שְׁמוּרָה אַחֶרֶת } (רוֹקֵחַ).

באר היטב – סימן תעז – דיני אכילת האפיקומן

א א כזית. והסכמת האחרונים דלכתחלה יש לאכול כשיעור ב' זיתים א' זכר לפסח וא' זכר למצה הנאכלת עמו ולכל הפחות לא ימעט מכזית. וכ' הרוקח אל יהיה לך אכילת אפיקומן לטירחא ועסי' תע"ו בהג"ה שלא יאכלנה על אכילה גסה דאע"ג שפסח נאכל על השובע מ"מ בעי שיהא מתאוה לאכול ב"ח כ' של"ה ראיתי מבני עליה שהיו מנשקין המצות והמרור וכן סוכה בכניסתו וביצאתו וכן ד' מינים שבלולב והכל לחבוב המצוה ואשרי מי שעובד ה' בשמחה. וע"ל סי' תע"ג ס"ק י"ט מש"ש בשם הרש"ל ובפסח מעובין סימן שט"ו כתב עוד וז"ל ומנהגי ליקח מקל בידי ומנעלי ברגלי ולומר ככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם [ברגליכם] ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' ולכן אני נוהג שלא להפשיט האזור בליל פסח עד אחר אפיקומן עכ"ל ובמדינות אלו אין נוהגין כל זה: ב ב לא יאכל. והסכמת אחרונים דגם עכשיו יאכל אפיקומן ויברך בה"מ בלי כוס. מ"א ועיין בנ"צ: ג קצירה. פי' המצה של מצוה שומרים משעת קצירה ולא שאר מצות ולא (י) אכל מאותה מצה תוך הסעודה: ד שמוסיף. ואם נזכר אחר הלל יחזור ויאמר הלל על הכוס ואם לא נזכר עד ששתה כוס השלישי יברך בה"מ בין שלישי לרביעי ולא יחזור וישתה כוס שלישי מ"א ועח"י וט"ז. נהגו לשבור חתיכה מאפיקומן ולנקב אותה ותולין אותה ואין בו חשש איסור מה שנוקבין אותה בי"ט כ"כ המ"א סי' ת"ק ס"ק ז ע"ש:

מגן אברהם תע״ז – סימן תעז – דיני אכילת האפיקומן

א׳ כזית. ומהרי"ל כתב לכתחלה יקח ב' זתים א' זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו ולכל הפחות לא ימעט מכזית (ד"מ ב"ח): ב׳ בלא ברכה. דאתכא דרחמנא סמכינן ועסי' קע"ט וב"ח כתב בשם רש"ל דלא יאכלנו: ג׳ יטול ידיו. דכיון שבירך ב"ה אסח דעתיה כמ"ש רסי' תע"ה: ד׳ לא יאכל האפיקומן. דאם יאכל יצטרך ליקח כוס אחר לב"ה והוי כמוסיף על הכוסות והמ"מ ורי"ו ורשב"א והראב"ד כתבו דאוכל כזית ומברך בלא כוס עכ"ל ונ"ל דמי שאינו נזהר בכל השנה ומברך לפעמים בלא כוס אף עתה יאכל אפיקומן ויברך בלא כוס (עסי' קפ"ב) וכיוצא בזה כתב הסמ"ק דמי שאינו נזהר בכל השנה בסעודה שלישית גם כשחל ע"פ בשבת לא יאכל: ה׳ ויסמוך על מצה. אף על פי שאכל אחריה דברים אחרים יצא בדיעבד: ו׳ שימור למצת מצו'. ולא יאכל מאות' מצה תוך הסעודה: ז׳ אחר ההלל. נ"ל דיחזור ויאמר הלל על הכוס ואם לא נזכר עד ששתה כוס השלישי יברך ב"ה בין שלישי לרביעי ויחזור וישתה כוס השלישי:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תע״ז

א׳ כזית כל א'. כתוב במהרי"ל צריך לאכול כשיעור ב' זתים דהיינו כביצת תרנגולת דחביבה היא משאר המצו' דשיעורם בכזית שהוא חצי ביצה ואם לא יוכל לאכול כולי האי מ"מ לא יפחות מכזית ע"כ: ב׳ משעת קצירה. פי' המצה של מצו' שומרים משעת קציר' ולא שאר מצות ע"כ אין יוצא בהן במקום מצת מצוה: ג׳ ואין לחוש כו'. שכיון שהשלישי הי' בטעות חזר כוס שהוא מברך עתה להיות שלישי ואם נזכר אחר שבירך על הלל שהוא ראוי להיות אחרון אין סדר ברכות מעכבת:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תע״ז

תע״ז:א׳נ״ב א׳ (ס"ק א) כזית כו' ד"מ ב"ח וע' בט"ז שהביא מדברי מהרי"ל שכ' טעם אחר: תע״ז:א׳נ״ג א׳ (ס"ק ב) בלא ברכה דאתכ' כו' ר"ל דהא קי"ל ר"ס קע"ט דאפי' לא אמר רק הב לן ונברך אם ירצה לאכול צ"ל ולברך. מ"מ הא כתב שם סעיף ב' דאורח הסמוך על שלחן בעה"ב אפי' אמר האורח ה"ל ונברך לא הוי היסח הדעת ועז"כ דבליל פסח אתכ' דרחמנא כו' דאפי' אמר ה"ל ונברך ל"מ היסח הדעת אולם שם בסי' קע"ט לא כתב באורח דלא הוי היסח הדעת כ"א באומר ה"ל ונברך אבל נטל ידיו אינו מבואר שם. ומשמע דאפי' באורח הוי היסח הדעת והכא אפילו נטל ידיו א"צ לברך י"ל דהתם הטעם לפי מ"ש מ"א שם ס"ק ג' דאם בשעת אמירת ה"ל ונברך הסיח דעתו בבירור. אפי' בארח הוי היסת הדעת ולכן בנטל ידיו הוי היסח הדעת בבירור: ב׳ משא"כ אתכא דרחמנא בכל ענין לא הוי היסח הדעת. דאין תלוי בדעתו דהא צריך לקיים מצות ה' ובודאי השכחה גרמה לו ליטול ידיו ולא הסיח דעתו לגמרי: ג׳ וב"ח כ' בשם רש"ל דלא יאכלנו והוא דעת בה"ע וכתב הב"ח הטעם דאם נזכר לאחר שבירך בהמ"ז ועדיין לא בירך בפה"ג אין לעשות כמ"ש בש"ע דלא יברך על הכוס ויטול ידיו ויברך המוציא כו' דא"ל דמעיקרא הכי תיקין בסתם שיברך בפה"ג על כוס ג' לאחר בהמ"ז אע"פ שלא גמר האכילה. דמברך על מזונו סתמא קתני ואם יברך על הכוס ואחר אכילת האפיקומן שוב יברך בהמ"ז על הכוס מוסיף על הכוסות וכן אפי' בהב לן ונברך לא יאכל. אפיקומן דהא איכא למ"ד סי' קעט דאפי' בה"ל ונברך אסור שוב לאכול אפי' רוצה לברך המוציא עד שיברך תחלה בה"מז על מה שכבר אכלו ואם יעשה כי יצטרך שוב לכום בהמ"ז כנ"ל לכן טוב שלא יאכל אפיקומן ויסמוך על מצה שאכל תוך הסעודה אע"ג דלא קי"ל הכי בה"ל ונברך כמ"ש לעיל סי' קעט מ"מ מה לנו להכניס א"ע במחלוקת הפוסקים ע"ש: תע״ז:א׳נ״ד א׳ (ס"ק ג) יטול ידיו. דכיון כו' ר"ל דניהו דצריך לברך המוציא אבל נטילה ל"ל דהא עכשיו סיים ובירך בהמ"ז ובודאי ידיו נקיות ולכן כתב דכיון שבירך כו': תע״ז:א׳נ״ו א׳ (ס"ק ה) ויסמוך כו' יצא בדיעבד דהא תנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן: ב׳ ולא קתני אם אכל אחר אפיקומן צ"ל פסח שני אלמא דוקא לכתחלה אין מפטירין וכ"ש לדידן דליכא רק זכר לפסח כ"ה באבודרהם: תע״ז:א׳נ״ז א׳ (ס"ק ו) שימור כו' ולא אכל מאותה מצה תוך הסעודה: ב׳ אע"ג כשבירך על אכילת מצה אכל כזית מן המשומר דהא ע"כ מיירי דיש לו יותר מזית אחד עכ"פ שני זתים ואוכל זית א' בשעת ברכת אכילת מצה וא' לאפיקומן דאלת"ה אלא דל"ל רק זית א' לאפיקומן וכשיברך ע"א מצה לא אכל מן המשומר הא באין לו רק כזית א" משומר צריך לשנות הסדר כמ"ש סי' תפ"ב עיין שם מחלוקת הפוסקים. אע"כ שיש לו שתי זתים ואכל א' בשעת ברכת ע"א מצה. אפ"ה אין לסמוך ע"ז. כיון שלא אכל מן המשומר תוך הסעודה וכ"כ הפר"ת ע"ש: ג׳ אחר ההלל הוא ס"ק חדש וקאי על מ"ש המחבר אפי' לא נזכר עד אחר ההלל ומשמע מלשון מ"א שלא בא לחלוק ע"ד ש"ע כי אם לפרש דבריו. ופי' דהש"ע מיירי שנזכר אחר הלל. אבל עדיין קודם נשמת או קודם החתימה לכן יברך המוציא ויאכל אפיקומן ויברך ברכת המזון על הכוס ויחזור ויאמר הלל על הכוס עם החתימה. והוי ד' כוסות כסדרן ומשמע מזה דאם כבר גמר הלל עם החתימה דא"א לחזור ולומר הלל עם החתימה. וא"כ אם יברך על אפיקומן בהמ"ז עם כוס. ויהיו הד' כוסות שלא כסדרן. שיהיה כוס הלל קודם בהמ"ז דהא ע"כ כוס בהמ"ז שבירך קודם הלל לא חשבינן כיון שהיה בטעות הוי כמאן דלית' כמ"ש הרא"ש בתשובה דאל"כ הוי ה' כוסות וא"כ ע"כ חשבינן לכוס ד' כוס של בהמ"ז שאחר אפיקומן והוי שלא כסדרן ומשמע דבזה ס"ל דלא יאכל אפיקומן אבל בתשובת הרא"ש כ' דאפילו כה"ג יאכל אפיקומן ולא איכפת לן במה שהכוסות שלא כסדרן ובאמת הח"י חולק על מ"א בזה: ד׳ ואם לא נזכר כו' ולא יחזור וישתה כוס ג' כ"ה הגרס' לפני ולפ"ז חולק על הש"ע וס"ל דעל בהמ"ז של אפיקומן לא יברך בכוס שלא יהיה מוסיף על הכוסות: ה׳ ולא אמרינן דאיגלאי למפרע שכוס בהמ"ז ששתה תחלה היה בטעות כנ"ל והוא ג"כ דלא כהרא"ש: ו׳ ובמ"א שנדפס בפראג מחדש ראיתי מוגה ויחזור וישתה כוס השלישי ואם כן היינו כדעת הרא"ש:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א