א מָקוֹם א שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכֹל צָלִי בְּלֵילֵי פְּסָחִים, אוֹכְלִים. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל, אֵין אוֹכְלִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: בְּשַׂר פֶּסַח הוּא. וּבְכָל מָקוֹם אָסוּר לֶאֱכֹל שֶׂה צְלִי כֻּלּוֹ כְּאֶחָד בְּלַיְלָה זֶה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ; וְאִם הָיָה מְחֻתָּךְ אוֹ שֶׁחִסֵר מִמֶּנּוּ אֵבֶר אוֹ שָׁלַק בּוֹ אֵבֶר וְהוּא מְחֻבָּר, הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. { הַגָּה: וְלֹא יֹאכַל וְלֹא יִשְׁתֶּה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁלֹּא יֹאכַל הָאֲפִיקוֹמָן עַל אֲכִילָה גַּסָּה אוֹ יִשְׁתַּכֵּר וְיִישַׁן מִיָּד } (מַהֲרִי"ל). ב אֲפִלּוּ בְּשַׂר עֵגֶל וְעוֹף, כָּל דָּבָר שֶׁטָּעוּן ב שְׁחִיטָה, אָסוּר לֶאֱכֹל צָלִי בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל צָלִי. { הַגָּה: נוֹהֲגִים בִּקְצָת מְקוֹמוֹת לֶאֱכֹל בַּסְּעֻדָּה בֵּיצִים, זֵכֶר לַאֲבֵלוּת, וְנִרְאֶה לִי הַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁלֵּיל } ג { תִּשְׁעָה בְּאָב נִקְבַּע בְּלֵיל פֶּסַח, וְעוֹד זֵכֶר לַחֻרְבָּן שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין קָרְבַּן פֶּסַח. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל שׁוּם טִבּוּל בַּלַּיְלָה, רַק ב' טִבּוּלִים שֶׁעוֹשִׂים בַּסֵּדֶר } (מַהֲרִי"ל).
א א שנהגו. ובאלו הארצות אין נוהגין לאכול צלי לבוש. וצלאו ואח"כ בישלו מותר. אבל בישלו ואח"כ צלאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה מ"א וכ"כ הח"י אבל הפר"ח אוסר בין צלאו ואח"כ בישלו בין בישלו ואח"כ צלאו ע"ש: ב ב שחיטה. אבל דגים וביצים צלוים מותרים. אחרונים: ג ט"ב. פי' כמו שחל יום א' של פסח יהיה לעולם באותו יום ט"ב וסי' על מצות ומרורים יאכלוהו. וע' ח"י. ופשוט דאין חילוק בין ליל א' לליל ב' בכל הנ"ל. אחרונים:
א׳ לאכול צלי. ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צלי (לבוש) ונ"ל צלאו ואח"כ בישלו מותר אבל בבשלו ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין דהא מחמירין אפי' בבשר עוף ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה כנ"ל עיין בגמרא: ב׳ אכילה גסה. אפי' שאינו מתאו' לאכול אף על גב שפסח נאכל על השובע מ"מ בעי' שיהא מתאוה לאכול (ב"ח רסי' תע"א): כתב ב"י סי' תע"ז בשם הרוקח אל יהי אכילת האפיקומן עליו לטורח דאמרינן בנזיר אכלה לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם: ואם קץ במזונו לא יצא כלל כמ"ש סי' תרי"ב ס"ו: ג׳ ועוף. ול"ד למ"ש סי' תס"ט דשרי בעוף דהכא גזרינן עוף אטו בהמה דהעולם יטעו בין צלי לצלי אבל דגים מותר לאכול צלי: ד׳ שהיו מקריבין. ומתאבלין על זה:
א׳ שלא לאכול צלי. עמ"ש בסי' תע"ג סעי' ד' לענין שני תבשילין. וכתב טור בשם אבי עזרי דאשכנז מקום שאין אוכלין צלי הוא: ב׳ אפי' בשר עגל ועוף כו'. בטור בשם אבי עזרי מסיים ודאי מנהג כשר לאכול מבושל במקום שנהגו שלא לאכול צלי ופירש בו ב"י פירוש דחוק לענין מה הוי כשרותו של מנהג זה ונלע"ד דבא לאפוקי מאיזה מחמירים שלא לאכול בשר כלל בליל פסח משום שלא יטעו לומר צלי הוא אוכל ע"ז אמר שאין זה כשר דאם כן מבטל שמחת י"ט ע"כ טפי עדיף לאכול בשר מבושל ולא חיישינן לטועי' בזה. בסי' תפ"ו כתב זרוע של טלה: ג׳ בצים זכר לאבילות. בסי' תע"ג הביא ב"י בשם כל בו דגם הביצה שלוקח לא' משני תבשילין היא זכר לאבילות וכבר כתבתי מזה שם דאלו צלוים גם בבצים אסורים כדאי' במרדכי פ' כ"ש בשם הירוש' רבא בעי קומי ר' אמי אפי' בשר עגל או עוף סברין למימר אפי' ביצ' אפי' קולייס פי' דג ר' יודן בר חנן אומר בלבד שיהא מין שחיטה עכ"ל משמע מזה דלהמסקנא מותר בבצים ובדג אלא דוקא מין שחיטה אלא שמתחיל' סוברת אפי' בביצה ודג אוסרת בצלי ולא קיימא לן כן וכ"מ מהטור וש"ע שלא אסרו אלא מין שחיטה וע"כ תמהתי על רש"ל שכתב דאפי' ביצה צלוי' אסורה כדאיתא במרדכי עכ"ל והיאך מביא ראיה ממה דס"ד ולא נשאר כן במסקנא ע"כ נראה דאין איסור צלי בביצה ולא מנהג: ד׳ רק שני טבולים עמ"ש רסי' תע"ה:
תע״ו:א׳מ״ח א׳ (ס"ק א) לאכול כו' עיין בגמרא פסחים דף מ"א דבצלי קדר איכא פלוגתא בין ר' לרבנן בקרבן פסח אי עבדו צלי קדר אי לוקה על אכילתו. אבל בעשה לכ"ע עובר דכתיב צלי אש ולא מחמת דבר אחר. ובצלאו ואא"כ בשלו או בשלו ואח"כ צלאו לכ"ע לוקה. והרמב"ם פסק דבין בצלאו ואח"כ בשלו או בשלו ואח"כ צלאו או צלי קדר לוקה ועיין בכ"מ א"כ ס"ד אי בשלו ואח"כ צלאו או צלי קדר יש להתיר לאכול בפסח דל"ל שמא יאמרו פסח הוא דהא כה"ג בפסח אסור ולכן כ' מ"א דלית' דאפי' איכא תרתי לטיבות' דהיינו בשלו ואח"כ צלאו ואותו צלי היה צלי קדר. דמ"מ אסור דמ"מ איכא מראית העין שלא ידעו הרואים. שהוא צלי קדר וכ"ש שלא ידעו שנתבשל תחלה אבל צלאו ואח"כ בשלו כיון דנראה עכשיו שהוא מבושל ליכא מראית העין לכן מותר. מיהו בחולה וזקן יש להתיר בזה לאו דוקא היכי דאיכא תרתי לטיבות' דהיינו בשלו ואח"כ צלאו ואותו צלי הוא צלי קדר אלא בחדא סגי או בשלו ואח"כ צלאו אפי' צלי שפוד. או צלי קדר אפי' לא בשלו תחלה אבל פר"ח חולק וס"ל דלא פלוג רבנן וכל מה שנכנס תחת שם צלי אסור. וא"כ גם צלאו ואח"כ בשלו אסור דגם הוא מיקרי צלי דדוקא גבי קרבן דאיכא קרא למעט דלא מיקרי צלי אבל בעלמא צלי מיקרי ואסור: תע״ו:א׳מ״ט א׳ (ס"ק ב) אכילה כו' ב"ח סי' תע"ז ס"ק ה' באמת הם דברי התו' בפסחים דף ק"ז ע"ב ד"ה דלמא כו' אלא שהתו' כתבו דבריהם לענין פסח. והב"ח הוסיף דגם באפיקומן שהוא זכר לפסח הדין כן: ב׳ כ' ב"י כו' ופושעים יכשלו בם ואם קץ כו' לכאורה האי ואם קץ כו' הוא פירוש לדברי רוקח דלפום ריהטא דברי הרוקח הם נגד דברי הש"ס דנזיר דף כג ע"א: ג׳ דאמר רבה בב"ח אר"י מ"ד כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. משל לשני ב"א שצלו פסחיהם א' אכלו לשם מצוה וא' לשם אכילה גסה זה כו' וזה שאכלו לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם. א"ל ר"ל האי רשע קרית ליה ניהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קעביד. אלא משל לשני ב"א זה אשתו ואחותו עמו כו' וא"כ ניהו דהרוקח ס"ל דאפיקומן דין פסח יש לו מ"מ הא גם פסח אמרינן דאם אכלו לשם אכילה גסה לא הוי פושע אלא דלא עביד מצוה מ"ה וצ"ל דס"ל כמ"ש התו' שם ובפסחים דף ק"ז שהקשו על קושית הש"ס הנ"ל האמרי' ביומא האוכל אכילה גסה ביה"כ פטור אלמא דלאו אכילה מיקרי. ובנזיר משמע דעכ"פ יצא ידי פסח ותי' דתרי גווני אכילה גסה איכא חדא שקץ באכילה ובהאי מיירי ביומא דכה"ג לאו אכילה הוא. ובנזיר מיירי שאינו תאב כלל. ומ"מ יש לו טעם ואינו קץ בה לכן יצא. אלא דלא עביד מצוה מ"ה וצ"ל דכוונת רוקח במ"ש אל יהי כו' דאמרי' בנזיר כו' ופושעים כו' הרי דלאכילה גסה קרו פושעים וניהו דדחי ר"ל ואמר דמ"מ פסח עביד. היינו דוקא כה"ג שאינו קץ אבל היכי דקץ דמוכח במס' יומא דל"מ אכילה עליו נאמר ופושעים כו' כס"ד דהש"ס שם. וצ"ל דס"ל דה"ה דהש"ס בנזיר המ"ל דגם אכילה גסה דהתם מיירי בקץ ושפיר ק"ל פושע וכמ"ש מהרש"א בפסחים ע"ש אולם י"ל דרוקח ס"ל כתי' השני דהתו' דפסחים דהא דאמרינן בנזיר דלא הוי פושע ופסח מיהו עביד משום דאכילת פסחים לא מעכבא. וא"כ במצה דאכילתה מעכבת ואין בעשייתה מצוה כי אם האכילה ודאי הוי פושע ועיין בח"י: תע״ו:א׳נ׳ א׳ (ס"ק ג) ועוף כו' דלעולם יטעו כו'. דבצלי לפעמים אינו ניכר אם הוא בשר עוף או בשר בהמה: ב׳ משא"כ בסי' תס"ט דלאו צלי הוא אלא דאיכא מראית העין משום אמירתו שאומר בשר זה לפסח שפיר יש לחלק בין בהמה לעוף. כיון שניכר שהוא עוף יודעים שאין כוונתו לקרבן פסח: ג׳ אבל דגים מותר. וה"ה ביצים. וכ"כ ט"ז דלא כרש"ל ועיין מה שכתב לעיל סי' תע"ג במ"א ס"ק ח': תע״ו:א׳נ״א א׳ (ס"ק ד) שהיו כו' ומתאבלים כו' וטעם אחד שכתב רמ"א שליל תשעה באב נקבע בליל פסח ר"ל שבאותו יום שחל פסח חל גם ט"ב כמה שכתב לעיל סי' תכ"ח בסימן א"ת ב"ש כן כתב ח"י:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…