סימן תיג – דין המערב לרבים – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תיג – דין המערב לרבים

א הַמְעָרֵב לְרַבִּים מִשֶּׁלּוֹ, אוֹמֵר: הֲרֵי עֵרוּב זֶה בִּשְׁבִיל כָּל בְּנֵי הָעִיר, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת א לְכָל אֶחָד וְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה יִסְמֹךְ עָלָיו. וְצָרִיךְ לִזְכּוֹת לָהֶם עַל יְדֵי אַחֵר הָרָאוּי, כְּמוֹ בְּעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת. { וְעַיֵּן לְעֵיל סי' שס"ו ס"י. } וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָם. וְכָל מִי שֶׁהוֹדִיעוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, אֲפִלּוּ לֹא גָּמַר בְּלִבּוֹ לִסְמֹךְ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם אֶלָּא לְאַחַר שֶׁחָשְׁכָה, הָוֵי עֵרוּב. אֲבָל אִם לֹא הוֹדִיעוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, אֵינוֹ יָכוֹל לִסְמֹךְ עָלָיו לְאַחַר שֶׁתֶּחְשַׁךְ. וְכֵן מִי שֶׁהִנִּיחַ עֵרוּב לְכָל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה, וְאָמַר: אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ וְאֶסְמֹךְ עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּמַר בְּלִבּוֹ עַד לְמָחָר, יָכוֹל לִסְמֹךְ עָלָיו. וְכֵן מִי שֶׁשָּׁמַע שֶׁיֵּשׁ לְחָכָם לָבוֹא, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה רוּחַ, וְהִנִּיחַ שְׁנֵי עֵרוּבִים וְאָמַר: לְאוֹתוֹ צַד שֶׁיָּבֹא הֶחָכָם יַקְנֶה לִי עֵרוּב לָרוּחַ שֶׁיָּבֹא לוֹ הֶחָכָם, קָנָה לוֹ. אוֹ אָמַר: אִם לֹא יָבֹא כְּלָל אֶהְיֶה כִּבְנֵי עִירִי, אוֹ אִם יָבוֹאוּ שְׁנַיִם לַמָּקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ, הַכֹּל לְפִי תְּנָאוֹ. וְכֵן אִם אָמַר לִשְׁנַיִם אוֹ לִשְׁלֹשָׁה: הֲרֵינִי מְעָרֵב עַל אֵיזֶה מִכֶּם שֶׁאֶרְצֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בֵּרֵר אֶת מִי רָצָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, הָוֵי עֵרוּב.

באר היטב – סימן תיג – דין המערב לרבים

א א לכל. לעיל סי' שס"ח ס"ג כתב דיני ע"ח וכתב שם די"ח גרוגרות סגי אפי' למרובין והכא בעי לכל א' נראה דבחצירות הוא האיסור משום שהאחד אוסר על חבירו מש"ה סגי שיש בין כולם י"ח גרוגרות דעי"ז הם מעורבין והיו לאחדים משא"כ בתחומין אין האיסור משום דא' אוסר על חבירו אלא דגבול יש לכל אחד אלפים אמה ותו לא וע"י עירוב נעשה כמי שדר שם ע"כ צריך כל א' להתיר לו יותר מגבולו. ט"ז ע"ש:

מגן אברהם תי״ג – סימן תיג – דין המערב לרבים

א׳ לכל אחד. פי' אף על גב דבעירובי חצירות מזון שתי סעודות לכלם אבל בע"ת צריך לכל א' מזון שתי סעודות כמספר ההולכים וכן פשוט בגמ' ובפוסקים בתו' פ"ב וכ"מ וראב"ד: ב׳ הוי עירוב. דבדרבנן יש ברירה:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תי״ג

א׳ לכל א'. לעיל סימן שס"ה כתב דיני ע"ח וכ' שם די"ח גרוגרות סגי אפי' למרובין והכא בעינן לכל אחד וא' נראה דבחצירות הוא האיסור משום שהאחד אוסר על חבירו מ"ה סגי שיש בין כולם י"ח גרוגרות דעי"ז הם מעורבין והיו לאחדים משא"כ בתחומין אין האיסור משום אחד אוסר על חבירו אלא דגבול יש לכל א' אלפים אמה ותו לא וע"י העירוב נעשה כמי שדר שם ע"כ צריך כל א' להתיר לו יותר מגבולו ואין תועלת מן אחד על חבירו לערב הרשויות כנ"ל פשוט ובלבוש טרח עצמו לחלק בענין דחוק ללא צורך: ב׳ וכל מי שירצה לסמוך. הטעם בגמרא דבדרבנן קי"ל דיש ברירה:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תי״ג

תי״ג:ת״נ א׳ (ס"ק א) לכ"א פי' אע"ג דבע"ח כו' וטעם החילוק מ' בט"ז:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א