סימן שפה – דין צדוקי ומומר בערוב – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שפה – דין צדוקי ומומר בערוב

א א צְדוֹקִי הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל, וּמְבַטֵּל רְשׁוּת. אֲבָל עֵרוּב אֵינוֹ מוֹעִיל כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בְּעֵרוּב. ב כּוּתִי הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר עַמִּים, וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא בִּשְׂכִירוּת. ג יִשְׂרָאֵל ב מוּמָר לַעֲבוֹדַת אֱלִילִים אוֹ לְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מְחַלְּלוֹ אֶלָּא בְּאִסוּר דְּרַבָּנָן, הֲרֵי הוּא כְּעַכּוּ"ם. וְאִם אֵינוֹ מְחַלֵּל אֶלָּא בְּצִנְעָה, אֲפִלּוּ מְחַלְּלוֹ בְּאִסוּר דְּאוֹרַיְיתָא, הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל וּמְבַטֵּל רְשׁוּת. ד יִשְׂרָאֵל ג שֶׁהֵמִיר, וְהָיוּ לוֹ בָּתִּים בִּשְׁכוּנַת יִשְׂרָאֵל שֶׁעֵרְבוּ לְכָל הַשָּׁנָה, אִם אֵין לוֹ פֶּתַח אַחֵר כְּלָל הוּא אוֹסֵר בְּכָל שַׁבָּת שֶׁחָל לְאַחַר שֶׁהֵמִיר, אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ פֶּתַח אַחֵר לִשְׁכוּנַת הָעַכּוּ"ם, אֲפִלּוּ הוּא פֶּתַח קָטָן שֶׁלֹּא הָיָה רָגִיל בּוֹ מִתְּחִלָּה, דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל פֶּתַח הַפָּתוּחַ לִשְׁכוּנַת הָעַכּוּ"ם.

באר היטב – סימן שפה – דין צדוקי ומומר בערוב

א א צדוקי. ואע"פ שמחלל שבת במילי דרבנן מ"מ אנוסים הם דמנהג אבותיהם בידיהם: ג ב מומר. ואם חילל שבת בחד זימנא לא מקרי מומר עיין בי"ד סי' י"א: ד ג שהמיר. כתב בגינת ורדים כלל ג' סי' כ"ב דאם השכיר מן הגזבר אפי' שאחר העירוב ח"ו המיר א' משכונות ישראל מועיל העירוב שנעשה קודם ההמרה לפי ששכרו מן הגזבר נכנס בשכירות זו גם בתים יחידים מישראל שיהיו היחידים טפילין למרובין וכללות המרובים מתקיימות השכירות בידם עיין שם:

מגן אברהם שפ״ה – סימן שפה – דין צדוקי ומומר בערוב

א׳ צדוקי. ואף על פי שמחלל שבת במילי דרבנן מ"מ אנוסים הם דמנהג אבותיהם בידיהם: ב׳ ישראל מומר. ואם חילל שבת בחד זימנא לא מקרי מומר (הג"מ פ"ב ותוס') עבי"ד סי' י"א: ג׳ פתח אחר. ואם פתח לו פתח אחר שמימר עסי' שפ"ג:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים שפ״ה

א׳ צדוקי כו'. בסעיף ב' כתב שהמחלל שבת בפרהסיא הוה מומר אפי' במידי דרבנן מ"מ צדוקים דהאידנא לא חשיבי מומרים אף על פי שעוברים בפרהסיא אמילי דרבנן דמזיד דידהו כאונס דמי דמעש' אבותיה' בידיהם והוי ליה כתינוק שנשבה בין העכו"ם (ב"י):

ספר מחצית השקל על אורח חיים שפ״ה

שפ״ה:שי״ח א׳ (ס"ק א') צדוקי כו' מכל מקום אנוסים. והוי כתינוק שנשבה בין הגוים: שפ״ה:שי״ט א׳ (ס"ק ב) ישראל כו' בחד זימנא ל"מ מומר והש"ך בי"ד סי' ב' ס"ק ט"ז נראה דפוסק כמ"ד דבפעם א' נעשה מומר ואפשר לענין עירוב מקילינן כהפוסקים דבחד זמנא ל"מ מומר: שפ״ה:ש״כ א׳ (ס"ק ג') פתח כו' עס"י שפ"ג ר"ל אם יחזיר העירוב למקומו כי נתבטל העירוב קודם שפתח לו פתח אחר ואם המיר בשבת באותו שבת ודאי מותרים אפי' אין לו פתח אחר דשבת הואיל והותרה הותרה דהא מע"ש לא היה עומד להמיר והיה העירוב ראוי להתקיים ועמ"ש ש"ך י"ד סי' א' סס"ק ח' דאם המיר מה ששחט באותו יום קודם שהמיר כשר דהשתא הוא דאיתרע:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א