א שַׁבָּת שֶׁלִפְנֵי הַפֶסַח קוֹרִין אוֹתוֹ שַׁבָּת הַגָּדוֹל, מִפְנֵי א הַנֵּס שֶׁנַּעשָׂה בּוֹ. { הַגָּה: וְהַמִּנְהָג לוֹמַר בְּמִנְחָה } ב { הַהַגָּדָה, מִתְּחִלַּת עֲבָדִים הָיִינוּ עַד לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ; וּפוֹסְקִים לוֹמַר בָּרְכִי נַפְשִׁי } (מִנְהָגִים).
א א הנס. שלקחו כל א' שה בעשור לחדש ואותו שנה היה יו"ד בחדש בשבת והקשו הוה ליה לקבוע ביו"ד לחדש אפי' חל בחול עיין אחרונים ובח"י. ומה שהקשה הב"י דאם כן כל הד' ימים יהיו נקראים גדולים י"ל דהנס היה שאומרים לשחוט לאלהיהם ובשבת אמר המצרי אמת הוא ומה שלא שחטו משום שהוא שבת משא"כ בשאר ימים מהרב רבי משה רבי אליוש. אין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בע"פ וכ"נ. רש"ל היה דורש שכל א' יאכל מעט קודם הפסח מקמח של פסח כי שמא היה שם חשש חימוץ ויתלה במה שאכל. (ומ"א תמה עליו דז"א אלא בדבר יבש עיין י"ד סימן ק"י וקמח בקמח הוי דבר לח ע"ש וח"י כ' דדינא קאמר ואע"ג דלא מהני עכ"פ כ"א בנפל אחד מהם בשוגג ע"ש). טוב ליתן ממנו לעניים. מט"מ ושל"ה: ב ההגדה. אפי' חל שבת הגדול בע"פ:
א׳ מפני הנס. שלקחו כל א' שה בעשור לחדש ואות' שנה היה בשבת עיין בטור והקשו ה"ל לקבוע י"ט בי' לחדש אפי' חל בחול כמו שאר המועדים ואפשר מפני שקבעו בו תענית שמת' בו מרים כמ"ש סי' תק"פ: ורש"ל הי' דורש שכל א' יאכל מעט קודם פסח מקמח של פסח כי שמא היה שם חשש חימוץ ויתל' במה שאכל וטוב ליתן ממנו לעני (מט"מ ושל"ה) וצ"ע דזה דוקא בדבר חשוב שנתערב יבש ביבש ונאכל א' מהם אז הכל מותר כמ"ש בי"ד סי' ק"י אבל קמח בקמח מקרי לח בלח ואם יש ס' הכל שרי ואם אין ס' הכל אסור וצ"ל דלחומר' בעלמא נקטי' ויש להחמיר הואיל ויצא מפי אותו צדיק:
א׳ מפני הנס. רבים מקשים א"כ ס"ל לייחס הגדול' לי' בחדש אפי' בחול ושמעתי מפי הרב מהר"ר משה חריף ז"ל דבאותו י' לחדש נעשה עוד נס שנבקע הירדן וא"כ היו סבורים שהמעלה היא מחמת נס הירדן לכן קראוהו שבת הגדול דיום עלייתן מהירדן לא היה בשבת והגדתי זה לפני מו"ח ז"ל וקלסי':
ת״ל:תקכ״ג א׳ (ס"ק א) מפני הנס. שלקחו כ"א שה וקשרו בכרעי מטותיהן ושאלום המצריים למה והשיבו לשחט במצות ה'. והיו שיני המצריים קהות הן נזבח תועבת מצרים לעיניהן ולא היו רשאים לדבר דבר ואע"ג דלפ"ז הי' הנס כל הימים מן עשור לחודש עד ער"פ ששחטוהו. כ' הרב"י דעיקר הנס היה בתחלתו ביום ראשון ואח"ז כיון דדש דש. והתוס' כ הנס בענין אחר כשלקחו ישראל בעשור לחודש שה לפסח נתקבצו בכורי א"ה ושאלוהו למה. והשיבו ישראל זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים ובכורנו יציל. והלכו אל אבותיהם ואל פרעה לבקש שישלחו ישראל לחירות. ולא רצו ועשו הבכורים מלחמה והרגו הרבה מהם. הה"ד למכה ממצרים בבכוריהם: ב׳ רש"ל כו' וצ"ע כו' אז הכל מותר. ר"ל אע"ג דדבר חשוב לא בטיל מ"מ כה"ג דנאכל א' דיש לתלות דהאיסור כבר נאכל אז בטיל ואע"ג דבעי' שלא יאכל המשוייר אדם א' כ"א בשני ב"א ושתי' בשתי' היינו מצד חומרא. ועוד כדי שיהי' ס"ס חדא שמא נאכל ואת"ל אינו נאכל שמא מה שזה אוכל הוא היתר והיינו התם דודאי נתערב בו איסור משא"כ כאן דלא ידעי' אי יש בו איסור כלל בלא"ה הוי ס"ס חדא שמא ליכא איסור כלל ואת"ל הוי שמא נאכל ואם אין בו ס' הכל אסור ול"מ מה שנאכל א' ובס' ח"י תי' ניהו דק יי"ל דקמח בקמח מקרי לח בלח מ"מ י"א דמקרי יבש ביבש כמ"ש הש"ך וביבש ביבש ק"ל בסי' תמ"ז אע"ג דנתבטל קודם הפסח חוזר וניעור בפסח ואוסר במשהו וא"כ אי נתערב בקמח חמץ איכא למימר שחוזר וניעור בפסח וכדי לצאת ידי דעה זו צוה לאכול ממנו מעט קודם פסח דיש לתלות שהאיסור כבר נאכל. אע"ג דאי הי' ודאי תערובות ל"מ מה שנאכל א' קודם פסח וחוזר וניעור בפסח מ"מ כיון דליכא אנא חשש שמא נתערב וגם דקי"ל דהעיקר דקמח בקמח מקרי לח בלח סמכי' על מה שנאכל מעט קידם הפסח:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…