א אֵין מְעָרְבִין עֵרוּבֵי תְּחוּמִין אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁהָיָה רוֹצֶה לֵילֵךְ לְבֵית הָאָבֵל, אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה שֶׁל א נִשּׂוּאִין, אוֹ לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ אוֹ ב חֲבֵרוֹ שֶׁבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ, { הַגָּה: אוֹ שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ לְטַיֵּל בְּיוֹם טוֹב אוֹ בְּשַׁבָּת בְּפַרְדֵּס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׂמְחָה בָּזֶה מִקְרֵי דְּבַר מִצְוָה } (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ע"ז), אוֹ מִפְּנֵי הַיִּרְאָה כְּגוֹן שֶׁהָיָה רוֹצֶה לִבְרֹחַ מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹ מִן הַלִּסְטִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, { וְאָז מֻתָּר לוֹ לֵילֵךְ אֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת } (טוּר וְהָגָ"א פ' בַּכֹּל מְעָרְבִין). וְאִם עֵרֵב שֶׁלֹּא לְאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, אֶלָּא לְדִבְרֵי הָרְשׁוּת, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. ב אֵין מְעָרְבִין עֵרוּבֵי תְּחוּמִין בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאִם עֵרֵב, עֵרוּבוֹ עֵרוּב. ג אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם: צֵא וְעָרֵב עָלֵינוּ; אֶחָד עֵרֵב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם וְאֶחָד עֵרֵב עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, זֶה שֶׁעֵרֵב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם נֶאֱכָל עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְזֶה שֶׁעֵרֵב עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נֶאֱכָל עֵרוּבוֹ מִשֶּׁחָשְׁכָה, שְׁנֵיהֶם קָנוּ עֵרוּב. וְיֵשׁ חוֹלְקִים. ד כְּשֶׁמַּנִּיחַ עֵרוּבֵי תְּחוּמִין מְבָרֵךְ: עַל מִצְוַת עֵרוּב, ג וְאוֹמֵר: בְּזֶה הָעֵרוּב יְהֵא מֻתָּר לִי לֵילֵךְ מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְאִם מְעָרֵב לְרַבִּים אוֹמֵר: יְהֵא מֻתָּר לִפְלוֹנִי וְלִפְלוֹנִי אוֹ לִבְנֵי מָקוֹם פְּלוֹנִי.
א א נישואין. אבל בת כהן לישראל או בת ת"ח לע"ה אינו מצוה גמרא פסחים וכתב המ"א בסי' תר"ע סק"ד דאם אומרים שירות וזמירות הוי סעודת מצוה ע"ש: ב חבירו. אפילו אינו חכם. או שיצא לפקח על עסקי רבים. או שהיה חוץ לעירו וצריך לילך לביתו ש"ג. ובמהרי"ל נסתפק אם מותר לערב כדי לילך למנין וכתב המ"א ולפמ"ש סי' נ' סי"ו ודאי שרי וכ"מ ממ"ש סי' שי"א סוף ס"ב. והמערב ברגליו יכול לערב לדבר הרשות. ב"י עיין מ"א: ד ג ואומר. ואם לא אמר אינו עירוב כמ"ש סי' תי"ו ס"ב ועיין ססי' שס"ו:
א׳ ושל נשואין. אבל בת כהן לישראל (ע"ה) או בת ת"ח לע"ה אינה מצוה כדאיתא פ"ג דפסחים עמ"ש סי' תר"ע: ב׳ או חבירו. ואפי' אינו חכם (כ"מ בת"ה) או שיצא לפקח על עסקי רבים (תוס' דפ"ח) או שהיה חוץ לעירו וצריך לילך לביתו (ש"ג רפ"ח) במהרי"ל נסתפק אם מותר לערב כדי לילך למנין ולפי מ"ש סימן צ' סי"ו ודאי שרי וכ"מ ממ"ש סימן שי"א סס"ב והמערב ברגליו יכול לערב לדבר הרשות (ב"י) עסי' ת"ח עמ"ש סי' תמ"ד: ג׳ עירובו עירוב. ולהיש חולקין בס"ג ס"ל דפסול כיון שלא היה לו חזקת כשרות עסי' ת"ט ס"ו ובמ"מ: ד׳ מברך על כו'. אף על גב דקולא הוא שיוצא חוץ לתחום מ"מ שייך לומר וצונו שלא להלוך בלא עירוב כענין שחיטה: ה׳ ואומר כו'. ואם לא אמר אינו עירוב כמ"ש סי' תי"ו ס"ב ע"ש וע"ס סי' שס"ו:
אין
תט״ו:תנ״ד א׳ (ס"ק א) של כו' אבל כו' לע"ה כו' תיבת לע"ה קאי גם אבת כהן לישראל דוקא כשהוא עם הארץ אבל כשהוא תלמיד חכם אפי' בת כהן לישראל תלמיד חכם הוי מצוה וכן הוא בגמ' שם וכן בת עם הארץ לעם הארץ ג"כ אינו סעודת הרשות וע' תשובת חו"י סי' ע' שכתב וז"ל ולעד"נ דאין לנו ע"ה שדברו חכמים פה כמו שאין ע"ה שאמרו בו ששה דברים בפסחים פ"ג עכ"ל ועי' שם שהאריך בגדר ס"מ עמ"ש סי' תר"ע ר"ל שכתב שם דאף בנשואי בת ת"ח לע"ה אי אומרים בסעודה שירות ותשבחות מיקרי ס"מ אולם לענ"ד ניהו דעי"כ הסעודה מיקרי ס"מ אבל אין רשאי לערב מה"ט ולסמוך על השירות ותשבחות דהשירות אף בביתו יכול לאומרן אף דהשירות הן מעין הנשואים מ"מ הא יכול לו' בביתו שירות אחרים וכל ס' תהלים: תט״ו:תנ״ה א׳ (ס"ק ב) או חברו אפי' אינו חכם דל"מ אי הוא חכם הוא בכלל היתר רבו וכמ"ש הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם. ולפי מ"ש סי' צ' סעיף ט"ז ר"ל דלחד דעה כדי להתפלל בעשרה צריך לילך לפניו ד' מילין ולאחריו מיל א"כ מצוה גדולה היא וכן ר"א שחרר עבדו להשלים לעשרה: תט״ו:תנ״ז א׳ (ס"ק ד') מברך כו' כענין שחיטה ר"ל דמברכין על השחיטה אע"ג דלא נלטוינו לשחוט דאם אינו רוצה לאכול א"צ לשחוט מ"מ מברכים כיון שנצטוינו שלא לאכול בלי שחיטה: תט״ו:תנ״ח א׳ (ס"ק ה) ואומר כו' עס"ס שס"ו דבע"ח א"צ לומר דאינו מעכב:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…