א רֹאשׁ חֹדֶשׁ א אָסוּר בְּתַעֲנִית. ב אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, חֲנֻכָּה וּפוּרִים. וְאִם הִתְחִילוּ, שֶׁגָּזְרוּ לְהִתְעַנּוֹת כָּךְ וְכָךְ יָמִים וְהִתְחִילוּ בָּהֶם קֹדֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד, אֵין מַפְסִיקִין, וּמִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין. ג ב יָחִיד שֶׁקִּבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית כָּךְ וְכָךְ יָמִים וּפָגַע בּוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אוֹ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, אִם קִבְּלוֹ בִּלְשׁוֹן קַבָּלַת תַּעֲנִית בְּעָלְמָא אֵינוֹ צָרִיךְ הַתָּרָה. וְאִם קִבְּלוֹ עָלָיו בִּלְשׁוֹן: הֲרֵי עָלַי, שֶׁהוּא לְשׁוֹן נֶדֶר, צָרִיךְ הַתָּרַת חָכָם. { וְעַיֵּן } ג { בְּיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן רט"ו } (ס"ג). ד אִם נִשְׁבַּע לְהִתְעַנּוֹת כָּךְ וְכָךְ יָמִים וְאֵרַע בָּהֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ, הַשְּׁבוּעָה חָלָה עָלָיו מִטַּעַם אִסוּר כּוֹלֵל. וְאִם נִשְׁבַּע בְּפֵרוּשׁ לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, נ"ל שֶׁחָלָה עָלָיו שְׁבוּעָה כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן. אֶלָּא שֶׁמִּדִּבְרֵי הָרַמְבָּ"ם נִרְאֶה לִכְאוֹרָה שֶׁהוּא מִדְּאוֹרַיְתָא { (וְע"ל סי' תק"ע. } ה הַמִּתְעַנֶּה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים תַּעֲנִית ד חֲלוֹם, צָרִיךְ לְמֵיתַב תַּעֲנִיתָא לְתַעֲנִיתֵיהּ.
א א אסור. כתב ב"י סי' תקע"ט אנשי ק"ק ווירמשא מתענין הגזירה בר"ח סיון וכתב מ"ע בתשובה דלא ילפינן מינייהו בעלמא ועסי' קפ"ח ס"ז דאיתא שאינו חייב לאכול פת בר"ח שאפי' אכל פירות יצא: ג ב יחיד. עסי' ק"ע מ"ש שם ס"א: ג בי"ד. כ' הט"ז שם כתבתי המסקנא דאין לנו שום חילוק רק בין לשון נדר ללשון קבלת תענית דבלשון נדר חל בכל גווני וצריך התרה ובלשון תענית אין חל כלל וא"צ התרה עכ"ל: ה ד חלום. נ"ל דהמתענה תענית חלום בר"ח ניסן או בר"ח אב א"צ למיתב תענית לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענות כמ"ש סי' תק"פ ועסי' תקצ"ז. מ"א:
א׳ אסור בתענית. כתב ב"י סי' תקע"ט אנשי ק"ק ווירמשא מתענין הגזירה בר"ח סיון וכ' מ"ע בתשובה דלא ילפינן מינייהו בעלמא ומיהו ספ"ג דעירובין כתב דמותר להתענות בו תענית שעות אבל להרמב"ם אסור שהוא דאורייתא ובססי' קפ"ח איתא שאפי' אכל פירות יצא וא"צ לאכול פת: ב׳ יחיד שקבל וכו'. נ"ל דהמתענה תענית חלום בר"ח ניסן או בר"ח אב א"צ ליתיב תענית לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענות כמ"ש סי' תק"פ וסי' תקצ"ז:
א׳ אין גוזרין וכו'. ב"י יליף מזה דכשגוזרין בפי' על ר"ח אין הגזיר' חלה ובי"ד סי' רט"ו כתבתי דאין כאן הוכח' כלל דלא אמר כאן אלא לענין איסור שעושין בגזירתם על ר"ח ואם כבר קבלו בפי' על ר"ח ודאי הסברא נותנת דטפי חל מאם גזרו דרך כלל כן היא סברת ס' המצות שם: ב׳ ועבי"ד סי' רט"ו. בביאורי כתבתי שם המסקנא דאין לנו שום חילוק רק בין לשון נדר ללשון קבלת תענית דבלשון נדר חל בכל גווני וצריך התרה ובל' קבלת תעני' אין חל כלל וא"צ התר' וזו הוא דעת הרמב"ן: ג׳ אלא שמדברי הרמב"ם נרא' וכו'. היינו מדכתי' ובמועדיכם ובראשי חדשיכם איתקש ר"ח למועד והב"י כ' שזהו דרך אסמכתא וכ' הטור וז"ל גרסינן בירוש' בכל מתענין חוץ משבתות וי"ט ור"ח וחוש"מ עכ"ל ובירושלמי כ' אחר חש"מ וחנוכה ופורים ותמה ב"י למה דילג רבינו חנוכה ופורים. ותו למה הביאו לירוש' אחר שכ' תחלה מהמשנה דאסור להתענות בר"ח. ונלע"ד לתרץ על נכון דרבינו הטור מביא הירוש' להכריע דתענית ר"ח יש בו איסור כמו בשבת שהוא מן התורה וכדעת הרמב"ם מ"ה למד כן מירושל' שסידר ר"ח בין שבת וי"ט ובין ח"ה שהם מן התורה ואלו לא היה ר"ח אלא מדרבנן ה"ל לחשבו בסוף דרך לא זו אף זו אלא ודאי שתנא דירושלמי קמ"ל שהם שוים לדאורייתא וע"כ לא הוצרך להביא הטור חנוכה ופורים שאין בהם צורך לגוף הדין שהם כתובים במקומן וכאן לא נתכוין אלא להקיש לח"ה ודי בזה כנ"ל נכון מאוד. שוב ראיתי כן ברוקח וז"ל ר"ח נק' מועד כדאמרי' בירוש' בכל מתענין חוץ משבת וי"ט ור"ח וח"ה עכ"ל הרי כמ"ש: ד׳ המתענה בר"ח וכו'. פי' מפני נדר או ת"ח כ"ה בהג"מ בב"י:
תי״ח:תס״ג א׳ (ס"ק א) אסור כו' בר"ח סיון. ר"ל ואין משלימים ואף על פי כן כתב מ"ע דלא ילפינן מנייהו וע"ז כתב מ"א דבעירובין משמע דמותר להתענות בר"ח אי אינו משלים. דאהא דאיבעיא ליה התם המתענה בערב שבת אי ישלים כיון שנכנס לשבת ע"י השלמה כשהוא מעונה ה"ל מתענה במקצת תחלת שבת בעי למפשע מהא דאמר ראב"צ אני הייתי מבני סנאב בן בנימין שה"ל קרבן עצים והוא להם י"ט בעשירי באב פ"א חל ט"ב בשבת ונדחה ליום א' והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי"ט שלנו היה ודייק הא כל שנה היו מתענים בט"ב ומשלימים אלמא דבעי"ט משלימים וה"ה בע"ש: ב׳ ודחי שאני י"ט דדבריהם כעין שלבני סנאב הנ"ל הואיל ומתענים בו שעות ר"ל כשאינו משלים כמ"ש ראב"צ לכך בעי"ט דרבנן משלים ואע"ג שנכנס בה מעונה וה"ל מתענה התחלת י"ט דרבנן אין בכך כלום דהא מתענים בו שעות משא"כ שבת דאסור להתענו' בו לשם תעני' אפילו שעה. ליכא למפשט דמשלים בע"ש הרי מוכח דבי"ט דרבנן מותר להתענו' בו אי אינו משלים ור"ח כתב הרב"י בסעיף ד' דאינו אלא דרבנן ולכן מותר להתענו' בו אי אינו משלים: ג׳ שאפילו אכל פירות כו' דמה"ט אי שכח יעלה ויבא בבה"מ אף דבשבת אי שכח רצה ובי"ט יעלה ויבא צריך לחזור לברך בהמ"ז שאני שבת וי"ט דצריך לאכול פת משא"כ ר"ח נהי דאין רשאי להתענו' אבל אינו חייב בפת וסגי באכילת פירות דאינו חייב לברך עליהן בהמ"ז: תי״ח:תס״ד א׳ (ס"ק ב) המתענה בר"ח כו' כצ"ל וקאי על סעיף ה'. ועסי' תקצ"ז. שכתב דאי התענה ת"ח בר"ה א"צ למיתב תעני' לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענו' בר"ה וה"ה כאן:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…