סימן שצ – מבוי שצדו אחד עכו"ם וצדו אחד ישראל – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שצ – מבוי שצדו אחד עכו"ם וצדו אחד ישראל

א מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד עַכּוּ"ם וְצִדּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵל, וּבַיִת שֶׁל יִשְׂרָאֵל אַחֵר אֶצְלוֹ פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא לַמָּבוֹי, וְחַלּוֹן בֵּינוֹ לְבֵין יִשְׂרָאֵל הַדָּר בַּמָּבוֹי, אֵינוֹ יָכוֹל לְעָרֵב דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן שֶׁבֵּינֵיהֶם לְהוֹצִיא כֵּלָיו לַמָּבוֹי דֶּרֶךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל שְׁכֵנוֹ הַפָּתוּחַ לַמָּבוֹי; אֲבָל אִם פֶּתַח בֵּינֵיהֶם, מֻתָּר. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר אַף בְּפֶתַח פָּתוּחַ בֵּינֵיהֶם. ב מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד עַכּוּ"ם וְצִדּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵלִים, וְהָיוּ חַלּוֹנוֹת פְּתוּחוֹת מֵחָצֵר לְחָצֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעֵרְבוּ כֻּלָּם דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּאַנְשֵׁי בַּיִת אֶחָד וּמֻתָּרִים לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמָּבוֹי דֶּרֶךְ פְּתָחִים עַד שֶׁיִּשְׂכְּרוּ מִן הָעַכּוּ"ם.

באר היטב – סימן שצ – מבוי שצדו אחד עכו"ם וצדו אחד ישראל

וּבוֹ ב' סְעִיפִים

מגן אברהם ש״צ – סימן שצ – מבוי שצדו אחד עכו"ם וצדו אחד ישראל

א׳ מבוי שצדו א' כו'. ואם יש חצר עכו"ם בין חצר הישראלים אם חצר העכו"ם אין פתוח למבוי זה וגם אין לו פתח או חלון אלא למעלה מי' מותר לטלטל מחצר העכו"ם לחצר הישראל כיון דאין משתמש להדיא לא בעי שכירות אבל אם חצר העכו"ם פתוח למבוי או לחצר הישראל למטה מי' אסור להשתמש עמו כלל (ב"ח מרדכי) אבל דעת הרב"י בסי' שפ"ב דדוקא דרך המבוי אוסר אבל מחצר לחצר כיון שאין לו דריסת רגל אינו אוסר וע"ש ס"ג ואפי' שנים חצירות של ישראל וחצר עכו"ם ביניהם יכולין לערב יחד דרך פתחים לטלטל דרך חצר העכו"ם דלא חשיב הפסק כיון שאין אוסר ומ"מ זה אינו מוכרח כל כך, רש"ל:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים ש״צ

א׳ ויש מי שאוסר. היינו רש"י גם כאן יש ט"ס בטור ברוב ספרים בין רש"י לר"י כמו בסי' שס"ג:

ספר מחצית השקל על אורח חיים ש״צ

ש״צ:של״ח א׳ (ס"ק א) מבוי כו' כיון דאינו משתמש להדיא ר"ל למעלה מיו"ד לא ניחא תשמישתיה והוי כאלו לא דר שם עכו"ם: ב׳ אסור להשתמש עמו כלל. ר"ל בין במבוי ובין בחצר עכו"ם או חצר של ישראל א' דהעכו"ם אוסר עליהן עד שישכרו מן העכו"ם (ב"ח מרדכי הובא בב"ח סי' שפ"ב) אבל דעת הרב"י בסי' שפ"ב בחבורו על הטור וכן לעיל בש"ע סי' שפ"ב סעיף ג': ג׳ ואפילו ב"ח כו' וחצר ביניהם כו' דתחלה לא כתב להתיר טלטול מחצר לחצר אלא כשאין חצר עכו"ם מפסיק בין ב' חצרות הישראלים והיינו כששני חצרי ישראל סמוכים זה לזה ומצד חצר א' יש חצר עכו"ם ויש לעכו"ם פתח למבוי אבל אין לו דריסת רגל על ישראל לכך אינו אוסר עליהם בחצרותיהם כ"א במבוי אבל כשחצר עכו"ם באמצע ב' חצרות ישראל א"כ גם מחצר ישראל לחצר ישראל חבירו ראוי לאסור אפי' ערבו דהא עכו"ם מפסיק ביניהם ועל זה כתב די"ל דאפי' כה"ג שרי מטעם שכתב מ"א אבל סיים שאין הדין האחרון מוכרח כל כך:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א